Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Slaughter and Salting

MarriageChapter 83: Chinuch

Adults are obligated to ensure that children keep mitzvos at certain ages[1] וטעם מצות חינוך, ע' אג"מ (יו"ד א, קלז), דתלוי במחלקת מג"א והבגדי ישע. דביום א' של סוכות, כ' שו"ע (תרנח, ו) שאין להקנות לולב לבנו קטן קודם שיצא בו, כיון שאינו יכול להקנותו לאביו. ולדעת מג"א, אם הקטן יחזיק בו בלי קנין אין בו שום קיום מצות חינוך כיון שלא עשה מצוה, אבל לדעת בגדי ישע (הו"ד מ"ב שם, ובשעה"צ הביא עוד שיטות סוברים כן, ולזו דעתו נוטה, כמ"ש באג"מ) קיים מצות חינוך כיון שבזה הבן מתרגל לעשות המצוה, אע"פ שלא קיים המצוה. ועפ"ז הסביר שיש מחלקת יסודי אם המצוה הוא שהבן יקיים מצוות בעודו קטן, או שהוא יתרגל לעשות המעשים של המצוה.

ובזה יש להסביר דעת תוס' פסחים (פח.) במה דאמרינן דכיון שמדאורייתא מותר לאכול מפסח שלא נמנה עליו, קטן יכול לאכול מפסח בלי מינוי. והקשה בתוס', והיאך נאכל הפסח שלא למנויו, ואע"פ שקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווים להפרישו אבל להאכילו בידים אסור, ותירץ, כה"ג דאיכא חינוך שרי. וצ"ע עליו, דאיך קוראים לזה חינוך והרי עבר עבירה באכילתו! ועפמ"ש י"ל, דכיון שהוא עושה מעשה המצוה הרי מתרגל בו ובמקום שיש חינוך מצוה לא גזרו.

וגם יש להסביר עפ"ז דברי תוס' (ערובין צו. ד"ה דילמא, בסוף דבריו) כ' שקטן יכול לברך ברכת המזון אע"פ שהוא פטור מן המצות, ולא הוי ברכה לבטלה כיון שאינו מוזהר על לא תשא. וצ"ע, דהא איך ספינן בידים ואומרים לו לברך, כמו שנוהגים בזמנינו? ועפמ"ש י"ל, דכיון דכשיהיה גדול יהא חייב לברך ברכת המזון אחר אכילתו, הרי מקיים בזה מצות חינוך כיון שבזה יתרגל לעשות המעשה מצוה, וכל שמקיים בו מצות חינוך אין בו משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא.

ובליל פסח, קטן שהגיע לחינוך חייב בד' כוסות (שו"ע תעב, טו, בשם רא"ש). וע' קרבן נתנאל (פסחים פ"י, סי' כא אות ד) דלדעת התנא קמא שם (פסחים קח:) אפי' תינוקות שלא הגיעו לחינוך חייבים בד' כוסות. אבל ר' יהודה מודה בקטן שהגיע לחינוך, דאף שאין לו שום תועלת שישתה ד' כוסות, מכל מקום חייב כמו שחייב אביו לחנכו בלולב וסוכה.

ועמ"ש בהל' אבילות {?} למה אין אבילות לקטן.

שו"ר בספר חמדת ישראל (פלצקי, ח"ב עמ' 54) שהעיר על דברי תוס' הנ"ל מגמ' נדרים (לז.) המודר הנאה מחבירו אסור ללמדו מקרא, וע' ר"ן דאסור משום אין ספינן לו איסור בידים, ולפי תוס' הנ"ל יהא מותר משום דמותר לעבור על איסור משום מצות חינוך? והביא שיש שתרצו, דלא התיר התוס' אלא במקום שאי אפשר לקיים החינוך בלי עשיית האיסור, אבל במודר הנאה הרי הבן יכול ללמוד מאחר. ושוב דחה תרוץ זה, דמבואר מדברי תוס' דכל שאינו דומה לנבילות וטריפות, מותר לעבור עליו משום מצות חינוך, ולכן אפי' אי יכול לקיימו באופן אחר, מותר לעבור משום חינוך. ושוב תי', דקטן מוזהר על איסורים שגם בני נח מוזהרים עליהם, ושוב דחה דאין ב"נ מוזהר על לא יחל, ושוב תי' דמיירי בקטן מופלא סמוך לאיש.

ולפע"ד יש ב' חלקים במצות חינוך. בכל מצוה חיובי, יש ב' חלקים, יש קיום המצוה, וגם יש לו חיוב לקיים המצוה. למשל, הדין של עוסק במצוה פטור מה"מ נובע ממה שיש לו עכשיו קיום מצוה, ודין שאסור לאכול קודם המצוה הוא מחמת החיוב לקיימו. בנוגע לקטן, החיוב לקיימו הוא דוקא על האב, אבל קיום המצוה הוא על הבן.
, and this obligation is, in most cases, mid’rabanan[2] מצוה מדברי קבלה לחנך בנו כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו" (ח"א סו,א). ומקורו ברמב"ם (מאכ"א יז, יח). וע"ע משך חכמה (בראשית יח, יט) כ' מקור המצוה מלמען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו.

ומקור המצוה מגמ' סוכה (מב.), ומבואר בגמ' נזיר (כט:) שהוא חיוב דרבנן.

וע' תשובות והנהגות (ח"ב ס' רה) דללמד בנו תורה הוי מצוה דאורייתא, ותכלית הלימוד הוא להביאו לידי מעשה, וא"כ לחנכו להרגילו במצוות הוי כעין תלמוד תורה ממש והוי קיום דאורייתא, וצ"ל הטעם שכתבו דחינוך דרבנן הוא דמשום מצות ת"ת אין חיוב קבוע יום יום אלא כפי דעת אביו, אבל מדרבנן חייבו לקיים איזה מצוות בגילים מסויימים לקיים מצות כגדול.

ואסור מדאורייתא להאכילם דבר איסור שאסור מן התורה, דילפינן מדכתיב בשרצים (ויקרא יא,מב) "לא תאכלום" ודרשו חז"ל לא תאכילום (יבמות קיד), ובדם "כל נפש מכם לא תאכל דם", ובטומאת כהנים "אמור ואמרת", וגדולי הפוסקים למדו מכאן לכל התורה כולה (כל זה בח"א סו,י).

אבל בשבת, אם הקטן עושה מלאכה לדעת אביו, אביו מחוייב מדאורייתא להפרישו משום לא תעשה... ובנך ובתך. אבל אם עושה בשביל אחרים אינו מחוייב להפרישו אלא מדרבנן, כ"כ שעה"צ (שלד, נד). אבל בביאה"ל (רסו, ו) מצדד דאולי רק כשאביו מצוהו בפירוש הוי דאורייתא, אבל עושה לדעת אביו הוי רק מדברי סופרים. ושמעתי מהר"צ שכטר בשם הגר"ח מבריסק (ואח"כ ראיתי גם בתשובות והנהגות ח"ב ס' רה כ"כ בשמו) שמי שמצוה בנו לחלל שבת הוי מחלל שבת דאורייתא. 

וע' פמ"ג (מש"ז שמג, א) כ' דלדעת רמב"ם, גדול המאכיל כל איסור לקטן לוקה, ולדעת הטור אינו לוקה אלא על דם ושרץ וטומאה. אבל מנ"ח (יג, א) כ' דאין הגדול לוקה כלל, כיון שלא כתב קרא לא תאכילום, כמ"ש בכסף משנה (הל' קרבן פסח, ט, ז) דמאכיל קרבן פסח למומר אינו לוקה כיון שלא כתב קרא לא תאכילום, וה"ה כאן.
.

A. Child’s obligation to keep Mitzvos

Regarding positive commandments, a child must be trained to perform each mitzva when he reaches the age that he can properly perform the mitzvah and understand the action he is doing[3] משמעות הפוסקים. וי"א שאין מצות חינוך נוהג עד ט' (תוס' ערכין ב: דחה זה, וע' מג"א (טז,א) כ' שהוא דעת הטור), וי"א דנוהג בכל תינוק כשהוא יכול לעשות פעולת המצוה אע"פ שאינו מבין כלום (תוס' חגיגה ב.) .

In regard to negative commandments, there are three categories of children[4] ואין חילוק בין בן לבת, כ"כ מ"ב שמג,ב. וע' מג"א בשם תוס'. : incapable of understanding (eino bar Havana), old enough to have some basic understanding of issurim (bar Havana), and old enough that he must be trained to perform mitzvos (bar chinuch).

A child who is incapable of any understanding (0-2) need not be restrained from doing any issur[5] מ"ב (שמג, ג).

