Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Lighting Candles and Accepting Shabbos

ShabbosChapter 35: Tefillos Shabbos and Mussaf

A. Friday Night

On Friday evening, one may[1] ודוקא יש להקדים להתפלל קודם שקיעה, כ"כ רמב"ם (הל' תפלה ג, ז) ואפשר שהוא גם דעת השו"ע (רסז, ב). ומה שיכולים להתפלל ערבית של שבת בערב שבת, באמת יש בו ב' ענינים, א' של תוספת שבת, שהוא רק שייך לשבת יוה"כ ויו"ט, וב' לענין תפלה דוקא והיינו השיטה של ר' יהודה, שיכולים להתפלל ערבית אחר פלג המנחה משום דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד (גמ' ברכות), וע' מ"ב (רסז, ג).

 
daven Maariv after plag hamincha (an hour and a quarter halachic hours before sunset[2] ואין לעשות תרתי דסתרי, להתפלל מנחה אחרי פלג המנחה (כשיטת חכמים) ומעריב קודם שקיעה (כשיטת ר' יהודה), כ"כ מ"ב (רסז,ג, ודלא כדעת דרך החיים שמותר לציבור לעשות תאתי דסתרי בערב שבת, ע' ביה”ל שם). ויש לחשוב שעות זמניות מהנץ החמה עד שקיעתה, כן הוא דעת הגר"א והגאונים. ולדעת תרוה"ד (הו"ד מג"א רלג,ג) מחשבים מעלות השחר עד צאת הכוכבים. ועפ"ז נהגו קצת אנשים לעשות זמן חדש, ולחשוב פלה"מ מ-72 דקות קודם הנץ החמה עד 50 דקות אחר השקיעה. ויש בזה כמה פקפוקים:

המנהג בכל תפוצות ישראל לנהוג כשיטת הגר"א לענין קריאת שמע, וכ"פ האג"מ (או"ח א, כד) וערוה"ש (נח, יד). ואפי' הנוהגים להחמיר כשיטת המג"א לענין קריאת שמע, הוא רק משום חומרא ואין להקל כדבריו. ואפי' אם היינו פוסקים כהמג"א לענין קר"ש מעיקר הדין, המג"א עצמו (נח,א, וע' לב"ש שם) כ' דלכולי עלמא לענין קריאת שמע מחשבים מעלות השחר, אבל לענין פלג המנחה הביא ב' דעות ולא הכריע, ולכן אפי' לדעת מג"א יש להסתפק איך מחשבים פלה"מ.

החשבון של 72 דקות נובע מדברי ר"ת. {אבל רוב פוסקי זמנינו אינם פוסקים כר"ת אלא משום חומרא, אבל מעיקר הדין מחשבים עלה"ש כפי הנראה, שהוא כמה דקות קודם לזה, וא"כ אין לעשות קולא בשביל דעת ר"ת.} אבל אין לחשוב 72 ד' קודם הנץ כעלות השחר אא"כ מחשבים 72 ד' אחר השקיעה כצאת הכוכבים, וזה דעת ר"ת. אבל לתפוס החבל בשתי ראשים, זאת אומרת, לחשוב הזמן של צאה"כ על פי הנראה וזמן עלות ע"פ ר"ת, הוא דלא כמאן.

החשבון של 50 ד' שהוא צאה"כ הוא מבוסס על דעת האג"מ (או"ח ד,סב), שיש שרוצים לומר שכוונתו שצאה"כ הוא 50 ד' בכל יום. אבל מוכח ממקומות אחרים (או"ח ד,עד-בישול אות מ', ועוד) ש-50 ד' נאמרה רק משום חומרא, שיש להסתפק עד 50 אבל אחרי זה ודאי לילה, וא"כ אין לעשות קולא בשביל זה להתפלל מנחה אחרי פלה"מ.
), colloquially called “early Shabbos”, as long as he davened Mincha before plag hamincha[3] רמ"א רלג,ב. ובדיעבד אם התפלל מנחה אחר הפלג ומעריב קודם שקיעה, יצא . Some permit one to daven ma’ariv after plag hamincha even if he davened mincha after plag, but it is preferable not to do so[4] מ"ב (רסז, ג) כ' ונ"ל שאין לסמוך על זה. .

