Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Taking the Arba Minim

Yom TovChapter 76: Purim

It is a mitzvah mid’oraysa to remember, by speaking, that which Amalek did to Bnei Yisrael[1] רמב"ם (?), חינוך (?) . Every male[2] והמנהג שנשים אינם שומעים לשום קריאת התורה (מ"ב רפב,?), והוא הדין בזה. must hear Parshas Zachor[3] וע' מ"ב (תרפה,טז) בשם המג"א שבשעת הדחק יוצא בקריאת פרשת ויבא עמלק בפורים, ומ"ב כ' עליו צ"ע, שכוונת המצוה לזכור מה שעשה לנו הרשע (אשר קרך... ויזנב בך) ולכן נצטוינו למחות את שמו, וזה לא מוזכר בקריאת פורים every year[4] ומובא במהר"ם שיק (מצוה תרה) בשם החת"ס, דבשנה שלפני שנה מעוברת צריך לכוון לצאת פרשת זכור בקריאת פרשת כי תצא, כיון דשיעור שכחה הוי י"ב חדש (כמבואר בגמ' ברכות נח:), ויהיה יותר מי"ב חדש עד שישמע. (אבל חת"ס כ' בשו"ת אה"ע א, קיט, משמע שאין לחוש לזה.)

[אמנם יש לפקפק על זה, דהא רש"י שם ציין המקור לזה מגמ' ב"מ (כח:) דצריך להכריז מציאה עד ג' רגלים, ואח"ז הוי יאוש בעלים, עכת"ד, וא"כ כיון דהכרזת ג' רגלים לפעמים הוי יותר מי"ב חדש ואעפ"כ הצריכו להכריז, מבואר דשיעור שכחה הוי שנה שלימה ואינו תלוי בחדשים, כנלע"ד. אבל יש לעיין דלפי זה צריך לנהוג אבלות י"ב חודש לי"ג חודש בכה"ג, וזו לא שמענו, ע' מלבושי יו"ט (או"ח קלג, א).]

וע' תשובות והנהגות (ה, רכח) דהעיקר להלכה, דאין חיוב מן התורה לקרותו מידי שנה בשנה.
, read with ten men[5] מ"ב משמע שחיוב הקריאה בציבור הוא דרבנן, וע' שעה"צ שהרא"ש משמע שהוא דאורייתא ולא ידעינן מנא ליה שהוא דאורייתא from a sefer torah[6] מ"ב תרפה,יד (and must have in mind to be yotzei with the reading)[7] מ"ב תרפה,יד. [וע' ט"ז בשם רש"ל שאין קטן עולה לפרשת זכור, וב"ח כ' קטן עולה אפי' אינו יודע למי מברכים, וט"ז כ' שקטן היודע למי מברכים עולה (ורמ"א סי' רפ"ב כ' קטן עולה ולא כתב איזה קטן), ואם אינו יודע למי מברכים אינו עולה, דהא אין יוצאים ידי הברכה על ידו, "ואין יוצאים ידי קריאה בלא ברכה". ויש מדייקים מדבריו שצריך לצאת בברכתו (וזה לא מובא בשום פוסק), והקשה עליו פמ"ג דהא ברכות אינם מעכבות, ונשאר בצ"ע. ונראה שכוונת הט"ז, שאע"פ שבשאר קריאה קטן עולה אע"פ שאין ברכתו ברכה כשאינו יודע למי מברכים, אינו מקיים בקריאה זו חיוב הקריאה שתיקנו חז"ל כיון שהם תיקנו שדוקא יקרא בברכה לפניו ולאחריו, ולכן בקריאה זו שהוא קורא דוקא לקיים תקנת חז"ל, צריך שיהיה קריאה עם ברכות, ובזה צריך דוקא קטן היודע למי מברכים.] , and women should recite it privately[8] ספר המצוות הקצר (?) כ' שנשים חייבים בזכירת מעשה עמלק. וע' ספר החנוך שנשים פטורות. וע' מנ"ח הקשה על זה [דמנא ליה לפוטרם ממצות עשה שלא הזמן גרמא בלי ראיה, ומה שכתב הטעם שדרך איש לעשות מלחמה ולא אשה וסיבת המצוה כדי לזכור למחות זרע עמלק, צ"ע דהא אין לפוטרם דאפשר שאין זה טעם המצוה, ואפי' אחר מחיית עמלק אפשר שעדיין יש לנו חיוב לזכור מה שעשה עמלק, ועוד דאין נשים פטורות ממלחמת עמלק דהא למלחמת מצוה אפי' כלה מחופתה חייבת ללחום].

וע' אבנ"ז (או"ח תקט) דנשים פטורים ממצות מחיית עמלק משום מצות עשה שהזמן גרמא, דאסור להרוג בשבת. וע' שו"ת יבי"א (?) הביא הרבה חולקים על זה.
.

On Taanis Esther, before Mincha, the custom is for every male[9] מג"א תרצד,ג וערוה"ש (סק"ח) וסתימות הפוסקים, ודלא כהגהות מנהגים (ע"פ הבנת המג"א שם) שנשים חייבים over thirteen[10] מ"ב תרצד,ה. ודלא כרמ"א דרק חייבים מבן כ' ומעלה to give 3 half-dollars to tzedakah.