ודלא כבית שמאי שכתב שאפי' תינוק בן יומו חייב במצות (לענין ישיבה בסוכה, והוא במשניות סוכה פ"ב, משנה ח). אמנם, ע' רש"ש (סוכה כח:) בשם מהרש"ל, שבית שמאי לא חייבה ללכת לסוכה בשביל התינוק בן יומו, אלא בשביל תינוק אחר שהיה צריך לאמו.
, and preferably one should not allow him to eat anything non-kosher[6] רמ"א (יו"ד פא, ז). אע"פ שקטן אוכל נבילות אין אביו מצווה להפרישו, וקטן שהוא בר הבנה לפעמים אין אביו מצווה להפרישו מאיסור דרבנן (ע' מ"ב שמג, ג), אבל מ"מ יפרישנו מזה משום שמטמטם הלב ומוליד לו טבע רע בגדלותו. וע' אג"מ (או"ח ב, פח) בענין מי שהיא שוטה ואינה יכולה להתרפאות, אם מותר לשלחה לאיסטיטושי"ן שמאכילה דברים טמאים. . It is forbidden to actively feed him an issur, physically cause him to transgress an issur, or coax him to do an issur[7] שמג,א, ואפי' באיסור דרבנן, ואסור להרגילו בחילול שבת . One may not even let him transgress an Issur (e.g., perform melacha on Shabbos) if he knows one want him to do it[8] שלד,כה ומ"ב שם . An adult may not give a child an object if he expects the child will do an issur with it[9] מ"ב שמג,ד בשם מג"א (ע"פ גמ' שבת ספ"ט) , such as giving him an electronic toy on Shabbos. However, one may put him in a general situation in which one knows he will probably transgress an Issur[10] גמ' יבמות קיד,ב, וע' טור וב"י דהוא הדין לאיסור דאורייתא , such as placing him in a room with electronic toys on Shabbos.

When a child is old enough to understand what it means when someone tells him not to do an action because it is “assur[11] מ"ב שמג,ג (3-5), his father and mother[12] עמג"א שמג,א are obligated to stop him from doing any issur, even d’rabanan. Others are not[13] ואע"פ שמצינו (ע' ב"י ס"ס תקפח) שמעכבין התינוקות מלתקוע בשבת (ע"ש מחלקת אם מיירי בקטן שהגיע לחינוך או לאו), שאני התם דכיון שהוא מילתא דמיפרסמא כיון שכולם שומעים קול השופר, דילמא נפיק מיניה חורבא לתקוע בשבת שלא בפני בית דין (ב"י שם בשם ר"ן). obligated to protest, but the same restrictions mentioned above apply here too. His obligation to perform positive mitzvos (mitzvos asei) only begins at the age he is able to do the required action (with some degree of understanding)[14] כל זה במ"ב שמג,ג .

If the child is old enough to be trained to perform Mitzvos (6+), every person is obligated to stop him from performing an issur d’oraysa, but not from an issur d’rabanan[15] מ"ב (שמג,ז) בשם ח"א דבאיסור דאורייתא צריך להפרישו, דלדעת השו"ע אחרים אינם צריכים להפרישו אפי' באיסור דאורייתא דלא שייך חינוך אלא באביו, ולדעת רמ"א צריכים להפרישו אפי' מאיסור דרבנן . His father, of course, obligated to stop him from doing any issur[16] שמג,א .

A child is obligated to perform positive mitzvos at the age when he can perform that mitzva properly, with all its minutiae. For example, a child need only shake lulav from the age that he can wave them in all the directions, even though to be yotzei the basic mitzvah d’oraysa on need only pick it up, which a child can perform at a younger age[17] .

B. Specific rules relating to children

Children may eat on Yom Kippur[18] תרטז,א. והטעם, כ' מג"א (רסט,א) כיון שהוא רביתיה (צורך גדלותו) דתינוק כל אכילה ושתייה מותר (ע"פ דברי ב"י סי' שמג בשם רשב"א), ואע"פ שאסור להאכילו נבילות, יש לחלק בין דבר האסור ובין דבר המותר בזמן האסור (כמו שחילק תוס' גיטין ז,א). and one may even feed them by hand[19] לשון מג"א (רסט,א) דמצוה להאכילם . From the age of 9 they should begin fasting a few hours and the year before they reach maturity, they should fast the entire day[20] תרטז,ב. ושם כתב שקטן וקטנה שוים ומתחילים להתענות משנת י"א, ורמ"א כ' י"א שאין צריך להשלים כלל ויש לסמוך עליהם בנער כחוש .

If the child has no idea that his action will cause a melacha (e.g., because he is too young to understand), one may even tell him to perform the action, because his action is deemed “Mis’asek” which is completely permitted[21] תלוי במחלקת רע"א וחוות דעת אם מתעסק הוי מותר או פטור . However, one should only rely on this in cases of great necessity. For example, if the furnace in a house is off and it is cold, and there is no non-Jew available, one may tell a baby to flip the switch, if he is young enough that he has no idea what it accomplishes.

Even though, before performing most mitzvos, an adult is forbidden to eat a bread meal, a child may eat before any mitzva[22] מ"ב (קו, ה) ומג"א (סק"ג). {וראיתי טעם בזה, דכל מצות חינוך הוא על האב, ולכן לא גזרו שמא ימשוך משום דאפי' אם יאכל, הרי אביו מחוייב להזכירו לקיים המצוה.} . A child may eat before davening, or before hearing Kiddush on Shabbos[23] מג"א רסט,א וכ"כ מ"ב. והטעם, ע"פ הסברא הנ"ל באכילה ביו"כ, וגם, בקידוש ביום יש עוד טעם להתיר כיון שלדעת ראב"ד אין איסור לאכול קודם קידוש אלא בלילה אבל קודם קידוש היום מותר .

When saying Kiddush in shul, a child who is at the age of Chinuch should be given a full revi’is to drink[24] מג"א (רסט, א), כיון שי"א שיוצא בקידוש בביכ"נ. ויש ליתנו דוקא לקטן בר חינוך שאם אינו בר חינוך הוי הברכה לבטלה (דלא כב"ח כ' דוקא לקטן שאינו בר חינוך) . If one is not present, an adult may drink it.

One may use more lenient shiurim when measuring for a child. For example, a child is permitted to eat a kzais of matza on seder night in the course of nine minutes[25] שמירת שבת כהלכתה (פרק נד הע' קל) (even though an adult should eat it in 2-3 minutes).

When a child knows how to shake lulav, his father should purchase him his own set of daled minim, as this avoids the question (in chutz la’aretz) of how to fulfill the mitzva on the first day of Succos[26] אג"מ (או"ח ג, צה). וע' שו"ע (תרנז, א) קטן היודע לנענע אביו חייב לקנות לו לולב, ומ"ב הביא מחלקת אם סגי כשאביו נותן לו לצאת בו או אם דוקא צריך לקנות לו כדי שיכול לנענע בשעת הלל [ונראה לכו"ע שאם אינו יודע לקרות הלל, אין צריך לקנות לו ד' מינים לעצמו]. {see Laws of Succos}.

A boy is obligated to eat in the Succah on Succos from the age of five or six[27] תרמ,ב . After that age, one may not give him bread to eat outside the Succah[28] מ"ב תרמ,ה ומג"א שם, דלא כמ"ש מג"א עצמו לעיל (תרטז, ב) שרשאים ליתן לתינוק חוץ לסוכה כיון שבאכילה עצמו אין איסור. והטעם לאסור, כ' ח"א (סו, י) דדוקא באיסור לאו דתלוי בזמן אין צריך לחנכו, אבל באיסור עשה צריך לחנכו. ונראה שההסבר בזה, דחינוך במצות עשה הוא רק לחייבו לעשות מעשה המצוות, ולכן כשיש מעשה לעשות הוא מחוייב לעשותו. א"כ, כשיש סוכה הוא חייב ללכת אל הסוכה לאכול, אבל כשלא שמע קידוש עדיין, אין לפניו ברירה לאכול באופן המותר ובאופן האיסור, אלא יש לפניו איסור לאכול בכל גוונא, ולכן לא שייך מצות חינוך כשאוסר עליו לאכול לגמרי.

ובעיקר הסתירה בדברי מג"א הנ"ל, ע' מחה"ש (שם) מיישב דליתן לתוך פיו ממש אסור דהוי כספינן לו איסור בידים, אבל ליתן לפניו מותר. וע' מלא הרועים (סוכה ב:) תי' באופן אחר, דבסי' תרט"ז מיירי באמו, וכיון שהיא אינה מחוייבת עצמה בסוכה גם אינה מוזהרת מליתן לתינוק, משא"כ באיסור יוה"כ היא אסורה ליתן לו.
.

