Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Hiring a Non-Jew Before Shabbos

ShabbosChapter 34: Lighting Candles and Accepting Shabbos

 

There is an obligation on every person to light candles shortly before Shabbos[1] רסג,א, משום עונג שבת (מ"ב שם ותוס' בשבת כה,ב) ומשום שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן (מג"א סקי"ג ע"פ מרדכי) .

A. General Rules

One may use any oil, wicks or candles, as long as they give a steady (non-flickering) light[2] כן משמע במ"ב (רסד, כג) דכל מה שאורה צלול, כשר (וכן אמר לי הגר"י פורכהיימר). וסיים שם ואולי נר שלנו עדיף מכל השמנים, וע' דברות משה (שבת עמ' תסט) דפשוט דנרות שלנו עדיפי משמן זית. וע' שו"ע (סע' ו) דשמן זית מן המובחר, ומ"ב הביא דלדעת המטה משה, אם אין לו שמן זית, מצוה בשאר שמנים, ואח"כ נר שעוה, ואח"כ נר חלב.

ומותר להשים מים תחת השמן קודם שבת (רסה,ד). ואע"פ שמתכוין לכיבוי, מותר, מפני שהוא גרם כבוי (רמ"א). ומג"א הקשה על הרמ"א שהוא כנגד דברי הסמ"ג שאוסר אם מתכוין לכיבוי. ומג"א כ' דלכו"ע אסור ליתן מים בכלי תחת נר של שעוה, אבל בדר"מ בשם או"ז כ' להתיר אם נתן המים קודם שהדליק הנר, וכ' מ"ב דבמקום הצורך יש לסמוך על המקילים. ומג"א סיים בשם הרא"ש, דבשמן אין כיבוי כלל, דאפי' לא יתן המים, כשיכלה השמן יכבה הפתילה.

וע' מ"ב (רסד, כד), דכל מה שאסרו בשעוה הוא אם נתון בכלי ונותן הפתילה בתוכו, וע"פ דבריו אין להשתמש ב-tea lights, אבל נראה לי שהמנהג להקל בזה כיון שאורה צלול.
.

The basic obligation when lighting is to light only one candle, but accepted minhag is to light two. Many have the custom to light two and an additional one for each child[3] ולא כתבנו מה שכתב הרמ"א להדליק נר נוסף אם שכחה להדליק פעם אחת, ולהוסיף נר לכל פעם ששכחה, דהא בזמן הזה יש לנו נרות חשמלי ואפי' בלי נרות שבת יש אור בבית (שו"ת מגדנות אליהו ח"א סי' צא). ואע"פ דלכתחלה צריך שיהיו בנרות נדלקים דוקא לכבוד שבת, ואין קיום המצוה במה שיש נרות דולקות מכבר (כמבואר בטור בשם ר"ת שאפי' אם הנר כבר דולק צריך לכבותו ולהדליקו לצורך שבת, ודלא כדעת החולקים שם) אבל בדיעבד אפשר דלא קנסו להוסיף נר אלא בכה"ג שלא היה אור בשבת כלל. ויש להביא ראי' דבדיעבד אמרי' עיקר המצוה הוא שיהיה נדלקים ולא שיהיה מעשה הדלקה, דאם שכחה להדליק יכולה לומר לעכו"ם בבין השמשות להדליק בשבילה (מג"א רסג, כא) ומשמע מדברי הפוסקים שאם עשתה זה אין צריך להדליק עוד נר כל ימיה, ולכאו' אין קיום של מצות ההדלקה בהדלקת העכו"ם דהא אין שליחות לעכו"ם, כמ"ש מ"ב שם (שמג"א כ' שהיא תברך על ההדלקה, ומ"ב הקשה עליו מטעם זה). וצ"ל דבדיעבד די במה שיש נר דולקות בשבת, שהוא קיום של שלום בית ועונג שבת שהם עיקר, ולא צריך דוקא מעשה ההדלקה (שו"ר סברא זו בשו"ת להורות נתן ח"ז סי' קב אות יב, ע"ש עוד, ובמגדנות אליהו שם).

אמנם, ע' אג"מ (יו"ד ג, יד, אות ו) כ' כדברי רמ"א, ומיירי שם שהיה אשה אחרת שהדליקה באותו בית ואעפ"כ הצריכה להוסיף נר כל ימיה.
.

One may use a candle with multiple wicks instead of using two candles[4] מ"ב (רסג, ה). אבל אין להדליק ב' נרות ולשימם זה אצל זה, שמא יתדבקו ויתמרח (רמ"א תרעא,ד, ע"פ ביה”ל ד"ה אפילו) .

Immediately prior to lighting candles, it is preferable to toggle off and on the light switch in the dining room and have in mind that she is turning it on as part of the mitzva of lighting candles[5] ויכול לברך על כל נר שבבית, או לברך על הנר כשהוא במקום אחד בבית (אם הוא מקום שמשתמשים שם) ואח"כ להביאו למקום אחר שהוא גם מקום תשמיש, כיון שכולם הוו מקום חיוב. ואפי' כשיש הרבה נשים מדליקים במקום אחר, כולם יכולות לברך (רמ"א רסג,ח דלא כשו"ע כ' נכון ליזהר שלא יברך אלא אחד), שכל תוספת אור הוי מצוה (מג"א שם) .

One may light a Shabbos candle directly from another Shabbos candle[6] מ"ב רסג,ד, משום דכולן של מצוה, ואע"פ שלא נזכר בגמ' להדליק יותר מנר אחד, כל מה דמתוסף אור יש בו שלום בית ושמחה יתירה (ביה”ל ד"ה שתי) . It is preferable that one should not light a secondary item (e.g., a candle or match) with a Shabbos candle in order to light another one[7] מ"ב שם ו-תרעד,ה, משום ביזוי מצוה .

Customarily, the woman of the house will light on behalf of everyone in the family, although anyone may do it[8] האשה מוזהרת במצות נר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית (שו"ע רסג,ג). וכ' מג"א (שם) עוד טעם מפני שהאשה כבתה נר של עולם (ע"פ המדרש הובא בטור, שהיא גרמה מיתה לאדם הראשון). ומ"מ, האיש יתקן הנרות (מג"א בשם כתבים). אבל אם הבעל רואה שאשתו מתאחרת להדליק הנרות, האיש ידליק הנרות ולא ישגיח בקטטת אשתו (מ"ב רסא,יא בשם חיי אדם) . A man should remind his wife to light when the time comes. It is important that he do so in a peaceful manner[9] רס,ב. ויאמר "הדליקו" בפת"ח תחת הה"א, בלשון ציווי, אבל אם הוא בחדר אחר ואינו רואה אם כבר הדליק אשתו או לא, יאמר "הדליקו" בחירי"ק, שהוא לשון שאלה (ט"ז סק"ג) .

The earliest time one may light candles is at plag hamincha[10] רסג, ד. ואם הדליק קודם לזה, אפי' קיבל שבת, אין הדלקתה כלום, וצריך לכבות ולחזור להדליק בברכה (ביאה"ל רסג, ד). (1¼ halachic hours before sunset). One should light at 18 minutes before sunset, and certainly may not light after sunset[11]

בענין בין השמשות

בזמן שיש כוכב א', יום, ב' בין השמשות, ג' לילה (גמ' שבת ?). ומצינו ששיעור ביה"ש הוי ג' רבעי מיל, וגם שהוא ג' מיל. וליישב הסתירה יש בעיקר ב' שיטות בבין השמשות:

א'- הגאונים (הו"ד ר"ם אלשקר ס' צו) כ' בין השמשות מתחיל בשקיעת החמה ונמשך עד ג' כוכבים, וכ"כ ש"ך (רסו, יא) ופר"ח (תרעב, א) וערה"ש (רסא, ח) והגר"ז בסדורו (הכנסת שבת), וכן משמע בשו"ע (יו"ד רסו) דמשעה ששקעה חמה הוי ביה"ש, ובשו"ע או"ח (רצג, ב) דג' כוכבים הוי לילה. והגר"א (או"ח תנט) הסביר שיטה זו, דלפי אופק ארץ ישראל הוי ג' רבעי מיל אבל לא בשאר מקומות. ושיעור ד' מיל הנזכר, הוא השיעור שנתמלא השמים בכוכבים ואינו שייך לזמני היום, אלא נוגע לכמה אדם יכול להלך ביום. וע' דברי יואל (א, או"ח יח) שיש להחמיר כדברי הגאונים לענין הדלקת נרות בער"ש.