On Purim, the 14th of Adar[11] ובירושלים, ושאר עיירות המוקפות חומה, בט"ו.

ועיר מנהטן אין ספק דלא מיקרי מוקפת חומה, דאע"ג דעיר טבריא קורין בו בי"ד וט"ו משום ספק כיון שהים חומתה, אבל במנהטן, לא דרו שם אנשים בימי יהושע (מסורת משה ח"ב עמ' קנח, בשם הגרמ"פ, וע"ש טעמים אחרים). וע' ר"ן (מגילה ב.), וא"ת הרי בכל הערים המוקפות חומה מימות יהושע קורין בט"ו ואפילו בחו"ל ואי אמרת דישיבת העובדי כוכבים אינה ישיבה הרי הן כאילו לא היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון לפי שלא היה בהן באותו זמן ישיבה כלל, עכ"ל. הרי פשוט לו שאם לא היה שם ישוב בימי יהב"נ, לא מיקרי מוקפת חומה, כדעת הגרמ"פ.
, every man and woman[12] ערה"ש (תרצה, יח) is obligated mid’rabanan[13] רמב"ם (הל' מגילה א, א). וע' מ"ש בספה"מ (שורש א) שטעו בו רבים ומנו נר חנוכה ומקרא מגילה מכלל מצות עשה, עכ"ל, וע' רמב"ן (שם) דהיינו הבה"ג. וע' שו"ת חת"ס (או"ח רח) דכיון שהגמ' (מגילה יד.) למד חיוב מגילה בקל וחומר, אם משעבוד לגאולה אומרים שירה בפסח ממיתה לחיים לא כל שכן, וק"ו דאורייתא הוא, א"כ לעשות שום זכר לנס הוא דאורייתא, אבל איכות וכמות הזכרון הוא דרבנן, עכת"ד. to fulfill four mitzvos: krias megila, mishloach manos, matanos l’evyonim, and seuda. The megila must be read at night and during the day; the other mitzvos need only be fulfilled during the day.

When a man who already heard megila reads for someone else, the reader[14] תרצב, ג. וע' מ"ב שיש פוסקים שאם יודעים לברך בעצמן, יברכו לעצמן, והמנהג להקל להוציאן בכל גווני. may recite all three brachos for the listener[15] ויכול לברך שהחיינו בעד חבירו אע"פ שכבר יצא, כ"כ רמ"א (תקפה, ב). וע' מ"ב (שם סק"ה) שאם יודע לברך, טוב יותר לברך בעצמו, אבל המנהג להקל להוציאו בכל גווני, ואין למחות, כי הוא העיקר לדינא.

וע' ביה"ל (תרמא, א ד"ה לעצמו) מחלק למה התם כשעשה חבירו סוכה בשביל בעל הבית, בעה"ב אינו יכול לברך שהחיינו.
. When one recites (or hears) the bracha of shehechiyanu during the day, he should have in mind that the bracha is referring to all the mitzvos of the day.

A man may not eat bread or pas habah b’kisnin before hearing megila, during the day or night, as the poskim compare it to krias shema, which one may not eat before reciting[16] והוא ע"פ המג"א (תרצב, ז) דאפי' פחות מכביצה אין להתיר אלא לצורך גדול, ודלא כרמ"א שמדוייק דדוקא אכילה אסור אבל טעימה מותר. ומג"א הביא מתרה"ד דמדמה דין זה לקר"ש. וע' חיי אדם כ"כ לענין נטילת לולב, ונראה דלדעת החיי"א הוא כלל בכל מצוות דלכתחלה, אע"פ שלא כתבו הפוסקים כן לגבי שאר מצוות כגון תפלת מעריב, הנחת תפלין, תפלת מוסף. ומג"א מבואר דלדעת רמ"א טעימה שרי קודם מגילה משא"כ שאר מצות, והביא סברא דמגילה חמורה כיון שיש בה שהות טובא אתי למיפשע. . A woman who is hungry and wants to eat bread before megila may do so if she sets an alarm on her phone or asks her husband to remind her[17] ע' מ"ב (?) כ"כ במי שהוא חלוש, ונ"ל דהמנהג פשוט דסתם נשים בזה"ז הוו חלושים. .

Before reciting the brachos on the megilla, it should be unrolled entirely[18] תרצ, יז , and folded back and forth over itself so it does not hang down off the table[19] מ"ב (תרצ, נו). (וגם בהמשך קריאתה יכפול אותו על עצמו ולא לגוללו, כן נוהגים). וע' ב"י דבכל שאר מחברים (חוץ מהטור) הבינו דעת ר' האי גאון דקודם הקריאה אינו פושט, אלא בשעת הקריאה כל מה שקרא יניחנה פשוטה. . This applies to the megilla which is being read aloud, whether for an individual[20] כף החיים (תרצ אות קד) {וע' שעה"צ שם} or a shul. However, one who is following along with the reader in a megilla need not unroll it[21] מ"ב (תרצ, נה) .

One should listen and to every word of megila[22] תרצ, יד, ומ"ב (סקמ"ח).

ואם טעה בקריאתה בדבר שנשתנה הענין, כגון נפל נופל, יש לחזור ולקרות המגילה בלי ברכה, כיון שיש מחלקת בשו"ע אם צריך לחזור.

