Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Chinuch

MarriageChapter 84: Honoring One’s Parents

One is obligated mid’oraysa[1] רמב"ם (ספה"מ ע' רי, ריא), ספר החינוך (מצ' לג, ריב).

וכ' רמ"א (רמ, א) אין כופין על מצוה זו. וע' ירושלמי (פאה פ"א הל"א) כ' שכופין את הבן לזון את האב, עכ"ל. וע' ט"ז (רמ, א) מסק שעושים מקצת כפייה. וע' תוס' (כתובות פו.) כיון שמתן שכרה נכתב בצדה, דכתיב למען יאריכון ימיך, אין בית דין כופין עליה, ומ"ש בגמ' ב"ק (צד:) הניח להם אביהן פרה וכו' חייבין להחזיר משום כבוד אביהן, התם אם לא היו מחזירין איכא קלון אביהן, אבל משום כבוד לחוד אין חייבין להחזיר, עכת"ד, וכ"כ גמהרש"א (שו"ע רמ, א).
to honor one’s parents and to show them respect and awe[2] רמ, א.

ואם אביו רשע, ע' רמב"ם (ממרים ו, יא) ושו"ע (רמ,יח) כ' חייב לכבד אביו אפילו אביו רשע, עכת"ד. וראייתו מגמ' (סנהדרין פה:) לכל אין הבן נעשה שליח להלקות אביו חוץ ממסית ומדיח, דכתיב לא תחמל, משמע שאע"פ שנתחייב מלקות, הבן חייב לכבדו.

והטור ורמ"א (שם) חולק, וכ' כשלא עשה תשובה אין הבן חייב לכבדו, וראייתו מגמ' (ב"מ סב.) דכשלא עשה תשובה אין הבנים חייבים להחזיר הבהמה שלקח אביהם ברבית, ורק חייבים אחר מיתת אביהם. ותי' ב"י לקושיית הטור, דכיון שאין הבן חייב לכבד אביו ממעות שלו, אז אחר שירש אביו אם היה רשע אין שום חיוב לשלם, אבל אם אביו חזר בתשובה ולא הספיק להחזירו עד שמת, הוי כאילו לא הוריש הבהמה לבניו כיון שעומד לחזרה, ואין זה מיקרי מעות של הבן.

וע' ט"ז (רמ,יז), די"ל שאין ראי' לדברי רמב"ם מסנהדרין, דיש לחלק שכשאינו עושה מעשה עמך עדיין אסור להכותו אבל אינו חייב לכבדו, או י"ל כדברי תוס' (יבמות כב:) דהתם מיירי כשאביו כבר עשה תשובה. ולענין ראיית הטור, יש לחלק בין כשאביו קיים וכשכבר מת, שבשעה שהוא קיים ורואה שאין בנו מכבדו הוא זלזול ממש באביו והוי כמצערו וזה אסור אפי' ברשע, אבל כשכבר מת אין חיוב לכבדו כיון שאינו עושה מעשה עמך ואין לחוש שמצערו במה שאינו מכבדו.

וע' משניות פסחים (ד, ט) חזקיה גירר עצמות אביו והודו לו חכמים. ומזה משמע שאינו חייב בכיבוד אביו כשהיה רשע, ומותר אפי' לבזותו. אבל ע' רש"י (נו.) דעשה כן כדי שיהא לאביו כפרה ומשום קידוש השם, עכת"ד, ומזה משמע שאין להביא ראי' אם בלאו הכי מותר לבזותו. וע"ע ביכין (משניות שם) תירץ, דלאחר מיתת אביו, אפי' לדעת רמב"ם החיוב לכבדו אינו אלא מדרבנן, ולכן באביו רשע לא גזרו, ואינו חייב בכבודו לאחר מיתה.

וע' ש"ך (סק"כ) כ' אפי' לרמ"א שאין צריך לכבדו, עכ"פ אסור לצערו.

ולמעשה, כ' קצש"ע (קמג, ט) יש להחמיר כדעת השו"ע, וכן משמע בחיי"א (סז, יח).

וגר אסור להכות או לקלל אביו ואמו שהם עכו"ם (רמא, ט). ונוהג בהם מקצת כבוד (רמב"ם ממרים ה, יא). והטעם בכל זה, שלא יאמר בא מקדושה חמורה לקדושה קלה. ורעק"א (שו"ע שם) מסביר כיון שבנימוסיהם אסור. ואג"מ (יו"ד ב, קל) כ' כיון שעכו"ם אסור להיות כפוי טוב להוריו שגידלו. ולכן אם אינו חייב בכבוד אביו, יאמרו שבאה מקדושה חמורה לקדושה קלה שאינו חייב להיות מכיר טוב.

וע' שיורי ברכה (שו"ע רמא, ד) בשם הזוהר (ח"א קסד:), שרחל נענשה שלא גידלה לבנימין וגם לא קיימה עמו שעה אחת, על שציער ללבן אביה, אע"פ שנתכוונה לטובה להפרישו מעבודה זרה.
. One also may not wound his parent by drawing blood[3] וגם קללתו אסור. רמב"ם (ספה"מ ל"ת שיח, שיט), ספר החינוך (מצ' מח, רס). שו"ע סי' רמא. , and even giving a shot or performing surgery should be avoided, as these actions draw blood[4] רמא, ג. וע' מנ"ח (מצ' מח) שסובר שאם אביו מצוה לו להכותו, אין כאן עבירה כלל, והנהו תנאי דלא שבקו לבניהם ליטול להם קוץ, היינו דלמא יעשו חבלה שלא לצורך בשוגג שלא מרצון אביו. .

One must honor his eldest brother[5] רמ, כב. ואפי' אם הקטן הוא תלמיד חכם וגדול התורה יותר מאחיו הגדול (רמ"א שם).ונראה מגמ' כתובות (קג.) משמע דבחיי אביו חייב בכבוד אחיו הגדול מדאורייתא, ולא מבואר שם אם יש חיוב לאחר מיתת האב. ורמב"ם (ממרים ו, טו) כ' דכבוד אחיו מדברי סופרים. וע' מגילת אסתר (הקדמה לספה"מ שורש ב) כ' דלדעת רמב"ם חייב לכבדו אפי' לאחר מיתת אביו (וכן פסק ערה"ש ס"ק מג).

ובטעם הדבר, ע' רמב"ן (ספה"מ, ריש שורש ב) הטעם שחשבו (ע' גמ' שם) דפטור לאחר מיתת האב, הוא שטעם הכבוד הוא משום דגנאי הוא לאב שיתבזו תולדותיו והם מצטערים בזה הרבה. וע' ברכ"י (רמ, יז) דמשמע ממה שהביא ראי' לכבד אחותו הגדולה מדברי הרמב"ם הל' טומאת צרעת (טז, י), משמע שחיוב זה נובע מהכרת הטוב ממה שגידלו על ברכיו. ולפי פשטות הגמ' כתובות, הוי דאורייתא, ואין דורשים טעמיה דקרא.

וכ' ערה"ש (ס"ק מג) דדוקא חייב לכבד אחיו הגדול ביותר (וע' ברכ"י שם כ' שחייב לכבד כל אח הגדול ממנו, וגם אחותו הגדולה, וכ"כ בן איש חי (ש"ב, שופטים או' כט), ובספר חסידים (ס' שמה) משמע דחייב בכל אחיו הגדולים ממנו). ולדעת רמב"ן, מסתבר דדוקא הבן הגדול, שהוא ממלא מקום אביו בעיני הבריות, אם אביו רואה בו שיתבזה הוא מצטער על זה, משא"כ שאר בניו.

וע' ספר חרדים (פרק מז סע' לב) דחייב לכבד אחי אביו.
and his grandparents[6] רמ"א (רמ, כד), אלא דכבוד אביו קודם לכבוד אבי אביו. דלא כשו"ת מהרי"ק (סי' ל) דאינו חייב בכבוד אבי אביו כלל, ותמהו עליו האחרונים דמפורש ברש"י (בראשית מו, א) דחייב בכבוד אבי אביו. וע' ערה"ש (סקמ"ד) וחת"ס (שו"ת יו"ד שמה) שאינו חייב לכבד אבי אביו כמו שחייב בכבוד אביו.

