Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Kaddish

Daily LifeChapter 12: Krias Shema And Its Brachos

Every man[1] ע,א, ונשים פטורים. וע' ב"ח (וע' ב"י בשם אהל מועד) שנשים חייבים לומר הפסוק שמע ישראל כיון שהם מצווים ביחוד ה', אבל הרבה אחרונים חולקים עליו (מ"ב ע,ד). וע' ערוה"ש הטעם, שאע"פ שחייבים להאמין ביחוד ה', אינם חייבים להוציאו בפה is obligated mid’oraysa[2] ספר המצות לרמב"ם ע' י, חינוך תיט to say[3] אם שמע מאחר ומכוון לצאת, כ' מ"ב (סא,מ) דיצא, ולדעת ע"ת צריך שהשומע מבין הלשון ואפי' אם אומרו בלשון הקודש, ולדעת שכה"ג אינו צריך להבין לשה"ק אם הוא מוציא שנים או יותר. וע' מג"א (נט,ה) אם צריך י' לצאת בשומע כעונה בברכות קר"ש, ומשמע דהוא הדין קר"ש עצמו, ומיירי שם באינו בקי. וע' כף החיים (סב, ו) כתב איך לנהוג למעשה. the chapters of shema[4] ע' מ"ב (סז, ד) י"א פרשה ראשונה הוא דאורייתא (כ"כ שע"ת שם בשם שאגת אריה) וי"א פסוק ראשון הוא דאורייתא (כ"כ מג"א (סז,א) בשם כס"מ ורשב"א, ואע"פ שכתב מג"א סג,ה שאם קרא "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בלא כונה צריך לחזור, כ' פמ"ג דלכו"ע ודאי דרבנן הוא). וע"ש שע"ת בשם פרי חדש שב' פרשיות ראשונות דאורייתא. and vayomer[5] ולענין אם יכול לקיים מצות זכירה בלב, ע' שע"ת (סז,א) דמסיק בשם שאג"א שאינו יוצא. וע' מ"ב (סו,נג) צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים, מלכות, מכת בכורות וקריעת ים סוף. וע' מ"ב (סו,ג) דלא יצא זכירת יצ"מ אם אמר רק שירת הים, דלא כמג"א כ' דיצא every day, once in the morning and once at night[6] רמב"ם מנאו למצוה אחת, ורמב"ן מנאו לב' מצוות, א' בבקר וא' בערב . Women should recite the paragraph of vayomer[7] ע' תורת חיים (ע, א) דיכולות לצאת בפרשת ויאמר, וע' מג"א משמע שאינה יוצאה אלא באמת ויציב, וע' שבט הלוי (ו, יב) בדעת הגר"ז בכונת המג"א, דבאמת יכולות לצאת באמירת ויאמר, אלא דכיון שאנו מכניסים נשים בחיוב של זכירת יצי"מ, ממילא אנו מכניסים אותן לכל התקנה גם באמירת הברכות ששייכים לו, ולכן לפי מה דקיימא לן שרשות לנשים לברך כל ברכה כאנשים, ממילא יכולות לברך גם ברכות קר"ש. to fulfill the mitzva to remember yetzias mitzraim[8] ע' מג"א (ע,א) כ' שחייבים במצות זכירת יציאת מצרים כיון שאינו מ"ע שהזמן גרמא כיון שחייבים בו ביום ובלילה.

וע' פמ"ג כ' שהזכירה בלילה אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא, וע' מ"ב בשם שאג"א דנשים פטורות משום שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, שיש ב' מצות נפרדות, ומצות זכירה ביום אינו נוהג בלילה ומצות לילה אינו נוהג ביום.
, and preferably also recite the posuk of shema yisrael, in order to accept ol malchus shamayim[9] ע,א ורמ"א שם . At night, women should recite all three paragraphs of krias shema al hamita and have in mind to remember yetzias mitzraim[10] ? .

A. Proper Recitation

One who is saying krias shema by himself, whether in davening or before going to sleep[11] מ"ב (רלט, א) , should say “Kel Melech Ne’eman” beforehand[12] רמ"א (סא, ג), וע"ש דלא ברור מדבריו אם יאמר אמ"נ כשמתפלל עם הציבור ולא ענה אמן אחר הש"ץ או אם יכול לסמוך על ה' אלהיכם אמת מהש"ץ, אבל בחיי"א (ח"א כא, טז) כתב כמ"ש בפנים. וע"ש דלדעת השו"ע לא יאמר אמ"נ, בין בציבור, שמשלים הג' תיבות "ה' אלהיכם אמת" להצטרף לרמ"ח תיבות", ובין ביחיד, שיכווין ב-ט"ו ווים באמת ויציב שעולה למנין צ' שהם הגימטריא של "אמן". .

One must think about the meaning of the words while reciting the phrases “Shema…” and “Boruch shem…”. If not, they must be repeated[13] מ"ב (סג, יב) בשם מג"א, ובשו"ע כ' רק בפסוק "שמע ישראל". וע' ביה"ל (סי' ?) ד"ה אחר, מצדד שאם כבר אמר ואהבת, יכול לומר ברוך שם במקום שנזכר ואין צריך לחזור, ואפשר שאין צריך לאומרו כלל. .

While reciting the first posuk, the custom is to cover one’s eyes with the right hand[14] סא, ה. וע' מ"ב כ' יד ימין, אבל כיון שהטעם הוא כדי שלא יסתכל בדבר המונעו מלכוין, משמע שאין כ"כ קפידא. and recite it loudly[15] סא, ד. וע' מג"א (סא, טז) י"א שלא יקרא פסוק ראשון בקול רם, דאולי אחד לא יאמרנו בעצמו ויסמוך על השמיעה. in order to help concentration. He should say baruch shem… va’ed quietly[16] ? וע' מג"א (תקיט, ח) דגם משה אמרו בלחש כשלימד לנו התורה. .

