ShabbosHalachos of Carrying Outside

One may not carry anything from inside an enclosure to outside or from outside to inside [1]רמב"ם (שבת יב, ח) . One also may not carry anything 4 amos in Reshus Harabim.

It is assur mid’oraysa to carry from a private reshus into a reshus harabim d’oraysa and place it down [2]אבל בלא הנחה פטור אבל אסור. משום דלשון הוצאה בכל התורה משמע רק עם עקירה והנחה, כן משמע בגמ' פסחים (פה:). . Mid’rabanan, one may not carry anything from an enclosed area to a non-enclosed area, or from one person’s domain to another person’s domain. All carrying is permitted within the confines of an eruv.

In order to establish an eruv chatzeiros, one must erect halachic “walls” around the area and create “shared usage” by assigning bread as the eiruv . With Jews, this can be affected using shituf or eiruv [3]ויכולים גם לבטל רשות, ואם שכחו לא עירבו, יכולים רק לבטל רשות. ולענין אי מועיל שכירות בישראל, כ' שו"ע (שפ,ג) אם אינו רוצה לבטל רשות אל להשכירו, י"א שמועיל (רא"ש ערובין ו,יג) וי"א שלא מועיל (ר"ם הו"ד שם). ומג"א כ' דמח' זו רק לענין שכירות בשבת, אבל לכו"ע יכול להשכיר בחול. [ע' מחה"ש שמדייק בדברי השו"ע שאינו מחלק, אבל אפשר שגם השו"ע מסכים לזה מדכתב אם אינו רוצה "לבטל" ולא "לערב", משמע דרק בשבת יש מחלקת] וע' ט"ז כ' טעם הר"ם, כיון דשכירות זו נעשה אפי' בפחות משוה פרוטה, ובישראל פחות משוה פרוטה אינו כלום, בטלו שכירות בישראל [וע' קרבן נתנאל ברא"ש שם, משמע רק בטלו הקולות של שכירות, כגון לעשותו בשבת ולשכור בפחות מו"פ, אבל שאר שכירות מועיל, כהמג"א]. ולדינא, כ' המ"ב (סקי"ג) שהא"ר כ' אין שכירות מועיל בישראל [חולק על המג"א בהבנת הר"ם, וגם פסק לדינא כהר"ם], אבל שארי אחרונים מקילין. (the nusach which is used contains both), and with non-Jews, only sechirus (renting) is effective.

Some are scrupulous not to rely on city eiruvin [4]נבאר כמה טעמים שיש להחמיר שלא לטלטל בעירובין בזמן הזה.

בעיות שאין עירוב מועיל ברשות הרבים דאורייתא

א'- אם רחובות שלנו הם רשות הרבים דאורייתא או דלא הוו רשה"ר כיון שאין שם ס' רבוא, לדעת רמב"ם ועוד הרבה ראשונים כל רחוב שהוא רחב ט"ז אמות (~29 ft.) הוי רשה"ר דאורייתא, ואין עירוב מועיל בכה"ג. ולדעת רמ"א (שמו, ג) ומג"א, יש להקל בזה, וכ"כ פמ"ג בדעת השו"ע (ע' כל זה בשו"ע שמה, ז, וע' מחה"ש כ' דדעת השו"ע להחמיר), וע' מ"ב (שם) כ' בעל נפש יחמיר, וע' ביאה"ל (שם ד"ה שאין) דן בזה באריכות.

ולענין רחוב שהוא רוחב ט"ז אמה ובהמשך נתקצר רחבו עד שהוא פחות מזה והוי מבוי, ע' ביאה"ל (שמה, ט ד"ה י"ג ) שאם בהמשך הוי י"ג אמות ושליש הוי רה"ר, ואם בהמשך אינו י"ג אמה ושליש, ע' שו"ע (שמה, ח) י"א דגם המבוי נחשב רה"ר, וביאה"ל (שם) כ' שהוא מחלקת ראשונים ובסע' ט' סתם כדעת המקילים, וכן דעת הגר"א שהוא מחלקת, ויש רוצים להשוות דכשהולך המבוי לרוחב רה"ר הוי רה"ר דוקא בי"ג, אבל לאורך רה"ר הוי רה"ר אפי' פחות מי"ג. [ויש לעיין בזה דלא ניתן לזה שיעור כמה המשך הוי רה"ר, ופשוט מסברא שצריך להיות גבול בזה, ולא מצאתי מפורש בפוסקים.]

ולענין צדי הרחוב, דינם ככרמלית (שסא, ב).

ב'- רחובות ההולכים מעיר לעיר, אפשר דאפי' להסוברים דאין רשה"ר אא"כ יש שם ס' רבוא, אבל ברחובות בין העיירות, הוי רשה"ר אפי' בלי ס' רבוא, כן מצדד הרמב"ן בדעת רש"י. אבל אין זה מסקנתו, כמ"ש ביאה"ל (שמה, ז). וכיון דלמעשה בביאה"ל דחה צד זו, למעשה לא נראה דצריך להחמיר.

