Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Dangerous Acts

KashrusChapter 82: Slaughter and Salting

Any animal (besides fish) must[1] רמב"ם (ספה"מ ע' קמו), וספר חינוך (מצ' תנא). ומהות הברכה על השחיטה, ע' ט"ז דהוי ברכת השבח שמשבחים להקב"ה שאסר לנו לאסור לאכול אבר מן החי (כמו שמצינו בברכת העריות שמברכים על איסור העריות). וע' חת"ס (או"ח סי' נה) כ' הטעם עפמ"ש רמב"ן דטעם מצות שחיטה הוא שהוא משום דצער בעלי חיים דאורייתא, ולכן אחר שהרשה הקב"ה לנו לאכול בהמות, ציוה לנו שלא נתאכזר עליהם ולרחם עליהם למעט צערם ולכן ציוה עלינו לשחוט מן הצואר. ואע"פ שכתב הרמב"ם שיש מצוה דאורייתא לשחוט כדכתיב "וזבחת", מדברי הפוסקים הנז' משמע שאינם סוברים כן, דא"כ הול"ל שמברך עליו כמו שמברך על שאר מצות עשה. וצ"ל שסוברים כמ"ש ריצב"א (הו"ד תוס' שבועות כד.) ד"וזבחת" לא בא לאסור (ר"ל שאינה מצות עשה), דהתורה כבר אסרה, אלא ליתן היתר אחר שנשחטה. be properly shechted before its meat may be eaten[2] וע' ספר החינוך (שם) דמי שאכל בשר שלא נשחטה שראוי, ביטל מצות שחיטה, ועבר משום לא תאכלו כל נבלה. .

If one encounters a broken bone in raw chicken which may have occurred while it was alive, a Rav should be consulted. The other pieces of chicken in the pack, even if it contains a “whole chicken”, may be eaten even if a broken bone is found. Many poskim permit eating chicken which is found to have a broken bone, because one may assume the bone broke after slaughter, and therefore if the chicken was already cooked, one may eat it.

After slaughter[3] אם המתין ג' ימים בלא מליחה, נתייבש הדם בתוכו ולא יצא ע"י מליחה, ואסור לאכול מבושל אלא צלי. ואין להשהותו לכתחלה ג' ימים בלא מליחה, דחיישינן שמא יבשלו (סט, יב, ורמ"א שם). , the meat of an animal must[4] מותר לאכול בשר חי בהדחה בעלמא (סז,ב) be soaked in water[5] סט,א. ואם לא הדיח קודם מליחה, שו"ע הביא מחלקת אם יכול להדיחו ולמולחו שנית (וע' שפתי דעת סקי"ב למה לא התיר השו"ע בלי מליחה שנית) ולדעת ש"ך יש להתיר בהפסד מרובה ולדעת רש"ל אסור בכל גווני, ולא ברור מה דעת רמ"א בזה, ע"ש. וישהה אותו במי השרייה חצי שעה, ובדיעבד אם הדיחו היטב שרי (רמ"א סט,א). ואם שהה מעת לעת, הבשר נאסר (שם). , allowed to sit so the water drips off[6] רמ"א (סט, א), , completely[7] סט,ד. ואם לא מלחה אלא מבפנים או מבחוץ או מצד אחד, אסור אם לא במקום צורך (רמ"א שם, והשו"ע מתיר). ואם הוא תוך י"ב שעות משנמלח ועדיין לא נתבשלה, יחזור וימלחנו.

