Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
The Seder

Yom TovChapter 69: Sefiras Ha’omer and Shavuos

A. Counting the Omer

Males are obligated mid’rabanan to count Sefira every night between the second night of Pesach and Shavuos[1] אין מברכים שהחיינו על מצות ספירה, וע' ערוה"ש (תפט, ה) בשם רשב"א (שו"ת א, ס' קכו) כיון שבספירה זו אנו זוכרים שאין לנו בית המקדש וקרבן העומר. וע"ע ר"ן (סוכה כב: בדפי רי"ף) וז"ל, וראיתי מי שכתב שאם לא ספר בלילה לא יספר ביום כדתנן כל הלילה כשר לספירת העומר משמע דהא ביום לא יצא ומשום הכי לא אמרי' ביה זמן עכ"ל. . Women may also count with a bracha[2] ערה"ש (תפט, ד). וע' מ"ב (סק"ג) כ' וכמדומה דבמדינתינו לא נהגו הנשים לספור, ע"ש טעמו. .

One may count sefira with a bracha during bein hashemashos (between sunset and nightfall). However, many are stringent to wait to count until after nightfall[3] מ"ב (תפט, יד), ומפרש כן בדברי השו"ע (סע' ב). דכיון דלרוב פוסקים ספירה בזמן הזה הוי מדרבנן, בבין השמשות שהוא ספק לילה אזלינן לקולא, אבל לכתחלה אינו נכון להכניס עצמו למקום ספק לכתחלה.

ובליל שבת, כ' ערה"ש (סק"ז) סופרים בין השמשות משום דמצוה וחובה לקבל שבת בעוד יום.
. If one counted during bein hashemashos, he should preferably count again after nightfall without a bracha[4] מ"ב (תפט, טו) בשם א"ר .

Sefiras ha’omer should preferably not be counted before davening ma’ariv, as ma’ariv takes precedence because it is tadir[5] ביאה"ל (ר"ס תפט) (more frequent). It should be counted before aleinu, to perform the mitzva as early as possible[6] מ"ב (תפט, ג), משום תמימות תהיינה. [ואפשר גם משום זריזים מקדימים.] .

A man may not eat from half an hour before the time when he may count sefira[7] וחצי שעה זו תלוי באיזה זמן הוא נוהג לספור. למשל, מי שמחמיר להמתין לספור עד 72 דק' אחר השקיעה, אינו אסור עד 42 דק' אחר השקיעה. כן ראיתי בספר שיעורי הלכה (פעלדער). until he counts[8] רמ"א (תפט, ד) . Since it is usually counted during ma’ariv, one may eat if he has a specific minyan which he usually davens at[9] אג"מ (או"ח ד, צט) , as explained in {Laws of Ma’ariv}. If one davens ma’ariv early and does not wish to count until after nightfall, he may set an alarm to remind to count sefira and then eat. If one davens early on Friday night, one may count without a bracha and have in mind that if he remembers later then he is not being yotzei with the earlier counting, so he can count later with a bracha[10] ע' מ"ב (תפט, טז) .

If one is about to eat, or on Friday night, about to recite kiddush, and he remembers he did not recite sefira, he must recite sefira before eating or saying kiddush[11] מ"ב (תפט, לט), משום דאסור לאכול קודם ספירה (שם), ועוד משום דמקדמינן שבת כל מה דאפשר (מג"א ס"ק יד). וע' פמ"ג (אש"א טו), דקידוש היום הוא דרבנן כיון שכבר אמרו בתפלה, וספירת העומר יש אומרים שהוא דאורייתא, ויש להסתפק איזה קודם, תדיר דרבנן או שאינו תדיר דאורייתא, ומסיק דקידוש היום עדיף משום דצריך להקדים השבת, הא לאו הכי, ספירת העומר עדיף כיון שהוא דאורייתא, אע"פ שאינו תדיר. .

One must stand while reciting sefiras ha’omer and the preceding bracha[12] תפט, א, ומ"ב (סק"ו) .

If one has stated the day of the omer, he may no longer count with a bracha on that day, as he has already fulfilled his mitzva. This is true even though it was said in casual conversation, without intention to fulfill the mitzva, without specifying “of the omer”, and not in Hebrew. One should still count that day again without a bracha, with the standard nusach. For example, if one’s friend asked which day of sefira it is, and he responded[13] אם מנה בראשי תיבות, כגון שאמר "היום ל"ג בעומר", ע' שערי תשובה (סק"ו) מחלקת אם יצא.

ואם כתב יום העומר כשכותב אגרת לחבירו, לא יצא, ואפי' אם היה דעתו לצאת בכתיבה זו, יכול לחזור ולספור בברכה (שע"ת שם).
“today is three” or “today is the third day”, he may no longer count with a bracha on that day, because he has already fulfilled his mitzva[14] תפט, ד . However, if one said the number but did not say “today is…”, he may still count that day with a bracha[15] מ"ב (תפט, כ), ט"ז, ומג"א, והטעם, דעיקר המצוה לומר היום כך וכך ימים. . (One who wants to say the exact text so someone can repeat after him, but does not want to recite the bracha until later, may say the regular text and specifically have in mind that he does not intend to be yotzei[16] מ"ב (תפט, כב) .)