והגר"א מציין לגמ' מכות (יב.), ומבואר שם שהבן נעשה גואל הדם על אבי אביו. ופירש"י שם דמיירי באבי אביו שהרג אביו, דאינו מוזהר על כבוד אבי אביו, עכת"ד. אבל אפשר י"ל בדעת רש"י, דרק בכה"ג אינו מוזהר על כבוד אבי אביו, דכיון שכיבוד אב קודם לכיבוד אבי אביו, הוי כאילו אינו מוזהר כלל על כיבוד אבי אביו, כיון שכל הטעם שיהרוג אבי אביו הוא לעשות נקמה בשביל נשמת אביו. וע' רמב"ם (הל' רוצח א, ג) שהורג אבי אביו "מפני שהוא גואל", ואפשר לפרש דבריו, שהבן מחויב בכבוד אבי אביו אבל העשה של מצות גואל הדם דוחה העשה של כיבוד, דכל הטעם שאינו נעשה גואל הדם על אביו הוא משום הלא תעשה שאסור לחבול בו, דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ובפרט שמצוה שאפשר ע"י אחר. אבל איסור חבלה לא שייך באבי אביו, וגם צריך ליעשות דוקא על יד הבן שהוא היורש, דהיינו הגואל, ולכן המצות הריגה ידחה מצות כיבוד.

וע' גר"א כ' דבאבי אמו פטור. וע' רש"י (סוטה מט.) משמע דחייב בכבוד אבי אמו, אבל לא כבן ממש. שו"ר בתשובה מאהבה (ח"א סי' קעח) גם דייק כן. וכתב שם למעשה, שאע"פ שחייב בכבוד אביו יותר מאבי אביו, אם היו שלשתם שם ואביו ואבי אביו אמרו לו השקיני מים, יש להקדים אבי אביו מפני שהוא ואביו חייבים בכבודו.
(and possibly great-grandparents)[7] ע' מטה אפרים (אלף למטה, דיני קדיש שער ד או' ה) כ' מצד הסברא מתחייב בכבוד אבי אביו ואפשר בדורות שלמעלה מהם. ובמנחת אלעזר (ח"ג ס' לג) כ' דחייב בכבוד אבי זקנו, ע"ש בשם שבות יעקב (ח"ב ס' צד), ובמט"א הנ"ל דחה ראיית השבו"י. . One must honor his stepmother and stepfather[8] רמ, כא. כל זמן שאביו קיים חייו לכבד אשת אביו, אבל לאחר מיתת אביו אינו חייב, אבל דבר הגון לנהוג בה כבוד אף לאחר מיתה, וה"ה לכבד בעל אמו (שם, וכן מבואר בצוואת רבי בגמ' כתובות קג., וע' גליון הש"ס שם שהקשה על דברי רשב"ם ב"ב קלא: שכתב דחייב אפי' לאחר מיתה).

והטעם דלא מנו הבה"ג [וכ' במגילת אסתר גם הרמב"ם] כיבוד אשת אביו למצוה בפני עצמו, כי אינו חייב מפני כבוד עצמה אלא מפני כבוד אביו. והטעם דלא מנה הבה"ג כיבוד אחיו הגדול למצוה אע"פ שהוא דאורייתא, אם חשבו הראשונים שאינו חייב אלא בחיי אביו, הוא מפני שאינו חייב לכבדו אלא ליתן כבוד לאביו דגנאי הוא לאב לראות שבנו נתבזה (רמב"ן, השגות להקדמת ספה"מ, ריש שורש ב).
, and his father-in-law and mother-in-law[9] רמ, כד, ע"פ פשטות דבריו שהוא יותר מסתם כבוד זקנים, וכן משמעות הטור (שם) וילקוט שמעוני (שמואל רמ' קלג), וכ"כ ערה"ש (ס"ק מד). וע' ש"ך (ס"ק כב) ופ"ת (שם) בשם ב"ח, שהבינו בדעת השו"ע הנ"ל, שאינו חייב לכבדם אלא כשהם זקנים, כמו שאר זקנים. וע' ספר חרדים (ריש פ"ד) הטעם משום אשתו כגופו, וכ"כ שו"ת יחוה דעת (ח"ו ס' נא).

וע' אמרי יושר (ח"ב סי' קסב) דחייב ללכת לפרקים לחמיו, כגון ברגל וכדומה. וכן משמע במשניות פסחים (ח, א) שיש ללכת שם ברגל הראשון אחר החתונה. וע' תורה תמימה (שמות יח, ח) דבמכילתא דרש ממשה שכיבד ליתרו, שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו, ותמה למה לא הביאו הפוסקים משם.
. It should be noted that the only the mitzvah of showing honor applies to people other than biological parents, and not the mitzva of showing awe[10] לענין חמיו, ע' ברית עולם (על ספר חסידים אות שמה) דייק דדוקא ברבו, שכתב בו אבי אבי, דרשו אבי בכיבוד אבי במורא, אבל אצל דוד אמר על שאול רק אבי פעם אחת (ע' טור הנ"ל), ודרשו דוקא על כבוד. [ואין להקשות דהא דקרא דוד לשאול אבי הוא משום שאסור לומר שם חמיו והוי ראי' שחייב ביראת חמיו, דזה שקראו אבי הוא רק שם הכבוד (ע' ערה"ש ס"ק מד) ולכן דרשו חז"ל שחייב בכבוד, כנלע"ד.] וכן משמע ממה שלא העירו בפוסקים שיש נפק"מ בין הש"ך (רמ, כב, ע' הערה לעיל) ושא"פ, דבשאר זקנים אין בהם חיוב מורא אבל אם חיוב כבוד חמיו הוא כמו כבוד אביו יש גם חיוב מורא.

לענין אח הגדול, כ"כ בית מאיר (רמ, כג) ליישב קושיית הדרכ"מ, למה אח הקטן יכול נדות אחיו הגדול אבל אינו יכול לנדות אביו, ותי' דזה שאינו יכול לנדות לאביו הוא משום מורא, ובאח גדול אינו מחוייב ביראה.
. For example, one may sit in his grandmother’s chair, or call his father-in-law by his first name.

A parent must try to not be a burden on his children, and certainly not act mean or in any way which inclines his children to dishonor him[11] רמ, יט-כ. והמכה בנו הגדול, עובר על ולפני עור לא תתן מכשול (שם). .

A parent may forgo his honor[12] רמ, יט. וע' אג"מ (יו"ד א, קלג) מבואר דגם יכול למחול על מוראו. וע' פת"ש (ס"ק טז) דאפי' מחל על כבודו, מ"מ מצוה איכא, והבאתיו לקמן. וע' ספ"ח (ס' תקעג) דבדיני שמים חייב. וע"ש (ס' שלט) דאם בשביל שלא יעמוד גם אחרים לא יעמדו כנגד אבותיהם, יעמוד. וע' חזו"א (קנא, ב) שאין ראוי לאב למחול על כבודו תמיד. , such as telling his child that he need not stand up for him, but a child is forbidden to hurt or embarrass him even if the parent permits it[13] ברכ"י (רמ, יד), וכ"כ מנ"ח (ס"ס ריב), ריב"ש (ס' רכ), וכ"כ שאילתות (שאי' ס) שאינו יכול למחול על הכאתו וקללתו. . If a child knows that his father would want the child to do an action which is dishonor to the parent, the child should do it. For example, if he knows that his father would want to be woken in order to attend davening, he should wake his father[14] באר היטב (רמ, טז) .

A. Honor

One must serve his parent in any manner which they need, whether cooking them food, helping them dress, or driving them where they need to go[15] רמ, ד. וע' ביאור הגרי"פ לרס"ג (עשה ט) דהעובר על מצות מורא או"א הוא גם עובר על כבוד או"א, דכל שהוא עושה דברים המראים שאין יראת הוריו על פניו אין לך זלזול בכבודם גדול מזה, וא"כ אין נפקותא במצות כבוד אלא לעבור עליו בשנים.