ואין מולחים אלא בכלי מנוקב (סט, טז).
coated in salt[8] ואין מולחים במלח עבה מדי או גסה ביותר, ואם אין לו אלא מלח דק מותר למלוח בו, ואם אין לו אלא מלח עבה יכתוש אותו (רמ"א סט,ד וש"ך שם). אין מולחים אלא בכלי מנוקב (סט,טז). ואם מלח בכלי שאינו מנוקב, אסור להשתמש באותו כלי בחמין. ואם נתבשל הבשר בלא מליחה, אם יש ס' בקדירה נגד אותו בשר, לדעת שו"ע (סט,יא) הכל שרי ולדעת רמ"א אותו חתיכה עדיין אסור אבל יש לסמוך על השו"ע לכבוד אורחים (ע' פ"ת מה נחשב אורח בזה) , and then[9] לכתחלה, ישהה במלח כשיעור שעה (רמ"א סט, ו). וע' פ"ת (שם) דבדיעבד אם כבר הדיחו, אם שהה כחצי שעה אין צריך למולחו שנית. ואם כבר בישלו, מותר לאכול הבשר אם שהה שיעור כדי הילוך מיל (כדעת השו"ע שם), ובשו"ע כ' שהוא כשליש שעה ולדעת הגר"א הוי 22.5 דקות. rinsed[10] וצריך הדחה ג' פעמים או ניפוץ המלח ואח"כ הדחה ב' פעמים (סט, ז). ויש מי שאומר (רמב"ם) שצריך להדיחו בחמין, ואין נוהגים כן (רמ"א סט,יט כדעה שסתם בו שו"ע). ולאחר זה כל אדמומית שיוצא ממנו מותר (ראב"ד מאכ"א ו,י, דלא כרמב"ם כ' שאסור). ויכול להדיחו במי פירות (רמ"א שם). .