If one is waiting for a minyan to arrive for mincha, he is permitted to daven after sunset, as long as he finishes shemoneh esrei no more than 7 minutes after sunset in order to accept Shabbos early[5] ע' קובץ הלכות (שבת א, פ"ה, סע' יא) דעדיף להתפלל אחר השקיעה עם מנין מלהתפלל ביחידות קודם שקיעה, כיון שעדיין יש ספק ספיקא שמא יממא הוא. אבל לא כתב שם כמה דקות.

ומה שכתבנו דמיעוט תוספות שבת ב' דקות, ע' לעיל. ומה שכתבנו שיש ספ"ס עד ט' דקות אחר השקיעה, ע' לעיל{?}.
(with two minutes as the minimum for tosefes Shabbos, and nine minutes as the last time to accept Shabbos).

Although during the week, it is preferable to daven ma’ariv after nightfall, on Shabbos and Yom Tov (with certain exceptions; see Laws of Yom Tov) the custom is to recite it before nightfall, to extend their kedusha[6] רסז, ב, ומ"ב שם. ושם מיירי לענין שבת, אבל לקמן (תעב, ד) כ' דה"ה ביו"ט.

[ואפשר דדוקא יש להתפלל מיד בפלג המנחה, כיון שאין אש של גיהנם בוערת בשבת, ומסתמא כמו שמצינו במוצאי שבת שנוהגין להתפלל מאוחר כיון שלא יחזרו הנשמות לגיהנם עד שמתחילים הציבור מעריב (כמ"ש א"ר רצג, א, וכה"ח ס"ק יב), לכאו' גם בערב שבת יש להתפלל מוקדם כדי להוציא הנשמות מגיהנם מיד.]
.

If one started davening shemoneh esrei on Shabbos (during any tefila) and, by rote, started saying the weekday shemoneh esrei, he should stop wherever he is, even in the middle of the bracha, and begin reciting the one for Shabbos[7] רסח, ג, ע"פ מ"ב שם. וע"ש שאם סבר שהוא חול, מסיים אותו ברכה. .

During Maariv, one should try to say Vayechulu together with the minyan, or after davening, with at least one other person[8] מ"ב רסח,יט בשם ט"ז, דכיון שהוא עדות, עדה שלימה בעינן. אבל מ"ב הוסיף שעל כל פנים יהיה בשנים . One should not talk between shemoneh esrei of ma’ariv and the end of kaddish tiskabel[9] רסח, ו, ע"פ ספר חסידים (ס' נח). ושם כ' בשעה שאומרים ויכולו ולא בשעה שאומר הש"ץ ברכה מעין שבע, והט"ז (סק"ט) כ' וביתגדל. וע' גירסתינו בספר חסידים כ' "בין ויכולו וברכת אבות". .

The bracha of magen avos is not recited in temporary minyanim, such as if one has a minyan in his house on a snowy Friday night, or because of sheva brachos[10] רסח, י . However, if they make a consistent minyan in a house, it is recited[11] משמעות מ"ב (רסח, כד), משום דדומה לבית כנסת קבוע . In a permanent shul or beis medrash and their adjoining rooms it is always recited, even if there is not usually a minyan in that room (e.g. an ezras nashim).

If the chazzan accidentally skipped vayechulu, and recited kaddish immediately after shemoneh esrei, vayechulu and the bracha of me’ein sheva should be recited after kaddish, and kaddish tiskabel should be recited again afterwards[12] אג"מ (או"ח ד, ע) .

It is customary to greet other Jews with “Good Shabbos”[13] מ"ב (שז,ה) בשם של"ה, כדי לקיים זכור את יום השבת. וע' טור (יו"ד סי' שפה) הביא דברי הירושלמי, דאפי' בשבת אומרים "שלום אליכם". [וראיתי בשם גדול אחד שהיה מקפיד לומר לישראלים שאינם שומרי תו"מ "שבת שלום" כדי שהם יחזרו לו "שבת שלום" ובזה הם מתקיימים מצוה זו, ע"פ השל"ה הנ"ל. והוא תמוה, דהא כל המצוה לזכור יום השבת "לקדשו", ואנשים שאינם שומרים שבת כלל לכאו' אינם מקיימים שום מצוה בזה שהם מזכירים שהוא שבת אם אין כוונתם שהוא יום קדוש בכלל, וצ"ע.] שו"ר בהגרע"א (רעא,א) כ' יוצא קידוש מדאורייתא באמירת "גוט שבת", ובביה"ל (שם) תמה עליו כיון דבעינן זכירת שבח וקידוש. וא"כ אפשר שמה שכתב בשם השל"ה הוא לאו דוקא ובאמת אינו יוצא בזה אלא שהוא הנהגה טובה.