After the first week, if one said (without intention to fulfill the mitzva) how many days it is but did not say the number of weeks, or only the number of weeks but not the total amount of days, he may still count that day with a bracha, as according to many opinions he has not fulfilled the mitzva[17] מ"ב (שעה"צ תפט, כח). והטעם, דכיון שלא הזכיר שבועות מוכחא מילתא שמכוין שלא לצאת.

אבל אם סיפר ימים לחוד ולא הזכיר שבועות (ודעתו היה לצאת), י"א יצא, וי"א לא יצא, ויחזור לספור בלי ברכה (מ"ב תפט, ז), ואם שכח לחזור ולספר, מונה שאר ימים בברכה.
. Therefore, if, on Lag Ba’omer night, one accidentally said “tonight is Lag Ba’omer”, he may still count that night with a bracha.

If one counted the omer before sunset, he has not fulfilled his mitzva and must count again with a bracha[18] ע' מ"ב (תפט, יג), שעה"צ (סקי"ז), וביה"ל (סע' ג ד"ה מבעוד), ולא מחינן במקומות שנהגו למנות אחר פלג המנחה וכדי שלא יתבטלו לגמרי ממצוה זו (ביה"ל שם). .

If one davened ma’ariv on Friday night before sunset and then realized he did not count sefira the previous night, he may count sefira as long as it is not yet sunset[19] אג"מ (או"ח ד, צט) , and then may continue to count the following night with a bracha[20] משמעות אג"מ (שם) .

Before one begins reciting the bracha, it is preferable that he should know what day it is, but the bracha is valid even if, at the time he made the bracha, he did not know the day[21] תפט, ה, ומ"ב (סקכ"ט) . If he thought it was the eighth day and, within a couple of seconds of reciting the bracha or saying the day, he realized it is the ninth, he should immediately count the correct day without reciting another bracha[22] תפט, ו, ומ"ב שם. . If he realized later that he counted the wrong day, he must count again with a bracha[23] ע"פ מ"ב (תפט, לב). ובשו"ע שם מיירי במי שידע כשבירך שהוא באמת יום ד', וטעה וסיים בה', דלא יחזור ויברך, ומ"ב כ' צריך לברך. . If one counted the correct total number of days but the wrong number of weeks or days within the week, he should count again without a bracha[24] מ"ב (תפט, לח). ואם לא חזר וסיפר, אפילו הכי מונה שאר ימים בברכה (שם). ואם מנה השבועות ולא ימים, כגון שאמר ביום השביעי היום שבוע אחד, לכו"ע לא יצא (שם סק"ז). .

If one forgot to count at night, he must count at any time during the following day (before sunset) without a bracha[25] תפט, ז , and then may continue to count the following night with a bracha. If one forgot to count one night and did not remember during the day, he must continue to count until Shavuos, but may no longer recite a bracha[26] תפט, ח . In this case, it is preferable to hear the bracha from someone else before counting[27] מ"ב (תפט, לז) .

If one is unsure if he counted one day, he may continue to count with a bracha[28] תפט, ח, ומ"ב שם. .

B. Prohibition of Music During Sefira, Three Weeks, and Year of Mourning

The restrictions of sefira are on listening to music, taking haircuts, communal dancing, and getting married.

There are two customs regarding when the restrictions of sefira are observed: some observe them from the beginning of Pesach until lag ba’omer, and some from the first day of Rosh Chodesh Iyar until the third day of Sivan[29] תצג, ג, ורמ"א שם . One may change his custom of which part of sefira he keeps for any reason[30] אג"מ (או"ח א, קנט). דלדעת הב"ח (תצג, ?) ומ"ב (ס"ק יד), טעם הב' מנהגים הוא, שצריך לנהוג ל"ג ימים, ויש מחשבים אותו מתחילת הספירה על ל"ג בעומר, ויש מחשבים מר"ח אייר עד שבועות. ולדעה זו, בעצם הכל מנהג אחד הוא. אבל לדעת הגר"א הוא מחלקת מתי הפסיקו למות, וא"כ לדעתו אין לשנות מנהגו. אבל כיון שהוא איסור דרבנן, מקילין כדברי ב"ח, עכת"ד. . For example, if one’s friend is getting married on 29 Nisan, he may choose to keep the second part of sefira for that year so he can shave before the wedding[31] ע' אג"מ (או"ח ב, צה) מי שמוזמן לחתונה בימים שנוהג בהם איסור, אם אינו בוש ללכת לשם בלי תגלחת אין לגלח, אבל אם בלא תספורת אינו יכול ללכת לחתונה מותר לגלח, ולא רק אם הוא אחד שיקפידו עליו כשלא יבוא, אלא אפי' שאר הקרואים נמי. .

One who is invited to a wedding during the part of sefira which he keeps as restricted, may attend, dance, and listen to the music[32] אמת ליעקב (סי' תצג הע' 465). .