ב'- ר"ת כ' דבשקיעת החמה הוי תחילת שקיעה, ואחר ג' מיל ורביע הוי ביה"ש, אחר ג' רבעי מיל הוי סוף שקיעה. וכ"כ שו"ע (או"ח רסא). וע' מנחת כהן דאפי' לדעת ר"ת, אם ראה ג' כוכבים, אין להחמיר. וכשיטה זו של המנחת כהן, משמע בכמה אחרונים, כגון חת"ס (שו"ת או"ח פ), וכ"כ ביאה"ל (ס' רצג). וע' מ"ב (רלג, יד) שאם לא התפלל מנחה קודם השקיעה, יכול להתפלל עד רבע שעה כוכב צאת הכוכבים, וזה לכאו' אזיל בשיטת המנחת כהן, דלדעת ר"ת עד 13 דק' קודם השקיעה הוי ודאי יום, אבל 13 דק' קודם צאת הוי ביה"ש. וע' פמ"ג (ס' רסא?) דד' מילין אלו הוי שוות ולא זמניות, אבל לדעת מהרי"ל (מג"א רסא, ט, וכן נוטה בשו"ת יבי"א ב, או"ח כא או' טו) שהם זמניות, ויכול להיות יותר מ-72 דק'.

וע' אג"מ (או"ח ד, סב) סובר דלדעת הגאונים, 13 דק' אחר השקיעה הוי לילה, ובאמעריקא הוי 9 דק', ולא הבנתי בדיוק מה סברתו, כיון דנראה שהם סוברים דעד ג' כוכבים לא הוי לילה, ולא אמרו 13 דק' אלא באופק בבל. (אמנם צ"ע על מה שרצה ליישב דלדעת ר"ת, רק באופק בבל צאת הכוכבים הוא לאחר ע"ב דק' אבל באמעריקא הוא נ' דק', צ"ע, דהא עינינו רואות להיפך, דבאר"י הרי צאה"כ הוא יותר מוקדם מן אמעריקא ולא יותר מאוחר.)

וע' גר"א שם הקשה דאי אפשר לפרש דברי הגמ' פסחים למסקנא אם כל מיל הוי 18 דק', דהא אם יש ד' מיל עד צאה"כ, וכל יום הוי הילוך 40 מיל, א"כ בין הנץ והשקיעה הוי 32 מיל, וא"כ כל מיל אינו 18 דק'.

יש עוד שיטת היראים, דסובר דבין השמשות ה' מילין. (וע"פ חשבון הגמ' פסחים, נראה דהוי 120 דק', דאם ביה"ש הוי ה' מיל אז כל מיל הוי 24 דק'). וע' מג"א (רסא, ט) שיש להחמיר לשיטה זו, ולפרוש ממלאכה ג' רבעי מיל קודם השקיעה. ועפ"ז כ' אג"מ (שם) נוהגים להדליק שליש שעה קודם השקיעה.

וע' רמב"ם (תרומות ז, ב) כ' דהוי כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה (עכ"פ בארץ ישראל).
.

When a woman lights candles, she should first light, cover her eyes with her hands, and then recite the bracha[12] רמ"א רסג,ה, כיון שיש אומרים שתברך קודם ההדלקה, וי"א דוקא אחר ההדלקה דהא אחר שכבר קיבל שבת איך יכולה להדליק, וכדי שיהיה עובר לעשייתו לא יהנה ממנה עד אחר הברכה. והמנהג שעושים כן אפי' כשאינה מקבלת שבת בהדלקתה משום לא פלוג. וע' טור י"א שאין לברך על הדלקת נר שבת. ואם נסתפקה אם ברכה בשעת הדלקה או לא, יכולה לברך כל זמן שהוא מותר להדליק (ביה”ל ד"ה כשידליק). ואשה שמתנית שאינה מקבלת שבת בשעת ההדלקה, ע' ביה”ל (ד"ה אחר) מח' אם תברך קודם ההדלקה או לא. ואם שכחה להדליק ונזכר בין השמשות, תאמר לעכו"ם להדליק (שו"ע רסא,א) ולא תברך (מ"ב רסג,כא). [ונ"ל בזמן הזה שיש לנו אור בלי הנרות, אין לומר לעכו"ם להדליק, וע' הערה הקודמת] . When a man lights (assuming it is without intention to accept Shabbos), he should recite the bracha and then light[13] כן נ"ל המנהג, וע' ביה"ל (רסג,ה) מחלקת אם יש לברך אחר ההדלקה משום לא פלוג. ונראה שאם רוצה לקבל שבת בהדלקתו, יברך אחר ההדלקה. . The bracha includes all lights in the house.

The candles must be at least long enough to last until kiddush is recited[14] ע' רעג, ז, י"א שאין מקדשין אלא לאור הנר. וכיון שמשתמש בו שום דבר לצורך הסעודה, לא הוי ברכה לבטלה (מ"ב רסג, מא). , and one should ensure that they last until nighttime (even if one makes early Shabbos)[15] מ"ב (רסג, מ). וע' שו"ע (שם סע' ט), שאם אינם ארוכים עד הלילה ואוכל בחצר (שאין שם משום שלום בית שלא יכשל), הוי ברכה לבטלה. אבל כשאוכל כשעדיין יום, יש לו הנאה ושמחה בשעת אכילה מן הנרות, ומצוה מן המובחר שיהיו דולקות עד הלילה. . It is best if they last until the end of the meal[16] משמעות מ"ב (רעג, לב וביאה"ל שם. ו-רסג, מ) דהעיקר שיאכל לאורן, ולכן מסתבר שידלקו כל משך האכילה, וכן שמעתי מהגר"מ היינעמאן. .

If, on Shabbos, one sees that the oil or wax is dripping from the candle on an item and it may cause a fire, he should immediately put a tray of water underneath it. If there is no danger of fire and he is concerned that the object underneath is becoming dirty, he may not put a plate underneath to catch oil[17] רסה, ג, דהוי ביטול כלי מהיכנו כיון שאינו רוצה להפסיד השמן. [ואולי בזה"ז שאין נראה שאנשים משתמשים בשמן אחרי שנטף מן הנר וזורקו לפח, אפשר להקל אפי' בשמן.] or wax[18] ע' מג"א (רסה, ב) ומ"ב, כתב שמותר ליתן כלי תחתיו, ומשמע דמיירי כשחושש שיפול הנר, והתיר כיון שיכול לנערו מיד. אבל כשהשעוה מטפטף, כנראה שאסור ליתן כלי תחתיו כיון שאי אפשר לנערו. . However, he may put a plate there if the plate also contains a utensil which will remain usable.

If one has no candle or other fire to use as a Shabbos candle, she should turn the electric lights off, recite the bracha, and turn them on[19] כן נוהגים.

ואם שכחה להדליק, נ"ל אין לחפש עכו"ם להדליק נרות בבין השמשות בשבילה, דהא כיון שאין שליחות לעכו"ם, אפי' אם העכו"ם מדליק, היא אינה מקיימה מצות הדלקה, אלא יש לה התוצאה שעכשיו יש לה אור בבית, בשביל שלום בית ובשביל עונג, ואם כבר יש שם אור חשמלי, לא מרויח כלום במה שתדליק ע"י עכו"ם (ע"ע בזה בהערה לעיל). ויש לצרף לזה, דעת הי"א בטור (סי' רסג) שאם הנרות כבר מודלקים, אין צריך לכבותם כדי להדליקם לכבוד שבת, ולכאו' גם כאן מקיים המצוה במה שהם מודלקים ועומדת. ולכאו' אם אין שום נר בבית אפי' נר חשמלי ואין שם עכו"ם שיכול להדליק בשבילה, אפשר שמותרת להדליק נר חשמלי של LED בעצמה בבין השמשות, דהוי שבות דשבות במקום מצוה.

אבל
.

Children should not sit around unclothed in front of the Shabbos candles[20] רמ"א (רעה,יב), משום ביזוי מצוה. ובבא"ה כ' שהוא סכנה גדולה אפי' בלי נר של שבת, ועמ"ב שיש לחלק בין גדול לקטן .

B. Where to Light

The candles should be set up in a location where they are visible to those who are eating the Friday night meal[21] רעג,ז, יש אומרים אין מקדשים אלא לאור הנר (ודוקא נר שבת ולא שאר נרות, ע' ב"י), ויש אומרים שאין תלוי בנר ואם מצטער בביתו יכול לאכול בחצר, ומסתבר כדעה ב', ומ"ב כ' רק אם מצטער הרבה. וכ"כ מ"ב (רסג,מה), שעיקר המצוה לאכול לאור הנרות . If it is not possible, then one may light them anywhere in his home where the members of the family would benefit from their light (e.g., living room).

If a bochur is staying at someone’s house for Shabbos, he becomes part of that family and does not need to light, as he automatically joins in the hostess’ lighting[22] הר' ש"ב כהן בספר The Radiance of Shabbos בשם הגר"מ פיינשטיין, וכן משמע שהוא דעת המ"ב (רסג, לג) . If a married man is staying at another’s home, but his wife is lighting at home and the house he is staying at will have candles lit by the hostess, he need not light candles, but should contribute a small amount to “purchase[23] ע' מ"ב (רסג, לד) שבעל הבית יכול להקנות לו חלק בנר שלו במתנה, עכת"ד. אבל משמעות הפוסקים שאם נותן פרוטה, אינו צריך לעשות קנין בשמן. ” a part of the oil[24] רסג, ז. וע' קובץ הלכות (?) בשם הגר"ש קמנצקי כ' שאם אשתו אינו מדלקת בביתו אלא במקום אחר, בעלה חייב להדליק. (but should ensure he has a light on in his room so he will not stumble[25] אבל אין לברך עליו ). If he will be eating in his own room, he should light his own candles there. If a couple or family is staying at another’s house, each wife customarily lights her own candles.