One must say krias shema and birchos krias shema loud enough to hear himself[17] סב, ג. ואם הוציא בשפתיו ולא השמיע לאזנו, יצא (שם). ובכל ברכות צריך שישמיע לאזנו (שו"ע רו, ג). וע' מ"ב (סק"ד בשם הב"ח) שהדין להשמיע לאזניו הוא דרבנן, ולדעת הראב"ד הוא מדאורייתא לכתחלה. .

One should recognize before reciting shema that he is performing a mitzva d’oraysa by doing so[18] ככל מצות עשה. . One should have in mind when reciting ve’ahavta that he is fulfilling the mitzva to love Hashem, and that he loves Him to the point that he would give up his life[19] מ"ב (סא, ג). וע' שו"ת רשב"א (ה, נה) ביאור יפה בפסוק זו. . One should have in mind when reciting vayomer that he is fulfilling the mitzva to remember Yetzias Mitzrayim[20] חיי"א (ח"א כא, טו) .

He should pause briefly before[21] רמ"א (סא, יד). והטעם, להפסיק בין שמע שהוא עיקר קבלת עול מלכות שמים, וברוך שם, שאינו עיקר. and after[22] סא, יד. והטעם, כדי להפסיק בין קבלת עול מלכות שמים ואהבת ה'. reciting boruch shem… l’olam va’ed[23] וגם יפסיק בפסוק שמע ישראל, אחר המילות "ישראל" ו-"אלהינו".

וע' חיי"א (ח"א כא, טו) שיפסיק קודם פרשה ב', ויקבל עליו עול מצוות שהם העונשים, וקודם פרשה ג', ויכוון לקיים זכירת יציאת מצרים.
.

One should pause briefly before a word which starts with the same sound that the previous word ended with[24] סא, כ , or before a word which starts with an aleph[25] סא, כא , so each word is pronounced clearly. Preferably, one should also do so when reading pesukei d’zimra, shemoneh esrei[26] סא, כב , or any posuk[27] רמ"א (סא, כב) .

One may not walk or drive[28] מ"ב (סג,י) כ' נכון להחמיר, שיש מחלוקים אחרונים, וע' ט"ז שמחמיר while reciting shema until after “levavecha[29] מ"ב סג,יא, ובשו"ע כ' רק פסוק ראשון, ומג"א כ' "ברוך שם" בכלל, וב"ח כ' עד "על לבבך" ומ"ב כ' זה בשם יש מחמירין. ומשם ואילך מותר לקרותו בעמידה או בהליכה, דלא כב"ח כ' שאסור לקרותו בעמידה כיון דנראה כעושה כבית שמאי, ודלא כהגהות מיימונית (הו"ד במג"א) שצריך לקרותו בעמידה שלא יהא כקורא עראי.

ויש מקשים, למה לענין אמירת קריאת שמע אין להחמיר לעשות כדברי בית שמאי, אבל אם שכח לברך ברכת המזון והלך ממקומו בשוגג, דלדברי ב"ה אינו צריך לחזור ולדעת ב"ש חייב, משמע בגמ' שיש להחמיר כדברי ב"ש? ע' ט"ז (קפד,א, וכן משמע בתלמידי ר"י, ברכות מ.) דלענין ברה"מ אפי' ב"ה מודה שיש מעלה לעשות כב"ש אלא דלא מטרחינן ליה לחזור, אבל לענין קר"ש אין שום מעלה לקרותו כדברי ב"ש.

וע' תשובות רמ"א (סי' צא) כ' דוקא בדבר שאין בו קולא כלל מותר להחמיר כדברי בית שמאי, אבל דבר שיש בו קצת קולא, כגון לקרות קריאת שמע בשכיבה בלילה, ועדיף לקרותה מעומד כיון שהוא יותר דרך כבוד, אין להחמיר כדברי ב"ש. וע' רעק"א (משניות ברכות א, ב) הקשה על הרמ"א.

וע' ? כ' כיון דלדעת ב"ה צריך לתרגם הפסוק "ובשכבת ובקומך" באופן אחר, אם הוא מחמיר כדברי ב"ש, שהלשון מורה על ישיבה ועמידה, הרי הוא מתרגם התורה באופן שאינו אמת, ולכן אין לעשות כדברי ב"ש.

וע' יכין (דמאי פ"ו אות כד), על המשנה שם שכתב צנועי בית הלל היו עושין כדברי בית שמאי, שאין איסור לנהוג כבית שמאי אלא כשהיה בית הלל מת, כי יאמרו שחזרו בסוף חייו, אבל כשהוא עדיין חי מותר להורות כב"ש. ועוד י"ל, דמותר אם עושה כן בדרך שב ואל תעשה, ע"ש.  
.

One may not gesture with his hand or mouth while reciting the first two chapters of shema[30] סג,ו. כ' פרשה ראשונה, ומג"א כ' דגם בפרשה שניה אסור אלא דלא הוי מגונה (ערע"א שם) ומ"ב כ' דעתו בשם יש מחמירין.

ולדבר מצוה, בפרשה ראשונה אסור, ויש להקל בפרשה שנייה (מ"ב שם).
.