ואם חיסר תיבה אחת (בקריאה או בשמיעה) צריך לחזור ולקרות בברכה אפי' לא נפסד הקריאה עי"ז. אכן, לדעת חיי אדם, אם עי"ז לא נפסד הענין, יחזור לקרות בלי ברכה.

ויש ב' מילים שנוהגים לקרות ב' פעמים, (ח, יא) מילת "להרג" שקוראים גם "ולהרג", וגם (ט, ב) "בפניהם" שקוראים גם "לפניהם". ונראה דהוא ע"פ שו"ע הגר"ז (חלק ג-ד, עמ' תשכח) כ' "קוראים להרג ולאבד ולהרג ולאבד... ואיש לא עמד בפניהם ואיש לא עמד לפניהם". וע' ספר הצדיק ר' יוסף זונדל מסלנט (הדפסת ריבלין עמ' מו) דאצל הגר"ח וולאזין קראו כל הפסוק ב' פעמים. וע' שבט סופר (או"ח ס"ס כז) דאצל החת"ס היו חוזרים על כל הפסוק (אבל לא נהגו כן בשאר בתי כנסיות בעירו), ובמגילה שלו, אצל "להרג" היה כתוב וי"ו בין השיטות, וכתוב "לפניהם" עם בי"ת בין השיטות. וע' ארחות רבינו (ח"ג עמ' מב) דאין צריך לקרות כל הפסוק ב' פעמים, אלא אותו מילה בלבד, אבל בהליכות שלמה (פורים יט, ה) כ' שלא יקרא רק התיבה לבד. [וע' מ"ב (מו, כ).]

וע' מנחת שי (על הפסוקים שם) שיש ב' נוסחאות בכתיבת התיבות עצמן. וע"פ כל הנ"ל, נ"ל דכיון שאנו אוחזים העיקר בכתיבתה כמו שהוא כתוב בכל הספרים, אין זה בכלל ספק של קרי וכתיב אלא הוא ודאי נקרא כדרך כתיבתה אלא שיש מחלקת איזה הוא הכתיבה הנכונה, ולכן אם קראו כפי קריאתה בלבד יצא בדיעבד, שהוא העיקר לדינא.
and follow along in a megila or Chumash[23] מ"ב (תרצ, ס) . If one did not hear a word or several words, e.g., due to coughing or klopping after hearing Haman’s name, he should read the missed words from his Chumash and catch up to the reader at the end of a posuk, and then continue listening[24] מ"ב (תרצ, יט), ומג"א (סקי"ט). [ומסתבר דלכתחלה צריך להיות בסוף פסוק.] . One should follow along in the reading, but if one spaces out in the middle, he is still yotzei[25] שו"ת רדב"ז (ס' תתט), דכיון שהוא עומד בביה"כ, מסתמא דעתו לצאת, משא"כ מי שהיה עומד מאחורי ביה"כ מסתמא אין דעתו לצאת. .

If the baal korei made a mistake when reading the megillah, and he either skipped a letter or word, or he read a word with the wrong nekudos in a manner which changed the meaning, he must be corrected. However, if the change in nikud or trop did not change the meaning, he need not be corrected. If the baal korei was not corrected, see footnote[26] כמה מיני טעויות:

א'- אם דלג איזה תיבה, צריך לחזור ולקרות המגילה. ואם עי"ז שינה פירוש המקרא, צריך לברך, אבל אם לא שינה פירוש המקרא, יקרא בלא ברכה (ביאה"ל תרצ, יד, ע"פ חיי"א שחשש לדעת ריא"ז).

ב'- אם טעה בניקוד ולא שינה פירוש המקרא עי"ז, או אם טעה במלעיל שקראו מלרע, אין צריך לחזור ולקרות. ((ובשינוי בטעמים, ע' ערה"ש {הל' קרה"ת} דאין צריך לחזור.)

ג'- אם דילג איזה אות בתיבה, ולא שינה פירוש המקרא עי"ז, אין צריך לחזור ולקרות (מדוייק בשו"ע תרצ, יד).

ד'- אם טעה בניקוד, שינה פירוש המקרא עי"ז, כגון "יושב" (חולם-צירי) שקרא "ישב" (קמץ-פתח) או "נופל" שקרא "נפל", לדעת מ"ב (תרצ, נא) צריך לחזור ולקרות, ולדעת ערה"ש (כ) כיון שקרא עיקרי התיבות, יצא בדיעבד. וכ' בספר שושנת ישראל ( בשעת הדחק אפשר

טעויות פרטיים {ע"פ ספר שושנת ישראל}
.

When a man reads megila for women, he should recite the bracha of lishmo’a mikra megila[27] מ"ב (תרצב, יא), והוא ע"פ רמ"א (תרפט, ב) שאשה הקוראה לעצמה אומרת לשמוע מקרא מגילה. וע' מעשה רב (אות רמו) שמברך לאשה כמו לאיש. וע' יביע אומר (ח"א, או"ח סי' מד) שיברך על מקרא מגילה, ולא כדעת איזה פוסקים שלא יברך כלל כיון שאי אפשר שהנשים יכוונו לשמוע כל מילה מתחלה ועד סוף.