If one plans to eat and sleep in different locations on Friday night, and no one will be lighting candles in the place he plans to sleep, he should light there. He should ensure that there is enough fuel for them to stay lit until he returns, or that he or a family member will remain near the flames at some point after tzeis hakochavim. If neither of these are possible, or someone will already be lighting in the house he plans to sleep in, he should light in the place of eating[26] כיון שודאי יש חיוב של שלום בית שיהיה הנר בבית דירה כדי שלא יכשל, ולדעת שו"ע אין לברך על הנרות במקום שאחרים מדליקים, לכאו' לצאת מן הספק יותר טוב לברך על הנרות בביתו . In the latter case, he or his wife should turn on a hallway light or other light, with intention to honor Shabbos (but not accept Shabbos), in the house where they will sleep.

C. Acceptance of Shabbos

There is a mitzva to refrain from melacha at least two[27] אג"מ (אוח"א ס' צו), ממעשה שהיה שהגרמ"פ כתב להשואל שעדיין היה לו שתי דקות לתוספת שבת. וע' שו"ע (תרח, א) שתוספת יוה"כ (שהוא מדאורייתא) אין לו שיעור, וע' מ"ב (רסא, כב) שצריך קצת יותר מכל שהוא, ושיעור התוספת יחד עם בין השמשות עולה כמעט חצי שעה, וע' ביה"ל (שם) ששיעור התוספת נראה שאינו יותר מג' רבעי מיל. minutes before[28] אולם, השו"ע פסק כר"ת שעושה תוספת זו אחר ששקעה החמה, ומ"ב (סקכ"ג) כ' שהרבה מהראשונים כ' להחמיר וצריך להוסיף תוספת זו לפני השקיעה. וכנראה שאם לא קיבל לפני השקיעה, יש לסמוך על הספק ספיקא (אפשר דהלכה כדברי ר"ת ויכול לעשות תוספת שבת עד 50 או 72 דק' אחר השקיעה, ואפי' אם הלכה כדברי הגר"א, עדיין הוא בבין השמשות שהוא ספק יום) ויכול לקבל שבת עד י"ג דקות אחר השקיעה, או י' דקות (תלוי אם מחשבים זמן הגר"א כ-3/16 של 50 דק', או של 72 דק', ע' כל ענין זה באג"מ או"ח ד, סב). וא"כ, בציבור שהרבה אנשים שוכחים לקבל שבת קודם השקיעה ומקבלים שבת בסוף "לכה דודי", כנראה שיש לש"ץ למהר באמירת המזמורים של קבלת שבת, כדי שיוכל לסיים לכה דודי תוך י' דקות אחר השקיעה כדי שהציבור יזכו במצות קבלת שבת. sundown on Shabbos and Yom Tov[29] שו"ע רסא,ב, ומצוה דאורייתא היא (ע"פ גמ' ראש השנה ט), מדכתיב ביום הכפורים "תשבתו שבתכם", משמע כל מקום שנאמר שבות צריך להוסיף מחול על הקודש (מ"ב סקי"ט). דלא כפשטות הרמב"ם וטור (לפי' הב"י) שאין תוספת אלא ביוה"כ. וע' ביה”ל (ד"ה י"א) שהרה"מ והגר"א פי' דלדעת הרמב"ם חייב מדרבנן בתוספת שבת. [ואע"פ שהקשה הב"י דלא היה לו לרמב"ם להשמיטו, כ' בביה”ל שהוא נכלל במה שהביא הרמב"ם מהא דתוקעין בערב שבת]. ולענין תוספת בחג השבועות, עמ"ש לקמן בהל' שבועות. וע' מכילתא (יתרו ז) זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן אמרו מוסיפין מחול על הקודש. (tosefes Shabbos). At that point, one should consciously accept Shabbos (but need not say it verbally[30] ? ). The earliest time that one can be mekabel Shabbos is plag hamincha (1¼ halachic hours before sundown)[31] מ"ב (רסג,מט) כ' דקודם לכן קבלה לא מהני, וע' ערה"ש (ס"ק יט) כ' דמהני אבל אין לעשות כן לכתחלה .

Before sundown, it is important that one should warn all members of his house to stop doing melacha.

If a woman was the one who lit candles, she may not perform melacha[32] ולא חמיר מבין השמשות (מ"ב רסא, כח) afterwards, but other family members may still perform melacha. In cases of necessity, if she needs to light candles and then perform melacha afterwards, she may have in mind while lighting that she is not accepting Shabbos yet[33] רמ"א קסג,י, מדהביא השו"ע יש אומרים שתנאי מהני לאשה, וי"א דלא מהני (בה"ג סי' ט הל' חנוכה), ויש חולקים ואומרים שאינו תלוי בהדלקת הנר אלא באמירת החזן "ברכו". ומ"ב כ' אין להתנות כי אם לצורך. . When a man lights candles, it does not automatically cause him to accept Shabbos, but if he desires to do melacha, it is preferable that he should have in mind that he does not wish to accept Shabbos. However, if he davens Maariv, he may not perform melacha afterwards[34] אפי' אם נתכוין שלא רצה לקבל שבת. ואם התפלל מעריב בטעות, שחשב ששקע החמה ואח"כ ראה שעדיין זורחת, מותרים במלאכה כיון שקבלתם היה בטעות, וי"א שאותם שהדליקו נרות בטעות אסורים בעשיית מלאכה, ושאר אנשים מותרים. [והטעם שהדלקה הוי חמור מתפלה, כ' בב"י כיון שעשה מעשה עדיפא, ובביה”ל (ד"ה וי"א) כ' שהגר"א מסביר כיון שתפלה בטעות באמת לאו כלום היא, ואפי' בצבור רק דלא מטרחינן ציבורא לחזור ולהתפלל משא"כ בקבלה דהדלקה, נפ"מ בין הטעמים אם קיבל שבת במזמור שיר להגר"א הוי כקבלה בהדלקה ולהב"י הוי כתפלה. ואפשר שיש סברא אחרת למה הדלקה חמורה מתפלה, דהא בהדלקה (לשיטת הגר"א שצריך להדליק קודם שקיעה ראשונה) באמת לא טעתה כלום, דהא חשבה שהיא למשל 10 דקות קודם שקיעה ולבסוף נתגלה שהיה 40 דקות עד שקיעה, וזה לא טעות גמור דהא בודאי ידע שבקבלה זו הוא מוסיף מהחול על הקודש אלא שטעה כמה זמן הוסיף, אבל בתפלה הוא טעות גמור שחשב שאינה מוסיף כלום וכבר הגיע השבת, ובאמת עדיין לא הגיע שבת ובקבלה זו הוא מוסיף על הקודש, א"כ נמצא שקבלה זו טעות גמור דהא לא נתכוין כלל לקבל שבת בקבלה זו. .

A wife may perform melacha after her husband has accepted Shabbos, but she should preferably not do any melachos on his behalf[35] אג"מ (או"ח ג,לח) שאם הבעל קיבל שבת מוקדם יש להחמיר שאשתו לא תעשה מלאכה בשבילו מצד "וינפש בן אמתך והגר", דמבואר בגמ' (יבמות מו,ב) שזה אזהרה לעבד ערל ולכאו' הוא הדין לכל קנין כספו (ואשתו בכלל) שאסור להם לעשות מלאכה בשבילך בשבת. אבל אין לגוררה בתר בעלה בקבלתו, דרק גוררים בתר הקהל. ואם הבעל התפלל במנין שכבר קיבל שבת, היא אינה נגררת אחר קבלת הקהל כיון שהם מקבלים שבת מוקדם לא מדין מנהג או חומרא אלא כדי שלא ישנה זמן אכילתם מהרגיל. אבל אם הקהל קיבלו שבת מוקדם בשביל מצות תוספת שבת, היא גם נגררת אחריהם. [ונראה לפי עניות דעתי, שבניו הקטנים מותרים במלאכה אפי' אם האב והאם כבר קבלו שבת, דקבלת שבת חל משום נדר ואין אביו יכול להדירו. אבל אחר קידוש נראה שאין להתיר לקטנים לעשות מלאכה, אפי' אם לא הגיעו לחינוך, דאפשר דהוי קבלת מצות תוספת שבת במה ששמעו הקידוש.] . One who has accepted Shabbos may ask another Jew (other than his wife) who has not yet accepted Shabbos to perform melachos on his behalf[36] רסג,יז ומ"ב שם. וע' שע"ת שם כ' בשם הב"ח שהמחמיר כדברי הר"ן שלא לשאול ישראל אחר לעשות מלאכה בשבילו, תע"ב. והטעם שמותר, ע' מג"א (וכ"כ הב"י) שאם לא היה רוצה לא היה צריך לקבל, וע' ט"ז כ' הטעם כיון שאין האיסור שוה בכל ישראל, וא"כ לא נקרא מעשה איסור ולא אסרו אמירה זו. וע' אג"מ (או"ח ד, קז) שיש נפ"מ בזה לענין בן חו"ל נמצא בארץ ישראל ביו"ט שני של גליות, דלטעם המג"א אסור לומר לבן אר"י לעשות מלאכה בשבילו, ולהט"ז מותר. .