B. Additional Laws

Shema must be recited between misheyakir (appx. 50 min. before sunrise) and the fourth hour of the day[31] נח, א. וע' תוס' (יומא לז:) בשם ר"ת דמצותה דוקא אחר הנץ החמה, ומה שוותיקין היו קוראים אותו קודם הנץ החמה, שלא כדין היו עושים. (calculated from sunrise to sunset[32] אג"מ (או"ח א, כד) וערה"ש (נח, יד) כ' שהעיקר כדברי הגר"א (סי' תנט) והגרש"ז, שמחשבים מהנץ החמה, ודלא כמג"א (נח, א) שמחשבים מעמוד השחר, אבל מ"ב (סק"ד) הביא דעת הגר"א ומג"א ולא הכריע.

{ובענין המחלקת איך לחשב שעות היום: גמ' פסחים, דלדעת רש"י מיירי בימי ניסן ותשרי שהם ימים ממוצעים, מבואר שאדם מהלך ביום מ' מיל, ויש בזה ב' שיטות, שיטה א', שמהלך ה' מיל מעלות השחר עד הנץ הלמה, ל' עד שקיעה, ה' עד צאת הכוכבים. ושיטה ב', ומשמע שם שהוא המסקנה, שמהלך ד' מעלות השחר עד הנץ החמה, ל"ב עד שקיעת החמה, ד' עד צאת הכוכבים. וע"פ שיטה הב' כ' בתרוה"ד דאדם מהלך מיל ב-י"ח דקות, ולכן צאת הכוכבים הוא ע"ב דקות אחר השקיעה. (ולפי השיטה הא', צאה"כ הוי ק"כ דק' אחר השקיעה, אבל לא חששו הפוסקים לשיטה זו.)

אמנם הגר"א הקשה על זה, דהא חשבון זה של י"ח דקות למיל הוי רק אם היה מהלך אדם מ' מיל מהנץ ועד שקיעה, אבל כיון שאדם מהלך ל"ב מיל באותו זמן, הרי כל מיל הוי כ"ב דק' וחצי, וא"כ צאה"כ הוי צ' דק' אחר השקיעה. ועוד הקשה על עיקר שיטה זו שזמן צאה"כ הוא שוה בכל השנה ובכל מקום. ולמעשה ביאר הגמ' באופן אחר, דלא רצה הגמ' לפרש לנו איך לחשוב זמן צאת הכוכבים, אלא כמה אדם מהלך ביום, ויש זמנים ביום שאדם הולך יותר מהר ויש שיותר לאט. אמנם, צידד דאפשר הגמ' סובר למעשה שאדם מהלך ביום מ' מיל מהנץ ועד השקיעה, וא"כ מיל הוי י"ח דק'. ולפי צד זה, אין נפק"מ בין הגר"א ושו"ע בשאר דברים התלויים בשיעור מיל, כגון מליחה, אבל להצד הראשון, לדעת השו"ע הוי י"ח דקות ולהגר"א הוי כ"ב דק' וחצי.}
). It should be recited as early as possible[33] נח,ב , and one should daven as soon as he can, as it is forbidden to delay reciting it[34] מ"ב נח,ג , so. If one is awake prior to hanetz hachama, and he will be davening after hanetz, he should preferably recite krias shema before hanetz[35] שו"ע הגר"ז (נח, ד), וכתב שיעשה כן אע"פ שלא לבש ציצית ותפלין. וכן משמע בב"י (ס' מו ד"ה ומ"ש כדאיתא) בשם אהל מועד, וכ"כ רעק"א (משניות ברכות ג, ד) בדעת הרע"ב שהוא משום ייראוך עם שמש, וע"ש עוד טעם משום שהוא עיקר זמן קימה. . If one did not recite it within the allotted time, it should[36] כדי לקבל על עצמו עול מלכות שמים, אבל אינו מחוייב לקרותה כיון שאינו מקים המצוה של קר"ש (מ"ב נח,כז בשם לבוש). אבל מחויב לקרות פרשת ויאמר לצאת זכירת יציאת מצרים דהא מן התורה לא ניתן שיעור לקריאתה (שם בשם שאג"א) be recited with its brachos up until the fifth hour of the day.

Since some opinions hold that the kedusha of birchos krias shema (kadosh…and baruch…) may only be recited with a minyan, one should try to say it together with the minyan. If one does not recite it with the minyan or is davening at home, he should say kedusha with the te’amim, as if he is just learning pesukim[37] ע' שו"ע (נט, ג), ומ"ב שם כ' נכון להדר לאומרו בניגון . This also is true of the kedusha recited in u’va letzion[38] רמ"א (קלב, א) .

One should try to finish the bracha before krias shema together with the chazzan, because if he finishes earlier there is a question whether he may recite Amen[39] מ"ב (נט, כה), כיון דלדעת השו"ע (סע' ד) לא יענה אמן משום דהוי הפסק, ולדעת רמ"א (סא, ג) עונה אמן משום שאין איסור להפסיק בין ברכות קריאת שמע לקר"ש, שהרי אינו מברך אקב"ו לקרות שמע. . Before shemoneh esrei, one should try to finish go’al yisrael with the chazzan because of the same issue[40] מ"ב (סו, לה), כיון דלדעת השו"ע (סע' ז, ע"פ הזוהר) לא יענה אמן משום דהוי הפסק בין גאולה לתפלה, ולדעת רמ"א עונה אמן משום שהוא צורך תפלה (כמ"ש תוס' ברכות לד. ד"ה לא, לענין עניית אמן להש"ץ על ברכת כהנים), ולדעת הטור אומר אמן אפי' על ברכת עצמו. ומשמע מכל הנ"ל שהש"ץ חייב לסיים הברכה בקול רם, אבל מנהג בהרבה ישיבות שאומרים המילות "גאל ישראל" בלחש. .