ויש נוהגים שאין אומרים "גוט שבת" אחר מנחה ביום שבת, וכ' שבט הלוי (ח"י סי' כו) אין זה מנהג מקובל. ומקורו משום אבילות דמשה שמת באותה שעה, ואבל אסור בשאילת שלום, ולכן לפי מנהג זה, גם אין לומר "א גוטען" או "שלום".
.

B. Shabbos Morning

It is customary to daven shacharis on Shabbos a little later then during the week, in order to enjoy sleeping in[14] רמ"א (רפא, א), משום דבשאר ימות החול כתיב "בבקר" אצל קרבן תמיד, ובשבת כתב רק "וביום השבת". ובבקר משמע להקדימו (כמפורש בגמ' פסחים נט.).

ואע"פ שהקרא מיירי בקרבן מוסף, יש לנו ללמוד לאחר תפלת שחרית כיון שאנו מתפללים מוסף מיד אחר שחרית (מג"א שם).

וע' מ"ב (שם בשם רש"י) דגם שחרית מצוה למהר להתפלל כותיקין.
.

If one came late to Shacharis and must skip parts of pesukei d’zimra, he should not skip Nishmas, but should rather skip all the other mizmorim (besides Ashrei)[15] ביה"ל רפא,א, ודלא כשע"ת כ' ידלג נשמת ולא מפסוקי דזמרא . He may not skip any part of birchos krias shema[16] מ"ב (רפא, ג), דכיון שנזכר בזוהר, הוי נוסח הברכה. .

If one started saying the weekday birchos krias shema, and remembered before saying baruch atah… yotzer hame’oros, he should go back to the words shevach nosnim lo. If he started saying baruch atah…, he need not go back, but after davening he should say from shevach nosnim lo… until tisbarach[17] מ"ב (רפא, ג), ע"פ פמ"ג ומג"א (סק"ג), בדעת רמ"א שכתב מחזירין אותו. .

Although women are obligated to daven most tefilos, they are not obligated to daven Mussaf, but are permitted to do so[18] ע' רעק"א (שו"ת סי' ט, ובהגהות שו"ע סי' קו סק"ב בשם שו"ת בשמים ראש) דפטורים משום דאינה באה אלא לזכר הקרבנות, ואשה לא היתה שוקלת, ועוד כתב (על שו"ע שם בשם צל"ח) משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא. וע' שו"ת באר יצחק (או"ח כ) הקשה דא"כ גם כהנים פטורים מתפלת מוסף כיון שאינם שוקלים, וגם פחותים מבן כ' פטורים. וע' שו"ת בית יצחק (או"ח יז) דודאי נשים היה להם חלק בקרבנות ציבור, דאל"כ אין להם כפרה על טומאת מקדש וקדשיו, אלא ודאי הן חייבות במוסף משום דעיקרו הוי תפלה דחייבות משום דרחמי נינהו. .

If one came late to shul and they are about to daven Mussaf, he should not daven Mussaf with them in order to fulfill the mitzva of tefilla b’tzibur. He should rather daven Shacharis first.[19] אג"מ (אוח"ד ס' סח). ורמ"א (רפו,א) כ' שאם התפלל מוסף לפני שחרית, יצא בדיעבד If he did daven Mussaf with them (before davening Shacharis), he is yotzei.[20] רמ"א (רפו,א)

It is preferable not to have any break, such as a speech, between ashrei and the kaddish before mussaf, because the kaddish is being said on the recitation of ashrei[21] מ"ב (רפד, טו) (just as all kaddishim are recited on a specific recitation beforehand).