A.    Covering the Blood

It is a mitzva d’oraysa[11] רמב"ם ספה"מ (ע' קמז), חינוך (מצ' קפז). וטעם דדוקא נוהגת בחיה ועוף, ע' כלבו (סי' קח) ביאור נפלא. to cover the blood of a bird or undomesticated animal after shechita[12] כח, א. וכיסוי מצוה בפני עצמו (ט"ז סק"ב), דלא כמ"ש הרא"ש (הו"ד בפרישה יט, ה) שהוא גמר מצות שחיטה. . Before slaughtering, one should sprinkle dirt on the floor where the blood will land, or, if there is already dirt there, he should speak out that he is using that dirt to fulfill the mitzva of placing dirt under the blood[13] ע' שו"ע (כח, ה) הביא מחלקת אם צריך להזמינו בפה או סגי שיש שם עפר. וכ' ש"ך דכשנותן הוא העפר לשם חשיב כהזמנה בפה. וכ' דבדיעבד אין צריך הזמנה דהא אפי' בעפר שנותן למעלה אם כסהו הרוח אין צריך לכסות, עכת"ד. והקשה רעק"א דלא דמי, דאם כסהו הרוח, אע"פ שאין חייב לכסות, הא לא קיים מצות כיסוי, וא"כ כאן שעדיין הדם מגולה וחייב לכסות, אפשר שהוא חייב ליתן עפר למטה ואח"כ לכסות. וע' חכמת שלמה הקשה עוד, דאפי' אם כבר כסהו מלמעלה והדם למטה לא היה מוזמן, אפשר שהוא חייב לגלותו ולחזור לכסותו, דאפשר דוקא בכסהו הרוח ממילא ולא דחאו בידים, בזה אין עליו חיוב לגלות, אבל אם כסהו בידים באופן שאינו מועיל, אפשר שחייב לגלותו כדי לכסותו כראוי. . After the animal is slaughtered, one should wait to cover it until the blood stops gushing and is only trickling[14] רמ"א (כח, טו), כדי שיכסה מקצת דם הנפש. ועמ"ש לקמן בדעת השו"ע. ורמ"א (כח, ב) כ' שפעם ראשונה שמכסה הדם, יברך שהחיינו, אבל ש"ך וערה"ש (סק"י) כ' שאין לברך, שאין מברכים אלא על מצוה הבא מזמן לזמן או שיש בו שמחה. [ואין לומר שהוא מצוה שיש בו שמחה כיון שיכול לאכול בשר, זה אינו, כמ"ש בגמ' (חולין פח:) דליכא הנאה במצות כיסוי, ומפרש"י דבלאו כיסוי נמי הוה משתרי בשר.] . After the shochet has checked the bird’s[15] ואם שחט חיה, ימתין עד שיבדוק הריאה (סע' כ'). simanim to ensure the shechita was proper[16] כח, יט. כדי שלא יבא לידי ברכה לבטלה, כיון שאם נתנבלה בידו פטור מלכסות (סע' יז). ואם יש בו ספק, יכסה בלא ברכה (שו"ע סע' כ', וכ"כ ש"ך), דלא כב"ח כ' דלא יכסנו כיון דמחזקינן ליה בחזקת נבילה, דלא יצא מידי חזקת איסור. ובדבר שמדינא הוא כשר רק שמחמירים בו, חייב לכסות (רמ"א סע' י"ט), ומברך עליו (ש"ך שם). , one should pick up dirt[17] לכאו' יקח העפר בידו קודם הברכה כדי לברך עובר לעשייתו ממש, וכ"כ בילקוט יוסף (או"ח, סי' תרה סע' טז). , recite the bracha “Boruch atah… asher kid’shanu b’mitzvosav v’tzivanu al kisui hadom[18] נוסחת הרמב"ם (הל' שחיטה יד, א), וב"ח (כח, ב), וערה"ש (כח, ט). ובטושו"ע (סע' ב) כ' על כיסוי "דם בעפר", וכ' ש"ך (סקכ"ט) דמדינא אין צריך לומר בעפר, אלא דנהגינן כן לרווחא דמילתא. וע' ט"ז (סק"ג) כ' הטעם שמזכיר בעפר אע"פ שבשאר ברכת המצוות אין מזכירים פרטי המצוות, הוא כיון שמקיים ב' מצוות, א' דם מלמטה וא' דם למעלה, וזה נלמד מ"בעפר". ויש גורסים על כיסוי "הדם בעפר", ע' רוקח (הל' ברכות סי' שנ), ושו"ת יביע אומר (ח"ו, יו"ד סי' ב), ועמ"ש בשם תורת זבח (מהר"ש גנצפריד). ובדברי התוספתא (ברכות פ"ו) יש גורסים "על כיסוי הדם" וי"ג "על כיסוי הדם בעפר". , and put dirt on top of the blood. One need not cover all of the blood[19] כח, טו. וע' גמ' חולין (פח.) וב"י (שם), וכנראה שרמ"א כתב ימתין עד שירד טיפין, וכנראה, הוא לצאת דעת רשב"ג. ובשו"ע פסק כדעת ת"ק, שאין צריך לכסות כל דמו, ודלא כרז"ה שפסק כר' יהודה שצריך לכסות כל דמו. וע' גמהרש"א (שו"ע שם) פי' דעת השו"ע שצריך לכסות כל הדם שנמצא בגומא, אבל אין צריך לכסות הדם שעל הסכין ושהוא חוץ לגומא. אבל מסתימות הפוסקים, הבנת דברי השו"ע כפשוטן שאין צריך לכסות כל הדם שנמצא בגומא, וכן מוכח להדיא בדברי הט"ז (תצח, כא, בסוף דבריו). [אמנם, לפי דברי גמהרש"א יש ליישב קושיית הט"ז על המהרש"ל שם, וע"ש.] וע' ערה"ש (סע' כח) כ' דאע"פ שהטושו"ע לא כתבו שיכסה כל הדם אפי' לכתחלה, נכון לכסות כל הדם לחוש לדיעות הפוסקים שהוא מעכב. . The slaughterer should not talk between the slaughter and the covering of the blood[20] רמ"א (יט, ד), משום שיש אומרים שכיסוי הוא גמר מצות שחיטה. [באמת שם דיבר כשהשוחט הוא מכסה, אבל צ"ע אם הוא גם שייך כשאיש אחר מכסה הדם.) .