During birchos krias shema, krias shema, shemoneh esrei, or any recitation[41] כגון הלל וברכת המזון , one may not pause long enough that he[42] ובקורא משערינן (קו, ד) could recite the entire narration from beginning to end[43] מג"א (סה, א) ומ"ב. והטעם, כיון שיש אומרים שצריך לחזור לראש אפי' בלא אונס. ומותר לשהות קודם שירה חדשה כדי לענות קדיש וקדושה (שם, וע' שו"ע סו, ט) . If one did wait this long, he may be required to recite it again from the beginning[44] הכלל בדינים אלו, ששו"ע פסק (קד, א, כדעת הרי"ף בברכות טז.) דדוקא בשמונה עשרה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר, אבל בשאר דברים לא. ורמ"א פסק (סה, א, כדעת תוס' ברכות כב:) שאם שהה, באמצע שום קריאה, באונס כדי לגמור את כולה, צריך לחזור לראש, אבל אם שהה בלי אונס אין צריך לחזור.

אם שהה בקריאת שמע, לדעת השו"ע אינו חוזר. ולדעת רמ"א אם השהייה היה באונס חוזר, ואם לא היה באונס אינו חוזר. ואם המתין בברכות קר"ש, דינה כמו בקר"ש. וכדי לענות קדיש או קדושה, מותר להמתין אפי' כדי לגמור את כולה, אבל טוב יותר לשהות בסירוגין (מ"ב סה, ד). ואם נמצא שם צואה וצריך להמתין עד שיוציאנו, או שהוצרך לנקביו, מיקרי אונס, אבל אם יש שם לסטים וצריך להמתין עד שיעברו, לא מיקרי אונס ואין צריך לחזור.

בתפלה, אם שהה כדי לגמור את כולה אבל לא מחמת אונס, אפי' המתין כדי לגמור את כולה, חוזר למקום שפסק (מ"ב קד, טז). ואם מחמת אונס, חוזר לראש (קד, ה). ואם שהה הרבה אבל לא כדי לגמור את כולה, אם היה בין הברכות, חוזר למקום שפסק (מ"ב קד, יח), ואם באמצע ברכה, לדעת הגר"א חוזר למקום שפסק (מ"ב סקי"ט), ולדעת השו"ע, בג' ראשונות חוזר לראש, ובג' אחרונות חוזר לרצה, ובאמצעיות, חוזר לתחלת אותו ברכה שפסק בה (קד, ה). ולענין שמ"ע, אונס מחמת לסטים מיקרי אונס (כן הכרעת המג"א, ע' מ"ב קד, טז). ובדיעבד, אם המתין לגמור את כולה וחזר רק למקום שפסק, צריך לחזור לראש אם היה אונס של צואה וכדומה, אבל באונס לסטים אין צריך לחזור (מ"ב קד, טו). ואם המתין פחות מזה, בכל אופן אין צריך לחזור משום שיש לסמוך על הגר"א הנ"ל.

בברכת המזון, אם באונס שהה כדי לגמור את כל הג' ברכות שהם דאורייתא צ"ע למעשה אם צריך לחזור לראש, ואם שהה הרבה אבל פחות מהשיעור הנ"ל צריך לחזור לראש הברכה (מ"ב קפג, כה, וע' שעה"צ סקכ"ד). [ואפשר דלמעשה שאם שבע מאכילתו הוי כספק דאורייתא ויש לחזור.]

ובאמצע תקיעות, ביה"ל (תקפח, ב) מצדד דלא שייך אונס, דהיכן מצינו שאין לקיים מצוה במקום מטונף. ואח"כ הביא ממטה אפרים, שאם שמע תקיעות ואח"כ מצא צואה במקומו, יש לחזור ולשמוע בלי ברכה. וביה"ל מצדד אם הוא משום דצריך לכוון בשעת המצוה, והכוונה הוי כדברי תורה דאסור להרהר במקום הטנופת, או משום דקיום מצוה הוי עבודת ה' ואין לעשות עבודה במקום מטונף דהוי ביזוי מצוה.

ובהלל, או באונס שהה כדי לגמור כולה, יש לחזור ולקרותו בלא ברכה (מ"ב תכב, כה), דלא מחמירנן ביה כיון שאינו אלא מדרבנן. וכן במגילה (מ"ב תרצ, יח).
.

If one started birchos krias shema and sees he will have to wait a few minutes for the tzibbur before shemoneh esrei, but not long enough to recite the entire birchos krias shema, (appx. 7 minutes during the week or 10 minutes on Shabbos), he may wait at any point before shira chadasha[45] ע"פ שו"ע (סו, ט), ומ"ב (שם) כתב ששירה חדשה הוי התחלת הענין, או עכ"פ צור ישראל. ושם מיירי בציור שצריך לענות קדיש וקדושה, שלכתחלה לא יפסיק אחר כן ולכן ימתין שם (ואם כבר התחיל שירה חדשה, יש לענות ואח"כ לחזור לשירה חדשה). אבל אם ממתין בשתיקה לא מבואר איפה צריך להפסיק, ובטור (סי' סח) מיירי במפסיק בשתיקה וכתב להמתין בתהלות לאל עליון. .