ג'- אפי' בעיר שיש בו חומה, אם אין דלתותיה נעולות בלילה או הרחוב מפולש משער לשער, הוי רשה"ר (שו"ע שמה, ז). אמנם נראה דבדרך כלל אין הרחובות מכוונות ממש משער לשער, ולכן עכ"פ אם יש לו חומה, אין צורך להחמיר דהוי ר"ה. ובעיר שאין לו חומה, אם הרחוב הוא ט"ז אמה הוי רה"ר כמ"ש לעיל.

ד'- (צד להקל) דלדעת רמב"ם (ע' שסד, ב) אפי' במקום רה"ר דאורייתא, יכול לערב בצורת הפתח ולא אמרינן אתי רבים ומבטלי מחיצה, אבל רוב פוסקים חולקים על זה.

ה'- (צד להקל ולהחמיר) לדעת אג"מ לא הוי רה"ר אלא כשיש שם ב' או ג' מיליון אנשים, כדי שיהיה ס' רבוא ברחובותיה בכל יום, אבל מחשב כל הרחובות בשטח י"ב מיל כרחוב אחת לענין זה.

ו'- (צד להקל) ערה"ש (שמה, ?) כ' דשוק הסוחרים או רחוב המפולש לא מיקרי רה"ר אלא כשיש רק אחד בעיר, אבל כשיש שם הרבה רחובות והרבה שווקים לא מיקרי רה"ר.

---ויש כמה צדדים להקל בעירובין גדולים, כגון בעיר ברוקלין ומנהטן:

א'- לדעת חזון איש, בכל מקום שיש עומד מרובה, דנין מקום הפרוץ כאילו יש שם מחיצה, וא"כ "מחיצה" זה יכול להצטרף עם עוד מחיצות לעשותו מוקף מג' מחיצות לעשותו רה"י דאורייתא, ועפ"ז יש להחשיב כל עיר ברוקלין (או שאר עיר שיש בתים בנויים זה אצל זה או שיש בו הרבה מחיצות) ככרמלית.

ב'- אפשר שאין בהם ס' רבוא כיון שאין להצטרף אנשים שנוסעים ברכב שהוא למעלה מ-י' טפחים, כמ"ש בית אפרים (ס' כו).

בעיות בשכירות הבתים

בכל מקום שיש שם ישראל אחד, או ישראל אחד וגויים, אינו צריך שכירות או עירוב, משום שאינו שכיח שידור כך. אבל כשיש שם ב' ישראלים, צריך שיתוף עירוב עם כולם. ובשביל זה, ישראל אחד נותן קופסה של מצות ומזכה אותו לכל הדרים באותו עיר ולמי שיבוא לשם. וצריך ליתן העירוב במקום שיכול להגיע לשם בשבת, ונהגו ליתנו בבית כנסת, ע' לקמן. וצריך לשכור המקום מן העכו"ם או לשכור מן השכיר של העכו"ם, או ליתן כלי בחצר העכו"ם (או לקבל רשות ליתנו שם) או לשכור ממי שנתן שם כלי. ולמעשה, סומכים על שכירות הבתים מן העירייה, או בצירוף fire department, או police department, או mayor, או כולם ביחד, והסברא הוא דאע"פ שאין רשות לאחד מהם ליכנס לבית בלי רשות או סיבה משום 4th amendment שאסור להם ליכנס או לחפש בבית, אבל באמת הרשות ניתן אצל הממשלה אלא שהממשלה עצמו נתן הגבלות על זה, ואם היינו מקבלים כל הרשויות מכל חלקי הממשלה, בודאי השכירות יועיל. [ולפע"ד, סברא זו צודקת, אבל צריך לקבל רשות מן ה-US Supreme Court, כיון שהם הבעלים שישמרו על ה-Constitution, ובלי זה לא יועיל שום נתינת רשות.]