If a child, aged ten or older, ate at a meal with three men, he is not obligated to respond to the zimun[29] דולה ומשקה (עמ' 130) בשם הגרח"ק, וכ' לא תיקנו חינוך ע"ז. (וראיתי סברא יפה בזה בחוברת אליבא דהילכתא (מס' לג עמ' סא, בשם רפאל בנימין כהן) כי מצות חינוך דוקא במצות שיכול לצאת ע"י עצמו, אבל אין חינוך על מצות שצריך להצטרף עם אחרים כדי לקיימן. [ועוד יש סברא, דכיון שעיקר המצוה הוא משום הבו גודל לאלהינו, א"כ כשאינו בר הכי, שאינו בגיל שיכול ליתן גודל להקב"ה, הרי אין באמירתו כלום, וכיון שלא שייך עדיין לחלות המצוה, לא נתחייב בעשיית מעשה המצוה, ותלוי במחלקת שכתבתי בתחלת דיני חינוך, ע"ש.] ואחי הר"א כתב לי סברא אחרת, דכיון שקטן אינו יכול לעשות זימון בעצמו, אם היו שם ג' קטנים, אינו במצות חינוך לגבי חיובו לענות, דמצות חינוך אינו יכול לחול עליו עד שהוא שייך לגמרי לכל פרטי המצוה.

אבל בלי סברות אלו, מסתבר דחייב, דהא כל המחלקת אם מצטרפים קטן הוא אם מחמירים שלא לצרפו (כן משמע ב"י סי' קצט), אבל להקל לפוטרו מדין חינוך, לא אמרו. ולדעת השו"ע (קצט, י) משהגיע לעונת הפעוטות יכול להצטרף לזימון, אבל רמ"א כ' שאין מצטרפין אותו. ומג"א כ' כבן ט' או י' מצטרף לדעת השו"ע, וי"א שאם חריף ויודע למי מברכים אפי' כבן ו' (ע' מ"ב). [ומג"א עצמו כ' לקמן (תרנח, ט) דשעת הפעוטות הוי כבן ו', ואפשר שיש ליישב דשם מיירי לענין מקח וממכר, וכאן מיירי בגיל שיודע למי מברכים, ושיעור הפעוטות תלוי באיזה ענין מיירי ביה.]

וע' מחלקת בדברי הטור, לדעת ר"ח הקטן שמצטרף הוי בן י"ג שלא הביא שערות (וזה לא שייך היום כיון שאנו סומכים על חזקה דרבא שהביא ב"ש) או פחות מי"ג. וי"א שמצטרף דוקא לעשרה אבל לא לשלשה.
. {A child must be trained to attend davening with a minyan at the appropriate age when he can, but if he davens in school, his need to be educated in how to daven is more important than bringing him to minyan.}

A young child need not wait between eating milk and meat. One may not feed him milk while there is still a piece of meat in his mouth, but a young child need not eat a solid and liquid between meat and milk, although it is preferable to do so[30] ?לא ראיתי מפורש. ע' שו"ת שבט הלוי (ד, פד). ואסור לספות לו איסור דאורייתא בידים. ולדעת הרשב"א, מותר לספות לו איסור דרבנן בידים (ולכן אכילת בשר עם חלב ביחד, כשלא נתבשלו ביחד, צ"ע אם מותר.) . At approximately age 7, a child who drank milk and wants to eat meat should first eat a solid and drink liquid, like an adult. Also, a child at this age should begin waiting an hour between eating meat and milk and slowly increase the wait time[31] ? לא ראיתי מפורש. וע' שו"ת יביע אומר (חלק א, יו"ד סי' ד) הביא ראי' מדברי הפסיקתא שקטן בן ו' שאכל בשר מותר לאכול אחריו גבינה אחר קינוח והדחה. .

A girl who is under twelve years old and a boy who is under thirteen may have yichud together[32] ע"פ ב"ח (כב, ז) .

A child should begin wearing tzitzis at the age that he knows how to hold his two front tzitzis while reciting Shema[33] רמ"א (יז,ג). והמנהג שאין לובשים טלית גדול עד שנושאים נשים, ע' בא"ה (סק"ד) בשם שיורי כנה"ג תמה על זה. וע' שע"ת שילבש ט"ק כשיודע לדבר, ולפחות כשהוא בן ג' שנים. . The custom is to begin at the age of three.

A child may perform any action if according to some opinions it is permitted (even though most opinions hold that it is forbidden)[34] משמעות מג"א רסט,א.

ואפשר שיש ליישב עפ"ז למה מג"א (שמ, ה) התיר ליתן לתינוק עוגה בשבת שכתוב עליו אותיות, דלדעת רמ"א (שם סע' ג) אסור מדרבנן (כן הקשה מחה"ש שם). ואפשר די"ל דכיון דלדעת התרומת הדשן (מובא במג"א שיד, ה) פסיק רישיה באיסור דרבנן מותר, י"ל דאין איסור ליתנו לתינוק, שאנו סומכים על תרוה"ד לענין להאכיל לתינוק, אע"פ שאין הלכה כוותיה. וע' דגמ"ר (סי' שמ). אבל אפשר לומר דבלאו הכי לא קשיא מידי, דכיון שאפשר דהקטן ישבר האות בשעת אכילה, אפשר שמג"א מודה בכי האי גוונא דמותר, וכל היכא שאנו מסופקים אם יעבור האיסור או לא, לא מצינו כלל איסור נתינה לתינוק.

ואפשר שיש להתיר עפ"ז, הרוצה לנהוג כדעת הרוקח (סי' רצו) שהיו כותבים על העוגה הפסוק (ישעי' נ, ד) ה' אלהים נתן לי לשון למודים ונותנים לתינוק וכו', עכת"ד. ואע"פ דלכאו' יש בזה איסור מחיקת השם, וע' שו"ת יביע אומר (ח"ד, יו"ד כ) מיישב דברי הרוקח, שכתבו השם בכתב משיטא וכיוצא בו, שאין בו איסור מחיקה לדעת התשב"ץ, וע"ש דלדעת האורחות חיים אסור למחוק השם אפי' בכתיבה לועזית, עכת"ד יבי"א. ואפשר דמותר ליתנו לתינוק, אפי' אם להלכה תריכים להחמיר לדעת האור"ח, לא מיקרי מאכיל איסור בידים כיון דמותר לדעת תשב"ץ.
, or if the custom is to forbid it but strictly halachically it is permitted[35] יש לדמות למ"ש מג"א (שז,ב) מותר לומר לעכו"ם לעשות דבר שאינו אלא חומרא בעלמא .

One may let a child of any age perform an issur d’rabanan for his own benefit when there is a pressing need[36] ע' ביה”ל (שמ,א) כ' בשם רשב"א מתיר להאכיל קטן בידים דבר שאיסורו מדרבנן אם הקטן צריך לו, אבל השו"ע כתב כדעת החולקים ואוסר בכל גווני (וע' מ"ב סק"ג בשם הגר"א שפירש דברי השו"ע כדברי רשב"א). ואח"כ כ' בשם רע"א מתיר ליתן חומש לתינוק לישא לביה"מ שהקטן יקרא בו כדי שממילא הגדול יכול להצטרף לקרות עמו, ומשמע שיש להקל לכל הפחות לעת הצורך . For example, if the light is on in a child’s bedroom (and he refuses to sleep somewhere else), and there is no non-Jew available to turn off his light, one may ask the child to turn off the light for his own benefit. He may also be asked to unplug a refrigerator (when a non-Jew is not present), if the light will turn on when opened in its current state, if he is told to do it so he can get food for himself.

If a child is sick and needs to eat an issur, one may instruct him to eat an Issur or tell a non-Jew to feed it to him, even if it is an issur d’oraysa[37] מ"ב שמג,ה .

A child is not considered trustworthy regarding issurim d’oraysa, but is trusted regarding issurim d'rabanan[38] רמ"א (יו"ד קכז, ד), ושם מחלק בין איתחזק איסורא או לא, וע' מ"ב (תלז, יז) . A child should not be sent to a fish, meat or bakery shop to purchase an item unless it bears a label which shows it is kosher.

On a d’oraysa level, a child is not a gadol, even after his thirteenth birthday, until he grows hair which shows his maturity, which is indicated by facial hair. Thus, although regarding halachos which are mid’rabanan a child is assumed to be a gadol when he turns thirteen, one may not assume this regarding mitzvos which are d’oraysa[39] ע' פ"ת (יו"ד רפא, ז). ובקיצור, יש להסתפק למה אין סומכים על חזקה דרבא לענין חליצה אם חזקה מועיל גם להתיר איסור דאורייתא, ולדעת הרא"ש הוא משום שיש חזקת איסור כנגדו דהיינו האיסור של יבמה לשוק, ולדעת תוס' הוא משום שאין סומכים על חזקה במקום שיכול לבררו. וכ' מג"א (תלז, ד) שחייב לשאול המשכיר אם הבית בדוק מחמץ, דכיון שאפשר לבררו, אין סומכים על חזקה שבדק במקום שיש חזקה כנגדו שהיה שם חמץ, ומג"א לעיל (ח, יא) משמע אפי' היכא דליכא חזקה אין סומכים על החזקה במקום שאפשר לבררו, ממה שחייב לבדוק הציצית קודם לבישה, ושם אין חזקת איסור, ונראה דהוי סתירה. אבל לדעת רעק"א אין סתירה, דגם בציצית יש חזקת חיוב דהיינו החזקה שבגדו חייב בציצית. עע"ש. . For example, he may not be motzee an adult with kiddush on Friday night[40] ואם אשה אינה רוצה לקדש בעצמה ואין שם אלא קטן בן י"ג, יש לה עצה להתפלל ערבית ולצאת בזה החיוב קידוש דאורייתא, ואח"כ יכולה לשמוע קידוש מן הקטן כיון שאין לה אלא חיוב דרבנן. וגם לענין הבדלה, יכולה להבדיל בתפלה. [ונ"ל עוד, בקידוש אפשר לה לומר קידוש יחד עם הקטן, ובהבדלה אפשר לה לומר רק "ברוך המבדיל בין קודש לחול".] . He should not write a letter at the completion of a Sefer Torah (although usually, the letters are halachically valid without additional writing, and his writing is moot[41] כשהאותיות חלולים בלי דיו באמצע, ע' דברי מלכיאל (ד, צ) דהוי כתיבה גמורה כיון דאין שיעור לעובי האות, ואע"פ שהקוים כפולים, יש בו צורת האות, ואע"פ שהקוים אינם מוקפים גויל, הרי ביחד עם השני יש בו צורת האות. ).