If one realized he will have to wait longer than this amount, he should wait after Hashem elokaichem emes for the chazzan to reach there and then continue with the chazzan[46] מ"ב (קיב, ד). ודלא כמ"ש טור (סי' סח) בשם רמ"ה להמתין קודם תהלות לאל עליון. [דהא אם ימתין שם כדי לגמור את כולה, יש דעות שצריך לחזור לראש. ונראה דטעם המ"ב, משום ששם לא הוי באמצע קר"ש וגם לא באמצע ברכותיה.] . This also applies to a chazzan who sees he will have to wait before shemoneh esrei to start it with ten people. Alternatively, in these cases, one may pause intermittently for a couple minutes while reciting birchos krias shema[47] משמעות מ"ב (סה, ד) , ensuring that each pause is for a short time, but he should not pause after shira chadasha.

If one is present when the tzibbur begins reciting krias shema, even though he is not davening with them, he must say the first posuk and boruch shem… together with them[48] סה, ב, ומ"ב שם. וע"ש סע' ג, דטוב שיקרא כל ג' פרשיות עמהם, ולדעת הגר"א (שם) חייב לקרות כל ג' פרשיות. . This is true even if he is reciting pesukei d’zimra, but in this case, he should not recite boruch shem[49] מ"ב (סה, י). ולדעת השו"ע מברוך שאמר ואילך לא יפסיק. . However, one who is in the middle of birchos krias shema (and therefore cannot recite it) should just put his hand over his eyes as if he is saying it[50] סה, ב. ואפי' בין הברכות אין להפסיק (מ"ב סקי"א). ושם כ' דיאמר התיבות שהוא אומר בניגון שקורא בו הציבור, עכת"ד, אבל נ"ל דבזמה"ז אין הציבור אומרו בניגון, ולכן כתבתי שיניח ידו על עיניו כמ"ש כף החיים (סק"ז).

ולדעת הב"ח יכול לקבל עליו עול מלכות שמים אפי' באמצע ברכות קר"ש (מג"א סק"ד).
.


[1] ע,א, ונשים פטורים. וע' ב"ח (וע' ב"י בשם אהל מועד) שנשים חייבים לומר הפסוק שמע ישראל כיון שהם מצווים ביחוד ה', אבל הרבה אחרונים חולקים עליו (מ"ב ע,ד). וע' ערוה"ש הטעם, שאע"פ שחייבים להאמין ביחוד ה', אינם חייבים להוציאו בפה

[2] ספר המצות לרמב"ם ע' י, חינוך תיט

[3] אם שמע מאחר ומכוון לצאת, כ' מ"ב (סא,מ) דיצא, ולדעת ע"ת צריך שהשומע מבין הלשון ואפי' אם אומרו בלשון הקודש, ולדעת שכה"ג אינו צריך להבין לשה"ק אם הוא מוציא שנים או יותר. וע' מג"א (נט,ה) אם צריך י' לצאת בשומע כעונה בברכות קר"ש, ומשמע דהוא הדין קר"ש עצמו, ומיירי שם באינו בקי. וע' כף החיים (סב, ו) כתב איך לנהוג למעשה.

[4] ע' מ"ב (סז, ד) י"א פרשה ראשונה הוא דאורייתא (כ"כ שע"ת שם בשם שאגת אריה) וי"א פסוק ראשון הוא דאורייתא (כ"כ מג"א (סז,א) בשם כס"מ ורשב"א, ואע"פ שכתב מג"א סג,ה שאם קרא "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" בלא כונה צריך לחזור, כ' פמ"ג דלכו"ע ודאי דרבנן הוא). וע"ש שע"ת בשם פרי חדש שב' פרשיות ראשונות דאורייתא.

[5] ולענין אם יכול לקיים מצות זכירה בלב, ע' שע"ת (סז,א) דמסיק בשם שאג"א שאינו יוצא. וע' מ"ב (סו,נג) צריך להזכיר באמת ויציב יציאת מצרים, מלכות, מכת בכורות וקריעת ים סוף. וע' מ"ב (סו,ג) דלא יצא זכירת יצ"מ אם אמר רק שירת הים, דלא כמג"א כ' דיצא

[6] רמב"ם מנאו למצוה אחת, ורמב"ן מנאו לב' מצוות, א' בבקר וא' בערב

[7] ע' תורת חיים (ע, א) דיכולות לצאת בפרשת ויאמר, וע' מג"א משמע שאינה יוצאה אלא באמת ויציב, וע' שבט הלוי (ו, יב) בדעת הגר"ז בכונת המג"א, דבאמת יכולות לצאת באמירת ויאמר, אלא דכיון שאנו מכניסים נשים בחיוב של זכירת יצי"מ, ממילא אנו מכניסים אותן לכל התקנה גם באמירת הברכות ששייכים לו, ולכן לפי מה דקיימא לן שרשות לנשים לברך כל ברכה כאנשים, ממילא יכולות לברך גם ברכות קר"ש.

[8] ע' מג"א (ע,א) כ' שחייבים במצות זכירת יציאת מצרים כיון שאינו מ"ע שהזמן גרמא כיון שחייבים בו ביום ובלילה.

וע' פמ"ג כ' שהזכירה בלילה אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא, וע' מ"ב בשם שאג"א דנשים פטורות משום שהוא מצות עשה שהזמן גרמא, שיש ב' מצות נפרדות, ומצות זכירה ביום אינו נוהג בלילה ומצות לילה אינו נוהג ביום.

[9] ע,א ורמ"א שם

[10] ?