The custom during the restricted days of sefira and the Three Weeks is to avoid listening to music[33] ערה"ש (תצג, ב), ואג"מ (א, קסו. ו-ג, פז). ומיירי שם בענין ספירה . This applies both to live music and recorded music[34] אג"מ (או"ח א, קסו), לענין רדיו, ונראה דה"ה כל מכשיר. .

The reason for this custom is in order to lessen one’s enjoyment during this time[35] ע' מ"ב (תצג, ב) ; therefore, music which is played for reasons other than enjoyment, is permitted, as outlined below.

The custom is that people do not dance together during this time, with or without musical accompaniment[36] מ"ב (תצג, ג) .

One may listen to music which is a Capella (produced only by vocals), live or recorded, but not if it has vocal sounds which are intended to sound like real instruments (like drums)[37] שלחן הלוי (בעלסקי עמ' ?) .

One who is learning or practicing to play music in order to play for a living, may do so during sefira. However, if one is learning just to play for enjoyment, he may not[38] אג"מ (או"ח ג, פז) . One who performs at weddings or teaches music to make a living, may do so during sefira or the Three Weeks, but not during the Nine Days[39] כ"כ ביה"ל (תקנא, ב ד"ה ממעטים) בשם פמ"ג בענין לזמר אצל עכו"ם, דכדי פרנסתו שרי, ונראה דה"ה כאן. וכ"כ ערה"ש (יו"ד שצא, יד) לענין לנגן אצל אחרים. .

Children, beginning from the age of six, should not be allowed to listen to music[40] ע' אג"מ (או"ח ד, כא או' ד) כ' מגיל חינוך, ונראה שנוהגים לחנך בערך מגיל שש. . For the purpose of entertaining or educating young children, one may play children’s CD’s which contain music, even if an adult is nearby who will also hear it[41] ע"פ הגדר הנ"ל, שאינו מתכוין לשמחה. .

One who finds that music helps him exercise by keeping his pace, may turn on music, as they are not being played for the purpose of enjoyment[42] ספר שיעורי הלכה (פלדר, עמ' ?), ע"פ גמ' סוטה (מח.) זמרא דנגדי ודבקרי שרי, ופי' רש"י זמרא דנגדי, מושכי ספינות בחבל שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם. .

One may have an alarm or ringtone on his phone which plays music, as it is not intended for enjoyment, but rather to catch his attention[43] ע"פ הגדר הנ"ל. .

One may enter a store which plays music on its intercom. One may watch educational videos which contain musical segments, if the music is only incidental and not being played for enjoyment[44] ע"פ הגדר הנ"ל. .

One who makes an engagement party[45] מ"ב (תצג, ג) or a bar mitzva[46] ע' הערה הבאה בשם האג"מ. during these times should not have music or dancing. Singing is permitted, without musical accompaniment. It is permitted to play music and dance during a sheva brachos[47] אג"מ (או"ח ב, צה), משום שהוא המשך שמחת הנישואין. (וע' מג"א (תצג, א) מחה"ש (שם) וא"ר (סק"ב) משמע דדוקא של רשות אסור.) ושם חילק לענין תגלחת, דבברית מילה הוא רק מצות האב והוא סעודת מצוה להשתתף עם האב אע"פ שאין מצוה על הקרואין, אבל בסעודת נישואין הוא חיוב ומצוה על כל הקרואים לשמח החתן וכלה, עכת"ד. ולפ"ז, אין להוכיח ממה שהתיר שם לרקד בסעודת שבע ברכות שיש להתיר בשאר סעודת מצוה, כיון שאין זה שמחת מצוה של המרקדים. (for one who got married on one of the days of sefira when it is permitted, or before 17 Tamuz when sheva brachos occurs during the Three Weeks).

If one keeps the first part of sefira, he may listen to music during Chol Hamoed Pesach, as the mitzva of enjoying the chag negates the mourning[48] משנה הלכות (ח, קפח). וע' פמ"ג (מש"ז תצג, ב) אוסר בחוה"מ פסח. . Similarly, one who is within the year of mourning a parent, may listen to music during Chol Hamoed.

One who suffers from depression may listen to music during these times in order to improve his mood[49] דבדרך כלל, יש להקל על המנהג במקום חולי, כמבואר לענין קטניות בפסח, ע"ש. .

C. Haircuts

One may not cut his hair during sefira[50] תצג, ב .

One who keeps the first part of sefira may take a haircut and listen to music beginning on the day of lag ba’omer but not on the night preceding it[51] רמ"א (תצג, ב), ודלא כשו"ע שכתב שאין להסתפר עד יום ל"ד בבקר. וע' מ"ב שם דבשעת הדחק יש להקל להסתפר מבערב.

