Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Interruption During Pesukei D’zimra

Daily LifeChapter 11: Kaddish

Kaddish may only be recited when ten adult[1] ולענין צירוף קטן, שו"ע (נה, ד) כ' יש מתירין, ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים, ורמ"א כ' יש נוהגים לצרפו אפי' בלי חומש בידו, ומג"א כ' המנהג לצרפו ע"י חומש ודוקא לדברים של חיוב אבל לא לקדיש שלאחר עלינו שאינו אלא מנהג, ומ"ב כ' הרבה אחרונים חולקים על המג"א וכתבו שאין לצרפו אפי' בשעת הדחק. וע' אג"מ (או"ח ב, יח) שאם יתבטל המנין, נחשב שעת הדחק ויש לצרף קטן, ואם אפשר טוב שיהא בן י"ב שנה שהוא מופלא סמוך לאיש, וטוב ליתן ספר תורה (אפי' הוא פסול) על השלחן ויאחז בעצי חיים. men are present[2] נה, א. וכ' אג"מ (או"ח ב, יח) בשם ר"ן (מגילה כג), דהא דאין אומרים אותו בפחות מעשרה הוא אסמכתא דרבנן, אבל בתשובה אחרת (או"ח ב, צח) כ' דדעת התפארת שמואל בדברי הרא"ש הוא שהוא דין דאורייתא עכת"ד, וכנראה שיש מחלקת בזה. . If one of them is in the middle of shemoneh esrei, it may be recited, and in case of necessity, even if four are still davening[3] נה, ו. ושם מיירי באחד שהתחיל קודם הציבור, וכנראה ה"ה בציור שכתבתי. וע' מ"ב הביא מחלקת אם יש לצרף יותר מאחד (ומג"א כתב עד ד') ולא הכריע, ולכן כתבנו שיש להקל בשעת הדחק. . If one is sleeping, kaddish may still be recited, but it is preferable to wake him up[4] נה, ו, ומ"ב שם. וע' מ"ב שאין לצרף יותר מאחד, וע' ט"ז כ' שאין לצרף אפי' אחד, וכ"כ פר"ח משום דישן חשיב כשוטה. .

Kaddish d’rabanan should be recited after ten people learn Torah[5] מ"ב (נה, ב), וערה"ש (סק"ה) בשם רמב"ם. וע' גמ' סוטה (מט.) שהעולם מתקיים אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא, וע' רש"י פירש, דכיון שיש כאן שתים, תורה וקידוש השם, חביב הוא.

ולכאו', אם הרב רוצה לדרוש בשבת בבוקר, יש לעשות כן אחר קדיש תתקבל של מוסף, כדי שהקדיש דרבנן שאומר בסוף, עולה גם דברי הדרשה.
. Preferably, at least ten people should learn, or listen to Torah, in order to recite kaddish[6] ערה"ש (נה, ה) מדייק כן בדברי רמב"ם. , although it is permissible to recite it even if only one person learnt in the presence of ten men[7] ביאה"ל (קנה, א ד"ה ויקבע). וע' ערה"ש (סק"ה) כ' יש לגעור על זה שאומרים קדיש כשיש רק אחד שלמד. וממה שכתב המג"א (סט, ד) "אפי' ב' וג' לומדים אומרים קדיש", משמע שבלימוד של אחד, אין לאומרו, אבל בלבושי שרד (מג"א שם) ומדברי המג"א לקמן (רלד, א. ממה שהביא ראי' משו"ע יו"ד ס' קנז) משמע שאין צריך אלא לימוד של אחד כשיש שם י'. . For this reason, one should recite the mishna of Rebbi Chananya Ben Akashia… before reciting kaddish[8] מג"א (נד, ג) בשם רמב"ם סוף מס' אבות (ולא נמצא שם, אבל נמצא בפי' רש"י שם). (וכ' מג"א דמזה הטעם אומרים לאחר במה מדליקין ולאחר אין כאלקינו, הגדת אמר ר' אלעזר וכו', כדי לומר קדיש על אגדה.) וכ' ערה"ש (סק"ה) הטעם, מפני שי"א שאין אומרים קדיש על הלכה, אלא על דברי אגדה, אבל כ' ערה"ש (סק"ה) דהעיקר דאמרינן אותו על דברי הלכה. וע' כה"ח ביאר הטעם שאומרים דוקא מימרא זו, כיון דאגדה מושכת הלב, ישמח ישראל, וכי עונים איש"ר מתוך שמחת מצוה מינא למרייהו וקאים עלמא, ולכן נהגו לומר פיסקא זו בעבור ישמח העם שהיא אגדה וזכות ישראל, ולכן כשאומר רבי חנניא וכו' יאמר אותו בשמחת הלב ובהתלהבות. . According to some opinions, it is permitted to recite kaddish even if ten only arrived after he finished learning[9] מ"ב (נה, ב) כ' דהנכון שיאמרו אח"כ מזמור או ג' פסוקים. דלדעת הט"ז צריך רק שיהיו י' שם בשעת אמירת קדיש, אבל מג"א והגר"א חלקו עליו, וצריך י' שם בשעת לימוד. ועערה"ש הנ"ל. , and therefore if one started recited kaddish in this case, he may complete it.