It is best to daven mussaf immediately after shachris[22] רפו, א , and preferably it should be started before mincha gedola[23] מ"ב (תרכ, ב), וביה"ל (רפו, א ד"ה יותר). ובשו"ע (רפו, א) כ' ואין לאחרה יותר מז' שעות ואם התפלל אחר ז' שעות מיקרי פושע, וביאר במ"ב (ב) דעיקר זמן הקרבת מוסף היה עד ז' שעות. וע' רעק"א (גליון הש"ס ברכות כח.) שציין לגמ' ברכות (מג:) משמע דמיקרי פושע משום שנתעצל כל כך להתפלל מאוחר. וע' ביה"ל (שם) ציין לדברי רש"י (שם ד"ה מתפלל), ורש"י שלא יאחר יותר מו' שעות ומחצה (דאם כן יצטרך לאחר תפלת מנחה עד שיתפלל מוסף וא"כ מיקרי פושע גם על תפלת מוסף). (half an hour after chatzos). If one did not do so, it is permitted to daven any time before sunset[24] רפו, א. . If one has not yet davened Mussaf and Mincha and it is after mincha gedola (1/2 hour after chatzos) but before mincha ketana (2 ½ hours before sunset), he should daven Mussaf and then Mincha. However, if it is after mincha ketana he should daven Mincha before davening Mussaf[25] מ"ב (תרכ, ב) . In any case, if one davened in the reverse order, he is yotzei.[26] רמ"א (רפו,ד)

One may eat a little bit of food before Mussaf, such as a k’beia of bread or a large number of fruits, by first reciting kiddush, but one may not eat a full meal[27] שו"ע (רפו,ג) ומ"ב, דלא כהב"ח שמתיר לאכול סעודה, וע' מג"א (סק"א) דלדעת הב"ח מקילין במוסף יותר מתפלת מנחה כיון דאיכא מאן דאמר בגמ' דיחיד פטור מתפלת המוספין. וע' באר היטב. .

If, during Shachris, Mincha or Ma’ariv, one mistakenly recited a different tefila of Shabbos, and he remembered before reciting Hashem’s name in the completion of the middle bracha, he should go back to the beginning of that bracha. If he only remembered after that point, he is yotzei and need not go back[28] רסח, ו . (If he recited mussaf in place of shacharis, he is yotzei for mussaf, and must then recite shachris[29] מ"ב (רסח, יז) ). If, during mussaf, one recited the shemoneh esrei of a different tefila of Shabbos, he must go back to the beginning of the middle bracha, and if he already took steps back, he must repeat shemoneh esrei.[30] רסח, ו, ומ"ב (ס"ק טו)

If one recited a different Mussaf and the only difference is which pesukim are recited (e.g., on the first day of Sukkos he recited the Mussaf of the fourth day), he need not repeat Shemoneh Esrei[31] מ"ב (תפח, יג) . However, if he recited the wrong text of Mussaf and not just different pesukim (e.g., regular Shabbos Mussaf instead of Shabbos Rosh Chodesh), he must repeat shemoneh esrei[32] ע' שו"ע (תקצא, ג), דבמוסף של ראש השנה צריך לומר "ואת מוספי" כדי לכלול גם של ראש חודש. ומ"ב כ' שאם אמר מוסף במקום מוספי, חוזר. ונראה דקל וחומר אם לא הזכיר כלל הקרבן מוסף של היום, חוזר. וע' פמ"ג (אש"א תכה, ו) בציור שבשבת ר"ח לא הזכיר של ר"ח במוסף, סיים בצ"ע.

בענין אמירת קבלת שבת מן הבימה

כמה טעמים בזה: או כדי להראות שקבלת שבת אינה מסדר תפלה הרגיל, או לזכור שהיו יוצאים לשדה לקראת שבת וגם החזן יוצא למקום קרוב לפתח, או ע"פ חז"ל דבשבת ניתנה תורה, לכן בעת קבלת שבת יוצאים למקום קריאת התורה.

בענין אמירת ושמרו

הרוקח כתב לומר "ושמרו" בלחש.

בענין אמירת ואני תפלתי במנחה

ע' ט"ז (רצב, א, ע"פ הטור בשם המדרש) הטעם, אע"פ ששתינו אנו מתפללים, ולא כשאר אומות (ואנו לא משתכרים, ע' פמ"ג). וע' מג"א דביו"ט שאין קורין בתורה א"א ואני תפלתי, וא"כ במקום שאין ספ"ת אין לאומרו, עכת"ד, ומחה"ש הסביר ע"פ הב"ח, דבשעת מתן תורה היה עת רצון לפני הקב"ה דזכה כל אחד לנבואה, לכן כשקורין בתורה הוא ג"כ עת רצון דוגמת מתן תורה וראוי שתענינו, וא"כ אם אין להם ספ"ת אפשר דליכא עת רצון, עכת"ד.
.