[והמעיין במקור דברי רמ"א, שהוא המרדכי (מגילה פ"א, אות תשעט) בדעת ראבי"ה, יראה שהנוסח שם הוא "על משמע מגילה", וכן הנוסח בב"י (סי' תרפט, וכתב שם "על מישמע" עם יו"ד), וכן בספר אגודה (מגילה פ"א סי' ג). וע' ראבי"ה (חלק ב - מסכת מגילה סימן תקסט) וז"ל, ונראה לי דנשים מברכות על משמע מגילה ואפילו אי קרו לה לעצמן: ומה שאין אנו מברכין לשמוע בקריאת מגילה כדמברכין לשמוע בקול שופר, משום דבמגילה אם לא השמיע לאזנו יצא, עכ"ל. ואפשר דדעת רמ"א, דכיון שמצדד שגם אנשים יאמרו בלשון "לשמוע", א"כ בנשים גם זה כוונתו, ומ"ש "על משמע" הוא לאו דוקא, ונלע"ד דעדיין צ"ע.]
beforehand (in addition to she’asa nisim and shehechiyanu).

Every person should give at least two portions of food to someone else, such as two different cuts of meat or a food and a drink, to fulfill mishloach manos[28] תרצה, ד. וע' מ"ב (סקי"ח) כ' דבבנין ציון (סי' מד) נסתפק אם יצא ע"י שליח. [אבל המעיין שם יראה דמסקנתו שם דיצא, רק סיים "אולי לכתחלה טוב יותר לשלוח המנות ע"י אחר".] . One should not give two foods which are combined when one is tafel, because then it does not count as a separate food[29] בא"ה תרצה,ז נסתפק בנתן דג וביצה שעליו. וע' ערוה"ש (סקי"ז) כ' שצריך ליתן מנות חשובים, ולכן אם טיח הביצה על הדג, לא יצא כיון שאינו חשוב. . Therefore, if one gives a salad with croutons in it, or a bagel with lox in it, he has not fulfilled his mitzva. One must give food that is ready to eat[30] ערה"ש (תרצה, טו) . It is preferable to give foods which are substantial rather than insignificant ones which the recipient will not appreciate[31] ביאה"ל (ס' תרצה) (e.g. a Danish and orange juice, rather than a sucking candy and a cup of water). A married woman should also give mishloach manos by specifically giving (or sending) one by herself[32] מ"ב (?). ויכול לקנותה מבעלה שיהיה שלה (ע' שו"ע אה"ע פה, ז). .

Every person[33] ועני המתפרנס מן הצדקה, ע' שע"ת (תרצד,א) שפר"ח פוטר ממתל"א, וט"ז וב"ח כ' שחייב should give at least two donations to two poor people[34] תרצד,א . One may give a peruta (a quarter[35] ע' סמ"ע (חו"מ פח, ב) ששיעור הפרוטה נשתנה כפי המקום, ובזמן חז"ל היו יכולים לקנות הרבה פירות בפרוטה, וא"כ בזמן הזה שאין יכולים לקנות בפרוטה כי אם מעט מזעיר, לא סגי בקדושי אשה בפרוטה ולא בפדיון הבן בב' זהובים, וצ"ע, עכת"ד. וע' ש"ך (יו"ד שה, א) חולק עליו בענין פדיון הבן, אבל משמע דמסכים לעצם הדין דבדברים שצריכים פרוטה צריך שיהיה כסף שיכולים לקנות בו. ) to each person[36] מ"ב תרצד,ב. וע' שע"ת נסתפק אם צריך ליתן דוקא כדי שיעור סעודה . Preferably, one should give more money to the poor than he spends on his other mitzvos of the day[37] מ"ב תרצד,ג .

Every person should eat a fleishig[38] ערה"ש (תרצה, א), בשם רמב"ם (הל' מגילה ב, טו). meal, preferably with bread[39] ערה"ש (תרצה, ז), דחייב בסעודה כמו בשבת ויו"ט. דלא כמג"א (סק"ט) שאינו חייב לאכול פת, ומצי מיפטר נפשיה בשאר מיני מטעמים. ואם שכח על הנסים בברה"מ, אינו צריך לחזור (מג"א שם, ומ"ב סקט"ו). , during the day. The meal should be eaten mostly during the day of Purim but one may finish eating at night[40] רמ"א (תרצה, ב) . It is preferable to also eat a festive meal on Purim night (the night before)[41] רמ"א (תרצה, א) . A man should preferably drink some wine, more than one usually drinks, and go to sleep[42] מ"ב תרצה,ה כ' על דברי רמ"א "וכן ראוי לעשות", וע' שו"ע משמע שצריך להשתכר. וע' ביה”ל תמה האיך יחייבו חז"ל שיכרות שהוא מכשול גדול, ותירץ כיון שהנס נעשה ע"י משתאות, חייבו חז"ל לזוכרו ע"י משתה.

ומשמע בגמ' (מגילה ז:) דדוקא אנשים חייבים להשתכר, ממ"ש "מיחייב איניש לבסומי", ונ"ל שכן נוהגים הנשים שאין שותים יין כלל, אבל באמת אין סברא לפטור נשים ממצוה זו, ונראה שיש להם לשתות קצת.
.