A child training for his bar mitzva is permitted to recite the brachos with Hashem’s name, in order to train to recite them properly[42] מ"ב (רטו, יד). אמנם, שמעתי מהגר"מ היינעמאן דאחר שהגיע בחור לגיל י"ג, ויש עדיין כמה ימים עד השבת שהוא יקרא בתורה, אסור לו לומר הברכות עם שם ה', כיון שכבר אין עליו מצות חינוך. . 

There is no obligation to make an upsherin, cake smash, or birthday party for children. One who wishes to do an upsherin during the Three Weeks or sefira (as children may take a haircut until the week of Tisha B’av[43] עמ"ש בהל' {ג' שבועות והל' ספירת העומר} ) may not be lenient regarding the prohibition of listening to music. During the Nine Days, an upsherin is not considered a seudas mitzva, and it is not appropriate to make a party during this time.

C.  Bris Milah and Pidyon Haben

A father has a mitzvah d’oraysa[44] רמב"ם (ספה"מ ע' רטו), חינוך (מצ' ב) to ensure his son has a bris milah when the child is eight days old[45] יו"ד רס,א. ורסב, א. (barring certain other factors; see footnote[46] אם נולד בבין השמשות, מלין ביום שלאחריו. ואם נולד בליל שבת בבין השמשות, מלין אותו ביום א', דרק בזמנו מילה דוחה שבת, ובכה"ג הוי ספק אם המילה בזמנו. ואפי' אם יום ח' של הלילה דבין השמשות חל ביום ה' שהוא ליל ראשונה של יו"ט, דוחין המילה עד יום א'.

ותינוק שנולד ע"י Caesarean, אין מלין אותו בשבת (?).

ותינוק שנולד ע"י הזרעה מלאכתית (IVF) נוהגים למולו בשבת, אבל יש חולקים וסוברים דמלים אותו ביום א' (ע' נשמת אברהם, ?).

ותינוק שנולד ע"י תחבולות הרופאים (induced birth), כ' בשו"ת גבורות אליהו (הענקין, ?) דאין מלין אותו בשבת.

ואם התינוק נראה ירוק (yellow due to high bilirubin count), (ע' נשמת אברהם ? הגדר בזה), ממתינים עד שיבריא, ומלין אותו מיד. אמנם, תינוק שהוא חולה ממש, צריך להמתין ז' ימים מיום שיבריא עד שמלין אותו. ושמעתי בשם הגר"מ היינעמאן, דכל ילד שהוא במספר י"ח של בילירובין, נקרא חולה, וצריך להמתין ז' ימים מיום שיבריא.
).

If one’s firstborn is a son, the father is obligated mid’oraysa[47] ספה"מ לרמב"ם (ע' פ), חינוך (מצ' שצב) to pay a Kohen five sela’im (appx. $100) to redeem the child when he is 31 days old[48] יו"ד שה, א, וסע' יא. , but many cases are exempt (see footnote[49] הבא אחר נקבה, או אחר נפלים, פטורה מפדיון (?).

כהן או לוי, או אם אם הילד הוי בת כהן או בת לוי, פטור מפדיון (סע' יח).

בן שנולד ע"י Caesarean, פטור מפדיון, וכן הבא אחריו (סע' כד).

מי שנתגיירה אמו, פטור מפדיון (?).
).

D. Bar Mitzva

When a boy becomes thirteen years old, or a girl becomes twelve, he/she is obligated in mitzvos[50] המקור לזה, ע' אבות (ה, כא), שהרע"ב ציין המקור משמעון ולוי, כמ"ש רש"י (נזיר כט:) ע"פ בראשית רבה (ע' תורה שלמה, בראשית לד או' נו, מו"מ בזה, והביא רמז לזה מ"עם זו יצרתי לי", "זו" בגמ' י"ג) וגמ' מגילה (יז.). והרא"ש (כלל טז, א) כ' שהוא הלכה למשה מסיני. .

A boy should not daven for the amud on the night he becomes bar mitzvah unless they daven after tzeis hakochavim[51] רמ"א נג,י ע"פ הט"ז ומ"ב. .

A boy who becomes bar mitzvah on Chanukah may light at sunset and need not wait until nightfall[52] הליכות שלמה (טז, יד). ולענין קטן שנתגדל בשבת חנוכה, ע' חשוקי חמד (שבת סח:) מצדד אם עדיף להמתין עד הלילה לברך ברכת שעשה נסים מלברך בערב שבת כשהוא עדיין קטן. והעלה, דכיון שבכל אדם, קבעו חז"ל לברך שעש"נ בערב שבת ולא לברך שבת בזמן שהנר הוי קיום המצוה, צ"ל שיש עדיפות לברך בזמן ההדלקה, ולכן מסתבר שיברך כל ג' ברכות (גם שהחיינו אם הוא לילה ראשונה) בשעת ההדלקה. .

The custom is that a father recites baruch shepatrani… after the first aliyah his son receives after he is bar mitzvah[53] רכה, ?

ולענין אמירתו בבת שנעשה בת מצוה, ע' יבי"א (ו, או"ח כט) דתלוי בטעם הדבר, ע"ש בשם הלבוש ומג"א.
.

For various cases of one who became bar mitzvah in the middle of a mitzvah, and related questions, see footnote[54] אבילות: מי שמת אביו או אמו, והיה קטן באותו שעה והגדיל תוך ז' או תוך ל', כ' מהר"ם שחייב לקרוע כשיגדיל, ואח"כ מונה ז' ול' מיום שהגדיל, וכ"פ הב"ח, אבל הרא"ש ושו"ע כ' כיון שהיה קטן בשעת קבורה, בטל ממנו גזירת ז' ול'. ולענין אבילות י"ב חודש [לדעת השו"ע], כ' חכ"א (קסח,ו) שפטור, ועפ"ת סק"ב כ' שיש לחלק, דבשלמא ז' ול' שהם גזירת חז"ל, כיון שהיה פטור בשעת חיוב הוא פטור גם אח"כ, אבל יב"ח הוא בשביל כבוד אביו ואמו, וי"ל שהוא חייב בו.

ברכת המזון: רע"א (הגהות שו"ע או"ח קפו,ב) אם אכל לחם ביום האחרון של שנת י"ב לעת ערב, ועדיין לא נתעכל המזון כשחשיכה, צ"ע אם חייב לברך מדאורייתא, ואם בירך כשהיה קטן, האם חייב לחזור ולברך. וכ' שחותנו הרב שמואל הראה לו דברי חכ"א (כלל קנג) אם אכל כשהיה אונן ולא נתעכל כשנקבר האם חייב לברך ברה"מ, ודחה דלא דמי, דבעצם האונן היה בר חיובא אלא שהיה עוסק במצוה ולכן צריך לברך כשנסתלק המצות קבורה, אבל כאן בעת האכילה לא היה בר חיובא וי"ל דלעולם לא מתחייב מדאורייתא, וצ"ע.

זימון: אם אכל כשהוא קטן ונתגדל באמצע הסעודה, אין להצטרפו לזימון (כף החיים קצט, לב), משום שהמחייב לזמן הוא האכילה ובשעת אכילה היה קטן.

ברכת התורה: בלילה כשנעשה בר מצוה, אין צריך לברך ברכת התורה קודם שילמוד, ויצא במה שבירך בבוקר כשהיה קטן (שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קכא). וע' הליכות שלמה (פ"א ? הערה ?) בשם הגרש"ז שיש לכוון לפוטרו באמירת אהבת עולם בתפלת ערבית.