ויש מקילים לזמר בכלי זמר בליל ל"ג בעומר כשהם אצל מדורה שנעשה לכבוד ר' שמעון בר יוחאי, וצ"ע על זה, ובכלל אין שום מקור בקדמונים שהוא יום שמת רשב"י, ע' אריכות בזה בקונטרס הודך והדרך (עמ' מז). וע' שו"ת חת"ס (יו"ד רלג) שלא היה דעתו נוחה מזה, והביאו בפת"ש (יו"ד רנא, ד). [ואין מקור בספרי הראשונים לעשות יו"ט ביום שמת בו צדיק.]
. One who keeps the second part may also take a haircut on the day of lag ba’omer[52] רמ"א (תצג, ג) , as it is exempt from the laws of mourning, but afterwards may not take a haircut until the morning of the third day of Sivan[53] מ"ב (תצג, טו) .

If Rosh Chodesh Iyar falls on Friday, one is permitted to take a haircut on Friday[54] מ"ב (תצג, ה), משום תוספת שמחה .

If Lag Ba’omer falls on Sunday, one is permitted to take a haircut on the Friday beforehand[55] רמ"א תצג, ב .

If one forgot that it is sefira and started shaving or taking a haircut, he may finish cutting the hair, because he would look ridiculous if he remains half-shaved[56] כמ"ש לענין אבל (יו"ד שצ, ב) שאם אמרו לו שמת אביו מותר לגמור. וע' ערה"ש כ' הטעם דאי אפשר שיניח כך ויתראה כמשתגע.

וע"ע תפא"י (יכין, סנהדרין ב או' מ) הביא ראי' לזה מן המשנה שם, שיש גורסים שאינן יכולים לראות המלך בשעה שהוא "מסתפר", והטעם, כיון דנראה מכוער כשהוא חצי מגולח.  
.

Women also may not cut their hair[57] ע' מ"ב (תקנא, עט), ולכאו' ה"ה בספירת העומר. , but a married woman or woman of marriageable age is permitted to remove her leg hair[58] עמ"ש הר"ש איידער (הל' בין המצרים עמ' ?) בשם הגרמ"פ, ולכאו' ה"ה בספירת העומר. וע' מ"ב (תקנא, עט) דאפשר שיש להתיר באשה לגלח שער דצדעין. or facial hair. A man who feels that looking unkempt would negatively impact his business is permitted to shave during sefira[59] ע' אג"מ (או"ח ד,קב), דלא נהגו במקום הפסד. .  

One may cut children’s hair during sefiras ha’omer[60] שו"ת אור לציון (ח"ג פרק יז, ג) .

Some have the custom to eat matzah on Pesach Sheni (the 14th of Iyar), but there is no obligation to do so[61] ע' ארחות רבינו (מהדו"ר ח"ב עמ' צז) דדעתו לא היה נוחה מזה, שמוסיפים מצוה לא כתובה.

ונ"ל דודאי אין להאכיל קטנים מצות בפסח שני, דהא משנה מפורשת (חלה ד, יא) שאין מניחים קטנים לאכול פסח שני כדי שלא יקבענו חובה, ופשוט דגם מנהג זה, שהוא זכר לפסח שני, אין לקבענו חובה.

וע' היכל יצחק (או"ח ס' נג) מצדד להתיר בשעת הדחק לסדר נישואין בפסח שני.
.

D.   Shavuos

Ma’ariv on Shavuos night is customarily davened after tzeis hakochavim[62] ע' מ"ב (תצד, א), וט"ז ומג"א, די"א דדוקא קידוש צריך להיות בלילה אבל ערבית יכול להתפלל קודם לזה. והטעם, משום "שבע שבתות תמימות". וע' העמק דבר (ויקרא כג, כא) כ' טעם אחר, משום דאצל שבועות כתיב "בעצם", ובא למעט תוספת, והקשה על המג"א דאם כל לילה צריך להיות תמימה, בכל לילה של ספירת העומר אין להתפלל מוקדם. וע' שו"ת להורות נתן (ז, לא) הסביר טעם הדרשה של ההעמ"ד, משום דכיון שאמרה תורה שיום שבועות הוא אחר ז' שבועות תמימות, אי אפשר לעשותו קודם לזה, דתלוי דוקא בסיום השבועות, ואינו כמו שאר יו"ט שהוא תלוי ביום החדש ויכול להמשיך על עצמו הקדושה קודם. ואח"כ דייק בדברי הראשונים דתוספת הוי רק לענין איסור מלאכה ולא לשאר ענינים, וא"כ בשבועות י"ל שיש מצות תוספת וזה אינו סותר הדין של תמימות, ע"ש. .

The custom is to eat milchig food, such as cheesecake, on Shavuos[63] רמ"א (תצ, ?). וע' דרכ"ת (יו"ד פט, יט) שיש נוהגים לאכול בסעודת ליל שבועות רק מאכלי חלב, ומנהג זה לא יתכן, דאע"פ שכתב בשאגת אריה (ס' סו) דאין מצות שמחה דאורייתא אלא בסעודת היום, ובסעודת לילה מחוייב בשמחה רק מדרבנן, ועפ"ז יש להקל שלא לאכול בשר, מ"מ לדעת השע"ת (ס' תקכט) הביא דנראה מדברי מג"א (תקמו, ד) דגם בסעודת לילה מצות שמחה הוי דאורייתא, ולפ"ז גם בלילה צריך לאכול בשר, ע' דרכ"ת שם באריכות. .