The right to cover the blood belongs to the shochet[21] כח, ח. ואם לא כיסהו השוחט, כל ישראל חייבים לכסותו (שם), וע' ט"ז. (slaughterer), but he may offer anyone the right to do so[22] ערה"ש (כח, טז), ודלא כמשמעות הש"ך (חו"מ שפב, ד) שאין לכבד אחרים. [ולדעת הש"ך (ע"ש) לא הבנתי למה בעל הבית יכול לכבד חבירו בברכת המזון ולא בכיסוי.] . One must put the dirt on the blood with his hand or handheld instrument and may not kick it, as it shows a lack of respect for the mitzva[23] כח, ו. . Any dirt, soil, sand[24] וגם חול יכול לגדל בו צמח, כגון cactus. or ashes may be used, as long as it is crumbly and able to grow plants. However, mud (which is thick and not crumbly), rocks, and large pieces of sand (which cannot grow plants) may not be used[25] שו"ע ורמ"א (כח, כג-כד). ומלשון רמ"א (סע' כד) משמע שהטעם שאין מכסים בעפר לחה הוא כיון שאינה מצמחת, וע' ש"ך (שם) מוכיח שהוא כן מצמחת, והטעם שאין מכסים בו הוא כיון שאינו דק ונפרד וראוי למנות. .

If one did not put dirt down before the shechita but the blood landed in dirt, he may cover it with a bracha anyway[26] שהזמנה אינו מעכב בדיעבד (ערה"ש כח, יד), כיון שלדעת רוב פוסקים אין צריך הזמנה בפה, כמ"ש פר"ח (סקי"ג). ודלא כיש מי שמחמיר שצריך לגוררו וליתן על עפר בהזמנה. . If the blood fell on a place there was no dirt, he must scoop up some blood and put it on dirt, and then cover it without a bracha[27] כח, ז. וערה"ש (סקט"ו) כ' שלא יברך, דלא כתבואת שור (הו"ד שם) כ' לברך. . If he forgot to recite the bracha before covering it, he may recite the bracha immediately after covering it[28] ע' טור (סי' כח) דלדעת בה"ג יברך אחר הכיסוי, כיון שהשחיטה הוי התחלת מצות כיסוי ואינו יכול לברך באמצע מצוה, אלא או בתחלה או בגמר. וכ' ערה"ש (סק"ח) שאם לא בירך קודם הכיסוי, יברך אחר הכיסוי, דיכול לסמוך על בה"ג. . If, after covering it, the dirt blew off and it became uncovered, he need not cover it again. If wind blew dirt on the blood before he covered it, he is not obligated to cover it (unless it becomes uncovered again)[29] כח, יא. ואם נבלע הדם בקרקע, אם רישומו ניכר חייב לכסות (סע' י). . However, he may uncover the blood and then cover it again without a bracha[30] ערה"ש (כח, יט-כ) בשם פר"ח. אבל ערה"ש מצדד מעצמו שיש לברך, דכל שבידו לא הוי דיחוי, וכאן בידו להסיר הדם, ע"ש. . When one intends to slaughter many animals in one area, he may perform one act of covering for all of them[31] כח, ט. .

 


[1] רמב"ם (ספה"מ ע' קמו), וספר חינוך (מצ' תנא). ומהות הברכה על השחיטה, ע' ט"ז דהוי ברכת השבח שמשבחים להקב"ה שאסר לנו לאסור לאכול אבר מן החי (כמו שמצינו בברכת העריות שמברכים על איסור העריות). וע' חת"ס (או"ח סי' נה) כ' הטעם עפמ"ש רמב"ן דטעם מצות שחיטה הוא שהוא משום דצער בעלי חיים דאורייתא, ולכן אחר שהרשה הקב"ה לנו לאכול בהמות, ציוה לנו שלא נתאכזר עליהם ולרחם עליהם למעט צערם ולכן ציוה עלינו לשחוט מן הצואר. ואע"פ שכתב הרמב"ם שיש מצוה דאורייתא לשחוט כדכתיב "וזבחת", מדברי הפוסקים הנז' משמע שאינם סוברים כן, דא"כ הול"ל שמברך עליו כמו שמברך על שאר מצות עשה. וצ"ל שסוברים כמ"ש ריצב"א (הו"ד תוס' שבועות כד.) ד"וזבחת" לא בא לאסור (ר"ל שאינה מצות עשה), דהתורה כבר אסרה, אלא ליתן היתר אחר שנשחטה.