וע' שו"ע (רמ, ו) שאם צריך לאיזה דבר מבני העיר ויודע שישלים חפצו בשביל עצמו או בשביל אביו, ישאל להם לעשותו בשביל אביו, כדי לכבדו. ושמעתי מהגר"מ היינעמאן שאם יש בן הדר אצל אביו, וצריך פועל לתקן במזגן, לא יאמר לפועל "תקן כיון שהוא מאד חם ואיני יכול לסבול", אלא יאמר "תקן כיון שאבי לא יכול לסובלו", עכת"ד. אבל אני חשבתי דדין זה רק שייך כששואל איזה חבר לעשות לו טובה, אבל כשיאמר לפועל, אין ענין כלל של כבוד כשיעשה הפועל בשבילו.
. One is not obligated to spend his own money in order to serve them[16] רמ, ה , but if his parent would be insulted or hurt if he would not do it, he must do so[17] אג"מ (יו"ד ב, סג) כתב כן לענין בזיון האב, וכתב דאולי עדיף מצער. וב"י (רמ, ח) כ' בשם הר"ן דחייב להוציא משל בן כדי שלא יצטער האב. ע' רמ"א (רמ, ח) דאינו חייב להוציא ממון כדי שלא יצטער האב, ובאג"מ (שם) דחה ראייתו, ע"ש. . For example, one may not[18] אמנם, שמעתי מהגר"מ היינעמאן בשם הגר"ח בריסקער, שאם אין ההורים רוצים לשלם, הבן חייב ללכת ברגליו, ולכן אם אינו רוצה ללכת ברגליו ממילא הוא צריך לשלם הדלק מעצמו. be required to drive to his parents for Yom Tov unless they offer to pay for gas, but he must spend his own money if they would otherwise be insulted or very lonely. One is required forgo an opportunity to make money, in order to serve his parents[19] רמ, ה .

If a parent does not have money for their needs, the child may use money designated for tzedaka to support the parent, but one who can afford it should pay for the parent’s needs without using tzedaka money[20] רמ, ה .

A child is also required to pay for any service which is his own obligation toward the parent, if the child does not wish to perform it[21] תשובות והנהגות (כרך ב, סי' תמד) . For example, one must pay for in-house help for a parent who needs it, because the obligation to cook for and serve a parent halachically falls on the child, and he is merely hiring someone else to absolve his own obligation.

One must serve his father with a smile and show that he is happy to do so. One who serves his father grudgingly or makes him feel guilty by doing so, is committing an aveira[22] רמ, ד .

One must stand for his parents when they enter the room[23] רמ, ז. ואם הבן תלמיד חכם, לדעת השו"ע כל אחד חייב לקום מפני השני, ולדעת ש"ך רק הבן קם מפני אביו. . The child must stand fully[24] ערה"ש (רמ, כד) and stay standing until the parent reaches where he wants to go or leaves the room (or where he can be seen)[25] . If the parent is around the house, the child need only stand up when the parent enters from outside[26] ערה"ש (רמ, כד). וע"ש נסתפק אם מחוייב לעמוד רק פעם א' בשחרית ובערבית שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים, או אפי' כמה פעמים ביום, כיון דבירושלמי העדיף כבודם מכבוד שמים, וסיים בצ"ע.

[וע' תוס' קדושין (לא.) הביא הירושלמי, כבד את ה' מהונך, ומי שאין לו ממון פטור מלכבד ה', אבל מי שאין לו כסף חייב לשאול על הפתחים כדי לזון אביו. וקצת צ"ע, דהא כבוד רבו הוא יותר מכבוד אביו כמבואר בגמ' ב"מ (לג.), דאבידת רבו ואבידת אביו, אבידת רבו קודמת משום שאביו הביאו לעולם הזה ורבו מביאו לחיי העולם הבא. וא"כ, אם לא יתכן שכבוד רבו יהיה יותר מכבוד שמים, איך יתכן שכבוד אביו יהיה יותר מכבוד שמים, אם כבוד אביו פחות מכבוד רבו? אבל נלע"ד שיש ב' ענינים, יש ענין אחד שהוא חיוב לשלם גמול, ובזה חייב יותר לשלם גמול לרבו כיון שהביאו לעולם הבא. אבל עמידה מפני רבו, אין הענין משום הכרת הטוב, אלא כדי להראות לו שהוא אדם מכובד, ואין ענין של כבוד לרבו יותר מאביו, כיון שהרב בעצם אינו ראוי לכבוד אלא התורה שבו צריך לכבד, אבל האב הוא אדם בעצם שהנמוס מחייב שהבן מראה לו כבוד. ולכן, בענין הכבוד אי אפשר לכבד רבו יותר ממה שמכבד השכינה, אבל לענין אביו אין מאקסימום לשיעור הכבוד. אבל לענין לשאול על הפתחים אין זה ענין של להראות כבוד אלא של שילום גמול, דהיינו שבשביל הטובה שהאב עשה להבן הרי הבן מחוייב לזונו, ולכן אם היה אביו לזון ורבו לזון אפשר שיתחייב לזון רבו ולא אביו, אבל אינו מחוייב לשאול על הפתחים כדי לקיים מצות ה', כי כלפי אביו הוא שילום גמול וכלפי הקב"ה הוא ענין כבוד (דפשוט שה' לא צריך שום דבר מן האדם). 
. Although most parents are mochel[27] ע' שו"ע (רמ, יט) שאב שמחל על כבודו, כבודו מחול. וע' פת"ש (סק"ט) בשם שו"ת רדב"ז (א, תקכד) דאם מחל על כבודו, נפטר הבן מעונש אם לא כבד, אבל אם כבד מצוה איכא. והוכיח שם מדברי הרמ"ה, שאע"פ שמחל האב על כל הכיבודים שבעולם, אעפ"כ אם הבן מכבדו הוא מקיים מצוה. and do not insist their children stand for them, some poskim maintain it is proper for parents to train their children that they should at least stand up for them once every day[28] חזו"א (קנא, ב). אמנם, כתב בנו של החפץ חיים (כתבי החפ"ח ?) שלא ידע כלום מדיני יראת אביו, ורק היה נוהגים כבוד אצל אביו. . A child should make it clear that he is standing for his parent, and should not, after standing up, walk to get something, as that would not imply that he stood for the parent[29] באר היטב רמ, ט, בשם ספר חסידים .

Even if the parent asks his child not to honor him, such as telling the child not to stand for him or “I can get a cup of water myself”, the child still fulfills a mitzva by serving him[30] פת"ש (רמ, טז) בשם רדב"ז (א, תקכד) ע"פ יד רמה. ושם מיירי במצות כיבוד, וע' אג"מ (יו"ד א, קלג) דדין זה גם קאי על מצות יראה, כגון אם אינו מקפיד שלא יקרא חבירו בשם אביו. [ולפע"ד יש לחלק בזה, שאם אמר האב שזה שהבן לא יכבדנו היינו כבודו, כגון אם אומר שהוא רוצה שבנו יחלוק עליו בדברי תורה אם אינו מסכים לדבריו, נ"ל דאין שום מקום להחמיר שלא לחלוק עליו, דכיון שהאב אמר שנהנה יותר ממה שאינו מכבדו, הרי קיום רצון האב הוי מצות כיבוד דאורייתא, וזה ידחה המצות יראה שנשאר אחר המחילה, שהוא רק מצוה קלושה.] .

One may not serve his parents if he must do an aveira, or lose a mitzva, to serve them[31] רמ,טו. ואפי' מצוה דרבנן (שם), והטעם, כ' ב"י משום כל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור, הרי הם בכלל דבר תורה. אי נמי דכיון דמאני ה' כולכם חייבים בכבודי ילפינן לה ומילי דרבנן ודאי הם כבודו של מקום. . One may not take time off during work hours to serve them, as that time belongs to his employer and it is not the son’s time to give[32] ?

וע' אג"מ יו"ד ה, כו שאם יפסיד פרנסתו בשביל זה, אין מחוייב לשרת לאביו, דאינו מחוייב משל בן, והפסד משרה הוי כמשל בן.
. Similarly, a wife’s obligations to her husband take precedence to her parents’ needs[33] רמ, יז. וע' אג"מ (או"ח א, קנח) בדברי תוס' ישנים (כתובות לט., וכ"ה בשיטה מקובצת שם) שעיקר דין הנישואין שיהיה האשה בבית בעלה, וממילא משועבדת לבעלה שאינה יכולה לעשות מלאכה שמעשה ידיה יהיו לאביה. (although the husband should certainly allow his wife to serve them in whatever they need).