אבל אם שוכרים מן utility company כגון water or electric, שיש להם כלי שמודד ההשתמשות בתוך חצר של כל אחד ואחד, נראה דהוי שכירות מעולה, דהא כתב ביאה"ל (שפב, יא ד"ה או) דאפי' נתן לו רשות רק להשתמש בחצרו מהני, ועוד כתב (סע' טו ד"ה אם) שאם נתן לו רשות רק להניח שם חפץ אחד, מהני. ואע"פ שאין לו רשות ליכנס לבית, אבל כ' שו"ע (סע' יג) דדוקא אם יחד לו מקום בבית שמשאיל לו, לא מהני השכירות, אבל אם שכר סתמא, מהני (ואין להקשות דהא פשוט שאין להם רשות ליתן כלי שלהם בכל שטח הבית וא"כ הוי כייחד להם מקום בחצר, דהא בכל סי' שפב, פשוט לכל בר דעת שאין לשום שכיר רשות לילך למקום המיוחד לבעל הבית כגון חדר שהבעה"ב ישן שם, ואפי' הכי מהני השכירות, וצ"ל דאע"פ שהוא פשוט, אבל כל זמן שלא פירש בהדיא שאין רשות ליתן הכלי בכל מקום בבית, מהני כשכירות כל הבית). ושמעתי שיש סברא להחמיר משום שאין נותנים הכלי שם לצורך השכיר אלא לצורך הבעה"ב, אבל נלע"ד שאין חילוק בזה, דהא כל שכיר גם בזמן הגמ' היה שם משום שיש הנאה גם לבעה"ב (שיש לו עובד) וגם לשכיר (שיקבל עבודה), והוי ממש כמו חברת המים שיש הנאה לחברת המים וגם לכל בעה"ב. ויש שפקפקו על זה מהא דכתב מ"ב (ס"ק מג) שהרשות ששכר צריך להיות שיש רשות לשתיהם להשתמש בה, או שיש לו רשות לסלק את הישראל משם, וכלי מדידת המים הוי רק של ה-utility. אמנם נ"ל שאין בעיא בזה, דהא באמת שתיהם משתמשים בה, דהא הצנור שבתוך הקופא של חברת המים, הוא של בעה"ב, וא"כ הרי בעה"ב גם משתמש בו לצרכו, ועוד, שהרי הבעה"ב יכול לומר לחברת המים שהוא רוצה לשנות מקום הכלי למקום אחר, וא"כ אין המקום מיוחד ממש לחברת המים. אגב יש להוסיף, שיש חילוק בין תפיסות יד המועלת כשכירות בעכו"ם ובישראל, דבתפיסת יד מעכו"ם, כל כלי שנותן ביד עכו"ם הוי שכירות המועלת לטלטל שם, משא"כ מישראל, צריך להיות דבר מוקצה שאינו ניטל בשבת. ויש להסביר הטעם בזה, דבאמת דירת עכו"ם לא שמה דירה ואינו צריך שכירות לערב הרשויות אלא משום גזירה, ולכן הקילו לעשות שכירות קטנה, משא"כ בשכירות מישראל שהוא מדינא שלא יהא נראה כרשות הרבים, בזה צריך שכירות של קיימא. ואפשר דמשום זה, בחיל של מלך שבאו לעיר, שכשהם באו לדור באיזה חדר נעשה כשלהם וכמעט אין לבעליו שום רשות שם נגדם, ע' ביאה"ל שצריך תפיסות יד חזקה.

ושמעתי מר' מ. בעקער דרך אחרת להתיר להתיר הטלטול. מבואר ברמ"א (שצא, א) שאם שכרו רשות המבוי מן שר העיר, מותר לטלטל מבתיהם למבוי כיון שיש רשות להשר לסלק כל העכו"ם משם. וא"כ, אין איסור אלא לטלטל מבתי ישראלים לתוך חצר העכו"ם או ביתו, אבל מותר לטלטל מבית ישראל לבית ישראל או לחצריהם דרך המבוי. ואע"פ שהמבוי פרוץ למקום האסור, אין המבוי פרוץ לחצריהם אלא לענין כלי בית אבל לענין כלי חצר לא הוי מקום האסור כיון דמותר לטלטל כלי מבוי (או כלי חצר) ממבוי לחצר (שו"ע שפח, א, ומ"ב סק"ב). (ומשמע בס' שצא דמותר אע"פ שהוא פרוץ לענין כלי בית למקום האסור, ממה שלא כתבו הפוסקים שם דמותר רק בציור שיש צורת הפתח בפני כל החצירות.) וא"כ כיון ששכרו רשות מן העירייה כגון ה-mayor, שיש לו רשות לסלק העכו"ם מן הרחובות, הרי מותר לטלטל בבתי ישראל וחצרותיהם בכל שטח העירוב.

ועוד בענין השכירות, האם שכירות מועילה מן ישראלים מומרים או דוקא מן עכו"ם, ע' שו"ע (שפה, ג) ומ"ב (סק"ה) דמחלל שבת בפרהסיא הוי כעכו"ם ומועיל שכירות, ואם מחללו רק בצינעא הרי הוא כישראל ומבטל רשות [ונלע"ד דפשוט בכה"ג שיכול ליתן פת לעירוב].