 


[1] ודוקא יש להקדים להתפלל קודם שקיעה, כ"כ רמב"ם (הל' תפלה ג, ז) ואפשר שהוא גם דעת השו"ע (רסז, ב). ומה שיכולים להתפלל ערבית של שבת בערב שבת, באמת יש בו ב' ענינים, א' של תוספת שבת, שהוא רק שייך לשבת יוה"כ ויו"ט, וב' לענין תפלה דוקא והיינו השיטה של ר' יהודה, שיכולים להתפלל ערבית אחר פלג המנחה משום דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד (גמ' ברכות), וע' מ"ב (רסז, ג).

 

[2] ואין לעשות תרתי דסתרי, להתפלל מנחה אחרי פלג המנחה (כשיטת חכמים) ומעריב קודם שקיעה (כשיטת ר' יהודה), כ"כ מ"ב (רסז,ג, ודלא כדעת דרך החיים שמותר לציבור לעשות תאתי דסתרי בערב שבת, ע' ביה”ל שם). ויש לחשוב שעות זמניות מהנץ החמה עד שקיעתה, כן הוא דעת הגר"א והגאונים. ולדעת תרוה"ד (הו"ד מג"א רלג,ג) מחשבים מעלות השחר עד צאת הכוכבים. ועפ"ז נהגו קצת אנשים לעשות זמן חדש, ולחשוב פלה"מ מ-72 דקות קודם הנץ החמה עד 50 דקות אחר השקיעה. ויש בזה כמה פקפוקים:

המנהג בכל תפוצות ישראל לנהוג כשיטת הגר"א לענין קריאת שמע, וכ"פ האג"מ (או"ח א, כד) וערוה"ש (נח, יד). ואפי' הנוהגים להחמיר כשיטת המג"א לענין קריאת שמע, הוא רק משום חומרא ואין להקל כדבריו. ואפי' אם היינו פוסקים כהמג"א לענין קר"ש מעיקר הדין, המג"א עצמו (נח,א, וע' לב"ש שם) כ' דלכולי עלמא לענין קריאת שמע מחשבים מעלות השחר, אבל לענין פלג המנחה הביא ב' דעות ולא הכריע, ולכן אפי' לדעת מג"א יש להסתפק איך מחשבים פלה"מ.

החשבון של 72 דקות נובע מדברי ר"ת. {אבל רוב פוסקי זמנינו אינם פוסקים כר"ת אלא משום חומרא, אבל מעיקר הדין מחשבים עלה"ש כפי הנראה, שהוא כמה דקות קודם לזה, וא"כ אין לעשות קולא בשביל דעת ר"ת.} אבל אין לחשוב 72 ד' קודם הנץ כעלות השחר אא"כ מחשבים 72 ד' אחר השקיעה כצאת הכוכבים, וזה דעת ר"ת. אבל לתפוס החבל בשתי ראשים, זאת אומרת, לחשוב הזמן של צאה"כ על פי הנראה וזמן עלות ע"פ ר"ת, הוא דלא כמאן.

החשבון של 50 ד' שהוא צאה"כ הוא מבוסס על דעת האג"מ (או"ח ד,סב), שיש שרוצים לומר שכוונתו שצאה"כ הוא 50 ד' בכל יום. אבל מוכח ממקומות אחרים (או"ח ד,עד-בישול אות מ', ועוד) ש-50 ד' נאמרה רק משום חומרא, שיש להסתפק עד 50 אבל אחרי זה ודאי לילה, וא"כ אין לעשות קולא בשביל זה להתפלל מנחה אחרי פלה"מ.

[3]רמ"א רלג,ב. ובדיעבד אם התפלל מנחה אחר הפלג ומעריב קודם שקיעה, יצא

[4] מ"ב (רסז, ג) כ' ונ"ל שאין לסמוך על זה.

[5] ע' קובץ הלכות (שבת א, פ"ה, סע' יא) דעדיף להתפלל אחר השקיעה עם מנין מלהתפלל ביחידות קודם שקיעה, כיון שעדיין יש ספק ספיקא שמא יממא הוא. אבל לא כתב שם כמה דקות.

ומה שכתבנו דמיעוט תוספות שבת ב' דקות, ע' לעיל. ומה שכתבנו שיש ספ"ס עד ט' דקות אחר השקיעה, ע' לעיל{?}.