One is obligated to honor one’s parents even in ways which do not directly affect the parent. However, if it does not directly affect the parent, and it causes the child pain or hardship, he is not required to listen[34] ע' שו"ע ורמ"א (רמ, כה) משמע שאם האב אומר לו לעשות דבר שאין להאב תועלת ממנה, אינו חייב לשמוע לו. (ואם אין לאב תועלת ממנו וגם אסור לעשות כן מן התורה, פשוט דאסור לשמוע לו, כמ"ש בסע' טז). אבל הגר"א כ' דמשמע מדברי הרשב"א, דדוקא לדחות איסור לאו, לא מיקרי עשה דאורייתא. וחזון איש (יו"ד קמט, ח, ע"פ דברי חוט שני, הל' יו"ט עמ' רסח) פי' דבריו, דאע"פ שאינה מצות עשה דאורייתא, דהמצוה הוא דוקא מאכילו ומשקהו וכדומה, עדיין יש חיוב דאורייתא לשמוע לו, כיון שהוא רצון התורה לעשות כן, כמו חצי שיעור, ולא גרע מן האיסור שלא לסתור דבריו. אלא שאין האב רשאי לצערו. וע' חוט שני (שם) דהכנה למעשה כיבוד הוי רק הכשר מצוה, והוי קצת כיבוד ממה שרואה האב שהבן שומע לו. וכן נראה דעת ערה"ש (ס"ק מא) בשם ספר חסידים, שאם אביו ואמו מצטערים על מה שהוא מתענה בתענית שאינו חובה, לא יתענה.

וע' דברות משה (קדושין עמ' תקכו) דלדעת ספר המקנה, חייב לשמוע לאביו אפי' בדבר שלא שייך לאביו, דאם לא כן הוי כסותר את דבריו. ודעתו שם דאינו דומה לסתירת דבריו, כיון שאינו אומר לו כלום אלא כאינו עושה מה שאמר לו לעשות. (וראיית ספר המקנה ממה שאצל יראה כ' התורה דאשה אין סיפק בידה לעשות, וצ"ל דשמיעה לאביה הוי בכלל יראה כיון דשאר עניני יראה הם נתקיים בשב ואל תעשה, ע' ראשון לציון (רמ, ח) דמדבריו נדחה ראי' זו.)

וע' שו"ת רעק"א (א, סח) דענין כיבוד הוא, שגנאי להם שיתבזו לתולדותם והם מצטערים בזה הרבה, והענין הוא לקיים רצונם כדי לעשות להם נחת רוח, ועפ"ז אין חיוב לשמוע לאביו לאחר מיתה, ומה דמשמע בשו"ע (סע' ט) שחייב לשמוע לצוואת אביו, הוא ענין אחר של כבוד ואפשר שהוא מדין מורא, ע"ש. ומשמע מדבריו, דבדבר שאביו לא ידע אם שמע לו אם לאו, אינו חייב לשמוע לאביו.

ושמעתי דומה לזה מהר"י רייזמאן דשלא בפניו לא יתחייב לשמוע לאביו בדבר שאינו נוגע לו, משום ספ"ס, דאפשר ההלכה כהט"ז (רמ, ג) דשלא בפניו מותר לסתור דבריו, ואפי' אם הוי כסותר דבריו, לדעת הדברות משה, מותר.

והיוצא מדברינו, שיש ג' צדדים לחייב לשמוע לאביו: לדעת המקנה, משום מורא, לרעק"א, משום כבוד, ולחז"א, משום רצון הקרא.

ואם בן רוצה לילך לדור באר"י ואביו אומר לו לישאר בחו"ל, ע' מבי"ט (קלט) כ' מותר לעלות לאר"י נגד רצון אביו. וע' תשב"ץ (ג, רפח) כ' מותר לצאת לחו"ל משום כבוד אביו. [ונלע"ד שאין כ"כ מחלקת בזה, דתשב"ץ מיירי כשהוריו באמת צריכים לו לשמשם, אבל מבי"ט מיירי כשאמרו לו שאין רצונם שידור באר"י אבל אינו צריך שירות ממנו. וע"ע יחוה דעת (ג, סט) תי' דתשב"ץ מיירי כשרק הולך לשעה אבל לא לדור.
. For example, if one’s mother tells him to wear a coat outside, he must listen. If she tells him not to learn in a certain yeshiva or not to marry a certain person, he need not listen.

Serving one’s parents does not take precedence to other mitzvos, so if there is a different mitzvah which one must do before serving his parents because otherwise it will not be performed, he should do the other one and then help his parent afterward[35] רמ, יב, ורמ"א שם. .

If one’s parent is bothered that the child keeps a certain chumra (such as only eating in a succah which fulfills the chumra of the Chazon Ish, or a married son who cannot visit his parents on Shabbos because he does not want to carry in the eiruv), a Rav must be consulted as to whether one is permitted to keep the chumra[36] ע' ערה"ש (רמ, מא) שלא יתענה תענית שאינו חובה אם הוריו מצטערים על זה. (as it may be contradicting a mitzva d’oraysa).

If a parent asks for something which is not healthy for him (beyond the normal parameters of what regular people eat which is not healthy, such as French Fries for the average adult), the child may not give it to him/ her[37] ע"פ ערה"ש (רמ, מא), ודלא כמ"ש הברכ"י (סק"י) דדוקא דבר שהוא סכנה אין ליתן לו, אבל אם מזיקו, ישמע לו. וע' שו"ת צי"א (ח"ה רמת רחל ס"ה או' יא) תמה על הברכ"י, ויישב קצת ע"פ דברי המנ"ח (הבאתיו בהע' לעיל) שבן מותר להכות אביו אם אביו מוחל, א"כ ה"ה כאן, ואע"פ שהשאילתות וגם הברכ"י עצמו חולקים על המנ"ח, היינו רק בדרך הכאה דאיכא גם ביזוי, משא"כ בזה שאינו דרך ביזוי אלא דרך כיבוד, יש מקום להתיר.

והגדר שכתבתי הוא ע"פ מה ששמעתי מהר"י רייזמאן, דדוקא אוכלים שאינן בכלל שומר פתאים ה' משום שכל אנשים אוכלים אותו אע"פ שאינו טוב להם.
.

One must even show honor to a parent after the parent has died. During the year after death, when mentioning a parent, one should say hareni kaparas mishkavo, and after a year, he should say zichrono livracha (regardless of whether he is quoting his Torah)[38] רמ, ט. ובכתיבה, ע' רמ"א שם. וע' ספ"ח (ס' תתקפ) שאין צריך לומר ז"ל, ונראה דמיירי כשמזכיר שמועה מפיו, וע' כנה"ג (הגה"ט או' כה) תמה עליו מדברי הגמ' קדושין (לא:), וע' מקור חסד (ספ"ח שם). .

The greatest honor for one’s parents is for one to excel in Torah and chesed, as by doing so, people will praise his parents for raising such an amazing child[39] קצש"ע (קמג, כא) .

B. Awe

One may not say his father’s name. If one’s father’s name is uncommon, such as the name “Avshalom” or many double names (e.g., Yaakov Shmuel, Moshe Yoel), one is forbidden to say it, even to call over his friend of the same name. However, if the name is common, one may call his friend that name when his father is not present. In his father’s presence, one may not call his father’s name even if he is calling someone else, regardless of whether the name is uncommon[40] רמ, ב. וש"ך כ' מדינא שרי אבל מפני הכבוד יש ליזהר. וע' ט"ז סק"ד. . If he needs to say his father’s name (e.g., to be called up to the Torah or for legal reasons), he may do so if he says it by adding a word to give him honor[41] פ"ת (רמ, ב). אמנם, שמעתי מהגר"מ היינעמאן, דההיתר לומר שם אביו בעלייה לתורה, הוא משום שזה כחלק של השם של הבן, ששם הבן הוא "ראובן בן יעקב". , such as Harav Ploni or Rabbi Ploni.