ולענין שכירות מישראל שומר תורה ומצוות שאינו רוצה להשתתף בעירוב, ע' שואל ומשיב ((מהדו"ת ב, סב) והאלף לך שלמה (ס' קפב) שיש להקל להצטרפו בעל כרחו כיון שזכות הוא לו, ואע"פ שאינו רוצה לקנות חלק בעירוב, לא צריך קנין ממש אלא כל שיש לו רשות לקחת, מהני לגבי עירוב. ואפי' אם לא מהני לזכותו בעירוב בעל כרחו, ע' שו"ע (שפ, ג) מחלקת אם מועיל שכירות בישראל, ומ"ב (ס"ג יג) משמע דלמעשה, יכול להשכיר בימות החול, אבל לא בשבת.

בעיות פרטיות הנוגעים לשטחים שבונים שם עירובין

יש הרבה עירובים שסומכים על קולות הרבה, כגון:

א- יש בהם קרפיפות. וע' שו"ע (שנח, ט) שאם יש קרפף יותר מסאתים (חמש אלפיים אמות מרובעים, שהוא בערך 15,000 sqft. ) ונטוע זרעים, מבטל דירה, ופוסל כל העירוב, ואם נטוע אילנות, אינו מבטל דירה. והרבה עירובים כוללים שטחים שיש בהם זרעים או קוצים. וכ' דבר שמואל (ס' רנט) דכל מה שנמצא בתוך שטח עיר שמוקפת חומה הוי מוכח דדעתם לעשותו מוקפת לדירה, ולכן בכה"ג רק במקום הקרפף עצמו אסור לטלטל אבל אין זה אוסר כל ההיקף. וכן נוטה החכם צבי ומור וקציעה, אבל ביאה"ל (שנח, ט) נוטה להחמיר בזה (דסברא כזו הובא ברא"ש בדרך סספק, אם רק בקרפף הזרעים מבטלים דירה אבל לא בחצר כיון דדרכו להיות שם, אבל שאר ראשונים חולקים ע"ז, ע"ש). וע' מחזיק ברכה (סק"ב) משמע דאפי' אינה מוקפת חומה אלא צוה"פ, גם מותר לדעה זו. וע' דברי מלכיאל (ד, ג) דכל שהקפה ואחר כך נזרע, הזרעים מבטל דירה משום דמוכח דמכוון לבטל הדירה שהיה שם כבר, אבל אם נזרע ואח"כ הוקפה, הרי גילה דעתו לדור שם אחר שכבר היו שם זרעים, ולכן אין הזרעים מבטל דירה. וע' שו"ת מלמד להועיל (א, סה) מקיל דאפי' אם בחצר זרעים מבטלים דירה, היינו משום דאין דרכו להיות שם, אבל בכל העיר דדרכו להיות שם, אינם מבטלים דירה. וע' ציץ אליעזר (יג, מא) מקיל על פי סברות הנ"ל לטלטל אפי' במקום זרעים.

ב- לענין זרעים הנטועים בשביל נוי אי הוו קרפף, ע' דעת תורה (ס' שנח) דלדעת הדברי חיים ושואל ומשיב לא מיקרי דירה והוי קרפף, והוא חולק עליהם וסובר דכיון שמטייל אצלם, מיקרי דירה, וגם במאירי (ערובין ?) מבואר דמיקרי דירה. (ומפי השמועה הביא בספר ערובי חצירות מהר' פראנסיס (עמ' קנד-קנה) בשם הגר"מ היינעמאן, שהגר"מ פיינשטיין אמר דבכל שטח של אילנות או מים שעושים אותו בדוקא משום נוי, לא הוי קרפף, כיון דהיא גופא לצורך דירה, עכת"ד. אבל שאלתי הר' יעקב היינאמען, והוא כחש ואמר דדעת אביו דהוי קרפף, וכן משמע כדבריו בספר ודברת בם (ס' קיט) בשם הגר"ד פיינשטיין.)

ג- ולענין שטח מלא מים (lake), ע' שו"ע (שנח, יא) שאם המים ראויים לשתיה אינו פוסל משום דמים אלו אינם מבטלים דירה. (ואם אינם ראויים לשתייה, אבל ראויים לכביסה, יש מקילים, כ"כ מ"ב ס"ק פה.) ואם אינם עמוקים ג' טפחים בשטח יותר מסאתים (appx. 15,000 sqft.), אינם מבטלים דירה, ואם הם עמוקים מעשרה טפחים בשטח זה, הוי מבטל דירה ופוסל העירוב, ואם הם בין ג' ל-י' טפחים, הוי מחלקת ראשונים, ע' כל זה בביאה"ל (שם ד"ה והוא).

בעיות באופן בנין צורות הפתח או שאר ענינים

א'- יש עירובים שיש להם לחי אחד של צוה"פ שהוא גבוה מחבירו, ולפעמים הוי צוה"פ מן הצד, ושמעתי בשם הגר"מ היינעמאן בשם הגר"א קוטלר, שיש להקל כל זמן שאינו יותר מ-45 מעלות.