[2] וע' ספר החינוך (שם) דמי שאכל בשר שלא נשחטה שראוי, ביטל מצות שחיטה, ועבר משום לא תאכלו כל נבלה.

[3] אם המתין ג' ימים בלא מליחה, נתייבש הדם בתוכו ולא יצא ע"י מליחה, ואסור לאכול מבושל אלא צלי. ואין להשהותו לכתחלה ג' ימים בלא מליחה, דחיישינן שמא יבשלו (סט, יב, ורמ"א שם).

[4] מותר לאכול בשר חי בהדחה בעלמא (סז,ב)

[5] סט,א. ואם לא הדיח קודם מליחה, שו"ע הביא מחלקת אם יכול להדיחו ולמולחו שנית (וע' שפתי דעת סקי"ב למה לא התיר השו"ע בלי מליחה שנית) ולדעת ש"ך יש להתיר בהפסד מרובה ולדעת רש"ל אסור בכל גווני, ולא ברור מה דעת רמ"א בזה, ע"ש. וישהה אותו במי השרייה חצי שעה, ובדיעבד אם הדיחו היטב שרי (רמ"א סט,א). ואם שהה מעת לעת, הבשר נאסר (שם).

[6] רמ"א (סט, א),

[7] סט,ד. ואם לא מלחה אלא מבפנים או מבחוץ או מצד אחד, אסור אם לא במקום צורך (רמ"א שם, והשו"ע מתיר). ואם הוא תוך י"ב שעות משנמלח ועדיין לא נתבשלה, יחזור וימלחנו.

ואין מולחים אלא בכלי מנוקב (סט, טז).

[8] ואין מולחים במלח עבה מדי או גסה ביותר, ואם אין לו אלא מלח דק מותר למלוח בו, ואם אין לו אלא מלח עבה יכתוש אותו (רמ"א סט,ד וש"ך שם). אין מולחים אלא בכלי מנוקב (סט,טז). ואם מלח בכלי שאינו מנוקב, אסור להשתמש באותו כלי בחמין. ואם נתבשל הבשר בלא מליחה, אם יש ס' בקדירה נגד אותו בשר, לדעת שו"ע (סט,יא) הכל שרי ולדעת רמ"א אותו חתיכה עדיין אסור אבל יש לסמוך על השו"ע לכבוד אורחים (ע' פ"ת מה נחשב אורח בזה)

[9] לכתחלה, ישהה במלח כשיעור שעה (רמ"א סט, ו). וע' פ"ת (שם) דבדיעבד אם כבר הדיחו, אם שהה כחצי שעה אין צריך למולחו שנית. ואם כבר בישלו, מותר לאכול הבשר אם שהה שיעור כדי הילוך מיל (כדעת השו"ע שם), ובשו"ע כ' שהוא כשליש שעה ולדעת הגר"א הוי 22.5 דקות.

[10] וצריך הדחה ג' פעמים או ניפוץ המלח ואח"כ הדחה ב' פעמים (סט, ז). ויש מי שאומר (רמב"ם) שצריך להדיחו בחמין, ואין נוהגים כן (רמ"א סט,יט כדעה שסתם בו שו"ע). ולאחר זה כל אדמומית שיוצא ממנו מותר (ראב"ד מאכ"א ו,י, דלא כרמב"ם כ' שאסור). ויכול להדיחו במי פירות (רמ"א שם).