One may not sit in his parent’s designated seat, at home, in shul, or anywhere else, nor stand in the place he usually stands[42] רמ, ב. וע' ראשון לציון (סק"ב) דרק אסור בפני אביו, או כשיש שאר אנשים עמו, דאטו המקום קדושה יש בו, דמקום המקדש אסור ליכנס בו בזה"ז רק בשביל ששכינה לא זזה ממקומה, אבל בלי זה היה מותר. . Children are permitted to stand on their father’s chair, or lie on the father’s bed, because these are not positions or places of honor[43] שמעתי מהגר"מ היינעמאן . If parents are eating a meal at their son’s house, the son is not obligated to give the seat at the head of the table to his father (as the father is assumed to forgo the honor). He should honor his father by serving him food first and any other manner which one can show honor during a meal[44] ערה"ש (רמ, יא). ולעיל לישב בראש השלחן, כ' ואין האב מקפיד על זה, ומדינא אין חשש כיון שאשתו יושבת אצלו וא"א שהאב ישב אצל כלתו ובהכרח שהבן ישב על מקומו, עכת"ד. [וצ"ע למה לא יתחייב הבן לשנות מקומו וגם מקום אשתו.] . One may not speak before his father, e.g., when a question is posed to the two of them[45] רש"י (ויקרא יט, ג) וספר החינוך (מצ' ריב), וכ"ה במסכת דרך ארץ (ו, ג), ומשמע בספר יראים (ס' רכא-רכב) שגרס כן בגמ' קידושין (לא:). .

One may not embarrass his parent or cause him pain, even if his father deserves to be yelled at for something he did[46] רמ, ג .

One may not correct his father, as it would embarrass him. If he must correct him because his father is transgressing an issur, he must say it in the form of a question or a back-handed way[47] רמ, יא . For example, one may say, “I don’t remember exactly, but did you once tell me once that this is incorrect?”, or “I think that many people do this other action instead”. If his father made a mistake which requires immediate correcting, such as forgetting mashiv haruach in chazaras hashatz, and it is not possible to tell someone else to correct him, one is permitted to correct him outright[48] ראשון לציון שם .

One may not disagree with his father in his presence[49] רמ, ב. ע"פ ט"ז (סק"ג) ערה"ש (ס"ק יב) וחז"א (קמט, א) דשלא בפניו מותר להסתיר דבריו, ודלא כש"ך דאפי' שלא בפניו אסור להסתיר דבריו. by saying it decisively (such as “you are wrong” or “that’s not true”), but one is permitted to ask questions on his opinion or bring proofs to the other side[50] חז"א (יו"ד קמט, א) . When not in his father’s presence, one may decisively say that his father’s opinion is wrong[51] ע' הערה לעיל . One may disagree with his father if his father gives him permission to disagree[52] ערה"ש (רמ, יב) (explicitly or implicitly).

If one feels that he needs to argue with his father when the father does not want to be argued with, such as convincing him out of a medical or financial decision, he should ask a third party (e.g. the parents’ Rav) to speak to his father, as a child arguing with his father is potentially an issur d’oraysa (and often ineffective).

One also may not agree with his father, as that makes it sound like his father’s opinion needs his approval[53] רמ, ב .


[1] רמב"ם (ספה"מ ע' רי, ריא), ספר החינוך (מצ' לג, ריב).

וכ' רמ"א (רמ, א) אין כופין על מצוה זו. וע' ירושלמי (פאה פ"א הל"א) כ' שכופין את הבן לזון את האב, עכ"ל. וע' ט"ז (רמ, א) מסק שעושים מקצת כפייה. וע' תוס' (כתובות פו.) כיון שמתן שכרה נכתב בצדה, דכתיב למען יאריכון ימיך, אין בית דין כופין עליה, ומ"ש בגמ' ב"ק (צד:) הניח להם אביהן פרה וכו' חייבין להחזיר משום כבוד אביהן, התם אם לא היו מחזירין איכא קלון אביהן, אבל משום כבוד לחוד אין חייבין להחזיר, עכת"ד, וכ"כ גמהרש"א (שו"ע רמ, א).

[2] רמ, א.

ואם אביו רשע, ע' רמב"ם (ממרים ו, יא) ושו"ע (רמ,יח) כ' חייב לכבד אביו אפילו אביו רשע, עכת"ד. וראייתו מגמ' (סנהדרין פה:) לכל אין הבן נעשה שליח להלקות אביו חוץ ממסית ומדיח, דכתיב לא תחמל, משמע שאע"פ שנתחייב מלקות, הבן חייב לכבדו.

והטור ורמ"א (שם) חולק, וכ' כשלא עשה תשובה אין הבן חייב לכבדו, וראייתו מגמ' (ב"מ סב.) דכשלא עשה תשובה אין הבנים חייבים להחזיר הבהמה שלקח אביהם ברבית, ורק חייבים אחר מיתת אביהם. ותי' ב"י לקושיית הטור, דכיון שאין הבן חייב לכבד אביו ממעות שלו, אז אחר שירש אביו אם היה רשע אין שום חיוב לשלם, אבל אם אביו חזר בתשובה ולא הספיק להחזירו עד שמת, הוי כאילו לא הוריש הבהמה לבניו כיון שעומד לחזרה, ואין זה מיקרי מעות של הבן.

וע' ט"ז (רמ,יז), די"ל שאין ראי' לדברי רמב"ם מסנהדרין, דיש לחלק שכשאינו עושה מעשה עמך עדיין אסור להכותו אבל אינו חייב לכבדו, או י"ל כדברי תוס' (יבמות כב:) דהתם מיירי כשאביו כבר עשה תשובה. ולענין ראיית הטור, יש לחלק בין כשאביו קיים וכשכבר מת, שבשעה שהוא קיים ורואה שאין בנו מכבדו הוא זלזול ממש באביו והוי כמצערו וזה אסור אפי' ברשע, אבל כשכבר מת אין חיוב לכבדו כיון שאינו עושה מעשה עמך ואין לחוש שמצערו במה שאינו מכבדו.

וע' משניות פסחים (ד, ט) חזקיה גירר עצמות אביו והודו לו חכמים. ומזה משמע שאינו חייב בכיבוד אביו כשהיה רשע, ומותר אפי' לבזותו. אבל ע' רש"י (נו.) דעשה כן כדי שיהא לאביו כפרה ומשום קידוש השם, עכת"ד, ומזה משמע שאין להביא ראי' אם בלאו הכי מותר לבזותו. וע"ע ביכין (משניות שם) תירץ, דלאחר מיתת אביו, אפי' לדעת רמב"ם החיוב לכבדו אינו אלא מדרבנן, ולכן באביו רשע לא גזרו, ואינו חייב בכבודו לאחר מיתה.

וע' ש"ך (סק"כ) כ' אפי' לרמ"א שאין צריך לכבדו, עכ"פ אסור לצערו.

ולמעשה, כ' קצש"ע (קמג, ט) יש להחמיר כדעת השו"ע, וכן משמע בחיי"א (סז, יח).

וגר אסור להכות או לקלל אביו ואמו שהם עכו"ם (רמא, ט). ונוהג בהם מקצת כבוד (רמב"ם ממרים ה, יא). והטעם בכל זה, שלא יאמר בא מקדושה חמורה לקדושה קלה. ורעק"א (שו"ע שם) מסביר כיון שבנימוסיהם אסור. ואג"מ (יו"ד ב, קל) כ' כיון שעכו"ם אסור להיות כפוי טוב להוריו שגידלו. ולכן אם אינו חייב בכבוד אביו, יאמרו שבאה מקדושה חמורה לקדושה קלה שאינו חייב להיות מכיר טוב.

וע' שיורי ברכה (שו"ע רמא, ד) בשם הזוהר (ח"א קסד:), שרחל נענשה שלא גידלה לבנימין וגם לא קיימה עמו שעה אחת, על שציער ללבן אביה, אע"פ שנתכוונה לטובה להפרישו מעבודה זרה.

[3] וגם קללתו אסור. רמב"ם (ספה"מ ל"ת שיח, שיט), ספר החינוך (מצ' מח, רס). שו"ע סי' רמא.