The custom is to stay up during Shavuos night and learn Torah the entire night[64] כ' בספר כתר שם טוב שהאריז"ל קבע מנהג זה, ע"פ הזוהר "וכל שהוא מבני מהימנותא ומבני היכלא דמלכא צריך לעסוק כל הלילה במיני קריאות לקשט הכלה בתכשיטיה". ומג"א (תצד, א) נותן טעם לזה, לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והיה הקב"ה מעורר אותם, כדאיתא במדרש (פרקי דר' אליעזר פר' מא), לכן אנו צריכים לתקן זה. וע' ספר אור זרוע להר' דוד בן יהודה החסיד (הוצאת בןציון הכהן, דף עא ע"א) שכ' נהגו הקדמונים משרתי עליון להיות נעורים כל הלילה.

ע' אבן עזרא (שמות יט, יא) דאולי ישראל היו נעורים כל הלילה.
.

If one stayed up all night, at alos hashachar (dawn), he should use the bathroom, and in doing so touch a place on his body which is normally covered. He should then wash his hands for netilas yadayim and recite the bracha of al netilas yadayim followed by asher yatzar[65] מ"ב (ד, ל) . One may learn or before he has washed netilas yadayim[66] מ"ב (ד, נט). ושם כ' דסתם ידים אינן פסולות לברכה, אבל לקמן (ס"ק סא) כ' בשם שע"ת בשם הזוהר דלא יברך בלי נטילת ידים. .

After alos hashachar, it is questionable if one is required to recite birchas hatorah, and one should hear someone else recite it and have in mind to be yotzei[67] מ"ב (מז, כח) . (One who did not do so may have in mind during ahava rabba that it counts as birchas hatorah, and learn immediately after davening). However, if one slept during the day on Erev Shavuos, he may recite birchas hatorah himself[68] מ"ב (מז, כח). ואם אחר שישן בצהרים, נתכוין לצאת בברכת אהבת עולם בערבית ולמד מיד אחר התפלה, פוטרת ברכה"ת, ואינו יכול לברך מחר בבקר, כן משמע שם. . After alos hashachar, before reciting birchas hatorah, one should not learn out loud[69] ע' שו"ע (מז, א-ב) ומ"ב (סק"ב) שלא ילמוד עד שיברך. , but he is permitted to read Torah without speaking[70] מז, ד. וע' מ"ב (סק"ז) דלדעת הגר"א צריך לברך על הרהור, אבל נראה דבכה"ג כיון שיש להסתפק אם נתחייב בברכת התורה כלל, אין צריך להחמיר. .

Some authorities question whether one may recite the brachos of elokai neshama and hama’avir sheini me’einai. It is therefore preferable to hear these brachos from someone else and have in mind to be yotzei, but if one did not do so, he may recite these brachos himself[71] ע' רמ"א (מו, ח) דאפי' לא נתחייב באחת מהן, כגון שלא שמע קול תרנגול, יכול לברך כיון שמברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם. ומ"ב (ס"ק כד) כ' שאם היה נעור כל הלילה, לא יברך אלהי נשמה וברכת מעביר שינה, ובפמ"ג ושע"ת השאירו דבריו בצ"ע, ומסיק בשע"ת דיראה לשמוע אלו השתי ברכות מאחר ויכון לצאת, עכת"ד. וכ' ערה"ש (ס"ק יג) שיכול לברך גם ברכות אלהי נשמה ומעביר שינה, ולכן כיון שלא הכריע במ"ב אם לא שמע מאחר אם יכול לברך בעצמו, כתבנו כדעת ערה"ש. .

He may recite the morning brachos from asher nasan lasechviuntil hanosein laya’ef koach, and need not hear them from someone else[72] פשוט שכן דעת המ"ב (מו, כד) .

Regarding the proper bracha rishona and acharona on cheesecake, see {Bracha Rishona and Bracha Acharona}.


[1] אין מברכים שהחיינו על מצות ספירה, וע' ערוה"ש (תפט, ה) בשם רשב"א (שו"ת א, ס' קכו) כיון שבספירה זו אנו זוכרים שאין לנו בית המקדש וקרבן העומר. וע"ע ר"ן (סוכה כב: בדפי רי"ף) וז"ל, וראיתי מי שכתב שאם לא ספר בלילה לא יספר ביום כדתנן כל הלילה כשר לספירת העומר משמע דהא ביום לא יצא ומשום הכי לא אמרי' ביה זמן עכ"ל.

[2] ערה"ש (תפט, ד). וע' מ"ב (סק"ג) כ' וכמדומה דבמדינתינו לא נהגו הנשים לספור, ע"ש טעמו.

[3] מ"ב (תפט, יד), ומפרש כן בדברי השו"ע (סע' ב). דכיון דלרוב פוסקים ספירה בזמן הזה הוי מדרבנן, בבין השמשות שהוא ספק לילה אזלינן לקולא, אבל לכתחלה אינו נכון להכניס עצמו למקום ספק לכתחלה.