השבת אבידה: אם מצא אבידה כשהיה קטן ואח"כ נתיאשו הבעלים ואח"כ נעשה גדול (דבכה"ג אם היה גדול בשעה שמצאו היה חייב להחזירו אע"פ שנתיאשו בעליו כיון שבא לידו בשעה שנתחייב להחזירו), אין חייב להחזירו, דכל זמן שהוא ביד הקטן הוי כמונח ע"ג קרקע שהקטן לא קנאו (מנ"ח תקלט, א).

צום: אם נעשה בר מצוה ביום י"ח תמוז שחל ביום א', דנדחה הצום ליום א', ע' אבני נזר (או"ח תכו) שאין חייב להתענות, כיון שחיוב להתענות ביום א' הוא רק מדין תשלומין, וכיון שהיה קטן בזמן החיוב, אינו חיוב לצום כשיתגדל.

קידוש לבנה: אם לאחר שיהיה בר מצוה, יש עוד זמן לקדש הלבנה, כ' בשו"ת יבי"א (ג, כז, או' ו) דימתין לקדש עד שנעשה בר מצוה. אבל אם קידש הלבנה בקטנותו ואח"כ נתגדל קודם אמצע החודש, ע' רבבות אפרים (ו, כ) שאין צריך לברך שנית.

[תפלה: אם התפלל תפלת ערבית קודם צאת הכוכבים, לכאו' אין צריך להתפלל עוד פעם אחר צא"ה. אבל עיין כס"מ (קרבן פסח ה,ז) כ' בשם ר"י קורקוס שמה שקטן שנתגדל בין ב' פסחים פטור מפסח שני אם עשה פסח ראשון הוא משום שהפסוק ריבה אותו להמצוה בקטנותו ב"שה לבית אבות". ומשמע מדבריו שם, שבשאר מצוות, אע"פ שכבר קיימו כשהיה קטן אינו נפטר בזה מלקיימו כשנעשה גדול, וצ"ע].

לענין ספירת העומר, ע' יבי"א (ג, או"ח כז) שאינו יכול להמשיך לספור בברכה.

לענין הדלקת נר חנוכה, כגון מי שמנהג אבותיו להדליק בשקיעה ונעשה בר מצוה באמצע חנוכה, יוצא במה שמדליק בשקיעה אע"פ שלא נעשה בר מצוה עד צאת הכוכבים (הליכות שלמה חנוכה, פר' טז סע' יד).

לענין קידוש בליל שבת, אם נעשה בר מצוה בשבת, לכתחלה ימתין עד צאת הכוכבים לומר קידוש (בן איש חי שנה ב, בראשית יד).
.

Date of bar mitzvah in various cases[55] א' -נולד באדר א', נעשה גדול באדר א', כ"כ מ"ב (נה,מג) דלא כמ"א שכ' שאינו נעשה בר מצוה עד אדר ב'

ב'- נולד בשנה פשוטה ונעשה גדול בשנה מעוברת, נעשה גדול באדר ב', כ"כ רמ"א (נה,י) ע"פ מהר"י מינץ, דלא כר"ש הלוי (ע' פר"ח) שכ' שנעשה בר מצוה באדר א'

ג'- נולד בל' כסלו ובשנת י"ג יש רק כ"ט ימים בכסלו, נעשה גדול ביום א' טבת, כ"כ מ"ב (נה,מה) ע"פ המ"א, דלא כבא"ה שכ' שמפורש בדברי מהר"י מינץ שנעשה ב"מ בכ"ט כסלו. ולא מצאתי זאת בדברי מהר"י מינץ


[1] וטעם מצות חינוך, ע' אג"מ (יו"ד א, קלז), דתלוי במחלקת מג"א והבגדי ישע. דביום א' של סוכות, כ' שו"ע (תרנח, ו) שאין להקנות לולב לבנו קטן קודם שיצא בו, כיון שאינו יכול להקנותו לאביו. ולדעת מג"א, אם הקטן יחזיק בו בלי קנין אין בו שום קיום מצות חינוך כיון שלא עשה מצוה, אבל לדעת בגדי ישע (הו"ד מ"ב שם, ובשעה"צ הביא עוד שיטות סוברים כן, ולזו דעתו נוטה, כמ"ש באג"מ) קיים מצות חינוך כיון שבזה הבן מתרגל לעשות המצוה, אע"פ שלא קיים המצוה. ועפ"ז הסביר שיש מחלקת יסודי אם המצוה הוא שהבן יקיים מצוות בעודו קטן, או שהוא יתרגל לעשות המעשים של המצוה.

ובזה יש להסביר דעת תוס' פסחים (פח.) במה דאמרינן דכיון שמדאורייתא מותר לאכול מפסח שלא נמנה עליו, קטן יכול לאכול מפסח בלי מינוי. והקשה בתוס', והיאך נאכל הפסח שלא למנויו, ואע"פ שקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווים להפרישו אבל להאכילו בידים אסור, ותירץ, כה"ג דאיכא חינוך שרי. וצ"ע עליו, דאיך קוראים לזה חינוך והרי עבר עבירה באכילתו! ועפמ"ש י"ל, דכיון שהוא עושה מעשה המצוה הרי מתרגל בו ובמקום שיש חינוך מצוה לא גזרו.

וגם יש להסביר עפ"ז דברי תוס' (ערובין צו. ד"ה דילמא, בסוף דבריו) כ' שקטן יכול לברך ברכת המזון אע"פ שהוא פטור מן המצות, ולא הוי ברכה לבטלה כיון שאינו מוזהר על לא תשא. וצ"ע, דהא איך ספינן בידים ואומרים לו לברך, כמו שנוהגים בזמנינו? ועפמ"ש י"ל, דכיון דכשיהיה גדול יהא חייב לברך ברכת המזון אחר אכילתו, הרי מקיים בזה מצות חינוך כיון שבזה יתרגל לעשות המעשה מצוה, וכל שמקיים בו מצות חינוך אין בו משום לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא.

ובליל פסח, קטן שהגיע לחינוך חייב בד' כוסות (שו"ע תעב, טו, בשם רא"ש). וע' קרבן נתנאל (פסחים פ"י, סי' כא אות ד) דלדעת התנא קמא שם (פסחים קח:) אפי' תינוקות שלא הגיעו לחינוך חייבים בד' כוסות. אבל ר' יהודה מודה בקטן שהגיע לחינוך, דאף שאין לו שום תועלת שישתה ד' כוסות, מכל מקום חייב כמו שחייב אביו לחנכו בלולב וסוכה.

ועמ"ש בהל' אבילות {?} למה אין אבילות לקטן.

שו"ר בספר חמדת ישראל (פלצקי, ח"ב עמ' 54) שהעיר על דברי תוס' הנ"ל מגמ' נדרים (לז.) המודר הנאה מחבירו אסור ללמדו מקרא, וע' ר"ן דאסור משום אין ספינן לו איסור בידים, ולפי תוס' הנ"ל יהא מותר משום דמותר לעבור על איסור משום מצות חינוך? והביא שיש שתרצו, דלא התיר התוס' אלא במקום שאי אפשר לקיים החינוך בלי עשיית האיסור, אבל במודר הנאה הרי הבן יכול ללמוד מאחר. ושוב דחה תרוץ זה, דמבואר מדברי תוס' דכל שאינו דומה לנבילות וטריפות, מותר לעבור עליו משום מצות חינוך, ולכן אפי' אי יכול לקיימו באופן אחר, מותר לעבור משום חינוך. ושוב תי', דקטן מוזהר על איסורים שגם בני נח מוזהרים עליהם, ושוב דחה דאין ב"נ מוזהר על לא יחל, ושוב תי' דמיירי בקטן מופלא סמוך לאיש.

ולפע"ד יש ב' חלקים במצות חינוך. בכל מצוה חיובי, יש ב' חלקים, יש קיום המצוה, וגם יש לו חיוב לקיים המצוה. למשל, הדין של עוסק במצוה פטור מה"מ נובע ממה שיש לו עכשיו קיום מצוה, ודין שאסור לאכול קודם המצוה הוא מחמת החיוב לקיימו. בנוגע לקטן, החיוב לקיימו הוא דוקא על האב, אבל קיום המצוה הוא על הבן.

[2] מצוה מדברי קבלה לחנך בנו כמו שכתוב "חנוך לנער על פי דרכו" (ח"א סו,א). ומקורו ברמב"ם (מאכ"א יז, יח). וע"ע משך חכמה (בראשית יח, יט) כ' מקור המצוה מלמען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו.

ומקור המצוה מגמ' סוכה (מב.), ומבואר בגמ' נזיר (כט:) שהוא חיוב דרבנן.

וע' תשובות והנהגות (ח"ב ס' רה) דללמד בנו תורה הוי מצוה דאורייתא, ותכלית הלימוד הוא להביאו לידי מעשה, וא"כ לחנכו להרגילו במצוות הוי כעין תלמוד תורה ממש והוי קיום דאורייתא, וצ"ל הטעם שכתבו דחינוך דרבנן הוא דמשום מצות ת"ת אין חיוב קבוע יום יום אלא כפי דעת אביו, אבל מדרבנן חייבו לקיים איזה מצוות בגילים מסויימים לקיים מצות כגדול.