[11] מ"ב (רלט, א)

[12] רמ"א (סא, ג), וע"ש דלא ברור מדבריו אם יאמר אמ"נ כשמתפלל עם הציבור ולא ענה אמן אחר הש"ץ או אם יכול לסמוך על ה' אלהיכם אמת מהש"ץ, אבל בחיי"א (ח"א כא, טז) כתב כמ"ש בפנים. וע"ש דלדעת השו"ע לא יאמר אמ"נ, בין בציבור, שמשלים הג' תיבות "ה' אלהיכם אמת" להצטרף לרמ"ח תיבות", ובין ביחיד, שיכווין ב-ט"ו ווים באמת ויציב שעולה למנין צ' שהם הגימטריא של "אמן".

[13] מ"ב (סג, יב) בשם מג"א, ובשו"ע כ' רק בפסוק "שמע ישראל". וע' ביה"ל (סי' ?) ד"ה אחר, מצדד שאם כבר אמר ואהבת, יכול לומר ברוך שם במקום שנזכר ואין צריך לחזור, ואפשר שאין צריך לאומרו כלל.

[14] סא, ה. וע' מ"ב כ' יד ימין, אבל כיון שהטעם הוא כדי שלא יסתכל בדבר המונעו מלכוין, משמע שאין כ"כ קפידא.

[15] סא, ד. וע' מג"א (סא, טז) י"א שלא יקרא פסוק ראשון בקול רם, דאולי אחד לא יאמרנו בעצמו ויסמוך על השמיעה.

[16] ? וע' מג"א (תקיט, ח) דגם משה אמרו בלחש כשלימד לנו התורה.

[17] סב, ג. ואם הוציא בשפתיו ולא השמיע לאזנו, יצא (שם). ובכל ברכות צריך שישמיע לאזנו (שו"ע רו, ג). וע' מ"ב (סק"ד בשם הב"ח) שהדין להשמיע לאזניו הוא דרבנן, ולדעת הראב"ד הוא מדאורייתא לכתחלה.

[18] ככל מצות עשה.

[19] מ"ב (סא, ג). וע' שו"ת רשב"א (ה, נה) ביאור יפה בפסוק זו.

[20] חיי"א (ח"א כא, טו)

[21] רמ"א (סא, יד). והטעם, להפסיק בין שמע שהוא עיקר קבלת עול מלכות שמים, וברוך שם, שאינו עיקר.

[22] סא, יד. והטעם, כדי להפסיק בין קבלת עול מלכות שמים ואהבת ה'.

[23] וגם יפסיק בפסוק שמע ישראל, אחר המילות "ישראל" ו-"אלהינו".

וע' חיי"א (ח"א כא, טו) שיפסיק קודם פרשה ב', ויקבל עליו עול מצוות שהם העונשים, וקודם פרשה ג', ויכוון לקיים זכירת יציאת מצרים.

[24] סא, כ

[25] סא, כא

[26] סא, כב

[27] רמ"א (סא, כב)

[28] מ"ב (סג,י) כ' נכון להחמיר, שיש מחלוקים אחרונים, וע' ט"ז שמחמיר

[29] מ"ב סג,יא, ובשו"ע כ' רק פסוק ראשון, ומג"א כ' "ברוך שם" בכלל, וב"ח כ' עד "על לבבך" ומ"ב כ' זה בשם יש מחמירין. ומשם ואילך מותר לקרותו בעמידה או בהליכה, דלא כב"ח כ' שאסור לקרותו בעמידה כיון דנראה כעושה כבית שמאי, ודלא כהגהות מיימונית (הו"ד במג"א) שצריך לקרותו בעמידה שלא יהא כקורא עראי.

ויש מקשים, למה לענין אמירת קריאת שמע אין להחמיר לעשות כדברי בית שמאי, אבל אם שכח לברך ברכת המזון והלך ממקומו בשוגג, דלדברי ב"ה אינו צריך לחזור ולדעת ב"ש חייב, משמע בגמ' שיש להחמיר כדברי ב"ש? ע' ט"ז (קפד,א, וכן משמע בתלמידי ר"י, ברכות מ.) דלענין ברה"מ אפי' ב"ה מודה שיש מעלה לעשות כב"ש אלא דלא מטרחינן ליה לחזור, אבל לענין קר"ש אין שום מעלה לקרותו כדברי ב"ש.

וע' תשובות רמ"א (סי' צא) כ' דוקא בדבר שאין בו קולא כלל מותר להחמיר כדברי בית שמאי, אבל דבר שיש בו קצת קולא, כגון לקרות קריאת שמע בשכיבה בלילה, ועדיף לקרותה מעומד כיון שהוא יותר דרך כבוד, אין להחמיר כדברי ב"ש. וע' רעק"א (משניות ברכות א, ב) הקשה על הרמ"א.

וע' ? כ' כיון דלדעת ב"ה צריך לתרגם הפסוק "ובשכבת ובקומך" באופן אחר, אם הוא מחמיר כדברי ב"ש, שהלשון מורה על ישיבה ועמידה, הרי הוא מתרגם התורה באופן שאינו אמת, ולכן אין לעשות כדברי ב"ש.

וע' יכין (דמאי פ"ו אות כד), על המשנה שם שכתב צנועי בית הלל היו עושין כדברי בית שמאי, שאין איסור לנהוג כבית שמאי אלא כשהיה בית הלל מת, כי יאמרו שחזרו בסוף חייו, אבל כשהוא עדיין חי מותר להורות כב"ש. ועוד י"ל, דמותר אם עושה כן בדרך שב ואל תעשה, ע"ש.  

[30] סג,ו. כ' פרשה ראשונה, ומג"א כ' דגם בפרשה שניה אסור אלא דלא הוי מגונה (ערע"א שם) ומ"ב כ' דעתו בשם יש מחמירין.