One whose parents are both alive should not say kaddish yasom, but he may say all other kaddishim, including kaddish drabanan[10] פ"ת יו"ד שעו,ד . Two or more mourners may say kaddish at the same time, preferably at the same pace. If one is saying it slower, one who is listening should answer to the first mourner, and, if more than toch k’dei dibur has elapsed (and it would not confuse his kavana), he should answer the second one[11] פ"ת שעו,ד .

One should not add more kaddishim than necessary[12] מ"ב (נה,א) בשם כנה"ג .

One fulfills a mitzvah d’rabanan of “v’nikdashti b’soch bnei yisrael” by answering kaddish, kedusha or barchu[13] מג"א (צ, ל) בשם רא"ש. ויש מדייקים בדברי באר היטב (קכה, ה) שהוא דאורייתא, ממ"ש ויכוין לקיים מצות עשה של ונקדשתי בתוך בני ישראל, אבל יש לדחות ש"עשה" לאו דוקא, דהא גם ברא"ש (הנ"ל) קרי ליה עשה, ומוכח מדבריו דאינו אלא דרבנן אלא דאסמכוה אקרא. וכנראה דבכונה כתב במ"ב (קכה, ד) ויכוין לקיים הפסוק ונקדשתי וכו', ולא כתב שהוא מצות עשה, ע"ש.

וע' אג"מ (או"ח ב, צח) משמע שהמצוה לקדש באמירות אלו הוי מצוה דרבנן, אבל הוא קיום של מצוה דאורייתא לקדש שמו.
, and therefore, all present must answer it with the tzibbur, even one who already davened[14] אג"מ (או"ח ג, פט) . The main part of kaddish is only until daamiran b’alma v’imru amen; the rest of kaddish is just a custom to recite[15] מג"א (סו, ו) , and one is not obligated to answer “b’rich hu”[16] אג"מ (או"ח ב, טז). והאמן אחר המילים "שמיה רבא" הוא מנהג הנזכר ברמב"ם (סדר תפלה). .

During kaddish, one should usually wait to answer amen until after the words “v’imru amen[17] מג"א (קכד, יד), ומ"ב (סקל"ה). וכן משמע ברמב"ם (סדר תפלה). . However, if the chazzan is singing a long tune for the words “v’imru amen”, one should answer amen before he finishes saying the words[18] פמ"ג (אש"א קכד, יד) ומ"ב (שם). . One need not face east to recite kaddish[19] וראיתי שיש נוהגים כן, ונראה לי שהמנהג התחיל כיון שנוהגים לשחות בקדיש (ע' שו"ע נ?), כשמתפללים בבית הכנסת אם שוחה למערב בשעת הקדיש הוי שוחה נגד פני חבירו וזה אסור משום שנראה כמשתחוה לו, כמבואר במ"ב (קנ, יד), ולכן נהגו לפנות דוקא למזרח. .

If the chazzan began chazaras hashatz and then some left, he may complete chazaras hashatz, and recite kaddish shalem (and the half-kaddish after tachanun during shachris), but not krias hatorah or any later kaddishim[20] רמ"א (נה, ג). .

It is customary that the chazzan face east while reciting kaddish[21] מחזור ויטרי (גולדשמיט, הל' אבל ס' ל). ואפשר הטעם ע"פ מ"ש שם הל' ארוסין (ס' תעה) ומכוין פניו כנגד מזרח, שכל תפלות שאנו מתפללים, מביטים אל היכל ה'.