ואסור מדאורייתא להאכילם דבר איסור שאסור מן התורה, דילפינן מדכתיב בשרצים (ויקרא יא,מב) "לא תאכלום" ודרשו חז"ל לא תאכילום (יבמות קיד), ובדם "כל נפש מכם לא תאכל דם", ובטומאת כהנים "אמור ואמרת", וגדולי הפוסקים למדו מכאן לכל התורה כולה (כל זה בח"א סו,י).

אבל בשבת, אם הקטן עושה מלאכה לדעת אביו, אביו מחוייב מדאורייתא להפרישו משום לא תעשה... ובנך ובתך. אבל אם עושה בשביל אחרים אינו מחוייב להפרישו אלא מדרבנן, כ"כ שעה"צ (שלד, נד). אבל בביאה"ל (רסו, ו) מצדד דאולי רק כשאביו מצוהו בפירוש הוי דאורייתא, אבל עושה לדעת אביו הוי רק מדברי סופרים. ושמעתי מהר"צ שכטר בשם הגר"ח מבריסק (ואח"כ ראיתי גם בתשובות והנהגות ח"ב ס' רה כ"כ בשמו) שמי שמצוה בנו לחלל שבת הוי מחלל שבת דאורייתא. 

וע' פמ"ג (מש"ז שמג, א) כ' דלדעת רמב"ם, גדול המאכיל כל איסור לקטן לוקה, ולדעת הטור אינו לוקה אלא על דם ושרץ וטומאה. אבל מנ"ח (יג, א) כ' דאין הגדול לוקה כלל, כיון שלא כתב קרא לא תאכילום, כמ"ש בכסף משנה (הל' קרבן פסח, ט, ז) דמאכיל קרבן פסח למומר אינו לוקה כיון שלא כתב קרא לא תאכילום, וה"ה כאן.

[3] משמעות הפוסקים. וי"א שאין מצות חינוך נוהג עד ט' (תוס' ערכין ב: דחה זה, וע' מג"א (טז,א) כ' שהוא דעת הטור), וי"א דנוהג בכל תינוק כשהוא יכול לעשות פעולת המצוה אע"פ שאינו מבין כלום (תוס' חגיגה ב.)

[4] ואין חילוק בין בן לבת, כ"כ מ"ב שמג,ב. וע' מג"א בשם תוס'.

[5] מ"ב (שמג, ג).

ודלא כבית שמאי שכתב שאפי' תינוק בן יומו חייב במצות (לענין ישיבה בסוכה, והוא במשניות סוכה פ"ב, משנה ח). אמנם, ע' רש"ש (סוכה כח:) בשם מהרש"ל, שבית שמאי לא חייבה ללכת לסוכה בשביל התינוק בן יומו, אלא בשביל תינוק אחר שהיה צריך לאמו.

[6] רמ"א (יו"ד פא, ז). אע"פ שקטן אוכל נבילות אין אביו מצווה להפרישו, וקטן שהוא בר הבנה לפעמים אין אביו מצווה להפרישו מאיסור דרבנן (ע' מ"ב שמג, ג), אבל מ"מ יפרישנו מזה משום שמטמטם הלב ומוליד לו טבע רע בגדלותו. וע' אג"מ (או"ח ב, פח) בענין מי שהיא שוטה ואינה יכולה להתרפאות, אם מותר לשלחה לאיסטיטושי"ן שמאכילה דברים טמאים.

[7] שמג,א, ואפי' באיסור דרבנן, ואסור להרגילו בחילול שבת

[8] שלד,כה ומ"ב שם

[9] מ"ב שמג,ד בשם מג"א (ע"פ גמ' שבת ספ"ט)

[10] גמ' יבמות קיד,ב, וע' טור וב"י דהוא הדין לאיסור דאורייתא

[11] מ"ב שמג,ג

[12] עמג"א שמג,א

[13] ואע"פ שמצינו (ע' ב"י ס"ס תקפח) שמעכבין התינוקות מלתקוע בשבת (ע"ש מחלקת אם מיירי בקטן שהגיע לחינוך או לאו), שאני התם דכיון שהוא מילתא דמיפרסמא כיון שכולם שומעים קול השופר, דילמא נפיק מיניה חורבא לתקוע בשבת שלא בפני בית דין (ב"י שם בשם ר"ן).

[14] כל זה במ"ב שמג,ג

[15] מ"ב (שמג,ז) בשם ח"א דבאיסור דאורייתא צריך להפרישו, דלדעת השו"ע אחרים אינם צריכים להפרישו אפי' באיסור דאורייתא דלא שייך חינוך אלא באביו, ולדעת רמ"א צריכים להפרישו אפי' מאיסור דרבנן

[16] שמג,א

[18] תרטז,א. והטעם, כ' מג"א (רסט,א) כיון שהוא רביתיה (צורך גדלותו) דתינוק כל אכילה ושתייה מותר (ע"פ דברי ב"י סי' שמג בשם רשב"א), ואע"פ שאסור להאכילו נבילות, יש לחלק בין דבר האסור ובין דבר המותר בזמן האסור (כמו שחילק תוס' גיטין ז,א).

[19] לשון מג"א (רסט,א) דמצוה להאכילם

[20] תרטז,ב. ושם כתב שקטן וקטנה שוים ומתחילים להתענות משנת י"א, ורמ"א כ' י"א שאין צריך להשלים כלל ויש לסמוך עליהם בנער כחוש

[21] תלוי במחלקת רע"א וחוות דעת אם מתעסק הוי מותר או פטור

[22] מ"ב (קו, ה) ומג"א (סק"ג). {וראיתי טעם בזה, דכל מצות חינוך הוא על האב, ולכן לא גזרו שמא ימשוך משום דאפי' אם יאכל, הרי אביו מחוייב להזכירו לקיים המצוה.}

[23] מג"א רסט,א וכ"כ מ"ב. והטעם, ע"פ הסברא הנ"ל באכילה ביו"כ, וגם, בקידוש ביום יש עוד טעם להתיר כיון שלדעת ראב"ד אין איסור לאכול קודם קידוש אלא בלילה אבל קודם קידוש היום מותר

[24] מג"א (רסט, א), כיון שי"א שיוצא בקידוש בביכ"נ. ויש ליתנו דוקא לקטן בר חינוך שאם אינו בר חינוך הוי הברכה לבטלה (דלא כב"ח כ' דוקא לקטן שאינו בר חינוך)

[25] שמירת שבת כהלכתה (פרק נד הע' קל)

[26] אג"מ (או"ח ג, צה). וע' שו"ע (תרנז, א) קטן היודע לנענע אביו חייב לקנות לו לולב, ומ"ב הביא מחלקת אם סגי כשאביו נותן לו לצאת בו או אם דוקא צריך לקנות לו כדי שיכול לנענע בשעת הלל [ונראה לכו"ע שאם אינו יודע לקרות הלל, אין צריך לקנות לו ד' מינים לעצמו].

[27] תרמ,ב

[28] מ"ב תרמ,ה ומג"א שם, דלא כמ"ש מג"א עצמו לעיל (תרטז, ב) שרשאים ליתן לתינוק חוץ לסוכה כיון שבאכילה עצמו אין איסור. והטעם לאסור, כ' ח"א (סו, י) דדוקא באיסור לאו דתלוי בזמן אין צריך לחנכו, אבל באיסור עשה צריך לחנכו. ונראה שההסבר בזה, דחינוך במצות עשה הוא רק לחייבו לעשות מעשה המצוות, ולכן כשיש מעשה לעשות הוא מחוייב לעשותו. א"כ, כשיש סוכה הוא חייב ללכת אל הסוכה לאכול, אבל כשלא שמע קידוש עדיין, אין לפניו ברירה לאכול באופן המותר ובאופן האיסור, אלא יש לפניו איסור לאכול בכל גוונא, ולכן לא שייך מצות חינוך כשאוסר עליו לאכול לגמרי.

ובעיקר הסתירה בדברי מג"א הנ"ל, ע' מחה"ש (שם) מיישב דליתן לתוך פיו ממש אסור דהוי כספינן לו איסור בידים, אבל ליתן לפניו מותר. וע' מלא הרועים (סוכה ב:) תי' באופן אחר, דבסי' תרט"ז מיירי באמו, וכיון שהיא אינה מחוייבת עצמה בסוכה גם אינה מוזהרת מליתן לתינוק, משא"כ באיסור יוה"כ היא אסורה ליתן לו.