[6] רסז, ב, ומ"ב שם. ושם מיירי לענין שבת, אבל לקמן (תעב, ד) כ' דה"ה ביו"ט.

[ואפשר דדוקא יש להתפלל מיד בפלג המנחה, כיון שאין אש של גיהנם בוערת בשבת, ומסתמא כמו שמצינו במוצאי שבת שנוהגין להתפלל מאוחר כיון שלא יחזרו הנשמות לגיהנם עד שמתחילים הציבור מעריב (כמ"ש א"ר רצג, א, וכה"ח ס"ק יב), לכאו' גם בערב שבת יש להתפלל מוקדם כדי להוציא הנשמות מגיהנם מיד.]

[7] רסח, ג, ע"פ מ"ב שם. וע"ש שאם סבר שהוא חול, מסיים אותו ברכה.

[8] מ"ב רסח,יט בשם ט"ז, דכיון שהוא עדות, עדה שלימה בעינן. אבל מ"ב הוסיף שעל כל פנים יהיה בשנים

[9] רסח, ו, ע"פ ספר חסידים (ס' נח). ושם כ' בשעה שאומרים ויכולו ולא בשעה שאומר הש"ץ ברכה מעין שבע, והט"ז (סק"ט) כ' וביתגדל. וע' גירסתינו בספר חסידים כ' "בין ויכולו וברכת אבות".

[10] רסח, י

[11] משמעות מ"ב (רסח, כד), משום דדומה לבית כנסת קבוע

[12] אג"מ (או"ח ד, ע)

[13] מ"ב (שז,ה) בשם של"ה, כדי לקיים זכור את יום השבת. וע' טור (יו"ד סי' שפה) הביא דברי הירושלמי, דאפי' בשבת אומרים "שלום אליכם". [וראיתי בשם גדול אחד שהיה מקפיד לומר לישראלים שאינם שומרי תו"מ "שבת שלום" כדי שהם יחזרו לו "שבת שלום" ובזה הם מתקיימים מצוה זו, ע"פ השל"ה הנ"ל. והוא תמוה, דהא כל המצוה לזכור יום השבת "לקדשו", ואנשים שאינם שומרים שבת כלל לכאו' אינם מקיימים שום מצוה בזה שהם מזכירים שהוא שבת אם אין כוונתם שהוא יום קדוש בכלל, וצ"ע.] שו"ר בהגרע"א (רעא,א) כ' יוצא קידוש מדאורייתא באמירת "גוט שבת", ובביה"ל (שם) תמה עליו כיון דבעינן זכירת שבח וקידוש. וא"כ אפשר שמה שכתב בשם השל"ה הוא לאו דוקא ובאמת אינו יוצא בזה אלא שהוא הנהגה טובה.

ויש נוהגים שאין אומרים "גוט שבת" אחר מנחה ביום שבת, וכ' שבט הלוי (ח"י סי' כו) אין זה מנהג מקובל. ומקורו משום אבילות דמשה שמת באותה שעה, ואבל אסור בשאילת שלום, ולכן לפי מנהג זה, גם אין לומר "א גוטען" או "שלום".

[14] רמ"א (רפא, א), משום דבשאר ימות החול כתיב "בבקר" אצל קרבן תמיד, ובשבת כתב רק "וביום השבת". ובבקר משמע להקדימו (כמפורש בגמ' פסחים נט.).

ואע"פ שהקרא מיירי בקרבן מוסף, יש לנו ללמוד לאחר תפלת שחרית כיון שאנו מתפללים מוסף מיד אחר שחרית (מג"א שם).

וע' מ"ב (שם בשם רש"י) דגם שחרית מצוה למהר להתפלל כותיקין.

[15] ביה"ל רפא,א, ודלא כשע"ת כ' ידלג נשמת ולא מפסוקי דזמרא

[16] מ"ב (רפא, ג), דכיון שנזכר בזוהר, הוי נוסח הברכה.

[17] מ"ב (רפא, ג), ע"פ פמ"ג ומג"א (סק"ג), בדעת רמ"א שכתב מחזירין אותו.