ב'- יש עירובין שעושים חבלים שמנידים ברוח, וע' מ"ב (שסב, סו) כ' יש מאחרונים מחמירים בזה, וע' חזו"א (עז, ו) שאין לפוסלו אא"כ יפסל משום קנה כגון אם הרוח מנידו שהוא חוץ לב' הקנים שבצדדים.

ג'- יש עושים ראש לחי באופן שיש כמין טבעת על גביו ובו קושרים החוט מן הצד (וזה מהני ליחשב כעל גביו, כמ"ש מ"ב שסב, סד, לענין מסמר שנועץ על גביו), אבל במשך הזמן נמשך (או נתהפך) הטבעת עד שאין החוט מכוון ממש למעלה מן הלחי, ויש מעוררים בזה, אבל נלע"ד שאין בזה בעיא דהא לא גרע מכיפה דשפיר מיקרי קנה ע"ג קנה (שו"ע שסב, יב) אע"פ שהוא מעוקם קצת בראשו.

ועוד יש ליזהר שלא לעשות לחי של צוה"פ בתוך היקף אחר כגון בתוך הבית או בתוך צוה"פ אחרת, ואפי' העמיד שם רק קנה אחת, פסול (מ"ב שסג, קיג).

ה- לפעמים בונים צורות הפתח ע"ג מים, וזה תלוי במחלקת, לדעת חת"ס (שו"ת או"ח פז) כשר, ואבנ"ז (ס' רסג) פוסל. [ושניהם מקרא אחד דרשו, דגמ' ערובין יב. מבואר שאם היו מים שנכנס לחצר ע"י שעלה על גבי כותל של י' טפחים, אם המים פחות מי' אמות, מותר לטלטל שם משום דהוי כפתח. ולדעת חת"ס, אע"פ שהפתח מלא מים עדיין יש עליו שם פתח [וק"ו בני"ד יש להחשיבו כפתח כיון שיש שם גם צוה"פ.] אבל נ"ל שהאבנ"ז הבין דברי הגמ' שאם לא היה שם כותל קטן א"כ היה אסור בטלטול אע"פ שהפתח פחות מי' אמות, וצ"ל כיון שיש שם כותל קטן, זה מחשיבו לשם פתח, אבל בלי זה, לא מיקרי פתח כיון שאי אפשר לעבור בתוכו.

ו'- בזמן הזה, נותנים בעירוב בבית כנסת (רמ"א שסו, ג). ובית כנסת לא הוי מקום דירה, אא"כ אוכלים שם. ועירוב חצרות צריך ליתן במקום דירה, ורק שיתופי מבואות יכול ליתן שלא במקום דירה, ולכן לרמ"א (שפז, א) שמקיל דיכול לסמוך על שיתוף במקום עירוב, יכול ליתנו בביכ"נ משום שאנו סוברים שהוא באמת שיתוף ולא עירוב, אבל לשו"ע (שם) אין לסמוך על שיתוף במקום עירוב (והוא מחלקת ראשונים) וא"כ אין ליתנו בביכ"נ כיון דאינו ראוי להיות עירוב. [אבל לספרדיים, לכאו' יש להחמיר, אא"כ אוכלים בבית כנסת דבזה הוי מקום דירה, וא"כ גם צריך ליתנו בחדר שם שיש בו ד' אמות על ד"א (כמ"ש שו"ע שסו, ג, וע' ביאה"ל (שם ד"ה ארבע) שלדעת תוספת שבת יכול ליתנו בבית שיש לו דע"ד אע"פ שאותו חדר הוא קטן, וסיים בצ"ע.]

ז'- יש בעיא בהא דעירובים של עיירות אין מתקנים מבואות העקומות כדרך המוזכר בשו"ע (שסד, ג) ליתן צורת הפתח בעקמימותו, וא"כ לפמ"ש רמ"א (שסג, כו) כ' דכל הרחובות שלנו יש להם דין חצרות (וחצר עקום לא צריך שום תיקון) נראה שאין בעיא, אבל משמע במג"א (שסה, ?) שיש ספק בזה דאפשר שהם מבואות, וא"כ צריך לתקנן בעקמימותן. אמנם, אפשר שיש להקל כיון שאין למבואות שלנו כותלים מסויימים, הכל הוי מבוי אחד מרובע, ואין צריך תיקון.

ח'- לדעת רמב"ם (הו"ד שו"ע שסב, י), כשהמחיצות פרוץ על העומד, אין צורת הפתח יכול להתיר פירצה יותר מי' אמות.

ט'- יש כמה מקרים שעירוב של העיר היה נבנה כהוגן, ובמשך הזמן נשתנו איזו דברים במציאות והעירוב נפסל, ואם אין פיקוח טוב על זה, יכול להיות שמכשילים כל העיר רח"ל לכמה שנים.