[4] רמא, ג. וע' מנ"ח (מצ' מח) שסובר שאם אביו מצוה לו להכותו, אין כאן עבירה כלל, והנהו תנאי דלא שבקו לבניהם ליטול להם קוץ, היינו דלמא יעשו חבלה שלא לצורך בשוגג שלא מרצון אביו.

[5] רמ, כב. ואפי' אם הקטן הוא תלמיד חכם וגדול התורה יותר מאחיו הגדול (רמ"א שם).ונראה מגמ' כתובות (קג.) משמע דבחיי אביו חייב בכבוד אחיו הגדול מדאורייתא, ולא מבואר שם אם יש חיוב לאחר מיתת האב. ורמב"ם (ממרים ו, טו) כ' דכבוד אחיו מדברי סופרים. וע' מגילת אסתר (הקדמה לספה"מ שורש ב) כ' דלדעת רמב"ם חייב לכבדו אפי' לאחר מיתת אביו (וכן פסק ערה"ש ס"ק מג).

ובטעם הדבר, ע' רמב"ן (ספה"מ, ריש שורש ב) הטעם שחשבו (ע' גמ' שם) דפטור לאחר מיתת האב, הוא שטעם הכבוד הוא משום דגנאי הוא לאב שיתבזו תולדותיו והם מצטערים בזה הרבה. וע' ברכ"י (רמ, יז) דמשמע ממה שהביא ראי' לכבד אחותו הגדולה מדברי הרמב"ם הל' טומאת צרעת (טז, י), משמע שחיוב זה נובע מהכרת הטוב ממה שגידלו על ברכיו. ולפי פשטות הגמ' כתובות, הוי דאורייתא, ואין דורשים טעמיה דקרא.

וכ' ערה"ש (ס"ק מג) דדוקא חייב לכבד אחיו הגדול ביותר (וע' ברכ"י שם כ' שחייב לכבד כל אח הגדול ממנו, וגם אחותו הגדולה, וכ"כ בן איש חי (ש"ב, שופטים או' כט), ובספר חסידים (ס' שמה) משמע דחייב בכל אחיו הגדולים ממנו). ולדעת רמב"ן, מסתבר דדוקא הבן הגדול, שהוא ממלא מקום אביו בעיני הבריות, אם אביו רואה בו שיתבזה הוא מצטער על זה, משא"כ שאר בניו.

וע' ספר חרדים (פרק מז סע' לב) דחייב לכבד אחי אביו.

[6] רמ"א (רמ, כד), אלא דכבוד אביו קודם לכבוד אבי אביו. דלא כשו"ת מהרי"ק (סי' ל) דאינו חייב בכבוד אבי אביו כלל, ותמהו עליו האחרונים דמפורש ברש"י (בראשית מו, א) דחייב בכבוד אבי אביו. וע' ערה"ש (סקמ"ד) וחת"ס (שו"ת יו"ד שמה) שאינו חייב לכבד אבי אביו כמו שחייב בכבוד אביו.

והגר"א מציין לגמ' מכות (יב.), ומבואר שם שהבן נעשה גואל הדם על אבי אביו. ופירש"י שם דמיירי באבי אביו שהרג אביו, דאינו מוזהר על כבוד אבי אביו, עכת"ד. אבל אפשר י"ל בדעת רש"י, דרק בכה"ג אינו מוזהר על כבוד אבי אביו, דכיון שכיבוד אב קודם לכיבוד אבי אביו, הוי כאילו אינו מוזהר כלל על כיבוד אבי אביו, כיון שכל הטעם שיהרוג אבי אביו הוא לעשות נקמה בשביל נשמת אביו. וע' רמב"ם (הל' רוצח א, ג) שהורג אבי אביו "מפני שהוא גואל", ואפשר לפרש דבריו, שהבן מחויב בכבוד אבי אביו אבל העשה של מצות גואל הדם דוחה העשה של כיבוד, דכל הטעם שאינו נעשה גואל הדם על אביו הוא משום הלא תעשה שאסור לחבול בו, דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ובפרט שמצוה שאפשר ע"י אחר. אבל איסור חבלה לא שייך באבי אביו, וגם צריך ליעשות דוקא על יד הבן שהוא היורש, דהיינו הגואל, ולכן המצות הריגה ידחה מצות כיבוד.

וע' גר"א כ' דבאבי אמו פטור. וע' רש"י (סוטה מט.) משמע דחייב בכבוד אבי אמו, אבל לא כבן ממש. שו"ר בתשובה מאהבה (ח"א סי' קעח) גם דייק כן. וכתב שם למעשה, שאע"פ שחייב בכבוד אביו יותר מאבי אביו, אם היו שלשתם שם ואביו ואבי אביו אמרו לו השקיני מים, יש להקדים אבי אביו מפני שהוא ואביו חייבים בכבודו.

[7] ע' מטה אפרים (אלף למטה, דיני קדיש שער ד או' ה) כ' מצד הסברא מתחייב בכבוד אבי אביו ואפשר בדורות שלמעלה מהם. ובמנחת אלעזר (ח"ג ס' לג) כ' דחייב בכבוד אבי זקנו, ע"ש בשם שבות יעקב (ח"ב ס' צד), ובמט"א הנ"ל דחה ראיית השבו"י.

[8] רמ, כא. כל זמן שאביו קיים חייו לכבד אשת אביו, אבל לאחר מיתת אביו אינו חייב, אבל דבר הגון לנהוג בה כבוד אף לאחר מיתה, וה"ה לכבד בעל אמו (שם, וכן מבואר בצוואת רבי בגמ' כתובות קג., וע' גליון הש"ס שם שהקשה על דברי רשב"ם ב"ב קלא: שכתב דחייב אפי' לאחר מיתה).

והטעם דלא מנו הבה"ג [וכ' במגילת אסתר גם הרמב"ם] כיבוד אשת אביו למצוה בפני עצמו, כי אינו חייב מפני כבוד עצמה אלא מפני כבוד אביו. והטעם דלא מנה הבה"ג כיבוד אחיו הגדול למצוה אע"פ שהוא דאורייתא, אם חשבו הראשונים שאינו חייב אלא בחיי אביו, הוא מפני שאינו חייב לכבדו אלא ליתן כבוד לאביו דגנאי הוא לאב לראות שבנו נתבזה (רמב"ן, השגות להקדמת ספה"מ, ריש שורש ב).

[9] רמ, כד, ע"פ פשטות דבריו שהוא יותר מסתם כבוד זקנים, וכן משמעות הטור (שם) וילקוט שמעוני (שמואל רמ' קלג), וכ"כ ערה"ש (ס"ק מד). וע' ש"ך (ס"ק כב) ופ"ת (שם) בשם ב"ח, שהבינו בדעת השו"ע הנ"ל, שאינו חייב לכבדם אלא כשהם זקנים, כמו שאר זקנים. וע' ספר חרדים (ריש פ"ד) הטעם משום אשתו כגופו, וכ"כ שו"ת יחוה דעת (ח"ו ס' נא).

וע' אמרי יושר (ח"ב סי' קסב) דחייב ללכת לפרקים לחמיו, כגון ברגל וכדומה. וכן משמע במשניות פסחים (ח, א) שיש ללכת שם ברגל הראשון אחר החתונה. וע' תורה תמימה (שמות יח, ח) דבמכילתא דרש ממשה שכיבד ליתרו, שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו, ותמה למה לא הביאו הפוסקים משם.

[10] לענין חמיו, ע' ברית עולם (על ספר חסידים אות שמה) דייק דדוקא ברבו, שכתב בו אבי אבי, דרשו אבי בכיבוד אבי במורא, אבל אצל דוד אמר על שאול רק אבי פעם אחת (ע' טור הנ"ל), ודרשו דוקא על כבוד. [ואין להקשות דהא דקרא דוד לשאול אבי הוא משום שאסור לומר שם חמיו והוי ראי' שחייב ביראת חמיו, דזה שקראו אבי הוא רק שם הכבוד (ע' ערה"ש ס"ק מד) ולכן דרשו חז"ל שחייב בכבוד, כנלע"ד.] וכן משמע ממה שלא העירו בפוסקים שיש נפק"מ בין הש"ך (רמ, כב, ע' הערה לעיל) ושא"פ, דבשאר זקנים אין בהם חיוב מורא אבל אם חיוב כבוד חמיו הוא כמו כבוד אביו יש גם חיוב מורא.