When Purim falls on Friday, one should try to eat his Purim meal in the morning[43] רמ"א (תרצה, ב) . If this is difficult, he may eat it anytime, but should try to stop eating early enough that he will be hungry to eat the Friday night meal[44] שו"ע (רמט, ב). וע"ש כ' מצוה למנוע מט' שעות ולמעלה, ומה שכתבתי בפנים הוא ע"פ מ"ב (רמט, יז). וע' ביה"ל (ד"ה מותר) ומג"א (סק"ו) דדעת הלבוש שאם אי אפשר לקיים שתיהם משום דהוי אכילה גסה, יאכל הסעודת מצוה וידחה סעודת שבת, ובביה"ל חולק עליו לענין סעודת ברית מילה ופדיון הבן משום שאינם חובה אלא מצוה בעלמא, משא"כ סעודת שבת דהוי חובה. ולא ברור שם אם כוונתו דגם בפורים אין לעשות כן, אבל במ"ב (סקי"ג) מבואר דגם בסעודת פורים אין לאוכלו לכתחלה אחר מנחה. וע' פמ"ג (אש"א סק"ו) הקשה על הלבוש דאיך סעודה דרבנן ידחה סעודת ליל שבת דאורייתא, ותי' משום דאכתי לא הגיע זמן המצוה, ע"ש. .

It is customary not to perform work on Purim[45] רמ"א (תרצו, א) . However, one may be lenient to do buying and selling[46] מ"ב (תרצו, ג) , perform work to avoid a financial loss[47] מ"ב (שעה"צ תרצו, ג) , or work for a mitzva-related purposes[48] רמ"א (תרצו, א) . For example, one may open his store on Purim[49] ערה"ש (תרצו, ב) , place orders for his business, or execute stock trades. One may also hire himself out as a driver to assist one collecting money for charity, or go to work so he will not lose his job or his existing clients. However, one should try to avoid doing business, so he will not get distracted from the happiness of the day[50] מ"ב (תרצו, ו) . One may allow his non-Jewish employees to work for him on Purim[51] מ"ב (תרצו, ב) .

 


[1] רמב"ם (?), חינוך (?)

[2] והמנהג שנשים אינם שומעים לשום קריאת התורה (מ"ב רפב,?), והוא הדין בזה.

[3] וע' מ"ב (תרפה,טז) בשם המג"א שבשעת הדחק יוצא בקריאת פרשת ויבא עמלק בפורים, ומ"ב כ' עליו צ"ע, שכוונת המצוה לזכור מה שעשה לנו הרשע (אשר קרך... ויזנב בך) ולכן נצטוינו למחות את שמו, וזה לא מוזכר בקריאת פורים

[4] ומובא במהר"ם שיק (מצוה תרה) בשם החת"ס, דבשנה שלפני שנה מעוברת צריך לכוון לצאת פרשת זכור בקריאת פרשת כי תצא, כיון דשיעור שכחה הוי י"ב חדש (כמבואר בגמ' ברכות נח:), ויהיה יותר מי"ב חדש עד שישמע. (אבל חת"ס כ' בשו"ת אה"ע א, קיט, משמע שאין לחוש לזה.)

[אמנם יש לפקפק על זה, דהא רש"י שם ציין המקור לזה מגמ' ב"מ (כח:) דצריך להכריז מציאה עד ג' רגלים, ואח"ז הוי יאוש בעלים, עכת"ד, וא"כ כיון דהכרזת ג' רגלים לפעמים הוי יותר מי"ב חדש ואעפ"כ הצריכו להכריז, מבואר דשיעור שכחה הוי שנה שלימה ואינו תלוי בחדשים, כנלע"ד. אבל יש לעיין דלפי זה צריך לנהוג אבלות י"ב חודש לי"ג חודש בכה"ג, וזו לא שמענו, ע' מלבושי יו"ט (או"ח קלג, א).]

וע' תשובות והנהגות (ה, רכח) דהעיקר להלכה, דאין חיוב מן התורה לקרותו מידי שנה בשנה.

[5] מ"ב משמע שחיוב הקריאה בציבור הוא דרבנן, וע' שעה"צ שהרא"ש משמע שהוא דאורייתא ולא ידעינן מנא ליה שהוא דאורייתא

[6] מ"ב תרפה,יד

[7] מ"ב תרפה,יד. [וע' ט"ז בשם רש"ל שאין קטן עולה לפרשת זכור, וב"ח כ' קטן עולה אפי' אינו יודע למי מברכים, וט"ז כ' שקטן היודע למי מברכים עולה (ורמ"א סי' רפ"ב כ' קטן עולה ולא כתב איזה קטן), ואם אינו יודע למי מברכים אינו עולה, דהא אין יוצאים ידי הברכה על ידו, "ואין יוצאים ידי קריאה בלא ברכה". ויש מדייקים מדבריו שצריך לצאת בברכתו (וזה לא מובא בשום פוסק), והקשה עליו פמ"ג דהא ברכות אינם מעכבות, ונשאר בצ"ע. ונראה שכוונת הט"ז, שאע"פ שבשאר קריאה קטן עולה אע"פ שאין ברכתו ברכה כשאינו יודע למי מברכים, אינו מקיים בקריאה זו חיוב הקריאה שתיקנו חז"ל כיון שהם תיקנו שדוקא יקרא בברכה לפניו ולאחריו, ולכן בקריאה זו שהוא קורא דוקא לקיים תקנת חז"ל, צריך שיהיה קריאה עם ברכות, ובזה צריך דוקא קטן היודע למי מברכים.]