ואפשר הטעם בזה משום הכריעות, דכל כריעות יהיו לצד מזרח, כדמשמע במנהגי מהרי"ל (עמ' תלה) ומג"א (רכג, ב) וקצת משמע שע"ת (נז, א) אבל יש לדחות, דהיינו כשכל הציבור משתחוים לאיזה כוון שאין להשתחוות לכוון אחר שלא יראה כב' רשויות, אבל בקדיש דרק א' משתחוה, אפשר שאין קפידא. וראיתי בגליון קול התורה ביאור בזה, ע"פ רש"י (שבועות טז:), דהשתחואה צריך להיות כנגד איזה דבר, ואם אינו נגד שום דבר לא מיקרי השתחואה.
.

One should stand while kaddish is being recited, until after the chazzan says “da’amiran b’alma v’imuru amen[22] רמ"א (נו, א). ומ"ב (שם) כ' י"א שאין צריך לעמוד, אלא אם היה כבר מעומד, לא ישב . However, if one is learning while sitting, he is not obligated to stand[23] חת"ס (הג"ה רמ"א שם) .

One should not pause in the middle of the phrase yehei shmei rabba between the words shmei and rabba, or between rabba and mevorach[24] רמ"א (נו, א), ומ"ב (סק"ד). .


[1] ולענין צירוף קטן, שו"ע (נה, ד) כ' יש מתירין, ולא נראין דבריהם לגדולי הפוסקים, ורמ"א כ' יש נוהגים לצרפו אפי' בלי חומש בידו, ומג"א כ' המנהג לצרפו ע"י חומש ודוקא לדברים של חיוב אבל לא לקדיש שלאחר עלינו שאינו אלא מנהג, ומ"ב כ' הרבה אחרונים חולקים על המג"א וכתבו שאין לצרפו אפי' בשעת הדחק. וע' אג"מ (או"ח ב, יח) שאם יתבטל המנין, נחשב שעת הדחק ויש לצרף קטן, ואם אפשר טוב שיהא בן י"ב שנה שהוא מופלא סמוך לאיש, וטוב ליתן ספר תורה (אפי' הוא פסול) על השלחן ויאחז בעצי חיים.

[2] נה, א. וכ' אג"מ (או"ח ב, יח) בשם ר"ן (מגילה כג), דהא דאין אומרים אותו בפחות מעשרה הוא אסמכתא דרבנן, אבל בתשובה אחרת (או"ח ב, צח) כ' דדעת התפארת שמואל בדברי הרא"ש הוא שהוא דין דאורייתא עכת"ד, וכנראה שיש מחלקת בזה.

[3] נה, ו. ושם מיירי באחד שהתחיל קודם הציבור, וכנראה ה"ה בציור שכתבתי. וע' מ"ב הביא מחלקת אם יש לצרף יותר מאחד (ומג"א כתב עד ד') ולא הכריע, ולכן כתבנו שיש להקל בשעת הדחק.

[4] נה, ו, ומ"ב שם. וע' מ"ב שאין לצרף יותר מאחד, וע' ט"ז כ' שאין לצרף אפי' אחד, וכ"כ פר"ח משום דישן חשיב כשוטה.

[5] מ"ב (נה, ב), וערה"ש (סק"ה) בשם רמב"ם. וע' גמ' סוטה (מט.) שהעולם מתקיים אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא, וע' רש"י פירש, דכיון שיש כאן שתים, תורה וקידוש השם, חביב הוא.

ולכאו', אם הרב רוצה לדרוש בשבת בבוקר, יש לעשות כן אחר קדיש תתקבל של מוסף, כדי שהקדיש דרבנן שאומר בסוף, עולה גם דברי הדרשה.

[6] ערה"ש (נה, ה) מדייק כן בדברי רמב"ם.

[7] ביאה"ל (קנה, א ד"ה ויקבע). וע' ערה"ש (סק"ה) כ' יש לגעור על זה שאומרים קדיש כשיש רק אחד שלמד. וממה שכתב המג"א (סט, ד) "אפי' ב' וג' לומדים אומרים קדיש", משמע שבלימוד של אחד, אין לאומרו, אבל בלבושי שרד (מג"א שם) ומדברי המג"א לקמן (רלד, א. ממה שהביא ראי' משו"ע יו"ד ס' קנז) משמע שאין צריך אלא לימוד של אחד כשיש שם י'.