[29] דולה ומשקה (עמ' 130) בשם הגרח"ק, וכ' לא תיקנו חינוך ע"ז. (וראיתי סברא יפה בזה בחוברת אליבא דהילכתא (מס' לג עמ' סא, בשם רפאל בנימין כהן) כי מצות חינוך דוקא במצות שיכול לצאת ע"י עצמו, אבל אין חינוך על מצות שצריך להצטרף עם אחרים כדי לקיימן. [ועוד יש סברא, דכיון שעיקר המצוה הוא משום הבו גודל לאלהינו, א"כ כשאינו בר הכי, שאינו בגיל שיכול ליתן גודל להקב"ה, הרי אין באמירתו כלום, וכיון שלא שייך עדיין לחלות המצוה, לא נתחייב בעשיית מעשה המצוה, ותלוי במחלקת שכתבתי בתחלת דיני חינוך, ע"ש.] ואחי הר"א כתב לי סברא אחרת, דכיון שקטן אינו יכול לעשות זימון בעצמו, אם היו שם ג' קטנים, אינו במצות חינוך לגבי חיובו לענות, דמצות חינוך אינו יכול לחול עליו עד שהוא שייך לגמרי לכל פרטי המצוה.

אבל בלי סברות אלו, מסתבר דחייב, דהא כל המחלקת אם מצטרפים קטן הוא אם מחמירים שלא לצרפו (כן משמע ב"י סי' קצט), אבל להקל לפוטרו מדין חינוך, לא אמרו. ולדעת השו"ע (קצט, י) משהגיע לעונת הפעוטות יכול להצטרף לזימון, אבל רמ"א כ' שאין מצטרפין אותו. ומג"א כ' כבן ט' או י' מצטרף לדעת השו"ע, וי"א שאם חריף ויודע למי מברכים אפי' כבן ו' (ע' מ"ב). [ומג"א עצמו כ' לקמן (תרנח, ט) דשעת הפעוטות הוי כבן ו', ואפשר שיש ליישב דשם מיירי לענין מקח וממכר, וכאן מיירי בגיל שיודע למי מברכים, ושיעור הפעוטות תלוי באיזה ענין מיירי ביה.]

וע' מחלקת בדברי הטור, לדעת ר"ח הקטן שמצטרף הוי בן י"ג שלא הביא שערות (וזה לא שייך היום כיון שאנו סומכים על חזקה דרבא שהביא ב"ש) או פחות מי"ג. וי"א שמצטרף דוקא לעשרה אבל לא לשלשה.

[30] ?לא ראיתי מפורש. ע' שו"ת שבט הלוי (ד, פד). ואסור לספות לו איסור דאורייתא בידים. ולדעת הרשב"א, מותר לספות לו איסור דרבנן בידים (ולכן אכילת בשר עם חלב ביחד, כשלא נתבשלו ביחד, צ"ע אם מותר.)

[31] ? לא ראיתי מפורש. וע' שו"ת יביע אומר (חלק א, יו"ד סי' ד) הביא ראי' מדברי הפסיקתא שקטן בן ו' שאכל בשר מותר לאכול אחריו גבינה אחר קינוח והדחה.

[32] ע"פ ב"ח (כב, ז)

[33] רמ"א (יז,ג). והמנהג שאין לובשים טלית גדול עד שנושאים נשים, ע' בא"ה (סק"ד) בשם שיורי כנה"ג תמה על זה. וע' שע"ת שילבש ט"ק כשיודע לדבר, ולפחות כשהוא בן ג' שנים.

[34] משמעות מג"א רסט,א.

ואפשר שיש ליישב עפ"ז למה מג"א (שמ, ה) התיר ליתן לתינוק עוגה בשבת שכתוב עליו אותיות, דלדעת רמ"א (שם סע' ג) אסור מדרבנן (כן הקשה מחה"ש שם). ואפשר די"ל דכיון דלדעת התרומת הדשן (מובא במג"א שיד, ה) פסיק רישיה באיסור דרבנן מותר, י"ל דאין איסור ליתנו לתינוק, שאנו סומכים על תרוה"ד לענין להאכיל לתינוק, אע"פ שאין הלכה כוותיה. וע' דגמ"ר (סי' שמ). אבל אפשר לומר דבלאו הכי לא קשיא מידי, דכיון שאפשר דהקטן ישבר האות בשעת אכילה, אפשר שמג"א מודה בכי האי גוונא דמותר, וכל היכא שאנו מסופקים אם יעבור האיסור או לא, לא מצינו כלל איסור נתינה לתינוק.

ואפשר שיש להתיר עפ"ז, הרוצה לנהוג כדעת הרוקח (סי' רצו) שהיו כותבים על העוגה הפסוק (ישעי' נ, ד) ה' אלהים נתן לי לשון למודים ונותנים לתינוק וכו', עכת"ד. ואע"פ דלכאו' יש בזה איסור מחיקת השם, וע' שו"ת יביע אומר (ח"ד, יו"ד כ) מיישב דברי הרוקח, שכתבו השם בכתב משיטא וכיוצא בו, שאין בו איסור מחיקה לדעת התשב"ץ, וע"ש דלדעת האורחות חיים אסור למחוק השם אפי' בכתיבה לועזית, עכת"ד יבי"א. ואפשר דמותר ליתנו לתינוק, אפי' אם להלכה תריכים להחמיר לדעת האור"ח, לא מיקרי מאכיל איסור בידים כיון דמותר לדעת תשב"ץ.

[35] יש לדמות למ"ש מג"א (שז,ב) מותר לומר לעכו"ם לעשות דבר שאינו אלא חומרא בעלמא

[36] ע' ביה”ל (שמ,א) כ' בשם רשב"א מתיר להאכיל קטן בידים דבר שאיסורו מדרבנן אם הקטן צריך לו, אבל השו"ע כתב כדעת החולקים ואוסר בכל גווני (וע' מ"ב סק"ג בשם הגר"א שפירש דברי השו"ע כדברי רשב"א). ואח"כ כ' בשם רע"א מתיר ליתן חומש לתינוק לישא לביה"מ שהקטן יקרא בו כדי שממילא הגדול יכול להצטרף לקרות עמו, ומשמע שיש להקל לכל הפחות לעת הצורך

[37] מ"ב שמג,ה

[38] רמ"א (יו"ד קכז, ד), ושם מחלק בין איתחזק איסורא או לא, וע' מ"ב (תלז, יז)

[39] ע' פ"ת (יו"ד רפא, ז). ובקיצור, יש להסתפק למה אין סומכים על חזקה דרבא לענין חליצה אם חזקה מועיל גם להתיר איסור דאורייתא, ולדעת הרא"ש הוא משום שיש חזקת איסור כנגדו דהיינו האיסור של יבמה לשוק, ולדעת תוס' הוא משום שאין סומכים על חזקה במקום שיכול לבררו. וכ' מג"א (תלז, ד) שחייב לשאול המשכיר אם הבית בדוק מחמץ, דכיון שאפשר לבררו, אין סומכים על חזקה שבדק במקום שיש חזקה כנגדו שהיה שם חמץ, ומג"א לעיל (ח, יא) משמע אפי' היכא דליכא חזקה אין סומכים על החזקה במקום שאפשר לבררו, ממה שחייב לבדוק הציצית קודם לבישה, ושם אין חזקת איסור, ונראה דהוי סתירה. אבל לדעת רעק"א אין סתירה, דגם בציצית יש חזקת חיוב דהיינו החזקה שבגדו חייב בציצית. עע"ש.

[40] ואם אשה אינה רוצה לקדש בעצמה ואין שם אלא קטן בן י"ג, יש לה עצה להתפלל ערבית ולצאת בזה החיוב קידוש דאורייתא, ואח"כ יכולה לשמוע קידוש מן הקטן כיון שאין לה אלא חיוב דרבנן. וגם לענין הבדלה, יכולה להבדיל בתפלה. [ונ"ל עוד, בקידוש אפשר לה לומר קידוש יחד עם הקטן, ובהבדלה אפשר לה לומר רק "ברוך המבדיל בין קודש לחול".]

[41] כשהאותיות חלולים בלי דיו באמצע, ע' דברי מלכיאל (ד, צ) דהוי כתיבה גמורה כיון דאין שיעור לעובי האות, ואע"פ שהקוים כפולים, יש בו צורת האות, ואע"פ שהקוים אינם מוקפים גויל, הרי ביחד עם השני יש בו צורת האות.

[42] מ"ב (רטו, יד). אמנם, שמעתי מהגר"מ היינעמאן דאחר שהגיע בחור לגיל י"ג, ויש עדיין כמה ימים עד השבת שהוא יקרא בתורה, אסור לו לומר הברכות עם שם ה', כיון שכבר אין עליו מצות חינוך.

[43] עמ"ש בהל' {ג' שבועות והל' ספירת העומר}

[44] רמב"ם (ספה"מ ע' רטו), חינוך (מצ' ב)

[45] יו"ד רס,א. ורסב, א.

[46] אם נולד בבין השמשות, מלין ביום שלאחריו. ואם נולד בליל שבת בבין השמשות, מלין אותו ביום א', דרק בזמנו מילה דוחה שבת, ובכה"ג הוי ספק אם המילה בזמנו. ואפי' אם יום ח' של הלילה דבין השמשות חל ביום ה' שהוא ליל ראשונה של יו"ט, דוחין המילה עד יום א'.