לענין אח הגדול, כ"כ בית מאיר (רמ, כג) ליישב קושיית הדרכ"מ, למה אח הקטן יכול נדות אחיו הגדול אבל אינו יכול לנדות אביו, ותי' דזה שאינו יכול לנדות לאביו הוא משום מורא, ובאח גדול אינו מחוייב ביראה.

[11] רמ, יט-כ. והמכה בנו הגדול, עובר על ולפני עור לא תתן מכשול (שם).

[12] רמ, יט. וע' אג"מ (יו"ד א, קלג) מבואר דגם יכול למחול על מוראו. וע' פת"ש (ס"ק טז) דאפי' מחל על כבודו, מ"מ מצוה איכא, והבאתיו לקמן. וע' ספ"ח (ס' תקעג) דבדיני שמים חייב. וע"ש (ס' שלט) דאם בשביל שלא יעמוד גם אחרים לא יעמדו כנגד אבותיהם, יעמוד. וע' חזו"א (קנא, ב) שאין ראוי לאב למחול על כבודו תמיד.

[13] ברכ"י (רמ, יד), וכ"כ מנ"ח (ס"ס ריב), ריב"ש (ס' רכ), וכ"כ שאילתות (שאי' ס) שאינו יכול למחול על הכאתו וקללתו.

[14] באר היטב (רמ, טז)

[15] רמ, ד. וע' ביאור הגרי"פ לרס"ג (עשה ט) דהעובר על מצות מורא או"א הוא גם עובר על כבוד או"א, דכל שהוא עושה דברים המראים שאין יראת הוריו על פניו אין לך זלזול בכבודם גדול מזה, וא"כ אין נפקותא במצות כבוד אלא לעבור עליו בשנים.

וע' שו"ע (רמ, ו) שאם צריך לאיזה דבר מבני העיר ויודע שישלים חפצו בשביל עצמו או בשביל אביו, ישאל להם לעשותו בשביל אביו, כדי לכבדו. ושמעתי מהגר"מ היינעמאן שאם יש בן הדר אצל אביו, וצריך פועל לתקן במזגן, לא יאמר לפועל "תקן כיון שהוא מאד חם ואיני יכול לסבול", אלא יאמר "תקן כיון שאבי לא יכול לסובלו", עכת"ד. אבל אני חשבתי דדין זה רק שייך כששואל איזה חבר לעשות לו טובה, אבל כשיאמר לפועל, אין ענין כלל של כבוד כשיעשה הפועל בשבילו.

[16] רמ, ה

[17] אג"מ (יו"ד ב, סג) כתב כן לענין בזיון האב, וכתב דאולי עדיף מצער. וב"י (רמ, ח) כ' בשם הר"ן דחייב להוציא משל בן כדי שלא יצטער האב. ע' רמ"א (רמ, ח) דאינו חייב להוציא ממון כדי שלא יצטער האב, ובאג"מ (שם) דחה ראייתו, ע"ש.

[18] אמנם, שמעתי מהגר"מ היינעמאן בשם הגר"ח בריסקער, שאם אין ההורים רוצים לשלם, הבן חייב ללכת ברגליו, ולכן אם אינו רוצה ללכת ברגליו ממילא הוא צריך לשלם הדלק מעצמו.

[19] רמ, ה

[20] רמ, ה

[21] תשובות והנהגות (כרך ב, סי' תמד)

[22] רמ, ד

[23] רמ, ז. ואם הבן תלמיד חכם, לדעת השו"ע כל אחד חייב לקום מפני השני, ולדעת ש"ך רק הבן קם מפני אביו.

[24] ערה"ש (רמ, כד)

[26] ערה"ש (רמ, כד). וע"ש נסתפק אם מחוייב לעמוד רק פעם א' בשחרית ובערבית שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים, או אפי' כמה פעמים ביום, כיון דבירושלמי העדיף כבודם מכבוד שמים, וסיים בצ"ע.

[וע' תוס' קדושין (לא.) הביא הירושלמי, כבד את ה' מהונך, ומי שאין לו ממון פטור מלכבד ה', אבל מי שאין לו כסף חייב לשאול על הפתחים כדי לזון אביו. וקצת צ"ע, דהא כבוד רבו הוא יותר מכבוד אביו כמבואר בגמ' ב"מ (לג.), דאבידת רבו ואבידת אביו, אבידת רבו קודמת משום שאביו הביאו לעולם הזה ורבו מביאו לחיי העולם הבא. וא"כ, אם לא יתכן שכבוד רבו יהיה יותר מכבוד שמים, איך יתכן שכבוד אביו יהיה יותר מכבוד שמים, אם כבוד אביו פחות מכבוד רבו? אבל נלע"ד שיש ב' ענינים, יש ענין אחד שהוא חיוב לשלם גמול, ובזה חייב יותר לשלם גמול לרבו כיון שהביאו לעולם הבא. אבל עמידה מפני רבו, אין הענין משום הכרת הטוב, אלא כדי להראות לו שהוא אדם מכובד, ואין ענין של כבוד לרבו יותר מאביו, כיון שהרב בעצם אינו ראוי לכבוד אלא התורה שבו צריך לכבד, אבל האב הוא אדם בעצם שהנמוס מחייב שהבן מראה לו כבוד. ולכן, בענין הכבוד אי אפשר לכבד רבו יותר ממה שמכבד השכינה, אבל לענין אביו אין מאקסימום לשיעור הכבוד. אבל לענין לשאול על הפתחים אין זה ענין של להראות כבוד אלא של שילום גמול, דהיינו שבשביל הטובה שהאב עשה להבן הרי הבן מחוייב לזונו, ולכן אם היה אביו לזון ורבו לזון אפשר שיתחייב לזון רבו ולא אביו, אבל אינו מחוייב לשאול על הפתחים כדי לקיים מצות ה', כי כלפי אביו הוא שילום גמול וכלפי הקב"ה הוא ענין כבוד (דפשוט שה' לא צריך שום דבר מן האדם). 

[27] ע' שו"ע (רמ, יט) שאב שמחל על כבודו, כבודו מחול. וע' פת"ש (סק"ט) בשם שו"ת רדב"ז (א, תקכד) דאם מחל על כבודו, נפטר הבן מעונש אם לא כבד, אבל אם כבד מצוה איכא. והוכיח שם מדברי הרמ"ה, שאע"פ שמחל האב על כל הכיבודים שבעולם, אעפ"כ אם הבן מכבדו הוא מקיים מצוה.

[28] חזו"א (קנא, ב). אמנם, כתב בנו של החפץ חיים (כתבי החפ"ח ?) שלא ידע כלום מדיני יראת אביו, ורק היה נוהגים כבוד אצל אביו.

[29] באר היטב רמ, ט, בשם ספר חסידים

[30] פת"ש (רמ, טז) בשם רדב"ז (א, תקכד) ע"פ יד רמה. ושם מיירי במצות כיבוד, וע' אג"מ (יו"ד א, קלג) דדין זה גם קאי על מצות יראה, כגון אם אינו מקפיד שלא יקרא חבירו בשם אביו. [ולפע"ד יש לחלק בזה, שאם אמר האב שזה שהבן לא יכבדנו היינו כבודו, כגון אם אומר שהוא רוצה שבנו יחלוק עליו בדברי תורה אם אינו מסכים לדבריו, נ"ל דאין שום מקום להחמיר שלא לחלוק עליו, דכיון שהאב אמר שנהנה יותר ממה שאינו מכבדו, הרי קיום רצון האב הוי מצות כיבוד דאורייתא, וזה ידחה המצות יראה שנשאר אחר המחילה, שהוא רק מצוה קלושה.]

[31] רמ,טו. ואפי' מצוה דרבנן (שם), והטעם, כ' ב"י משום כל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור, הרי הם בכלל דבר תורה. אי נמי דכיון דמאני ה' כולכם חייבים בכבודי ילפינן לה ומילי דרבנן ודאי הם כבודו של מקום.

[32] ?