A minyan collectively accepts Shabbos when at the end of lecha dodi[37] מ"ב (רסא, לא). והשו"ע כ' שם (סע' ד) אמירת מזמור שיר. ובאמירת לכה דודי, י"א בואי כלה, וי"א בואי כלה שבת מלכתא, והב' נוסחאות הם מגמ' ב"ק (לב:). (although if this will be after sunset, individuals should accept it earlier). If there is only one minyan in a town or settlement, and the minyan accepts Shabbos early, all residents of that town are bound by that acceptance and must refrain from melacha at the moment the tzibur accepts Shabbos[38] רסג, יב, ומ"ב (שם). וע' מ"ב לקמן (ס"ק נח) דקבלתם הוי או במזמור שיר או באמירת ברכו, כל מקום לפי מנהגו. . However, one is still permitted to daven mincha, provided that does not daven in the room where the tzibur who accepted Shabbos is davening[39] רסג, טו .

If there is a nearby settlement that is within the techum and davens later, one may, in cases of extreme necessity, rely on that other minyan to not be forced into the early acceptance of Shabbos[40] שלחן הלוי (פ"ו סע' ה) . This is relevant to many bungalow colonies and hotels[41] שלחן הלוי (פ"ו סע' ה). וע"ש דלדעת האג"מ, אם כוונת הקהילה לא היתה לקדושת שבת, אלא שלא לשנות זמן אכילתם מהרגלם בימות החול, אין זה בכלל מנהג. וע"ש דלמעשה קשה לידע כוונת כל הקהילה, ולהקל מטעם זה. ; a Rav should be consulted to determine what is considered different “settlements”.

After an individual accepted Shabbos, he may not perform melacha[42] ?

וע' רעק"א (הגהות ס' רנג) על דברי מג"א, כ' ג' הבנות במהות דתוספת שבת. או שחל עליו האיסור עשה ולא הלא תעשה, או דאסור לעשות מלאכה מדין נדר, או דבאמת תוספת שבת שהוא דאורייתא הוי רק שיעור מועט ההכרחי שחל ממילא קודם שקיעה, ומה שמקבל עליו קודם לזה הוא מדרבנן.
. However, before nightfall, he still has a leniency in that performing melacha d’rabanan is only a sh’vus d’shvus, which may be permitted in case of mitzvah. However, if the only minyan in town accepted Shabbos, there is no leniency of sh’vus d’shvus[43] {רסג, ד, ע"פ מ"ב וביאה"ל שם, ליישב הסתירה דבמקום אחד כ' שהוא כבין השמשות ובמק"א כ' שאין לו קולות דביה"ש} .

If one accepted Shabbos (mentally or verbally) and subsequently realized he forgot to daven mincha, he should ask three people to be mattir neder, and he may afterwards daven mincha[44] ע' ט"ז (תר, ב) בציור שבראש השנה לא היה לקהילה שופר, והתפללו ערבית של שבת ואח"כ הביא שופר. והעלה שיש להקל משום שקבלת שבת חל משום נדר וא"כ הוי נדר בטעות, ומדמה הנידון למ"ש השו"ע (רסג, יד) שאם טעו הקהל ביום המעונן והתפללו ערבית של שבת, אח"כ מותרים במלאכה. וגם אי אפשר לישבע לבטל את המצוה וזה כנשבע לבטל את המצוה כיון שאינם יכולים לקיים מצות שופר. אבל סיים שאין לברך משום דהוי כתרתי דסתרי, כיון שאין תוקעין בשבת, אבל אם יש בן למול בערב שבת והגיע המוהל אחר שקיבלו שבת, מותר למול בברכה, דאין כאן תרתי דסתרי כיון שמותר למול בשבת.

וא"כ הוא הדין בנידון דידן הוי כקבלה בטעות. ובעצם הדין של השו"ע (שם), ע' מ"ב שיש חולקים וסוברים שקבלת הקהל בטעות הוי קבלה, ורק קבלת היחיד יכול לומר שהיה בטעות. ובאשה שהדליקה נרות לכאו' גם יש לומר דהוי קבלה בטעות, אבל כיון שהיא עשתה מעשה י"א שאפי' בטעות הוי קבלה, כמ"ש בשו"ע (שם) בשם י"א, וא"כ לדעת הי"א אשה אינה יכולה להתפלל.

ולדעת הי"א שקבלתה הוי קבלה, יש לעיין אם אפשר להתיר קבלתה כיון שחל מדין נדר, שהלבוש (ס"ס רסג) כ' שאפשר להתיר הנדר של קבלת שבת, אבל המג"א (רסג, לא) משמע דלא מהני התרה, וגם בא"ר (שם) נשאר בצ"ע. וכנראה, כיון שאם יתירו נדרה נמצא שברכתה על הנרות היתה לבטלה, כנראה שאין להתיר נדרה כיון שזה יגרום ברכה לבטלה.

ועוד יש לדון כמה שאלות בזה:

א'- אם קרא קריאת שמע אחר פלג המנחה, האם צריך לקרות עוד פעם אחר צאת הכוכבים? (ע' מחלקת רש"י ותוס' ברכות ב.)

ב'- אם קיבל שבת מוקדם ואכל סעודתו מבעוד יום, האם יצא סעודת שבת? (ע' מה שכתבנו בפנים בזה לקמן)

ג'- אם הציבור כבר קיבלו שבת, האם אשה יכולה לפסוק בטהרה? (ע' רמ"א יו"ד קצו,א)

ד'- אם לא הניח תפלין עדיין וכבר התפלל תפלת ערבית, האם יכול להניח תפלין? (ע' שו"ע ל, ה, כ' יש מי שאומר שאין לו להניחם, ומ"ב כ' יניח בלא ברכה.) ובאותו ענין, ציבור שלא היה להם שופר בראש השנה שחל להיות ביום ה'-ו', ואחר שכבר התפללו ערבית מבעוד יום ביום ו', הגיע לשם שופר מעיר אחרת. האם יכולים לתקוע עכשיו? (ע' ט"ז הנ"ל, וגם כתב שם כיון שהוא שבות לצורך מצוה ולא חמיר זה מבין השמשות עצמו. והעלה לענין שאלה ג' דבדיעבד מועיל.)

ה'- אחר שהתפלל ערבית בליל שמיני עצרת, האם מותר לאכול בסוכתו קודם צאת הכוכבים, שאם אוכל שם הרי מכניס עצמו לספק ברכות? (ע' ט"ז סי' תרס"ח בשם רש"ל מחמיר בזה שאין לאכול לכתחלה והעלה דלמעשה אין לברך, וע' ט"ז דכיון שעשאו יו"ט אין לברך ויכול לאכול שם בבין השמשות)

ו'- אם שמע שמועה רחוקה שמת אביו אחר שהתפלל ערבית, האם יכול למנות יום השמיעה כיום א'? (ע' שו"ע יו"ד סי' תב,יא, וע' סי' שעה,יא, וש"ך שם)

ז'- אחר שאשה כבר קיבלה יו"ט, שמע שמועה רחוקה שמת אביה, וחלץ מנעליה עד השקיעה, האם נתבטלה השבעה?

ח'- בארץ ישראל, נושאים כפים במנחה בתענית ציבור כשהוא סמוך לשקיעת החמה. בעשרה בטבת שחל בערב שבת, כהן אחד התפלל ערבית מוקדם, ואח"כ אנשים היו מתפללים מנחה והצריכו כהן לברכת כהנים, האם מותר לעשות בר"כ? ע' חשוקי חמד (בכורות סא.) העלה ע"פ הט"ז דהוי קבלה בטעות ויכול לומר ברכת כהנים, אבל צ"ע אם יכול לומר הברכה, וטוב שאם יש כהן אחר שיוציאנו בברכתו. ובשם הגרי"ש אלישיב כתב שיש חילוק בזה, דלא כל דבר עושה טעות, ורק אם הוא דבר חיוב שהוא מעצם היום (כגון תקיעות בראש השנה) אפשר לומר דבודאי לא היה מקבל שבת אם היה יודע שיבוא שופר, אבל דבר שאינו עיקר מצות היום, כגון אם צריכים אחד להצטרף לקרות בפרשת ויחל, אינו יכול להצטרף.