ותינוק שנולד ע"י Caesarean, אין מלין אותו בשבת (?).

ותינוק שנולד ע"י הזרעה מלאכתית (IVF) נוהגים למולו בשבת, אבל יש חולקים וסוברים דמלים אותו ביום א' (ע' נשמת אברהם, ?).

ותינוק שנולד ע"י תחבולות הרופאים (induced birth), כ' בשו"ת גבורות אליהו (הענקין, ?) דאין מלין אותו בשבת.

ואם התינוק נראה ירוק (yellow due to high bilirubin count), (ע' נשמת אברהם ? הגדר בזה), ממתינים עד שיבריא, ומלין אותו מיד. אמנם, תינוק שהוא חולה ממש, צריך להמתין ז' ימים מיום שיבריא עד שמלין אותו. ושמעתי בשם הגר"מ היינעמאן, דכל ילד שהוא במספר י"ח של בילירובין, נקרא חולה, וצריך להמתין ז' ימים מיום שיבריא.

[47] ספה"מ לרמב"ם (ע' פ), חינוך (מצ' שצב)

[48] יו"ד שה, א, וסע' יא.

[49] הבא אחר נקבה, או אחר נפלים, פטורה מפדיון (?).

כהן או לוי, או אם אם הילד הוי בת כהן או בת לוי, פטור מפדיון (סע' יח).

בן שנולד ע"י Caesarean, פטור מפדיון, וכן הבא אחריו (סע' כד).

מי שנתגיירה אמו, פטור מפדיון (?).

[50] המקור לזה, ע' אבות (ה, כא), שהרע"ב ציין המקור משמעון ולוי, כמ"ש רש"י (נזיר כט:) ע"פ בראשית רבה (ע' תורה שלמה, בראשית לד או' נו, מו"מ בזה, והביא רמז לזה מ"עם זו יצרתי לי", "זו" בגמ' י"ג) וגמ' מגילה (יז.). והרא"ש (כלל טז, א) כ' שהוא הלכה למשה מסיני.

[51] רמ"א נג,י ע"פ הט"ז ומ"ב.

[52] הליכות שלמה (טז, יד). ולענין קטן שנתגדל בשבת חנוכה, ע' חשוקי חמד (שבת סח:) מצדד אם עדיף להמתין עד הלילה לברך ברכת שעשה נסים מלברך בערב שבת כשהוא עדיין קטן. והעלה, דכיון שבכל אדם, קבעו חז"ל לברך שעש"נ בערב שבת ולא לברך שבת בזמן שהנר הוי קיום המצוה, צ"ל שיש עדיפות לברך בזמן ההדלקה, ולכן מסתבר שיברך כל ג' ברכות (גם שהחיינו אם הוא לילה ראשונה) בשעת ההדלקה.

[53] רכה, ?

ולענין אמירתו בבת שנעשה בת מצוה, ע' יבי"א (ו, או"ח כט) דתלוי בטעם הדבר, ע"ש בשם הלבוש ומג"א.

[54] אבילות: מי שמת אביו או אמו, והיה קטן באותו שעה והגדיל תוך ז' או תוך ל', כ' מהר"ם שחייב לקרוע כשיגדיל, ואח"כ מונה ז' ול' מיום שהגדיל, וכ"פ הב"ח, אבל הרא"ש ושו"ע כ' כיון שהיה קטן בשעת קבורה, בטל ממנו גזירת ז' ול'. ולענין אבילות י"ב חודש [לדעת השו"ע], כ' חכ"א (קסח,ו) שפטור, ועפ"ת סק"ב כ' שיש לחלק, דבשלמא ז' ול' שהם גזירת חז"ל, כיון שהיה פטור בשעת חיוב הוא פטור גם אח"כ, אבל יב"ח הוא בשביל כבוד אביו ואמו, וי"ל שהוא חייב בו.

ברכת המזון: רע"א (הגהות שו"ע או"ח קפו,ב) אם אכל לחם ביום האחרון של שנת י"ב לעת ערב, ועדיין לא נתעכל המזון כשחשיכה, צ"ע אם חייב לברך מדאורייתא, ואם בירך כשהיה קטן, האם חייב לחזור ולברך. וכ' שחותנו הרב שמואל הראה לו דברי חכ"א (כלל קנג) אם אכל כשהיה אונן ולא נתעכל כשנקבר האם חייב לברך ברה"מ, ודחה דלא דמי, דבעצם האונן היה בר חיובא אלא שהיה עוסק במצוה ולכן צריך לברך כשנסתלק המצות קבורה, אבל כאן בעת האכילה לא היה בר חיובא וי"ל דלעולם לא מתחייב מדאורייתא, וצ"ע.

זימון: אם אכל כשהוא קטן ונתגדל באמצע הסעודה, אין להצטרפו לזימון (כף החיים קצט, לב), משום שהמחייב לזמן הוא האכילה ובשעת אכילה היה קטן.

ברכת התורה: בלילה כשנעשה בר מצוה, אין צריך לברך ברכת התורה קודם שילמוד, ויצא במה שבירך בבוקר כשהיה קטן (שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קכא). וע' הליכות שלמה (פ"א ? הערה ?) בשם הגרש"ז שיש לכוון לפוטרו באמירת אהבת עולם בתפלת ערבית.

השבת אבידה: אם מצא אבידה כשהיה קטן ואח"כ נתיאשו הבעלים ואח"כ נעשה גדול (דבכה"ג אם היה גדול בשעה שמצאו היה חייב להחזירו אע"פ שנתיאשו בעליו כיון שבא לידו בשעה שנתחייב להחזירו), אין חייב להחזירו, דכל זמן שהוא ביד הקטן הוי כמונח ע"ג קרקע שהקטן לא קנאו (מנ"ח תקלט, א).

צום: אם נעשה בר מצוה ביום י"ח תמוז שחל ביום א', דנדחה הצום ליום א', ע' אבני נזר (או"ח תכו) שאין חייב להתענות, כיון שחיוב להתענות ביום א' הוא רק מדין תשלומין, וכיון שהיה קטן בזמן החיוב, אינו חיוב לצום כשיתגדל.

קידוש לבנה: אם לאחר שיהיה בר מצוה, יש עוד זמן לקדש הלבנה, כ' בשו"ת יבי"א (ג, כז, או' ו) דימתין לקדש עד שנעשה בר מצוה. אבל אם קידש הלבנה בקטנותו ואח"כ נתגדל קודם אמצע החודש, ע' רבבות אפרים (ו, כ) שאין צריך לברך שנית.

[תפלה: אם התפלל תפלת ערבית קודם צאת הכוכבים, לכאו' אין צריך להתפלל עוד פעם אחר צא"ה. אבל עיין כס"מ (קרבן פסח ה,ז) כ' בשם ר"י קורקוס שמה שקטן שנתגדל בין ב' פסחים פטור מפסח שני אם עשה פסח ראשון הוא משום שהפסוק ריבה אותו להמצוה בקטנותו ב"שה לבית אבות". ומשמע מדבריו שם, שבשאר מצוות, אע"פ שכבר קיימו כשהיה קטן אינו נפטר בזה מלקיימו כשנעשה גדול, וצ"ע].

לענין ספירת העומר, ע' יבי"א (ג, או"ח כז) שאינו יכול להמשיך לספור בברכה.

לענין הדלקת נר חנוכה, כגון מי שמנהג אבותיו להדליק בשקיעה ונעשה בר מצוה באמצע חנוכה, יוצא במה שמדליק בשקיעה אע"פ שלא נעשה בר מצוה עד צאת הכוכבים (הליכות שלמה חנוכה, פר' טז סע' יד).

לענין קידוש בליל שבת, אם נעשה בר מצוה בשבת, לכתחלה ימתין עד צאת הכוכבים לומר קידוש (בן איש חי שנה ב, בראשית יד).

[55] א' -נולד באדר א', נעשה גדול באדר א', כ"כ מ"ב (נה,מג) דלא כמ"א שכ' שאינו נעשה בר מצוה עד אדר ב'

ב'- נולד בשנה פשוטה ונעשה גדול בשנה מעוברת, נעשה גדול באדר ב', כ"כ רמ"א (נה,י) ע"פ מהר"י מינץ, דלא כר"ש הלוי (ע' פר"ח) שכ' שנעשה בר מצוה באדר א'

ג'- נולד בל' כסלו ובשנת י"ג יש רק כ"ט ימים בכסלו, נעשה גדול ביום א' טבת, כ"כ מ"ב (נה,מה) ע"פ המ"א, דלא כבא"ה שכ' שמפורש בדברי מהר"י מינץ שנעשה ב"מ בכ"ט כסלו. ולא מצאתי זאת בדברי מהר"י מינץ

Next: Honoring One’s Parents
Honoring One’s Parents