[8] ספר המצוות הקצר (?) כ' שנשים חייבים בזכירת מעשה עמלק. וע' ספר החנוך שנשים פטורות. וע' מנ"ח הקשה על זה [דמנא ליה לפוטרם ממצות עשה שלא הזמן גרמא בלי ראיה, ומה שכתב הטעם שדרך איש לעשות מלחמה ולא אשה וסיבת המצוה כדי לזכור למחות זרע עמלק, צ"ע דהא אין לפוטרם דאפשר שאין זה טעם המצוה, ואפי' אחר מחיית עמלק אפשר שעדיין יש לנו חיוב לזכור מה שעשה עמלק, ועוד דאין נשים פטורות ממלחמת עמלק דהא למלחמת מצוה אפי' כלה מחופתה חייבת ללחום].

וע' אבנ"ז (או"ח תקט) דנשים פטורים ממצות מחיית עמלק משום מצות עשה שהזמן גרמא, דאסור להרוג בשבת. וע' שו"ת יבי"א (?) הביא הרבה חולקים על זה.

[9] מג"א תרצד,ג וערוה"ש (סק"ח) וסתימות הפוסקים, ודלא כהגהות מנהגים (ע"פ הבנת המג"א שם) שנשים חייבים

[10] מ"ב תרצד,ה. ודלא כרמ"א דרק חייבים מבן כ' ומעלה

[11] ובירושלים, ושאר עיירות המוקפות חומה, בט"ו.

ועיר מנהטן אין ספק דלא מיקרי מוקפת חומה, דאע"ג דעיר טבריא קורין בו בי"ד וט"ו משום ספק כיון שהים חומתה, אבל במנהטן, לא דרו שם אנשים בימי יהושע (מסורת משה ח"ב עמ' קנח, בשם הגרמ"פ, וע"ש טעמים אחרים). וע' ר"ן (מגילה ב.), וא"ת הרי בכל הערים המוקפות חומה מימות יהושע קורין בט"ו ואפילו בחו"ל ואי אמרת דישיבת העובדי כוכבים אינה ישיבה הרי הן כאילו לא היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון לפי שלא היה בהן באותו זמן ישיבה כלל, עכ"ל. הרי פשוט לו שאם לא היה שם ישוב בימי יהב"נ, לא מיקרי מוקפת חומה, כדעת הגרמ"פ.

[12] ערה"ש (תרצה, יח)

[13] רמב"ם (הל' מגילה א, א). וע' מ"ש בספה"מ (שורש א) שטעו בו רבים ומנו נר חנוכה ומקרא מגילה מכלל מצות עשה, עכ"ל, וע' רמב"ן (שם) דהיינו הבה"ג. וע' שו"ת חת"ס (או"ח רח) דכיון שהגמ' (מגילה יד.) למד חיוב מגילה בקל וחומר, אם משעבוד לגאולה אומרים שירה בפסח ממיתה לחיים לא כל שכן, וק"ו דאורייתא הוא, א"כ לעשות שום זכר לנס הוא דאורייתא, אבל איכות וכמות הזכרון הוא דרבנן, עכת"ד.

[14] תרצב, ג. וע' מ"ב שיש פוסקים שאם יודעים לברך בעצמן, יברכו לעצמן, והמנהג להקל להוציאן בכל גווני.

[15] ויכול לברך שהחיינו בעד חבירו אע"פ שכבר יצא, כ"כ רמ"א (תקפה, ב). וע' מ"ב (שם סק"ה) שאם יודע לברך, טוב יותר לברך בעצמו, אבל המנהג להקל להוציאו בכל גווני, ואין למחות, כי הוא העיקר לדינא.

וע' ביה"ל (תרמא, א ד"ה לעצמו) מחלק למה התם כשעשה חבירו סוכה בשביל בעל הבית, בעה"ב אינו יכול לברך שהחיינו.

[16] והוא ע"פ המג"א (תרצב, ז) דאפי' פחות מכביצה אין להתיר אלא לצורך גדול, ודלא כרמ"א שמדוייק דדוקא אכילה אסור אבל טעימה מותר. ומג"א הביא מתרה"ד דמדמה דין זה לקר"ש. וע' חיי אדם כ"כ לענין נטילת לולב, ונראה דלדעת החיי"א הוא כלל בכל מצוות דלכתחלה, אע"פ שלא כתבו הפוסקים כן לגבי שאר מצוות כגון תפלת מעריב, הנחת תפלין, תפלת מוסף. ומג"א מבואר דלדעת רמ"א טעימה שרי קודם מגילה משא"כ שאר מצות, והביא סברא דמגילה חמורה כיון שיש בה שהות טובא אתי למיפשע.

[17] ע' מ"ב (?) כ"כ במי שהוא חלוש, ונ"ל דהמנהג פשוט דסתם נשים בזה"ז הוו חלושים.

[18] תרצ, יז

[19] מ"ב (תרצ, נו). (וגם בהמשך קריאתה יכפול אותו על עצמו ולא לגוללו, כן נוהגים). וע' ב"י דבכל שאר מחברים (חוץ מהטור) הבינו דעת ר' האי גאון דקודם הקריאה אינו פושט, אלא בשעת הקריאה כל מה שקרא יניחנה פשוטה.