וע' אג"מ יו"ד ה, כו שאם יפסיד פרנסתו בשביל זה, אין מחוייב לשרת לאביו, דאינו מחוייב משל בן, והפסד משרה הוי כמשל בן.

[33] רמ, יז. וע' אג"מ (או"ח א, קנח) בדברי תוס' ישנים (כתובות לט., וכ"ה בשיטה מקובצת שם) שעיקר דין הנישואין שיהיה האשה בבית בעלה, וממילא משועבדת לבעלה שאינה יכולה לעשות מלאכה שמעשה ידיה יהיו לאביה.

[34] ע' שו"ע ורמ"א (רמ, כה) משמע שאם האב אומר לו לעשות דבר שאין להאב תועלת ממנה, אינו חייב לשמוע לו. (ואם אין לאב תועלת ממנו וגם אסור לעשות כן מן התורה, פשוט דאסור לשמוע לו, כמ"ש בסע' טז). אבל הגר"א כ' דמשמע מדברי הרשב"א, דדוקא לדחות איסור לאו, לא מיקרי עשה דאורייתא. וחזון איש (יו"ד קמט, ח, ע"פ דברי חוט שני, הל' יו"ט עמ' רסח) פי' דבריו, דאע"פ שאינה מצות עשה דאורייתא, דהמצוה הוא דוקא מאכילו ומשקהו וכדומה, עדיין יש חיוב דאורייתא לשמוע לו, כיון שהוא רצון התורה לעשות כן, כמו חצי שיעור, ולא גרע מן האיסור שלא לסתור דבריו. אלא שאין האב רשאי לצערו. וע' חוט שני (שם) דהכנה למעשה כיבוד הוי רק הכשר מצוה, והוי קצת כיבוד ממה שרואה האב שהבן שומע לו. וכן נראה דעת ערה"ש (ס"ק מא) בשם ספר חסידים, שאם אביו ואמו מצטערים על מה שהוא מתענה בתענית שאינו חובה, לא יתענה.

וע' דברות משה (קדושין עמ' תקכו) דלדעת ספר המקנה, חייב לשמוע לאביו אפי' בדבר שלא שייך לאביו, דאם לא כן הוי כסותר את דבריו. ודעתו שם דאינו דומה לסתירת דבריו, כיון שאינו אומר לו כלום אלא כאינו עושה מה שאמר לו לעשות. (וראיית ספר המקנה ממה שאצל יראה כ' התורה דאשה אין סיפק בידה לעשות, וצ"ל דשמיעה לאביה הוי בכלל יראה כיון דשאר עניני יראה הם נתקיים בשב ואל תעשה, ע' ראשון לציון (רמ, ח) דמדבריו נדחה ראי' זו.)

וע' שו"ת רעק"א (א, סח) דענין כיבוד הוא, שגנאי להם שיתבזו לתולדותם והם מצטערים בזה הרבה, והענין הוא לקיים רצונם כדי לעשות להם נחת רוח, ועפ"ז אין חיוב לשמוע לאביו לאחר מיתה, ומה דמשמע בשו"ע (סע' ט) שחייב לשמוע לצוואת אביו, הוא ענין אחר של כבוד ואפשר שהוא מדין מורא, ע"ש. ומשמע מדבריו, דבדבר שאביו לא ידע אם שמע לו אם לאו, אינו חייב לשמוע לאביו.

ושמעתי דומה לזה מהר"י רייזמאן דשלא בפניו לא יתחייב לשמוע לאביו בדבר שאינו נוגע לו, משום ספ"ס, דאפשר ההלכה כהט"ז (רמ, ג) דשלא בפניו מותר לסתור דבריו, ואפי' אם הוי כסותר דבריו, לדעת הדברות משה, מותר.

והיוצא מדברינו, שיש ג' צדדים לחייב לשמוע לאביו: לדעת המקנה, משום מורא, לרעק"א, משום כבוד, ולחז"א, משום רצון הקרא.

ואם בן רוצה לילך לדור באר"י ואביו אומר לו לישאר בחו"ל, ע' מבי"ט (קלט) כ' מותר לעלות לאר"י נגד רצון אביו. וע' תשב"ץ (ג, רפח) כ' מותר לצאת לחו"ל משום כבוד אביו. [ונלע"ד שאין כ"כ מחלקת בזה, דתשב"ץ מיירי כשהוריו באמת צריכים לו לשמשם, אבל מבי"ט מיירי כשאמרו לו שאין רצונם שידור באר"י אבל אינו צריך שירות ממנו. וע"ע יחוה דעת (ג, סט) תי' דתשב"ץ מיירי כשרק הולך לשעה אבל לא לדור.

[35] רמ, יב, ורמ"א שם.

[36] ע' ערה"ש (רמ, מא) שלא יתענה תענית שאינו חובה אם הוריו מצטערים על זה.

[37] ע"פ ערה"ש (רמ, מא), ודלא כמ"ש הברכ"י (סק"י) דדוקא דבר שהוא סכנה אין ליתן לו, אבל אם מזיקו, ישמע לו. וע' שו"ת צי"א (ח"ה רמת רחל ס"ה או' יא) תמה על הברכ"י, ויישב קצת ע"פ דברי המנ"ח (הבאתיו בהע' לעיל) שבן מותר להכות אביו אם אביו מוחל, א"כ ה"ה כאן, ואע"פ שהשאילתות וגם הברכ"י עצמו חולקים על המנ"ח, היינו רק בדרך הכאה דאיכא גם ביזוי, משא"כ בזה שאינו דרך ביזוי אלא דרך כיבוד, יש מקום להתיר.

והגדר שכתבתי הוא ע"פ מה ששמעתי מהר"י רייזמאן, דדוקא אוכלים שאינן בכלל שומר פתאים ה' משום שכל אנשים אוכלים אותו אע"פ שאינו טוב להם.

[38] רמ, ט. ובכתיבה, ע' רמ"א שם. וע' ספ"ח (ס' תתקפ) שאין צריך לומר ז"ל, ונראה דמיירי כשמזכיר שמועה מפיו, וע' כנה"ג (הגה"ט או' כה) תמה עליו מדברי הגמ' קדושין (לא:), וע' מקור חסד (ספ"ח שם).

[39] קצש"ע (קמג, כא)

[40] רמ, ב. וש"ך כ' מדינא שרי אבל מפני הכבוד יש ליזהר. וע' ט"ז סק"ד.

[41] פ"ת (רמ, ב). אמנם, שמעתי מהגר"מ היינעמאן, דההיתר לומר שם אביו בעלייה לתורה, הוא משום שזה כחלק של השם של הבן, ששם הבן הוא "ראובן בן יעקב".

[42] רמ, ב. וע' ראשון לציון (סק"ב) דרק אסור בפני אביו, או כשיש שאר אנשים עמו, דאטו המקום קדושה יש בו, דמקום המקדש אסור ליכנס בו בזה"ז רק בשביל ששכינה לא זזה ממקומה, אבל בלי זה היה מותר.

[43] שמעתי מהגר"מ היינעמאן

[44] ערה"ש (רמ, יא). ולעיל לישב בראש השלחן, כ' ואין האב מקפיד על זה, ומדינא אין חשש כיון שאשתו יושבת אצלו וא"א שהאב ישב אצל כלתו ובהכרח שהבן ישב על מקומו, עכת"ד. [וצ"ע למה לא יתחייב הבן לשנות מקומו וגם מקום אשתו.]

[45] רש"י (ויקרא יט, ג) וספר החינוך (מצ' ריב), וכ"ה במסכת דרך ארץ (ו, ג), ומשמע בספר יראים (ס' רכא-רכב) שגרס כן בגמ' קידושין (לא:).

[46] רמ, ג

[47] רמ, יא

[48] ראשון לציון שם

[49] רמ, ב. ע"פ ט"ז (סק"ג) ערה"ש (ס"ק יב) וחז"א (קמט, א) דשלא בפניו מותר להסתיר דבריו, ודלא כש"ך דאפי' שלא בפניו אסור להסתיר דבריו.

[50] חז"א (יו"ד קמט, א)

[51] ע' הערה לעיל

[52] ערה"ש (רמ, יב)

[53] רמ, ב

Next: Honoring Elders
Honoring Elders