ט'- כשחל עשרה בטבת בערב שבת, האם מותר לקבל שבת מבעוד יום ולאכול קודם צאת הכוכבים? ע' רמ"א (רמט, א), ומ"ב (שם) דאסור לאכול עד צאת הכוכבים. וע' שו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח לא), דלדעת תוס' (ערובין מא: ד"ה והלכתא) מה דאמרינן בגמ' דבתענית בערב שבת מתענה ומשלים, ר"ל דמותר להשלים אבל אינו חייב להשלים. וכ"כ מרדכי (שם) דכשחל י' בטבת בער"ש, הר"י טעם קודם שהלך לבית הכנסת כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה, וטוב לעשות כן (ובבגדי ישע שם כ' שהתפלל מנחה קודם, דבשביל זה לא כדאי להפסיד תפלת עננו). וע' ריטב"א (שם) בשם ראב"ד, שכיון שהתפלל ונכנס לתחום שבת שוב אינו רשאי להתענות, דאסור להתענות בשבת לשעות. [ובאמת, לדעת הראשונים שסוברים תוספת שבת דאורייתא, לא ידעתי למה לא צדקו דברי הראב"ד, שהרי התענית אינו אלא דרבנן. ונראה הטעם, משום דמאורייתא מותר להתענות בשבת ואינו חייב לאכול אלא מדרבנן, ואתי תענית דרבנן ומוציא ממצות עונג דדברי קבלה. ואפי' לדעת הפוסקים שתענית אסור בשבת מדאורייתא, זה רק במתענה כל השבת, אבל המתענה לשעות, לכו"ע אינו אלא מדרבנן, ע' מ"ב (רפח, א) וביה"ל שם (ד"ה אסור).] אבל בתענית יחיד, כגון תענית יארציי"ט, אין צריך להשלים, ומותר לאכול מיד כשיוצא מביה"כ (רמ"א רמט, ד, ומ"ב. ודלא כדעת השו"ע שצריך להשלים אא"כ פירש בשעת קבלתו).

י- אם הציבור בעיר כבר קיבלו שבת, ואח"כ, קודם השקיעה, נולד שם בן, האם הוא נימול בשבת או ביום ו'? וע' ט"ז (תר, א) בשם בית יוסף, דמלין אותו ביום ו'. ולא הסביר טעמו שם. ונ"ל פשוט, דקבלת שבת אינו חלה עליו עד אחר שכבר נולד, וברגע ראשון שנולד כבר חלה עליו החיוב להיות נימול ביום ו' קודם שחלה עליו הקבלת שבת.

יא- אם כבר התפלל ערבית, ואח"כ לבש טליתו, האם מברך עליו? ב"י (סי' יח) כתב בשם תרומת הדשן, דלא יברך, אבל כנה"ג (הגב"י שם) כ' בשם מהרי"ל, דכל זמן ראיה חשיב יום לענין ציצית.
. However, if one answered borchu, he may not daven mincha, and must daven maariv twice[45] רסג, טו .

If a woman forgot to daven mincha and lit candles with intention to accept Shabbos, she may not daven mincha and must daven ma’ariv twice[46] מ"ב (רסג, מג) . If she sees time is short, she is permitted to make a condition that she is not accepting Shabbos when she lights, so she can daven mincha afterwards[47] שו"ת מנחת שלמה (ח"ב, לה אות ח) .

After accepting Shabbos (or sunset, if one did not accept Shabbos early), one may not eat or drink anything until one hears kiddush[48] מ"ב (רעא, יא) .


[1] רסג,א, משום עונג שבת (מ"ב שם ותוס' בשבת כה,ב) ומשום שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן (מג"א סקי"ג ע"פ מרדכי)

[2] כן משמע במ"ב (רסד, כג) דכל מה שאורה צלול, כשר (וכן אמר לי הגר"י פורכהיימר). וסיים שם ואולי נר שלנו עדיף מכל השמנים, וע' דברות משה (שבת עמ' תסט) דפשוט דנרות שלנו עדיפי משמן זית. וע' שו"ע (סע' ו) דשמן זית מן המובחר, ומ"ב הביא דלדעת המטה משה, אם אין לו שמן זית, מצוה בשאר שמנים, ואח"כ נר שעוה, ואח"כ נר חלב.

ומותר להשים מים תחת השמן קודם שבת (רסה,ד). ואע"פ שמתכוין לכיבוי, מותר, מפני שהוא גרם כבוי (רמ"א). ומג"א הקשה על הרמ"א שהוא כנגד דברי הסמ"ג שאוסר אם מתכוין לכיבוי. ומג"א כ' דלכו"ע אסור ליתן מים בכלי תחת נר של שעוה, אבל בדר"מ בשם או"ז כ' להתיר אם נתן המים קודם שהדליק הנר, וכ' מ"ב דבמקום הצורך יש לסמוך על המקילים. ומג"א סיים בשם הרא"ש, דבשמן אין כיבוי כלל, דאפי' לא יתן המים, כשיכלה השמן יכבה הפתילה.

וע' מ"ב (רסד, כד), דכל מה שאסרו בשעוה הוא אם נתון בכלי ונותן הפתילה בתוכו, וע"פ דבריו אין להשתמש ב-tea lights, אבל נראה לי שהמנהג להקל בזה כיון שאורה צלול.

[3] ולא כתבנו מה שכתב הרמ"א להדליק נר נוסף אם שכחה להדליק פעם אחת, ולהוסיף נר לכל פעם ששכחה, דהא בזמן הזה יש לנו נרות חשמלי ואפי' בלי נרות שבת יש אור בבית (שו"ת מגדנות אליהו ח"א סי' צא). ואע"פ דלכתחלה צריך שיהיו בנרות נדלקים דוקא לכבוד שבת, ואין קיום המצוה במה שיש נרות דולקות מכבר (כמבואר בטור בשם ר"ת שאפי' אם הנר כבר דולק צריך לכבותו ולהדליקו לצורך שבת, ודלא כדעת החולקים שם) אבל בדיעבד אפשר דלא קנסו להוסיף נר אלא בכה"ג שלא היה אור בשבת כלל. ויש להביא ראי' דבדיעבד אמרי' עיקר המצוה הוא שיהיה נדלקים ולא שיהיה מעשה הדלקה, דאם שכחה להדליק יכולה לומר לעכו"ם בבין השמשות להדליק בשבילה (מג"א רסג, כא) ומשמע מדברי הפוסקים שאם עשתה זה אין צריך להדליק עוד נר כל ימיה, ולכאו' אין קיום של מצות ההדלקה בהדלקת העכו"ם דהא אין שליחות לעכו"ם, כמ"ש מ"ב שם (שמג"א כ' שהיא תברך על ההדלקה, ומ"ב הקשה עליו מטעם זה). וצ"ל דבדיעבד די במה שיש נר דולקות בשבת, שהוא קיום של שלום בית ועונג שבת שהם עיקר, ולא צריך דוקא מעשה ההדלקה (שו"ר סברא זו בשו"ת להורות נתן ח"ז סי' קב אות יב, ע"ש עוד, ובמגדנות אליהו שם).

אמנם, ע' אג"מ (יו"ד ג, יד, אות ו) כ' כדברי רמ"א, ומיירי שם שהיה אשה אחרת שהדליקה באותו בית ואעפ"כ הצריכה להוסיף נר כל ימיה.

[4] מ"ב (רסג, ה). אבל אין להדליק ב' נרות ולשימם זה אצל זה, שמא יתדבקו ויתמרח (רמ"א תרעא,ד, ע"פ ביה”ל ד"ה אפילו)

[5] ויכול לברך על כל נר שבבית, או לברך על הנר כשהוא במקום אחד בבית (אם הוא מקום שמשתמשים שם) ואח"כ להביאו למקום אחר שהוא גם מקום תשמיש, כיון שכולם הוו מקום חיוב. ואפי' כשיש הרבה נשים מדליקים במקום אחר, כולם יכולות לברך (רמ"א רסג,ח דלא כשו"ע כ' נכון ליזהר שלא יברך אלא אחד), שכל תוספת אור הוי מצוה (מג"א שם)

[6] מ"ב רסג,ד, משום דכולן של מצוה, ואע"פ שלא נזכר בגמ' להדליק יותר מנר אחד, כל מה דמתוסף אור יש בו שלום בית ושמחה יתירה (ביה”ל ד"ה שתי)

[7] מ"ב שם ו-תרעד,ה, משום ביזוי מצוה

[8] האשה מוזהרת במצות נר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית (שו"ע רסג,ג). וכ' מג"א (שם) עוד טעם מפני שהאשה כבתה נר של עולם (ע"פ המדרש הובא בטור, שהיא גרמה מיתה לאדם הראשון). ומ"מ, האיש יתקן הנרות (מג"א בשם כתבים). אבל אם הבעל רואה שאשתו מתאחרת להדליק הנרות, האיש ידליק הנרות ולא ישגיח בקטטת אשתו (מ"ב רסא,יא בשם חיי אדם)

[9] רס,ב. ויאמר "הדליקו" בפת"ח תחת הה"א, בלשון ציווי, אבל אם הוא בחדר אחר ואינו רואה אם כבר הדליק אשתו או לא, יאמר "הדליקו" בחירי"ק, שהוא לשון שאלה (ט"ז סק"ג)

[10] רסג, ד. ואם הדליק קודם לזה, אפי' קיבל שבת, אין הדלקתה כלום, וצריך לכבות ולחזור להדליק בברכה (ביאה"ל רסג, ד).