ולדבר מצוה, בפרשה ראשונה אסור, ויש להקל בפרשה שנייה (מ"ב שם).

[31] נח, א. וע' תוס' (יומא לז:) בשם ר"ת דמצותה דוקא אחר הנץ החמה, ומה שוותיקין היו קוראים אותו קודם הנץ החמה, שלא כדין היו עושים.

[32] אג"מ (או"ח א, כד) וערה"ש (נח, יד) כ' שהעיקר כדברי הגר"א (סי' תנט) והגרש"ז, שמחשבים מהנץ החמה, ודלא כמג"א (נח, א) שמחשבים מעמוד השחר, אבל מ"ב (סק"ד) הביא דעת הגר"א ומג"א ולא הכריע.

{ובענין המחלקת איך לחשב שעות היום: גמ' פסחים, דלדעת רש"י מיירי בימי ניסן ותשרי שהם ימים ממוצעים, מבואר שאדם מהלך ביום מ' מיל, ויש בזה ב' שיטות, שיטה א', שמהלך ה' מיל מעלות השחר עד הנץ הלמה, ל' עד שקיעה, ה' עד צאת הכוכבים. ושיטה ב', ומשמע שם שהוא המסקנה, שמהלך ד' מעלות השחר עד הנץ החמה, ל"ב עד שקיעת החמה, ד' עד צאת הכוכבים. וע"פ שיטה הב' כ' בתרוה"ד דאדם מהלך מיל ב-י"ח דקות, ולכן צאת הכוכבים הוא ע"ב דקות אחר השקיעה. (ולפי השיטה הא', צאה"כ הוי ק"כ דק' אחר השקיעה, אבל לא חששו הפוסקים לשיטה זו.)

אמנם הגר"א הקשה על זה, דהא חשבון זה של י"ח דקות למיל הוי רק אם היה מהלך אדם מ' מיל מהנץ ועד שקיעה, אבל כיון שאדם מהלך ל"ב מיל באותו זמן, הרי כל מיל הוי כ"ב דק' וחצי, וא"כ צאה"כ הוי צ' דק' אחר השקיעה. ועוד הקשה על עיקר שיטה זו שזמן צאה"כ הוא שוה בכל השנה ובכל מקום. ולמעשה ביאר הגמ' באופן אחר, דלא רצה הגמ' לפרש לנו איך לחשוב זמן צאת הכוכבים, אלא כמה אדם מהלך ביום, ויש זמנים ביום שאדם הולך יותר מהר ויש שיותר לאט. אמנם, צידד דאפשר הגמ' סובר למעשה שאדם מהלך ביום מ' מיל מהנץ ועד השקיעה, וא"כ מיל הוי י"ח דק'. ולפי צד זה, אין נפק"מ בין הגר"א ושו"ע בשאר דברים התלויים בשיעור מיל, כגון מליחה, אבל להצד הראשון, לדעת השו"ע הוי י"ח דקות ולהגר"א הוי כ"ב דק' וחצי.}

[33] נח,ב

[34] מ"ב נח,ג

[35] שו"ע הגר"ז (נח, ד), וכתב שיעשה כן אע"פ שלא לבש ציצית ותפלין. וכן משמע בב"י (ס' מו ד"ה ומ"ש כדאיתא) בשם אהל מועד, וכ"כ רעק"א (משניות ברכות ג, ד) בדעת הרע"ב שהוא משום ייראוך עם שמש, וע"ש עוד טעם משום שהוא עיקר זמן קימה.

[36] כדי לקבל על עצמו עול מלכות שמים, אבל אינו מחוייב לקרותה כיון שאינו מקים המצוה של קר"ש (מ"ב נח,כז בשם לבוש). אבל מחויב לקרות פרשת ויאמר לצאת זכירת יציאת מצרים דהא מן התורה לא ניתן שיעור לקריאתה (שם בשם שאג"א)

[37] ע' שו"ע (נט, ג), ומ"ב שם כ' נכון להדר לאומרו בניגון

[38] רמ"א (קלב, א)

[39] מ"ב (נט, כה), כיון דלדעת השו"ע (סע' ד) לא יענה אמן משום דהוי הפסק, ולדעת רמ"א (סא, ג) עונה אמן משום שאין איסור להפסיק בין ברכות קריאת שמע לקר"ש, שהרי אינו מברך אקב"ו לקרות שמע.

[40] מ"ב (סו, לה), כיון דלדעת השו"ע (סע' ז, ע"פ הזוהר) לא יענה אמן משום דהוי הפסק בין גאולה לתפלה, ולדעת רמ"א עונה אמן משום שהוא צורך תפלה (כמ"ש תוס' ברכות לד. ד"ה לא, לענין עניית אמן להש"ץ על ברכת כהנים), ולדעת הטור אומר אמן אפי' על ברכת עצמו. ומשמע מכל הנ"ל שהש"ץ חייב לסיים הברכה בקול רם, אבל מנהג בהרבה ישיבות שאומרים המילות "גאל ישראל" בלחש.

[41] כגון הלל וברכת המזון

[42] ובקורא משערינן (קו, ד)

[43] מג"א (סה, א) ומ"ב. והטעם, כיון שיש אומרים שצריך לחזור לראש אפי' בלא אונס. ומותר לשהות קודם שירה חדשה כדי לענות קדיש וקדושה (שם, וע' שו"ע סו, ט)

[44] הכלל בדינים אלו, ששו"ע פסק (קד, א, כדעת הרי"ף בברכות טז.) דדוקא בשמונה עשרה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר, אבל בשאר דברים לא. ורמ"א פסק (סה, א, כדעת תוס' ברכות כב:) שאם שהה, באמצע שום קריאה, באונס כדי לגמור את כולה, צריך לחזור לראש, אבל אם שהה בלי אונס אין צריך לחזור.