[11] רמב"ם ספה"מ (ע' קמז), חינוך (מצ' קפז). וטעם דדוקא נוהגת בחיה ועוף, ע' כלבו (סי' קח) ביאור נפלא.

[12] כח, א. וכיסוי מצוה בפני עצמו (ט"ז סק"ב), דלא כמ"ש הרא"ש (הו"ד בפרישה יט, ה) שהוא גמר מצות שחיטה.

[13] ע' שו"ע (כח, ה) הביא מחלקת אם צריך להזמינו בפה או סגי שיש שם עפר. וכ' ש"ך דכשנותן הוא העפר לשם חשיב כהזמנה בפה. וכ' דבדיעבד אין צריך הזמנה דהא אפי' בעפר שנותן למעלה אם כסהו הרוח אין צריך לכסות, עכת"ד. והקשה רעק"א דלא דמי, דאם כסהו הרוח, אע"פ שאין חייב לכסות, הא לא קיים מצות כיסוי, וא"כ כאן שעדיין הדם מגולה וחייב לכסות, אפשר שהוא חייב ליתן עפר למטה ואח"כ לכסות. וע' חכמת שלמה הקשה עוד, דאפי' אם כבר כסהו מלמעלה והדם למטה לא היה מוזמן, אפשר שהוא חייב לגלותו ולחזור לכסותו, דאפשר דוקא בכסהו הרוח ממילא ולא דחאו בידים, בזה אין עליו חיוב לגלות, אבל אם כסהו בידים באופן שאינו מועיל, אפשר שחייב לגלותו כדי לכסותו כראוי.

[14] רמ"א (כח, טו), כדי שיכסה מקצת דם הנפש. ועמ"ש לקמן בדעת השו"ע. ורמ"א (כח, ב) כ' שפעם ראשונה שמכסה הדם, יברך שהחיינו, אבל ש"ך וערה"ש (סק"י) כ' שאין לברך, שאין מברכים אלא על מצוה הבא מזמן לזמן או שיש בו שמחה. [ואין לומר שהוא מצוה שיש בו שמחה כיון שיכול לאכול בשר, זה אינו, כמ"ש בגמ' (חולין פח:) דליכא הנאה במצות כיסוי, ומפרש"י דבלאו כיסוי נמי הוה משתרי בשר.]

[15] ואם שחט חיה, ימתין עד שיבדוק הריאה (סע' כ').

[16] כח, יט. כדי שלא יבא לידי ברכה לבטלה, כיון שאם נתנבלה בידו פטור מלכסות (סע' יז). ואם יש בו ספק, יכסה בלא ברכה (שו"ע סע' כ', וכ"כ ש"ך), דלא כב"ח כ' דלא יכסנו כיון דמחזקינן ליה בחזקת נבילה, דלא יצא מידי חזקת איסור. ובדבר שמדינא הוא כשר רק שמחמירים בו, חייב לכסות (רמ"א סע' י"ט), ומברך עליו (ש"ך שם).

[17] לכאו' יקח העפר בידו קודם הברכה כדי לברך עובר לעשייתו ממש, וכ"כ בילקוט יוסף (או"ח, סי' תרה סע' טז).

[18] נוסחת הרמב"ם (הל' שחיטה יד, א), וב"ח (כח, ב), וערה"ש (כח, ט). ובטושו"ע (סע' ב) כ' על כיסוי "דם בעפר", וכ' ש"ך (סקכ"ט) דמדינא אין צריך לומר בעפר, אלא דנהגינן כן לרווחא דמילתא. וע' ט"ז (סק"ג) כ' הטעם שמזכיר בעפר אע"פ שבשאר ברכת המצוות אין מזכירים פרטי המצוות, הוא כיון שמקיים ב' מצוות, א' דם מלמטה וא' דם למעלה, וזה נלמד מ"בעפר". ויש גורסים על כיסוי "הדם בעפר", ע' רוקח (הל' ברכות סי' שנ), ושו"ת יביע אומר (ח"ו, יו"ד סי' ב), ועמ"ש בשם תורת זבח (מהר"ש גנצפריד). ובדברי התוספתא (ברכות פ"ו) יש גורסים "על כיסוי הדם" וי"ג "על כיסוי הדם בעפר".