[11]

בענין בין השמשות

בזמן שיש כוכב א', יום, ב' בין השמשות, ג' לילה (גמ' שבת ?). ומצינו ששיעור ביה"ש הוי ג' רבעי מיל, וגם שהוא ג' מיל. וליישב הסתירה יש בעיקר ב' שיטות בבין השמשות:

א'- הגאונים (הו"ד ר"ם אלשקר ס' צו) כ' בין השמשות מתחיל בשקיעת החמה ונמשך עד ג' כוכבים, וכ"כ ש"ך (רסו, יא) ופר"ח (תרעב, א) וערה"ש (רסא, ח) והגר"ז בסדורו (הכנסת שבת), וכן משמע בשו"ע (יו"ד רסו) דמשעה ששקעה חמה הוי ביה"ש, ובשו"ע או"ח (רצג, ב) דג' כוכבים הוי לילה. והגר"א (או"ח תנט) הסביר שיטה זו, דלפי אופק ארץ ישראל הוי ג' רבעי מיל אבל לא בשאר מקומות. ושיעור ד' מיל הנזכר, הוא השיעור שנתמלא השמים בכוכבים ואינו שייך לזמני היום, אלא נוגע לכמה אדם יכול להלך ביום. וע' דברי יואל (א, או"ח יח) שיש להחמיר כדברי הגאונים לענין הדלקת נרות בער"ש.

ב'- ר"ת כ' דבשקיעת החמה הוי תחילת שקיעה, ואחר ג' מיל ורביע הוי ביה"ש, אחר ג' רבעי מיל הוי סוף שקיעה. וכ"כ שו"ע (או"ח רסא). וע' מנחת כהן דאפי' לדעת ר"ת, אם ראה ג' כוכבים, אין להחמיר. וכשיטה זו של המנחת כהן, משמע בכמה אחרונים, כגון חת"ס (שו"ת או"ח פ), וכ"כ ביאה"ל (ס' רצג). וע' מ"ב (רלג, יד) שאם לא התפלל מנחה קודם השקיעה, יכול להתפלל עד רבע שעה כוכב צאת הכוכבים, וזה לכאו' אזיל בשיטת המנחת כהן, דלדעת ר"ת עד 13 דק' קודם השקיעה הוי ודאי יום, אבל 13 דק' קודם צאת הוי ביה"ש. וע' פמ"ג (ס' רסא?) דד' מילין אלו הוי שוות ולא זמניות, אבל לדעת מהרי"ל (מג"א רסא, ט, וכן נוטה בשו"ת יבי"א ב, או"ח כא או' טו) שהם זמניות, ויכול להיות יותר מ-72 דק'.

וע' אג"מ (או"ח ד, סב) סובר דלדעת הגאונים, 13 דק' אחר השקיעה הוי לילה, ובאמעריקא הוי 9 דק', ולא הבנתי בדיוק מה סברתו, כיון דנראה שהם סוברים דעד ג' כוכבים לא הוי לילה, ולא אמרו 13 דק' אלא באופק בבל. (אמנם צ"ע על מה שרצה ליישב דלדעת ר"ת, רק באופק בבל צאת הכוכבים הוא לאחר ע"ב דק' אבל באמעריקא הוא נ' דק', צ"ע, דהא עינינו רואות להיפך, דבאר"י הרי צאה"כ הוא יותר מוקדם מן אמעריקא ולא יותר מאוחר.)

וע' גר"א שם הקשה דאי אפשר לפרש דברי הגמ' פסחים למסקנא אם כל מיל הוי 18 דק', דהא אם יש ד' מיל עד צאה"כ, וכל יום הוי הילוך 40 מיל, א"כ בין הנץ והשקיעה הוי 32 מיל, וא"כ כל מיל אינו 18 דק'.

יש עוד שיטת היראים, דסובר דבין השמשות ה' מילין. (וע"פ חשבון הגמ' פסחים, נראה דהוי 120 דק', דאם ביה"ש הוי ה' מיל אז כל מיל הוי 24 דק'). וע' מג"א (רסא, ט) שיש להחמיר לשיטה זו, ולפרוש ממלאכה ג' רבעי מיל קודם השקיעה. ועפ"ז כ' אג"מ (שם) נוהגים להדליק שליש שעה קודם השקיעה.

וע' רמב"ם (תרומות ז, ב) כ' דהוי כמו שליש שעה אחר שקיעת החמה (עכ"פ בארץ ישראל).

[12] רמ"א רסג,ה, כיון שיש אומרים שתברך קודם ההדלקה, וי"א דוקא אחר ההדלקה דהא אחר שכבר קיבל שבת איך יכולה להדליק, וכדי שיהיה עובר לעשייתו לא יהנה ממנה עד אחר הברכה. והמנהג שעושים כן אפי' כשאינה מקבלת שבת בהדלקתה משום לא פלוג. וע' טור י"א שאין לברך על הדלקת נר שבת. ואם נסתפקה אם ברכה בשעת הדלקה או לא, יכולה לברך כל זמן שהוא מותר להדליק (ביה”ל ד"ה כשידליק). ואשה שמתנית שאינה מקבלת שבת בשעת ההדלקה, ע' ביה”ל (ד"ה אחר) מח' אם תברך קודם ההדלקה או לא. ואם שכחה להדליק ונזכר בין השמשות, תאמר לעכו"ם להדליק (שו"ע רסא,א) ולא תברך (מ"ב רסג,כא). [ונ"ל בזמן הזה שיש לנו אור בלי הנרות, אין לומר לעכו"ם להדליק, וע' הערה הקודמת]

[13] כן נ"ל המנהג, וע' ביה"ל (רסג,ה) מחלקת אם יש לברך אחר ההדלקה משום לא פלוג. ונראה שאם רוצה לקבל שבת בהדלקתו, יברך אחר ההדלקה.

[14] ע' רעג, ז, י"א שאין מקדשין אלא לאור הנר. וכיון שמשתמש בו שום דבר לצורך הסעודה, לא הוי ברכה לבטלה (מ"ב רסג, מא).

[15] מ"ב (רסג, מ). וע' שו"ע (שם סע' ט), שאם אינם ארוכים עד הלילה ואוכל בחצר (שאין שם משום שלום בית שלא יכשל), הוי ברכה לבטלה. אבל כשאוכל כשעדיין יום, יש לו הנאה ושמחה בשעת אכילה מן הנרות, ומצוה מן המובחר שיהיו דולקות עד הלילה.

[16] משמעות מ"ב (רעג, לב וביאה"ל שם. ו-רסג, מ) דהעיקר שיאכל לאורן, ולכן מסתבר שידלקו כל משך האכילה, וכן שמעתי מהגר"מ היינעמאן.

[17] רסה, ג, דהוי ביטול כלי מהיכנו כיון שאינו רוצה להפסיד השמן. [ואולי בזה"ז שאין נראה שאנשים משתמשים בשמן אחרי שנטף מן הנר וזורקו לפח, אפשר להקל אפי' בשמן.]

[18] ע' מג"א (רסה, ב) ומ"ב, כתב שמותר ליתן כלי תחתיו, ומשמע דמיירי כשחושש שיפול הנר, והתיר כיון שיכול לנערו מיד. אבל כשהשעוה מטפטף, כנראה שאסור ליתן כלי תחתיו כיון שאי אפשר לנערו.

[19] כן נוהגים.

ואם שכחה להדליק, נ"ל אין לחפש עכו"ם להדליק נרות בבין השמשות בשבילה, דהא כיון שאין שליחות לעכו"ם, אפי' אם העכו"ם מדליק, היא אינה מקיימה מצות הדלקה, אלא יש לה התוצאה שעכשיו יש לה אור בבית, בשביל שלום בית ובשביל עונג, ואם כבר יש שם אור חשמלי, לא מרויח כלום במה שתדליק ע"י עכו"ם (ע"ע בזה בהערה לעיל). ויש לצרף לזה, דעת הי"א בטור (סי' רסג) שאם הנרות כבר מודלקים, אין צריך לכבותם כדי להדליקם לכבוד שבת, ולכאו' גם כאן מקיים המצוה במה שהם מודלקים ועומדת. ולכאו' אם אין שום נר בבית אפי' נר חשמלי ואין שם עכו"ם שיכול להדליק בשבילה, אפשר שמותרת להדליק נר חשמלי של LED בעצמה בבין השמשות, דהוי שבות דשבות במקום מצוה.

אבל

[20] רמ"א (רעה,יב), משום ביזוי מצוה. ובבא"ה כ' שהוא סכנה גדולה אפי' בלי נר של שבת, ועמ"ב שיש לחלק בין גדול לקטן

[21] רעג,ז, יש אומרים אין מקדשים אלא לאור הנר (ודוקא נר שבת ולא שאר נרות, ע' ב"י), ויש אומרים שאין תלוי בנר ואם מצטער בביתו יכול לאכול בחצר, ומסתבר כדעה ב', ומ"ב כ' רק אם מצטער הרבה. וכ"כ מ"ב (רסג,מה), שעיקר המצוה לאכול לאור הנרות

[22] הר' ש"ב כהן בספר The Radiance of Shabbos בשם הגר"מ פיינשטיין, וכן משמע שהוא דעת המ"ב (רסג, לג)

[23] ע' מ"ב (רסג, לד) שבעל הבית יכול להקנות לו חלק בנר שלו במתנה, עכת"ד. אבל משמעות הפוסקים שאם נותן פרוטה, אינו צריך לעשות קנין בשמן.