י'- ע' בספר מעשה רב (ס' קסא) הגר"א לא סמך על עירוב העיר. ועוד, הגרמ"פ (או"ח ה , כח) והר"י קמנצקי (אמת ליעקב ? בהערה) כתבו דרך בימים קדמונים היו צריכים לסמוך על קולות לטלטל בעירוב כדי שיהיה להם אוכל חם ועוד צרכים, אבל בזמנינו שאין כ"כ צורך כיון שיש לנו הרבה רהיטים, אין לסמוך על קולות אלו. לאידך, יש מצוה לבנות עירובין, ואין הטעם משום צרכי או עונג שבת, אלא כדי להציל מאיסור טלטול בשוגג, כמ"ש ט"ז (שצה, א) ומ"ב (שם) וחת"ס (או"ח צט). ; one should ask his Rav for guidance regarding any specific city, and whether there are certain stringencies one should follow even when relying on the city eiruv [5]יש כמה אופנים להחמיר:

א'- הרוצה להחמיר שלא לטלטל מצד הפקפוק על השכירות, עדיין מותר לטלטל כלים ששבתו בחוץ, דהיינו בחצר או ברחוב או בגגו, בתוך אותו מקום או למקום אחר ממקומות אלו, ואפי' לתוך חצר שעירב עם בית אחד, אבל אין ליטול חפץ ששבת כלים ששבתו בבית לחוץ או לטלטל כלים ששבתו בחוץ לתוך הבית (שפח, א, ע"פ מ"ב סק"ד).

ב'- הרוצה להחמיר שלא יעבור על איסור דאורייתא, יכול לטלטל פחות פחות מ-ה' אמות ושלשה חומשי אמה (ע' שמט, ב, וסע' ה מבואר דאסור מדרבנן). או יכול לטלטל תינוקות וכדו' שיכולים להלך בעצמם, דכיון שחי נושא את עצמו (גמ' שבת ?), אינו עובר באיסור דאורייתא.

ג'- אם יש אפי' מקום קטן של זרעים שבעליהם מקפידים שלא ילכו שם כדי שלא יופסדו הירקות, כגון גינה, או מקום קטן שיש בו קוצים וכדו', במקומות כאלו ולא יטלטל משם לחוץ (שו"ע שנח, י). אמנם יש מקילים בזה, ע' ציץ אליעזר המובא לעיל.

ד'- אם יש שטח גדול של זרעים שלא הוקפה בפני עצמו, אין לטלטל משם למקום דירה, דהא אפי' הדבר שמואל (עמ"ש לעיל) אסר בכה"ג (וע"ש הבאתי שיש מקילים בזה). .

One may not carry items outside if there is no eiruv. The following are guidelines as to what generally constitutes “carrying”. These rules are applicable anywhere without an eiruv, or any time when the eiruv is invalid.

X.   A. In a Place with No Eiruv

A scrupulous individual should not leave his house shortly before Shabbos while holding anything in his hand or with anything in his pocket [6]רנב,ו. ע' מג"א דהאידנא ליכא רשות הרבים, ושרי, וע' מ"ב (סקנ"ב) שיש הרבה פוסקים גם בזמן הזה איכא רה"ר (וכתב שם {?ירא שמים יחמיר}, ולכאו' גם כאן יש להחמיר). ואם יש לו דבר תחוב בבגדו באופן שאין דרך להוציאו כך בחול, מותר לצאת בו סמוך לחשיכה (מ"ב שם) .

On Shabbos, if an item must be brought for the purpose of a mitzvah, one may ask a non-Jew to bring it [7]שעה"צ (שמט, יד) כתב עצה שאחד יעמוד בחוץ ויגביה החפץ ואח"כ מי שעומד בפנים יקחנו מידו בשם מאבן העוזר, אבל בבית מאיר חולק עליו. ויסוד האה"ע הוא מתוס' (ערובין כ,א) דמבואר דכיון שעמד במצב כזה, הוא במקום פטור . If that is not possible, it may be handed from person to person through a reshus harabim, provided each person does not move it more than 4 amos.

One who is unable to walk without a walker or wheelchair because he is elderly or sick, may use it to go outside and walk around. However, one who is able to walk but finds it easier to use these items to go far distances, may not bring it outside [8]שא, יז. והטעם, כיון שהוא כמנעלו (מ"ב שם). אבל סומא אסור לילך במקלו כיון שיכול לילך בלאו הכי ואינו נוטלו אלא ליישר פסיעותיו (סע' י"ח ומ"ב שם). וביו"ט, אסור לסומא לילך בכרמלית או ברשות הרבים {אם אין שם עירוב} משום זלזול יו"ט. וזקן או חיגר שיכול לילך ואינם לוקחם אלא מחמת תשות כח, גם אסור לילך במקומות אלו משום זלזול יו"ט (רמ"א תקכב, א, ומ"ב שם). .