[19] כח, טו. וע' גמ' חולין (פח.) וב"י (שם), וכנראה שרמ"א כתב ימתין עד שירד טיפין, וכנראה, הוא לצאת דעת רשב"ג. ובשו"ע פסק כדעת ת"ק, שאין צריך לכסות כל דמו, ודלא כרז"ה שפסק כר' יהודה שצריך לכסות כל דמו. וע' גמהרש"א (שו"ע שם) פי' דעת השו"ע שצריך לכסות כל הדם שנמצא בגומא, אבל אין צריך לכסות הדם שעל הסכין ושהוא חוץ לגומא. אבל מסתימות הפוסקים, הבנת דברי השו"ע כפשוטן שאין צריך לכסות כל הדם שנמצא בגומא, וכן מוכח להדיא בדברי הט"ז (תצח, כא, בסוף דבריו). [אמנם, לפי דברי גמהרש"א יש ליישב קושיית הט"ז על המהרש"ל שם, וע"ש.] וע' ערה"ש (סע' כח) כ' דאע"פ שהטושו"ע לא כתבו שיכסה כל הדם אפי' לכתחלה, נכון לכסות כל הדם לחוש לדיעות הפוסקים שהוא מעכב.

[20] רמ"א (יט, ד), משום שיש אומרים שכיסוי הוא גמר מצות שחיטה. [באמת שם דיבר כשהשוחט הוא מכסה, אבל צ"ע אם הוא גם שייך כשאיש אחר מכסה הדם.)

[21] כח, ח. ואם לא כיסהו השוחט, כל ישראל חייבים לכסותו (שם), וע' ט"ז.

[22] ערה"ש (כח, טז), ודלא כמשמעות הש"ך (חו"מ שפב, ד) שאין לכבד אחרים. [ולדעת הש"ך (ע"ש) לא הבנתי למה בעל הבית יכול לכבד חבירו בברכת המזון ולא בכיסוי.]

[23] כח, ו.

[24] וגם חול יכול לגדל בו צמח, כגון cactus.

[25] שו"ע ורמ"א (כח, כג-כד). ומלשון רמ"א (סע' כד) משמע שהטעם שאין מכסים בעפר לחה הוא כיון שאינה מצמחת, וע' ש"ך (שם) מוכיח שהוא כן מצמחת, והטעם שאין מכסים בו הוא כיון שאינו דק ונפרד וראוי למנות.

[26] שהזמנה אינו מעכב בדיעבד (ערה"ש כח, יד), כיון שלדעת רוב פוסקים אין צריך הזמנה בפה, כמ"ש פר"ח (סקי"ג). ודלא כיש מי שמחמיר שצריך לגוררו וליתן על עפר בהזמנה.

[27] כח, ז. וערה"ש (סקט"ו) כ' שלא יברך, דלא כתבואת שור (הו"ד שם) כ' לברך.

[28] ע' טור (סי' כח) דלדעת בה"ג יברך אחר הכיסוי, כיון שהשחיטה הוי התחלת מצות כיסוי ואינו יכול לברך באמצע מצוה, אלא או בתחלה או בגמר. וכ' ערה"ש (סק"ח) שאם לא בירך קודם הכיסוי, יברך אחר הכיסוי, דיכול לסמוך על בה"ג.

[29] כח, יא. ואם נבלע הדם בקרקע, אם רישומו ניכר חייב לכסות (סע' י).

[30] ערה"ש (כח, יט-כ) בשם פר"ח. אבל ערה"ש מצדד מעצמו שיש לברך, דכל שבידו לא הוי דיחוי, וכאן בידו להסיר הדם, ע"ש.

[31] כח, ט.

Next: Chinuch
Chinuch