[24] רסג, ז. וע' קובץ הלכות (?) בשם הגר"ש קמנצקי כ' שאם אשתו אינו מדלקת בביתו אלא במקום אחר, בעלה חייב להדליק.

[25] אבל אין לברך עליו

[26] כיון שודאי יש חיוב של שלום בית שיהיה הנר בבית דירה כדי שלא יכשל, ולדעת שו"ע אין לברך על הנרות במקום שאחרים מדליקים, לכאו' לצאת מן הספק יותר טוב לברך על הנרות בביתו

[27]אג"מ (אוח"א ס' צו), ממעשה שהיה שהגרמ"פ כתב להשואל שעדיין היה לו שתי דקות לתוספת שבת. וע' שו"ע (תרח, א) שתוספת יוה"כ (שהוא מדאורייתא) אין לו שיעור, וע' מ"ב (רסא, כב) שצריך קצת יותר מכל שהוא, ושיעור התוספת יחד עם בין השמשות עולה כמעט חצי שעה, וע' ביה"ל (שם) ששיעור התוספת נראה שאינו יותר מג' רבעי מיל.

[28] אולם, השו"ע פסק כר"ת שעושה תוספת זו אחר ששקעה החמה, ומ"ב (סקכ"ג) כ' שהרבה מהראשונים כ' להחמיר וצריך להוסיף תוספת זו לפני השקיעה. וכנראה שאם לא קיבל לפני השקיעה, יש לסמוך על הספק ספיקא (אפשר דהלכה כדברי ר"ת ויכול לעשות תוספת שבת עד 50 או 72 דק' אחר השקיעה, ואפי' אם הלכה כדברי הגר"א, עדיין הוא בבין השמשות שהוא ספק יום) ויכול לקבל שבת עד י"ג דקות אחר השקיעה, או י' דקות (תלוי אם מחשבים זמן הגר"א כ-3/16 של 50 דק', או של 72 דק', ע' כל ענין זה באג"מ או"ח ד, סב). וא"כ, בציבור שהרבה אנשים שוכחים לקבל שבת קודם השקיעה ומקבלים שבת בסוף "לכה דודי", כנראה שיש לש"ץ למהר באמירת המזמורים של קבלת שבת, כדי שיוכל לסיים לכה דודי תוך י' דקות אחר השקיעה כדי שהציבור יזכו במצות קבלת שבת.

[29]שו"ע רסא,ב, ומצוה דאורייתא היא (ע"פ גמ' ראש השנה ט), מדכתיב ביום הכפורים "תשבתו שבתכם", משמע כל מקום שנאמר שבות צריך להוסיף מחול על הקודש (מ"ב סקי"ט). דלא כפשטות הרמב"ם וטור (לפי' הב"י) שאין תוספת אלא ביוה"כ. וע' ביה”ל (ד"ה י"א) שהרה"מ והגר"א פי' דלדעת הרמב"ם חייב מדרבנן בתוספת שבת. [ואע"פ שהקשה הב"י דלא היה לו לרמב"ם להשמיטו, כ' בביה”ל שהוא נכלל במה שהביא הרמב"ם מהא דתוקעין בערב שבת]. ולענין תוספת בחג השבועות, עמ"ש לקמן בהל' שבועות. וע' מכילתא (יתרו ז) זכור מלפניו ושמור מלאחריו מכאן אמרו מוסיפין מחול על הקודש.

[30] ?

[31] מ"ב (רסג,מט) כ' דקודם לכן קבלה לא מהני, וע' ערה"ש (ס"ק יט) כ' דמהני אבל אין לעשות כן לכתחלה

[32] ולא חמיר מבין השמשות (מ"ב רסא, כח)

[33] רמ"א קסג,י, מדהביא השו"ע יש אומרים שתנאי מהני לאשה, וי"א דלא מהני (בה"ג סי' ט הל' חנוכה), ויש חולקים ואומרים שאינו תלוי בהדלקת הנר אלא באמירת החזן "ברכו". ומ"ב כ' אין להתנות כי אם לצורך.

[34] אפי' אם נתכוין שלא רצה לקבל שבת. ואם התפלל מעריב בטעות, שחשב ששקע החמה ואח"כ ראה שעדיין זורחת, מותרים במלאכה כיון שקבלתם היה בטעות, וי"א שאותם שהדליקו נרות בטעות אסורים בעשיית מלאכה, ושאר אנשים מותרים. [והטעם שהדלקה הוי חמור מתפלה, כ' בב"י כיון שעשה מעשה עדיפא, ובביה”ל (ד"ה וי"א) כ' שהגר"א מסביר כיון שתפלה בטעות באמת לאו כלום היא, ואפי' בצבור רק דלא מטרחינן ציבורא לחזור ולהתפלל משא"כ בקבלה דהדלקה, נפ"מ בין הטעמים אם קיבל שבת במזמור שיר להגר"א הוי כקבלה בהדלקה ולהב"י הוי כתפלה. ואפשר שיש סברא אחרת למה הדלקה חמורה מתפלה, דהא בהדלקה (לשיטת הגר"א שצריך להדליק קודם שקיעה ראשונה) באמת לא טעתה כלום, דהא חשבה שהיא למשל 10 דקות קודם שקיעה ולבסוף נתגלה שהיה 40 דקות עד שקיעה, וזה לא טעות גמור דהא בודאי ידע שבקבלה זו הוא מוסיף מהחול על הקודש אלא שטעה כמה זמן הוסיף, אבל בתפלה הוא טעות גמור שחשב שאינה מוסיף כלום וכבר הגיע השבת, ובאמת עדיין לא הגיע שבת ובקבלה זו הוא מוסיף על הקודש, א"כ נמצא שקבלה זו טעות גמור דהא לא נתכוין כלל לקבל שבת בקבלה זו.

[35] אג"מ (או"ח ג,לח) שאם הבעל קיבל שבת מוקדם יש להחמיר שאשתו לא תעשה מלאכה בשבילו מצד "וינפש בן אמתך והגר", דמבואר בגמ' (יבמות מו,ב) שזה אזהרה לעבד ערל ולכאו' הוא הדין לכל קנין כספו (ואשתו בכלל) שאסור להם לעשות מלאכה בשבילך בשבת. אבל אין לגוררה בתר בעלה בקבלתו, דרק גוררים בתר הקהל. ואם הבעל התפלל במנין שכבר קיבל שבת, היא אינה נגררת אחר קבלת הקהל כיון שהם מקבלים שבת מוקדם לא מדין מנהג או חומרא אלא כדי שלא ישנה זמן אכילתם מהרגיל. אבל אם הקהל קיבלו שבת מוקדם בשביל מצות תוספת שבת, היא גם נגררת אחריהם. [ונראה לפי עניות דעתי, שבניו הקטנים מותרים במלאכה אפי' אם האב והאם כבר קבלו שבת, דקבלת שבת חל משום נדר ואין אביו יכול להדירו. אבל אחר קידוש נראה שאין להתיר לקטנים לעשות מלאכה, אפי' אם לא הגיעו לחינוך, דאפשר דהוי קבלת מצות תוספת שבת במה ששמעו הקידוש.]

[36] רסג,יז ומ"ב שם. וע' שע"ת שם כ' בשם הב"ח שהמחמיר כדברי הר"ן שלא לשאול ישראל אחר לעשות מלאכה בשבילו, תע"ב. והטעם שמותר, ע' מג"א (וכ"כ הב"י) שאם לא היה רוצה לא היה צריך לקבל, וע' ט"ז כ' הטעם כיון שאין האיסור שוה בכל ישראל, וא"כ לא נקרא מעשה איסור ולא אסרו אמירה זו. וע' אג"מ (או"ח ד, קז) שיש נפ"מ בזה לענין בן חו"ל נמצא בארץ ישראל ביו"ט שני של גליות, דלטעם המג"א אסור לומר לבן אר"י לעשות מלאכה בשבילו, ולהט"ז מותר.

[37] מ"ב (רסא, לא). והשו"ע כ' שם (סע' ד) אמירת מזמור שיר. ובאמירת לכה דודי, י"א בואי כלה, וי"א בואי כלה שבת מלכתא, והב' נוסחאות הם מגמ' ב"ק (לב:).

[38] רסג, יב, ומ"ב (שם). וע' מ"ב לקמן (ס"ק נח) דקבלתם הוי או במזמור שיר או באמירת ברכו, כל מקום לפי מנהגו.

[39] רסג, טו

[40] שלחן הלוי (פ"ו סע' ה)

[41] שלחן הלוי (פ"ו סע' ה). וע"ש דלדעת האג"מ, אם כוונת הקהילה לא היתה לקדושת שבת, אלא שלא לשנות זמן אכילתם מהרגלם בימות החול, אין זה בכלל מנהג. וע"ש דלמעשה קשה לידע כוונת כל הקהילה, ולהקל מטעם זה.

[42] ?