One is permitted to push a child on a swing in a place where there is no eiruv [9]מצד הנדנדה עצמו, אם הוא מונח בחצר, אין איסור מצד הנדנדה כיון שהוא כלי ששבת בחצר דמותר לטלטלו בכל חצירות. ואם הוא בכרמלית, אע"פ שהוא עובר ד' אמות בכרמלית, לכאו' הוא דומה לפתיחת הדלת שאע"פ שהדלת נכנס מרשות היחיד לרשות הרבים, כיון שהוא קבוע במקום אחד, לא מיקרי הוצאה במה שחלק ממנו מנדנד ברה"ר, כמ"ש באוגדו בידו. ולא נראה לחלק בזה בין טלטול מרשות היחיד לרה"ר ובין טלטול ד"א בכרמלית.

ומצד הילד המונח על הנדנדה, יש להקל מכמה סיבות, דהא אין הילד הולך ד"א למטה מי' טפחים, והעקירה והנחה הוו במקום פטור דהיינו למעלה מי' טפחים, וגם חי נושא את עצמו, ואם הילד אוחז בנדנדה לכאו' הוי אוגדו בידו.

וע' רבבות אפרים (ח"ה סי' תקצב) אוסר מצד הוצאת הנדנדה. .

Any item which was in an enclosed yard or porch (without a roof) at the onset of Shabbos, may be carried anywhere within that area, or within any enclosed yards or porches [10]שעב, א . This leniency applies to all privately owned, enclosed areas which are not part of a house, such as the common areas and stairwells of apartment buildings. This is true regardless of whether the yards each have multiple owners or whether each yard is joined to its adjacent house with a different eiruv. These items may not be brought outside of the enclosed area(s). For example, children may pass a ball between enclosed yards, if the ball was in one of the yards before Shabbos. One who does not want to leave the key to his apartment under his doormat may leave it under the doormat of his upstairs’ neighbor and carry it back and forth (if it is placed there before Shabbos).

If one carried or pushed a baby in a stroller outside the eruv, he may carry the child less than six feet, then hand the child to someone else who may also walk less than six feet, and continue to pass the child until he reaches the edge of the eiruv. One may not pass the child into the eruv, but one may ask a non-Jew to carry the child (or push the stroller) into the eruv, and after the stops briefly, ta Jew may take the child from him to bring him indoors [11]אמנם, אם העירוב נמצא בברוקלין או בשאר מקום שהוא ודאי רשות הרבים דאורייתא לדעת הגרמ"פ, והרוצים לטלטל שם הם חסידים וכדו' שסומכים על איזה רב הסובר שאינו רה"ר, יש עצה יותר פשוט, שאחרי שיגיע עד חוט העירוב, יכול לשאול לישראל נורמלי (המחזיק בדעת הגרמ"פ) לשאת אותו לתוך העירוב, דכיון שהוא רשה"ר הרי אין החוטים עושים כלום לעשותו כרמלית, ולכן הוי טלטול פחות מד"א ברה"ר דהוי מותר גמור. [כן הסכים לי בזה הר' משה פרידמן.] .

If one discovers, while walking outdoors, that he has an object in his pocket; if he has already stopped when he realized, he should drop the item where he is.

If he is still walking, has not stopped since he left his house (except for necessary stops, such as waiting to cross the street), and is still near there, he should walk back to the original reshus and return the object there without stopping. He may not stop at any point along the way, as this would finish the melacha of Hotza’ah. If he would have to pause to unlock the front door, it is preferable to throw it into an enclosed backyard attached to the reshus , if there is one.

If one is still walking, and he is either far from the original reshus , or he has stopped along the way, he should look if there is an item nearby, in a non-enclosed area, which is three feet tall or higher (e.g., a mailbox). If there is, he should continue walking and place it on there. If he does not see any such item nearby, he should, while continuing to walk, drop the item in an unusual manner, such as placing it on his shoulder and letting it fall.

If an item is partially outside, one may not push more of the item outside or bring it inside, as by doing so he would violate hotza’ah [12]ע' שו"ע (שנב, ב) ומ"ב (ס"ק טז) דאפי' באויר כרמלית, אין להתיר אלא באגודו בידו. וכן בגמ' שבת (צא:) משמע דהוי חצי מלאכה (ומסתבר דאסור משום חצי שיעור). .

Y.   B. Garments Which May Not Be Worn

The following guidelines apply in areas which do not have an eiruv.