[8] מג"א (נד, ג) בשם רמב"ם סוף מס' אבות (ולא נמצא שם, אבל נמצא בפי' רש"י שם). (וכ' מג"א דמזה הטעם אומרים לאחר במה מדליקין ולאחר אין כאלקינו, הגדת אמר ר' אלעזר וכו', כדי לומר קדיש על אגדה.) וכ' ערה"ש (סק"ה) הטעם, מפני שי"א שאין אומרים קדיש על הלכה, אלא על דברי אגדה, אבל כ' ערה"ש (סק"ה) דהעיקר דאמרינן אותו על דברי הלכה. וע' כה"ח ביאר הטעם שאומרים דוקא מימרא זו, כיון דאגדה מושכת הלב, ישמח ישראל, וכי עונים איש"ר מתוך שמחת מצוה מינא למרייהו וקאים עלמא, ולכן נהגו לומר פיסקא זו בעבור ישמח העם שהיא אגדה וזכות ישראל, ולכן כשאומר רבי חנניא וכו' יאמר אותו בשמחת הלב ובהתלהבות.

[9] מ"ב (נה, ב) כ' דהנכון שיאמרו אח"כ מזמור או ג' פסוקים. דלדעת הט"ז צריך רק שיהיו י' שם בשעת אמירת קדיש, אבל מג"א והגר"א חלקו עליו, וצריך י' שם בשעת לימוד. ועערה"ש הנ"ל.

[10] פ"ת יו"ד שעו,ד

[11] פ"ת שעו,ד

[12] מ"ב (נה,א) בשם כנה"ג

[13] מג"א (צ, ל) בשם רא"ש. ויש מדייקים בדברי באר היטב (קכה, ה) שהוא דאורייתא, ממ"ש ויכוין לקיים מצות עשה של ונקדשתי בתוך בני ישראל, אבל יש לדחות ש"עשה" לאו דוקא, דהא גם ברא"ש (הנ"ל) קרי ליה עשה, ומוכח מדבריו דאינו אלא דרבנן אלא דאסמכוה אקרא. וכנראה דבכונה כתב במ"ב (קכה, ד) ויכוין לקיים הפסוק ונקדשתי וכו', ולא כתב שהוא מצות עשה, ע"ש.

וע' אג"מ (או"ח ב, צח) משמע שהמצוה לקדש באמירות אלו הוי מצוה דרבנן, אבל הוא קיום של מצוה דאורייתא לקדש שמו.

[14] אג"מ (או"ח ג, פט)

[15] מג"א (סו, ו)

[16] אג"מ (או"ח ב, טז). והאמן אחר המילים "שמיה רבא" הוא מנהג הנזכר ברמב"ם (סדר תפלה).

[17] מג"א (קכד, יד), ומ"ב (סקל"ה). וכן משמע ברמב"ם (סדר תפלה).

[18] פמ"ג (אש"א קכד, יד) ומ"ב (שם).

[19] וראיתי שיש נוהגים כן, ונראה לי שהמנהג התחיל כיון שנוהגים לשחות בקדיש (ע' שו"ע נ?), כשמתפללים בבית הכנסת אם שוחה למערב בשעת הקדיש הוי שוחה נגד פני חבירו וזה אסור משום שנראה כמשתחוה לו, כמבואר במ"ב (קנ, יד), ולכן נהגו לפנות דוקא למזרח.

[20] רמ"א (נה, ג).

[21] מחזור ויטרי (גולדשמיט, הל' אבל ס' ל). ואפשר הטעם ע"פ מ"ש שם הל' ארוסין (ס' תעה) ומכוין פניו כנגד מזרח, שכל תפלות שאנו מתפללים, מביטים אל היכל ה'.

ואפשר הטעם בזה משום הכריעות, דכל כריעות יהיו לצד מזרח, כדמשמע במנהגי מהרי"ל (עמ' תלה) ומג"א (רכג, ב) וקצת משמע שע"ת (נז, א) אבל יש לדחות, דהיינו כשכל הציבור משתחוים לאיזה כוון שאין להשתחוות לכוון אחר שלא יראה כב' רשויות, אבל בקדיש דרק א' משתחוה, אפשר שאין קפידא. וראיתי בגליון קול התורה ביאור בזה, ע"פ רש"י (שבועות טז:), דהשתחואה צריך להיות כנגד איזה דבר, ואם אינו נגד שום דבר לא מיקרי השתחואה.

[22] רמ"א (נו, א). ומ"ב (שם) כ' י"א שאין צריך לעמוד, אלא אם היה כבר מעומד, לא ישב

[23] חת"ס (הג"ה רמ"א שם)

[24] רמ"א (נו, א), ומ"ב (סק"ד).

Next: Krias Shema And Its Brachos
Krias Shema And Its Brachos