וע' רעק"א (הגהות ס' רנג) על דברי מג"א, כ' ג' הבנות במהות דתוספת שבת. או שחל עליו האיסור עשה ולא הלא תעשה, או דאסור לעשות מלאכה מדין נדר, או דבאמת תוספת שבת שהוא דאורייתא הוי רק שיעור מועט ההכרחי שחל ממילא קודם שקיעה, ומה שמקבל עליו קודם לזה הוא מדרבנן.

[43] {רסג, ד, ע"פ מ"ב וביאה"ל שם, ליישב הסתירה דבמקום אחד כ' שהוא כבין השמשות ובמק"א כ' שאין לו קולות דביה"ש}

[44] ע' ט"ז (תר, ב) בציור שבראש השנה לא היה לקהילה שופר, והתפללו ערבית של שבת ואח"כ הביא שופר. והעלה שיש להקל משום שקבלת שבת חל משום נדר וא"כ הוי נדר בטעות, ומדמה הנידון למ"ש השו"ע (רסג, יד) שאם טעו הקהל ביום המעונן והתפללו ערבית של שבת, אח"כ מותרים במלאכה. וגם אי אפשר לישבע לבטל את המצוה וזה כנשבע לבטל את המצוה כיון שאינם יכולים לקיים מצות שופר. אבל סיים שאין לברך משום דהוי כתרתי דסתרי, כיון שאין תוקעין בשבת, אבל אם יש בן למול בערב שבת והגיע המוהל אחר שקיבלו שבת, מותר למול בברכה, דאין כאן תרתי דסתרי כיון שמותר למול בשבת.

וא"כ הוא הדין בנידון דידן הוי כקבלה בטעות. ובעצם הדין של השו"ע (שם), ע' מ"ב שיש חולקים וסוברים שקבלת הקהל בטעות הוי קבלה, ורק קבלת היחיד יכול לומר שהיה בטעות. ובאשה שהדליקה נרות לכאו' גם יש לומר דהוי קבלה בטעות, אבל כיון שהיא עשתה מעשה י"א שאפי' בטעות הוי קבלה, כמ"ש בשו"ע (שם) בשם י"א, וא"כ לדעת הי"א אשה אינה יכולה להתפלל.

ולדעת הי"א שקבלתה הוי קבלה, יש לעיין אם אפשר להתיר קבלתה כיון שחל מדין נדר, שהלבוש (ס"ס רסג) כ' שאפשר להתיר הנדר של קבלת שבת, אבל המג"א (רסג, לא) משמע דלא מהני התרה, וגם בא"ר (שם) נשאר בצ"ע. וכנראה, כיון שאם יתירו נדרה נמצא שברכתה על הנרות היתה לבטלה, כנראה שאין להתיר נדרה כיון שזה יגרום ברכה לבטלה.

ועוד יש לדון כמה שאלות בזה:

א'- אם קרא קריאת שמע אחר פלג המנחה, האם צריך לקרות עוד פעם אחר צאת הכוכבים? (ע' מחלקת רש"י ותוס' ברכות ב.)

ב'- אם קיבל שבת מוקדם ואכל סעודתו מבעוד יום, האם יצא סעודת שבת? (ע' מה שכתבנו בפנים בזה לקמן)

ג'- אם הציבור כבר קיבלו שבת, האם אשה יכולה לפסוק בטהרה? (ע' רמ"א יו"ד קצו,א)

ד'- אם לא הניח תפלין עדיין וכבר התפלל תפלת ערבית, האם יכול להניח תפלין? (ע' שו"ע ל, ה, כ' יש מי שאומר שאין לו להניחם, ומ"ב כ' יניח בלא ברכה.) ובאותו ענין, ציבור שלא היה להם שופר בראש השנה שחל להיות ביום ה'-ו', ואחר שכבר התפללו ערבית מבעוד יום ביום ו', הגיע לשם שופר מעיר אחרת. האם יכולים לתקוע עכשיו? (ע' ט"ז הנ"ל, וגם כתב שם כיון שהוא שבות לצורך מצוה ולא חמיר זה מבין השמשות עצמו. והעלה לענין שאלה ג' דבדיעבד מועיל.)

ה'- אחר שהתפלל ערבית בליל שמיני עצרת, האם מותר לאכול בסוכתו קודם צאת הכוכבים, שאם אוכל שם הרי מכניס עצמו לספק ברכות? (ע' ט"ז סי' תרס"ח בשם רש"ל מחמיר בזה שאין לאכול לכתחלה והעלה דלמעשה אין לברך, וע' ט"ז דכיון שעשאו יו"ט אין לברך ויכול לאכול שם בבין השמשות)

ו'- אם שמע שמועה רחוקה שמת אביו אחר שהתפלל ערבית, האם יכול למנות יום השמיעה כיום א'? (ע' שו"ע יו"ד סי' תב,יא, וע' סי' שעה,יא, וש"ך שם)

ז'- אחר שאשה כבר קיבלה יו"ט, שמע שמועה רחוקה שמת אביה, וחלץ מנעליה עד השקיעה, האם נתבטלה השבעה?

ח'- בארץ ישראל, נושאים כפים במנחה בתענית ציבור כשהוא סמוך לשקיעת החמה. בעשרה בטבת שחל בערב שבת, כהן אחד התפלל ערבית מוקדם, ואח"כ אנשים היו מתפללים מנחה והצריכו כהן לברכת כהנים, האם מותר לעשות בר"כ? ע' חשוקי חמד (בכורות סא.) העלה ע"פ הט"ז דהוי קבלה בטעות ויכול לומר ברכת כהנים, אבל צ"ע אם יכול לומר הברכה, וטוב שאם יש כהן אחר שיוציאנו בברכתו. ובשם הגרי"ש אלישיב כתב שיש חילוק בזה, דלא כל דבר עושה טעות, ורק אם הוא דבר חיוב שהוא מעצם היום (כגון תקיעות בראש השנה) אפשר לומר דבודאי לא היה מקבל שבת אם היה יודע שיבוא שופר, אבל דבר שאינו עיקר מצות היום, כגון אם צריכים אחד להצטרף לקרות בפרשת ויחל, אינו יכול להצטרף.

ט'- כשחל עשרה בטבת בערב שבת, האם מותר לקבל שבת מבעוד יום ולאכול קודם צאת הכוכבים? ע' רמ"א (רמט, א), ומ"ב (שם) דאסור לאכול עד צאת הכוכבים. וע' שו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח לא), דלדעת תוס' (ערובין מא: ד"ה והלכתא) מה דאמרינן בגמ' דבתענית בערב שבת מתענה ומשלים, ר"ל דמותר להשלים אבל אינו חייב להשלים. וכ"כ מרדכי (שם) דכשחל י' בטבת בער"ש, הר"י טעם קודם שהלך לבית הכנסת כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה, וטוב לעשות כן (ובבגדי ישע שם כ' שהתפלל מנחה קודם, דבשביל זה לא כדאי להפסיד תפלת עננו). וע' ריטב"א (שם) בשם ראב"ד, שכיון שהתפלל ונכנס לתחום שבת שוב אינו רשאי להתענות, דאסור להתענות בשבת לשעות. [ובאמת, לדעת הראשונים שסוברים תוספת שבת דאורייתא, לא ידעתי למה לא צדקו דברי הראב"ד, שהרי התענית אינו אלא דרבנן. ונראה הטעם, משום דמאורייתא מותר להתענות בשבת ואינו חייב לאכול אלא מדרבנן, ואתי תענית דרבנן ומוציא ממצות עונג דדברי קבלה. ואפי' לדעת הפוסקים שתענית אסור בשבת מדאורייתא, זה רק במתענה כל השבת, אבל המתענה לשעות, לכו"ע אינו אלא מדרבנן, ע' מ"ב (רפח, א) וביה"ל שם (ד"ה אסור).] אבל בתענית יחיד, כגון תענית יארציי"ט, אין צריך להשלים, ומותר לאכול מיד כשיוצא מביה"כ (רמ"א רמט, ד, ומ"ב. ודלא כדעת השו"ע שצריך להשלים אא"כ פירש בשעת קבלתו).

י- אם הציבור בעיר כבר קיבלו שבת, ואח"כ, קודם השקיעה, נולד שם בן, האם הוא נימול בשבת או ביום ו'? וע' ט"ז (תר, א) בשם בית יוסף, דמלין אותו ביום ו'. ולא הסביר טעמו שם. ונ"ל פשוט, דקבלת שבת אינו חלה עליו עד אחר שכבר נולד, וברגע ראשון שנולד כבר חלה עליו החיוב להיות נימול ביום ו' קודם שחלה עליו הקבלת שבת.

יא- אם כבר התפלל ערבית, ואח"כ לבש טליתו, האם מברך עליו? ב"י (סי' יח) כתב בשם תרומת הדשן, דלא יברך, אבל כנה"ג (הגב"י שם) כ' בשם מהרי"ל, דכל זמן ראיה חשיב יום לענין ציצית.

[45] רסג, טו

[46] מ"ב (רסג, מג)

[47] שו"ת מנחת שלמה (ח"ב, לה אות ח)

[48] מ"ב (רעא, יא)

Next: Tefillos Shabbos and Mussaf
Tefillos Shabbos and Mussaf