[20] כף החיים (תרצ אות קד) {וע' שעה"צ שם}

[21] מ"ב (תרצ, נה)

[22] תרצ, יד, ומ"ב (סקמ"ח).

ואם טעה בקריאתה בדבר שנשתנה הענין, כגון נפל נופל, יש לחזור ולקרות המגילה בלי ברכה, כיון שיש מחלקת בשו"ע אם צריך לחזור.

ואם חיסר תיבה אחת (בקריאה או בשמיעה) צריך לחזור ולקרות בברכה אפי' לא נפסד הקריאה עי"ז. אכן, לדעת חיי אדם, אם עי"ז לא נפסד הענין, יחזור לקרות בלי ברכה.

ויש ב' מילים שנוהגים לקרות ב' פעמים, (ח, יא) מילת "להרג" שקוראים גם "ולהרג", וגם (ט, ב) "בפניהם" שקוראים גם "לפניהם". ונראה דהוא ע"פ שו"ע הגר"ז (חלק ג-ד, עמ' תשכח) כ' "קוראים להרג ולאבד ולהרג ולאבד... ואיש לא עמד בפניהם ואיש לא עמד לפניהם". וע' ספר הצדיק ר' יוסף זונדל מסלנט (הדפסת ריבלין עמ' מו) דאצל הגר"ח וולאזין קראו כל הפסוק ב' פעמים. וע' שבט סופר (או"ח ס"ס כז) דאצל החת"ס היו חוזרים על כל הפסוק (אבל לא נהגו כן בשאר בתי כנסיות בעירו), ובמגילה שלו, אצל "להרג" היה כתוב וי"ו בין השיטות, וכתוב "לפניהם" עם בי"ת בין השיטות. וע' ארחות רבינו (ח"ג עמ' מב) דאין צריך לקרות כל הפסוק ב' פעמים, אלא אותו מילה בלבד, אבל בהליכות שלמה (פורים יט, ה) כ' שלא יקרא רק התיבה לבד. [וע' מ"ב (מו, כ).]

וע' מנחת שי (על הפסוקים שם) שיש ב' נוסחאות בכתיבת התיבות עצמן. וע"פ כל הנ"ל, נ"ל דכיון שאנו אוחזים העיקר בכתיבתה כמו שהוא כתוב בכל הספרים, אין זה בכלל ספק של קרי וכתיב אלא הוא ודאי נקרא כדרך כתיבתה אלא שיש מחלקת איזה הוא הכתיבה הנכונה, ולכן אם קראו כפי קריאתה בלבד יצא בדיעבד, שהוא העיקר לדינא.

[23] מ"ב (תרצ, ס)

[24] מ"ב (תרצ, יט), ומג"א (סקי"ט). [ומסתבר דלכתחלה צריך להיות בסוף פסוק.]

[25] שו"ת רדב"ז (ס' תתט), דכיון שהוא עומד בביה"כ, מסתמא דעתו לצאת, משא"כ מי שהיה עומד מאחורי ביה"כ מסתמא אין דעתו לצאת.

[26] כמה מיני טעויות:

א'- אם דלג איזה תיבה, צריך לחזור ולקרות המגילה. ואם עי"ז שינה פירוש המקרא, צריך לברך, אבל אם לא שינה פירוש המקרא, יקרא בלא ברכה (ביאה"ל תרצ, יד, ע"פ חיי"א שחשש לדעת ריא"ז).

ב'- אם טעה בניקוד ולא שינה פירוש המקרא עי"ז, או אם טעה במלעיל שקראו מלרע, אין צריך לחזור ולקרות. ((ובשינוי בטעמים, ע' ערה"ש {הל' קרה"ת} דאין צריך לחזור.)

ג'- אם דילג איזה אות בתיבה, ולא שינה פירוש המקרא עי"ז, אין צריך לחזור ולקרות (מדוייק בשו"ע תרצ, יד).

ד'- אם טעה בניקוד, שינה פירוש המקרא עי"ז, כגון "יושב" (חולם-צירי) שקרא "ישב" (קמץ-פתח) או "נופל" שקרא "נפל", לדעת מ"ב (תרצ, נא) צריך לחזור ולקרות, ולדעת ערה"ש (כ) כיון שקרא עיקרי התיבות, יצא בדיעבד. וכ' בספר שושנת ישראל ( בשעת הדחק אפשר

טעויות פרטיים {ע"פ ספר שושנת ישראל}

[27] מ"ב (תרצב, יא), והוא ע"פ רמ"א (תרפט, ב) שאשה הקוראה לעצמה אומרת לשמוע מקרא מגילה. וע' מעשה רב (אות רמו) שמברך לאשה כמו לאיש. וע' יביע אומר (ח"א, או"ח סי' מד) שיברך על מקרא מגילה, ולא כדעת איזה פוסקים שלא יברך כלל כיון שאי אפשר שהנשים יכוונו לשמוע כל מילה מתחלה ועד סוף.