ובליל שבת, כ' ערה"ש (סק"ז) סופרים בין השמשות משום דמצוה וחובה לקבל שבת בעוד יום.

[4] מ"ב (תפט, טו) בשם א"ר

[5] ביאה"ל (ר"ס תפט)

[6] מ"ב (תפט, ג), משום תמימות תהיינה. [ואפשר גם משום זריזים מקדימים.]

[7] וחצי שעה זו תלוי באיזה זמן הוא נוהג לספור. למשל, מי שמחמיר להמתין לספור עד 72 דק' אחר השקיעה, אינו אסור עד 42 דק' אחר השקיעה. כן ראיתי בספר שיעורי הלכה (פעלדער).

[8] רמ"א (תפט, ד)

[9] אג"מ (או"ח ד, צט)

[10] ע' מ"ב (תפט, טז)

[11] מ"ב (תפט, לט), משום דאסור לאכול קודם ספירה (שם), ועוד משום דמקדמינן שבת כל מה דאפשר (מג"א ס"ק יד). וע' פמ"ג (אש"א טו), דקידוש היום הוא דרבנן כיון שכבר אמרו בתפלה, וספירת העומר יש אומרים שהוא דאורייתא, ויש להסתפק איזה קודם, תדיר דרבנן או שאינו תדיר דאורייתא, ומסיק דקידוש היום עדיף משום דצריך להקדים השבת, הא לאו הכי, ספירת העומר עדיף כיון שהוא דאורייתא, אע"פ שאינו תדיר.

[12] תפט, א, ומ"ב (סק"ו)

[13] אם מנה בראשי תיבות, כגון שאמר "היום ל"ג בעומר", ע' שערי תשובה (סק"ו) מחלקת אם יצא.

ואם כתב יום העומר כשכותב אגרת לחבירו, לא יצא, ואפי' אם היה דעתו לצאת בכתיבה זו, יכול לחזור ולספור בברכה (שע"ת שם).

[14] תפט, ד

[15] מ"ב (תפט, כ), ט"ז, ומג"א, והטעם, דעיקר המצוה לומר היום כך וכך ימים.

[16] מ"ב (תפט, כב)

[17] מ"ב (שעה"צ תפט, כח). והטעם, דכיון שלא הזכיר שבועות מוכחא מילתא שמכוין שלא לצאת.

אבל אם סיפר ימים לחוד ולא הזכיר שבועות (ודעתו היה לצאת), י"א יצא, וי"א לא יצא, ויחזור לספור בלי ברכה (מ"ב תפט, ז), ואם שכח לחזור ולספר, מונה שאר ימים בברכה.

[18] ע' מ"ב (תפט, יג), שעה"צ (סקי"ז), וביה"ל (סע' ג ד"ה מבעוד), ולא מחינן במקומות שנהגו למנות אחר פלג המנחה וכדי שלא יתבטלו לגמרי ממצוה זו (ביה"ל שם).

[19] אג"מ (או"ח ד, צט)

[20] משמעות אג"מ (שם)

[21] תפט, ה, ומ"ב (סקכ"ט)

[22] תפט, ו, ומ"ב שם.

[23] ע"פ מ"ב (תפט, לב). ובשו"ע שם מיירי במי שידע כשבירך שהוא באמת יום ד', וטעה וסיים בה', דלא יחזור ויברך, ומ"ב כ' צריך לברך.

[24] מ"ב (תפט, לח). ואם לא חזר וסיפר, אפילו הכי מונה שאר ימים בברכה (שם). ואם מנה השבועות ולא ימים, כגון שאמר ביום השביעי היום שבוע אחד, לכו"ע לא יצא (שם סק"ז).

[25] תפט, ז

[26] תפט, ח

[27] מ"ב (תפט, לז)

[28] תפט, ח, ומ"ב שם.

[29] תצג, ג, ורמ"א שם

[30] אג"מ (או"ח א, קנט). דלדעת הב"ח (תצג, ?) ומ"ב (ס"ק יד), טעם הב' מנהגים הוא, שצריך לנהוג ל"ג ימים, ויש מחשבים אותו מתחילת הספירה על ל"ג בעומר, ויש מחשבים מר"ח אייר עד שבועות. ולדעה זו, בעצם הכל מנהג אחד הוא. אבל לדעת הגר"א הוא מחלקת מתי הפסיקו למות, וא"כ לדעתו אין לשנות מנהגו. אבל כיון שהוא איסור דרבנן, מקילין כדברי ב"ח, עכת"ד.

[31] ע' אג"מ (או"ח ב, צה) מי שמוזמן לחתונה בימים שנוהג בהם איסור, אם אינו בוש ללכת לשם בלי תגלחת אין לגלח, אבל אם בלא תספורת אינו יכול ללכת לחתונה מותר לגלח, ולא רק אם הוא אחד שיקפידו עליו כשלא יבוא, אלא אפי' שאר הקרואים נמי.