[18] ע' רעק"א (שו"ת סי' ט, ובהגהות שו"ע סי' קו סק"ב בשם שו"ת בשמים ראש) דפטורים משום דאינה באה אלא לזכר הקרבנות, ואשה לא היתה שוקלת, ועוד כתב (על שו"ע שם בשם צל"ח) משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמא. וע' שו"ת באר יצחק (או"ח כ) הקשה דא"כ גם כהנים פטורים מתפלת מוסף כיון שאינם שוקלים, וגם פחותים מבן כ' פטורים. וע' שו"ת בית יצחק (או"ח יז) דודאי נשים היה להם חלק בקרבנות ציבור, דאל"כ אין להם כפרה על טומאת מקדש וקדשיו, אלא ודאי הן חייבות במוסף משום דעיקרו הוי תפלה דחייבות משום דרחמי נינהו.

[19]אג"מ (אוח"ד ס' סח). ורמ"א (רפו,א) כ' שאם התפלל מוסף לפני שחרית, יצא בדיעבד

[20]רמ"א (רפו,א)

[21] מ"ב (רפד, טו)

[22] רפו, א

[23] מ"ב (תרכ, ב), וביה"ל (רפו, א ד"ה יותר). ובשו"ע (רפו, א) כ' ואין לאחרה יותר מז' שעות ואם התפלל אחר ז' שעות מיקרי פושע, וביאר במ"ב (ב) דעיקר זמן הקרבת מוסף היה עד ז' שעות. וע' רעק"א (גליון הש"ס ברכות כח.) שציין לגמ' ברכות (מג:) משמע דמיקרי פושע משום שנתעצל כל כך להתפלל מאוחר. וע' ביה"ל (שם) ציין לדברי רש"י (שם ד"ה מתפלל), ורש"י שלא יאחר יותר מו' שעות ומחצה (דאם כן יצטרך לאחר תפלת מנחה עד שיתפלל מוסף וא"כ מיקרי פושע גם על תפלת מוסף).

[24] רפו, א.

[25] מ"ב (תרכ, ב)

[26]רמ"א (רפו,ד)

[27] שו"ע (רפו,ג) ומ"ב, דלא כהב"ח שמתיר לאכול סעודה, וע' מג"א (סק"א) דלדעת הב"ח מקילין במוסף יותר מתפלת מנחה כיון דאיכא מאן דאמר בגמ' דיחיד פטור מתפלת המוספין. וע' באר היטב.

[28] רסח, ו

[29] מ"ב (רסח, יז)

[30] רסח, ו, ומ"ב (ס"ק טו)

[31] מ"ב (תפח, יג)

[32] ע' שו"ע (תקצא, ג), דבמוסף של ראש השנה צריך לומר "ואת מוספי" כדי לכלול גם של ראש חודש. ומ"ב כ' שאם אמר מוסף במקום מוספי, חוזר. ונראה דקל וחומר אם לא הזכיר כלל הקרבן מוסף של היום, חוזר. וע' פמ"ג (אש"א תכה, ו) בציור שבשבת ר"ח לא הזכיר של ר"ח במוסף, סיים בצ"ע.

בענין אמירת קבלת שבת מן הבימה

כמה טעמים בזה: או כדי להראות שקבלת שבת אינה מסדר תפלה הרגיל, או לזכור שהיו יוצאים לשדה לקראת שבת וגם החזן יוצא למקום קרוב לפתח, או ע"פ חז"ל דבשבת ניתנה תורה, לכן בעת קבלת שבת יוצאים למקום קריאת התורה.

בענין אמירת ושמרו

הרוקח כתב לומר "ושמרו" בלחש.

בענין אמירת ואני תפלתי במנחה

ע' ט"ז (רצב, א, ע"פ הטור בשם המדרש) הטעם, אע"פ ששתינו אנו מתפללים, ולא כשאר אומות (ואנו לא משתכרים, ע' פמ"ג). וע' מג"א דביו"ט שאין קורין בתורה א"א ואני תפלתי, וא"כ במקום שאין ספ"ת אין לאומרו, עכת"ד, ומחה"ש הסביר ע"פ הב"ח, דבשעת מתן תורה היה עת רצון לפני הקב"ה דזכה כל אחד לנבואה, לכן כשקורין בתורה הוא ג"כ עת רצון דוגמת מתן תורה וראוי שתענינו, וא"כ אם אין להם ספ"ת אפשר דליכא עת רצון, עכת"ד.

Next: Shabbos Meals
Shabbos Meals