[והמעיין במקור דברי רמ"א, שהוא המרדכי (מגילה פ"א, אות תשעט) בדעת ראבי"ה, יראה שהנוסח שם הוא "על משמע מגילה", וכן הנוסח בב"י (סי' תרפט, וכתב שם "על מישמע" עם יו"ד), וכן בספר אגודה (מגילה פ"א סי' ג). וע' ראבי"ה (חלק ב - מסכת מגילה סימן תקסט) וז"ל, ונראה לי דנשים מברכות על משמע מגילה ואפילו אי קרו לה לעצמן: ומה שאין אנו מברכין לשמוע בקריאת מגילה כדמברכין לשמוע בקול שופר, משום דבמגילה אם לא השמיע לאזנו יצא, עכ"ל. ואפשר דדעת רמ"א, דכיון שמצדד שגם אנשים יאמרו בלשון "לשמוע", א"כ בנשים גם זה כוונתו, ומ"ש "על משמע" הוא לאו דוקא, ונלע"ד דעדיין צ"ע.]

[28] תרצה, ד. וע' מ"ב (סקי"ח) כ' דבבנין ציון (סי' מד) נסתפק אם יצא ע"י שליח. [אבל המעיין שם יראה דמסקנתו שם דיצא, רק סיים "אולי לכתחלה טוב יותר לשלוח המנות ע"י אחר".]

[29] בא"ה תרצה,ז נסתפק בנתן דג וביצה שעליו. וע' ערוה"ש (סקי"ז) כ' שצריך ליתן מנות חשובים, ולכן אם טיח הביצה על הדג, לא יצא כיון שאינו חשוב.

[30] ערה"ש (תרצה, טו)

[31] ביאה"ל (ס' תרצה)

[32] מ"ב (?). ויכול לקנותה מבעלה שיהיה שלה (ע' שו"ע אה"ע פה, ז).

[33] ועני המתפרנס מן הצדקה, ע' שע"ת (תרצד,א) שפר"ח פוטר ממתל"א, וט"ז וב"ח כ' שחייב

[34] תרצד,א

[35] ע' סמ"ע (חו"מ פח, ב) ששיעור הפרוטה נשתנה כפי המקום, ובזמן חז"ל היו יכולים לקנות הרבה פירות בפרוטה, וא"כ בזמן הזה שאין יכולים לקנות בפרוטה כי אם מעט מזעיר, לא סגי בקדושי אשה בפרוטה ולא בפדיון הבן בב' זהובים, וצ"ע, עכת"ד. וע' ש"ך (יו"ד שה, א) חולק עליו בענין פדיון הבן, אבל משמע דמסכים לעצם הדין דבדברים שצריכים פרוטה צריך שיהיה כסף שיכולים לקנות בו.

[36] מ"ב תרצד,ב. וע' שע"ת נסתפק אם צריך ליתן דוקא כדי שיעור סעודה

[37] מ"ב תרצד,ג

[38] ערה"ש (תרצה, א), בשם רמב"ם (הל' מגילה ב, טו).

[39] ערה"ש (תרצה, ז), דחייב בסעודה כמו בשבת ויו"ט. דלא כמג"א (סק"ט) שאינו חייב לאכול פת, ומצי מיפטר נפשיה בשאר מיני מטעמים. ואם שכח על הנסים בברה"מ, אינו צריך לחזור (מג"א שם, ומ"ב סקט"ו).

[40] רמ"א (תרצה, ב)

[41] רמ"א (תרצה, א)

[42] מ"ב תרצה,ה כ' על דברי רמ"א "וכן ראוי לעשות", וע' שו"ע משמע שצריך להשתכר. וע' ביה”ל תמה האיך יחייבו חז"ל שיכרות שהוא מכשול גדול, ותירץ כיון שהנס נעשה ע"י משתאות, חייבו חז"ל לזוכרו ע"י משתה.

ומשמע בגמ' (מגילה ז:) דדוקא אנשים חייבים להשתכר, ממ"ש "מיחייב איניש לבסומי", ונ"ל שכן נוהגים הנשים שאין שותים יין כלל, אבל באמת אין סברא לפטור נשים ממצוה זו, ונראה שיש להם לשתות קצת.

[43] רמ"א (תרצה, ב)

[44] שו"ע (רמט, ב). וע"ש כ' מצוה למנוע מט' שעות ולמעלה, ומה שכתבתי בפנים הוא ע"פ מ"ב (רמט, יז). וע' ביה"ל (ד"ה מותר) ומג"א (סק"ו) דדעת הלבוש שאם אי אפשר לקיים שתיהם משום דהוי אכילה גסה, יאכל הסעודת מצוה וידחה סעודת שבת, ובביה"ל חולק עליו לענין סעודת ברית מילה ופדיון הבן משום שאינם חובה אלא מצוה בעלמא, משא"כ סעודת שבת דהוי חובה. ולא ברור שם אם כוונתו דגם בפורים אין לעשות כן, אבל במ"ב (סקי"ג) מבואר דגם בסעודת פורים אין לאוכלו לכתחלה אחר מנחה. וע' פמ"ג (אש"א סק"ו) הקשה על הלבוש דאיך סעודה דרבנן ידחה סעודת ליל שבת דאורייתא, ותי' משום דאכתי לא הגיע זמן המצוה, ע"ש.

[45] רמ"א (תרצו, א)

[46] מ"ב (תרצו, ג)

[47] מ"ב (שעה"צ תרצו, ג)

[48] רמ"א (תרצו, א)

[49] ערה"ש (תרצו, ב)

[50] מ"ב (תרצו, ו)

[51] מ"ב (תרצו, ב)

Next: Forbidden Foods
Forbidden Foods