[32] אמת ליעקב (סי' תצג הע' 465).

[33] ערה"ש (תצג, ב), ואג"מ (א, קסו. ו-ג, פז). ומיירי שם בענין ספירה

[34] אג"מ (או"ח א, קסו), לענין רדיו, ונראה דה"ה כל מכשיר.

[35] ע' מ"ב (תצג, ב)

[36] מ"ב (תצג, ג)

[37] שלחן הלוי (בעלסקי עמ' ?)

[38] אג"מ (או"ח ג, פז)

[39] כ"כ ביה"ל (תקנא, ב ד"ה ממעטים) בשם פמ"ג בענין לזמר אצל עכו"ם, דכדי פרנסתו שרי, ונראה דה"ה כאן. וכ"כ ערה"ש (יו"ד שצא, יד) לענין לנגן אצל אחרים.

[40] ע' אג"מ (או"ח ד, כא או' ד) כ' מגיל חינוך, ונראה שנוהגים לחנך בערך מגיל שש.

[41] ע"פ הגדר הנ"ל, שאינו מתכוין לשמחה.

[42] ספר שיעורי הלכה (פלדר, עמ' ?), ע"פ גמ' סוטה (מח.) זמרא דנגדי ודבקרי שרי, ופי' רש"י זמרא דנגדי, מושכי ספינות בחבל שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם.

[43] ע"פ הגדר הנ"ל.

[44] ע"פ הגדר הנ"ל.

[45] מ"ב (תצג, ג)

[46] ע' הערה הבאה בשם האג"מ.

[47] אג"מ (או"ח ב, צה), משום שהוא המשך שמחת הנישואין. (וע' מג"א (תצג, א) מחה"ש (שם) וא"ר (סק"ב) משמע דדוקא של רשות אסור.) ושם חילק לענין תגלחת, דבברית מילה הוא רק מצות האב והוא סעודת מצוה להשתתף עם האב אע"פ שאין מצוה על הקרואין, אבל בסעודת נישואין הוא חיוב ומצוה על כל הקרואים לשמח החתן וכלה, עכת"ד. ולפ"ז, אין להוכיח ממה שהתיר שם לרקד בסעודת שבע ברכות שיש להתיר בשאר סעודת מצוה, כיון שאין זה שמחת מצוה של המרקדים.

[48] משנה הלכות (ח, קפח). וע' פמ"ג (מש"ז תצג, ב) אוסר בחוה"מ פסח.

[49] דבדרך כלל, יש להקל על המנהג במקום חולי, כמבואר לענין קטניות בפסח, ע"ש.

[50] תצג, ב

[51] רמ"א (תצג, ב), ודלא כשו"ע שכתב שאין להסתפר עד יום ל"ד בבקר. וע' מ"ב שם דבשעת הדחק יש להקל להסתפר מבערב.

ויש מקילים לזמר בכלי זמר בליל ל"ג בעומר כשהם אצל מדורה שנעשה לכבוד ר' שמעון בר יוחאי, וצ"ע על זה, ובכלל אין שום מקור בקדמונים שהוא יום שמת רשב"י, ע' אריכות בזה בקונטרס הודך והדרך (עמ' מז). וע' שו"ת חת"ס (יו"ד רלג) שלא היה דעתו נוחה מזה, והביאו בפת"ש (יו"ד רנא, ד). [ואין מקור בספרי הראשונים לעשות יו"ט ביום שמת בו צדיק.]

[52] רמ"א (תצג, ג)

[53] מ"ב (תצג, טו)

[54] מ"ב (תצג, ה), משום תוספת שמחה

[55] רמ"א תצג, ב

[56] כמ"ש לענין אבל (יו"ד שצ, ב) שאם אמרו לו שמת אביו מותר לגמור. וע' ערה"ש כ' הטעם דאי אפשר שיניח כך ויתראה כמשתגע.

וע"ע תפא"י (יכין, סנהדרין ב או' מ) הביא ראי' לזה מן המשנה שם, שיש גורסים שאינן יכולים לראות המלך בשעה שהוא "מסתפר", והטעם, כיון דנראה מכוער כשהוא חצי מגולח.  

[57] ע' מ"ב (תקנא, עט), ולכאו' ה"ה בספירת העומר.

[58] עמ"ש הר"ש איידער (הל' בין המצרים עמ' ?) בשם הגרמ"פ, ולכאו' ה"ה בספירת העומר. וע' מ"ב (תקנא, עט) דאפשר שיש להתיר באשה לגלח שער דצדעין.

[59] ע' אג"מ (או"ח ד,קב), דלא נהגו במקום הפסד.

[60] שו"ת אור לציון (ח"ג פרק יז, ג)

[61] ע' ארחות רבינו (מהדו"ר ח"ב עמ' צז) דדעתו לא היה נוחה מזה, שמוסיפים מצוה לא כתובה.