Any article of clothing may be worn, whether or not it is serving the purpose for which it is intended. For example, one may wear a raincoat when it is sunny, or a winter coat when it is warm outside. Multiple of the same garment may be worn [13]שא,לו , except for belts, but one may wear multiple belts if each belt is worn on a different garment [14]רמ"א שא,לו . The same applies for jewelry [15]ע' שו"ע (שג, יח) האידנא נהגו הנשים לצאת בכל התכשיטין, ולא חשו לאיסור דילמא שלפא ומחוי, ע' ההיתרים הובאו שם, ומ"ב כ' בעל נפש יחוש לעצמו שלא לצאת בטבעת כלל. or anything else worn because it looks nice.

It is permitted to wear a jacket by placing it on his shoulders without putting his arms through the sleeves [16]כן העיד ר' אהרן רוטקוף (הקלטה בענ' עישון בשבת, נובמבר 28, 2021) בשם הגר"א קוטלר, שהיו עושין כן באירופא. .

Items which are worn to serve a bodily purpose for the wearer, such as to prevent one’s body from becoming dirty, may only be worn when they are serving that purpose. However, one may not wear a reflector as a sash, as it only serves to show others where he is, and does not directly assist the body of the wearer [17]אשרי האיש בשם הגרי"ש אלישיב . One may wear a reflector as a belt (on a coat which does not already have a belt [18]כמ"ש לעיל ).

There are several [19]יש בזה הרבה דברים הנאסרים: 1.הוצאה דרך מלבוש, כגון אם תפר כסף בבגדו (שא,לג ורמ"א סע' יא. ולכאו' זה הוצאה בשינוי כמו שמצינו בכל המלאכות) 2.אצולי טינוף (שא,יג) 3. גזירה שלפא ומחוי 4. גזירה דילמא מחכי עליה וישאנה בידו 5. דילמא מיתרמי לה טבילה 6. גזירה דילמא נפיל ואתי לאתויי 7. מראית עין, שהרואה יאמר שהוא מטלטלו לצורך תשמיש (שא,יא). [וכתבתי מה שנ"ל נוגע למעשה] types of objects which may not be worn:

A) Garments, or parts of garments, which are not really being “worn” as a garment, (i.e., to protect oneself from the elements or because it looks nice), but really are just being carried in a “worn” fashion. For example, one may not roll up his pants (more than they are rolled up during normal wear) so they will not get dirty, as the rolled-up part is being “carried” instead of worn [20]ע' שו"ע (שא, לא), וט"ז ומג"א ומ"ב (ס"ק קיז-קיח). ולדעת שו"ע, כל שיש לו שרוולים מותר לקפלו כשידיו תוך השרוולים, והאחרונים החמירו בזה. אמנם, ע' ערה"ש (סקצ"ו) משמע דכל הטעם לאסור הוא משום דכשמקפלו בטל ממנו שם בגד, וא"כ כל דבר שבהכרח מיקרי לבישה, כגון במכנסים דנראה שהוא מיקרי לבישה אע"פ שהוא מקופל, לכאו' מותר. . Hoods may be worn hanging over one’s back [21]ביה"ל (שא, כג) מתיר לצאת עם כיס שמכסה בו ראשו בימות הגשמים. . However, if the hood is zipped up in a pocket, the coat may not be worn. Items which are worn to protect one’s garments, such as a plastic rain hat cover [22]אג"מ או"ח א,קח , may not be worn.

B) Objects which are not garments and are not currently serving any purpose for the wearer. For example, a woman may wear a tampon or menstrual pad (not stuck onto her undergarments) during heavy bleeding, as its purpose is to prevent bodily discomfort, but not during light bleeding, as it is only protecting her clothing [23]אג"מ (יו"ד ג, מז (אות ג השני שם, דבטעות הדפוס יש שם ב' פעמים אות ג). וע"ש שיש עצה שתלבוש ב' או ג' תחתונים, שדרך ב' או ג' לא יבא הדם לטנף בגדיה. וע"ע אג"מ או"ח ג, מז. . Pads which stuck onto the undergarments are permitted in any case, as these become part of the garment [24]שו"ת באר משה (ח"ב ס' סו) וספר חוט שני (פרק פח סק"ח) . A surgical mask may be worn, as it serves to protect one from illness (even if one does not believe that he is likely to get sick).

C) Garments which may be taken off at some point and accidentally be carried. Gloves may be worn, but a scrupulous individual should refrain from doing so [25]מ"ב שא,קמא . Loose garments, because they may fall off and be picked up and carried. Sunglasses should not be worn.

D) Jewelry should preferably not be worn [26] .

E) Objects which are attached to a garment but are not truly part of the garment and are used independently without the garment. For example, a key attached to a bracelet may not be worn. However, anything which is unimportant becomes “ batel ” (nullified) to the garment and may be worn. Therefore, one may wear a garment which has price tags attached, or spare buttons sewn on the inside of the garment.

---