אם שהה בקריאת שמע, לדעת השו"ע אינו חוזר. ולדעת רמ"א אם השהייה היה באונס חוזר, ואם לא היה באונס אינו חוזר. ואם המתין בברכות קר"ש, דינה כמו בקר"ש. וכדי לענות קדיש או קדושה, מותר להמתין אפי' כדי לגמור את כולה, אבל טוב יותר לשהות בסירוגין (מ"ב סה, ד). ואם נמצא שם צואה וצריך להמתין עד שיוציאנו, או שהוצרך לנקביו, מיקרי אונס, אבל אם יש שם לסטים וצריך להמתין עד שיעברו, לא מיקרי אונס ואין צריך לחזור.

בתפלה, אם שהה כדי לגמור את כולה אבל לא מחמת אונס, אפי' המתין כדי לגמור את כולה, חוזר למקום שפסק (מ"ב קד, טז). ואם מחמת אונס, חוזר לראש (קד, ה). ואם שהה הרבה אבל לא כדי לגמור את כולה, אם היה בין הברכות, חוזר למקום שפסק (מ"ב קד, יח), ואם באמצע ברכה, לדעת הגר"א חוזר למקום שפסק (מ"ב סקי"ט), ולדעת השו"ע, בג' ראשונות חוזר לראש, ובג' אחרונות חוזר לרצה, ובאמצעיות, חוזר לתחלת אותו ברכה שפסק בה (קד, ה). ולענין שמ"ע, אונס מחמת לסטים מיקרי אונס (כן הכרעת המג"א, ע' מ"ב קד, טז). ובדיעבד, אם המתין לגמור את כולה וחזר רק למקום שפסק, צריך לחזור לראש אם היה אונס של צואה וכדומה, אבל באונס לסטים אין צריך לחזור (מ"ב קד, טו). ואם המתין פחות מזה, בכל אופן אין צריך לחזור משום שיש לסמוך על הגר"א הנ"ל.

בברכת המזון, אם באונס שהה כדי לגמור את כל הג' ברכות שהם דאורייתא צ"ע למעשה אם צריך לחזור לראש, ואם שהה הרבה אבל פחות מהשיעור הנ"ל צריך לחזור לראש הברכה (מ"ב קפג, כה, וע' שעה"צ סקכ"ד). [ואפשר דלמעשה שאם שבע מאכילתו הוי כספק דאורייתא ויש לחזור.]

ובאמצע תקיעות, ביה"ל (תקפח, ב) מצדד דלא שייך אונס, דהיכן מצינו שאין לקיים מצוה במקום מטונף. ואח"כ הביא ממטה אפרים, שאם שמע תקיעות ואח"כ מצא צואה במקומו, יש לחזור ולשמוע בלי ברכה. וביה"ל מצדד אם הוא משום דצריך לכוון בשעת המצוה, והכוונה הוי כדברי תורה דאסור להרהר במקום הטנופת, או משום דקיום מצוה הוי עבודת ה' ואין לעשות עבודה במקום מטונף דהוי ביזוי מצוה.

ובהלל, או באונס שהה כדי לגמור כולה, יש לחזור ולקרותו בלא ברכה (מ"ב תכב, כה), דלא מחמירנן ביה כיון שאינו אלא מדרבנן. וכן במגילה (מ"ב תרצ, יח).

[45] ע"פ שו"ע (סו, ט), ומ"ב (שם) כתב ששירה חדשה הוי התחלת הענין, או עכ"פ צור ישראל. ושם מיירי בציור שצריך לענות קדיש וקדושה, שלכתחלה לא יפסיק אחר כן ולכן ימתין שם (ואם כבר התחיל שירה חדשה, יש לענות ואח"כ לחזור לשירה חדשה). אבל אם ממתין בשתיקה לא מבואר איפה צריך להפסיק, ובטור (סי' סח) מיירי במפסיק בשתיקה וכתב להמתין בתהלות לאל עליון.

[46] מ"ב (קיב, ד). ודלא כמ"ש טור (סי' סח) בשם רמ"ה להמתין קודם תהלות לאל עליון. [דהא אם ימתין שם כדי לגמור את כולה, יש דעות שצריך לחזור לראש. ונראה דטעם המ"ב, משום ששם לא הוי באמצע קר"ש וגם לא באמצע ברכותיה.]

[47] משמעות מ"ב (סה, ד)

[48] סה, ב, ומ"ב שם. וע"ש סע' ג, דטוב שיקרא כל ג' פרשיות עמהם, ולדעת הגר"א (שם) חייב לקרות כל ג' פרשיות.

[49] מ"ב (סה, י). ולדעת השו"ע מברוך שאמר ואילך לא יפסיק.

[50] סה, ב. ואפי' בין הברכות אין להפסיק (מ"ב סקי"א). ושם כ' דיאמר התיבות שהוא אומר בניגון שקורא בו הציבור, עכת"ד, אבל נ"ל דבזמה"ז אין הציבור אומרו בניגון, ולכן כתבתי שיניח ידו על עיניו כמ"ש כף החיים (סק"ז).

ולדעת הב"ח יכול לקבל עליו עול מלכות שמים אפי' באמצע ברכות קר"ש (מג"א סק"ד).

Next: Shemoneh Esrei
Shemoneh Esrei