ונ"ל דודאי אין להאכיל קטנים מצות בפסח שני, דהא משנה מפורשת (חלה ד, יא) שאין מניחים קטנים לאכול פסח שני כדי שלא יקבענו חובה, ופשוט דגם מנהג זה, שהוא זכר לפסח שני, אין לקבענו חובה.

וע' היכל יצחק (או"ח ס' נג) מצדד להתיר בשעת הדחק לסדר נישואין בפסח שני.

[62] ע' מ"ב (תצד, א), וט"ז ומג"א, די"א דדוקא קידוש צריך להיות בלילה אבל ערבית יכול להתפלל קודם לזה. והטעם, משום "שבע שבתות תמימות". וע' העמק דבר (ויקרא כג, כא) כ' טעם אחר, משום דאצל שבועות כתיב "בעצם", ובא למעט תוספת, והקשה על המג"א דאם כל לילה צריך להיות תמימה, בכל לילה של ספירת העומר אין להתפלל מוקדם. וע' שו"ת להורות נתן (ז, לא) הסביר טעם הדרשה של ההעמ"ד, משום דכיון שאמרה תורה שיום שבועות הוא אחר ז' שבועות תמימות, אי אפשר לעשותו קודם לזה, דתלוי דוקא בסיום השבועות, ואינו כמו שאר יו"ט שהוא תלוי ביום החדש ויכול להמשיך על עצמו הקדושה קודם. ואח"כ דייק בדברי הראשונים דתוספת הוי רק לענין איסור מלאכה ולא לשאר ענינים, וא"כ בשבועות י"ל שיש מצות תוספת וזה אינו סותר הדין של תמימות, ע"ש.

[63] רמ"א (תצ, ?). וע' דרכ"ת (יו"ד פט, יט) שיש נוהגים לאכול בסעודת ליל שבועות רק מאכלי חלב, ומנהג זה לא יתכן, דאע"פ שכתב בשאגת אריה (ס' סו) דאין מצות שמחה דאורייתא אלא בסעודת היום, ובסעודת לילה מחוייב בשמחה רק מדרבנן, ועפ"ז יש להקל שלא לאכול בשר, מ"מ לדעת השע"ת (ס' תקכט) הביא דנראה מדברי מג"א (תקמו, ד) דגם בסעודת לילה מצות שמחה הוי דאורייתא, ולפ"ז גם בלילה צריך לאכול בשר, ע' דרכ"ת שם באריכות.

[64] כ' בספר כתר שם טוב שהאריז"ל קבע מנהג זה, ע"פ הזוהר "וכל שהוא מבני מהימנותא ומבני היכלא דמלכא צריך לעסוק כל הלילה במיני קריאות לקשט הכלה בתכשיטיה". ומג"א (תצד, א) נותן טעם לזה, לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והיה הקב"ה מעורר אותם, כדאיתא במדרש (פרקי דר' אליעזר פר' מא), לכן אנו צריכים לתקן זה. וע' ספר אור זרוע להר' דוד בן יהודה החסיד (הוצאת בןציון הכהן, דף עא ע"א) שכ' נהגו הקדמונים משרתי עליון להיות נעורים כל הלילה.

ע' אבן עזרא (שמות יט, יא) דאולי ישראל היו נעורים כל הלילה.

[65] מ"ב (ד, ל)

[66] מ"ב (ד, נט). ושם כ' דסתם ידים אינן פסולות לברכה, אבל לקמן (ס"ק סא) כ' בשם שע"ת בשם הזוהר דלא יברך בלי נטילת ידים.

[67] מ"ב (מז, כח)

[68] מ"ב (מז, כח). ואם אחר שישן בצהרים, נתכוין לצאת בברכת אהבת עולם בערבית ולמד מיד אחר התפלה, פוטרת ברכה"ת, ואינו יכול לברך מחר בבקר, כן משמע שם.

[69] ע' שו"ע (מז, א-ב) ומ"ב (סק"ב) שלא ילמוד עד שיברך.

[70] מז, ד. וע' מ"ב (סק"ז) דלדעת הגר"א צריך לברך על הרהור, אבל נראה דבכה"ג כיון שיש להסתפק אם נתחייב בברכת התורה כלל, אין צריך להחמיר.

[71] ע' רמ"א (מו, ח) דאפי' לא נתחייב באחת מהן, כגון שלא שמע קול תרנגול, יכול לברך כיון שמברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם. ומ"ב (ס"ק כד) כ' שאם היה נעור כל הלילה, לא יברך אלהי נשמה וברכת מעביר שינה, ובפמ"ג ושע"ת השאירו דבריו בצ"ע, ומסיק בשע"ת דיראה לשמוע אלו השתי ברכות מאחר ויכון לצאת, עכת"ד. וכ' ערה"ש (ס"ק יג) שיכול לברך גם ברכות אלהי נשמה ומעביר שינה, ולכן כיון שלא הכריע במ"ב אם לא שמע מאחר אם יכול לברך בעצמו, כתבנו כדעת ערה"ש.

[72] פשוט שכן דעת המ"ב (מו, כד)

Next: The Three Weeks
The Three Weeks