MarriageHalachos of Immersion

The way in which a woman can purify herself so she is permitted to her husband is by tevilah (immersing in a mikvah) [1]ע' טור (ס' קפג, קצח).

ויש לחקור האם טהרת המקוה חלה בשעת כניסה למקוה או בשעת עליית מקצתו או לאחר עליית כולו. ויש כמה מיני טבילות, כגון טבילה מטומאה של נדה וכלים, טבילת כלים הנקנים מעכו"ם, טבילת גרות, וטבילת עזרא. וע' רמב"ם (אבות הטומאה ו, טז), וכס"מ פי' דבריו שהטהרה הוא רק בעלייתו מן המקוה. וע' מנחת יצחק (ה, צט אות ד) הביא ראי' דדעת הכס"מ דדוקא כשנטמא בתוך המקוה אין הטהרה חלה עד שיוצא כולו מן המקוה, אבל כשנטמא חוץ למקוה, נטהר כשיצא רק מקצתו.

ויש כמה קושיות על הבנה זו:

א- גמ' ברכות (כ:) מבואר שבעל קרי יכול לקרות קריאת שמע כשהוא עדיין במקוה ורק הוציא ראשו. אמנם, תי' בדעת תורה (יו"ד מא, יד) דדעת הכס"מ דכבר נטהר בעליית מקצתו, ולכן כשהוציא ראשו כבר נטהר ויכול לקרות.

ב- ריב"ש (ס' רצד) כ' טעם שהמקוה מטהר הוא שהאדם נתבטל למי המקוה. ולפ"ז מסתבר שהטהרה חלה דוקא כשהוא בתוך המקוה. כן העיר בדע"ת (שם).

ג- אבנ"ז (חו"מ עב) הקשה דבגמ' ביצה (יח.) מבואר דאשה נדה יכולה לטבול בבגדיה, והלא כיון שיציאת האשה אינו באותו רגע של בגדיה, תטמא אחד מהם מן השני. וכעין זה יש להקשות ממשניות חגיגה (ג, א) שיכולה לטבול כלי בתוך כלי, והלא אחד מהם יוצא קודם השני. [ולפע"ד אפשר לומר, דלדעת הרמב"ם יש ב' זמנים שנטהר, אחד בשעת כניסתו ואחד בשעת עלייתו. אבל לא מסתבר לומר כן.]

ד- אבנ"ז (שם) הקשה דתימה גדולה היא, דקרא כתיב ורחץ במים, הרחיצה מטהרת ולא העלייה.

ה- אור שמח (מטמאי משכב יב, כב) מדייק בדברי רמב"ם (איסורי ביאה יג, יא) שכתב שכשטובל עבד לשם עבדות ואדוניו רוצה שלא יטביל עצמו לשם חירות, עושה בו עבודה כשעודו במים "עד שיעלה", ומשמע שבשעת עלייתו חלה הטבילה, ושוב הביא ראי' מדברי טושו"ע (יו"ד רסז, ט) שכתב רק "בעודו במים", שסוברים שנטהר כשעודו במים. [ולפע"ד לא ידעתי אם ראיות אלו מוכרחות.]

ואפשר יש נפק"מ, כגון:

א'- מי שירד למקוה קודם שקיעת החמה, ולא עלה עד אחר השקיעה, האם צריך להמתין עוד יום עד שיהיה לו הערב שמש? ע' תוס' רא"ש (שבת לה.) ומהרש"א (שם) מבואר שסוברים שמועיל הערב שמש אע"פ שהוא תחת המים. [אבל יש לדחות שאין זה נפק"מ, דהא אפשר לומר שסרמב"ם סובר כמ"ש המנחת יצחק בנ"ל, ולפ"ד גם הרמב"ם מסכים שטומאה שהיה לו מקודם, נטהר ממנו כשהוא עדיין תחת המים. עוד י"ל כמ"ש לעיל לתרץ קושיית האבני נזר, ע"ש.]

ב'- אם נתן כלים לתוך מקוה ושכח לברך על טבילתם, האם יכול לברך קודם שמוציאם? [ראיתי מובא בשם הר' עזריאל אורבאך שיכול לברך בכה"ג. אבל אפשר לדחוק דעיקר הטהרה כבר חלה כשנכנס למקוה, ועדיין יש איזה שיירי מצוה שמקיים בשעת עלייתו. ואפשר לדחוק דאמרינן לא פלוג בין טבילת נדה שיכולה לברך אחר הטבילה לכמה שיטות, אבל לא מסתבר כלל שזה היה טעמו הרב הנ"ל.] . Tevila is a mitzvah d’oraysa [2]רמב"ם (ספה"מ ע' קט), חינוך (מצ' קעה). ואע"פ דלרוב פוסקים, טבילה בזמנה לאו מצוה היא (עמ"ש בזה לקמן), ליטהר ע"י מקוה הוי מצוה. וע' רמב"ם (שם) שהיא מצות קיומית אבל לא מצות קיומית, והרוצה להיות נשאר בטומאתו, רשאי לעשות כן. and should be performed on the night following the 7 neki’im. If this is not possible, tevila may be performed on the next possible night, but not during the day [3]קצז,ג, ואם עברה וטבלה ביום ז' או ביום ח', עלתה לה טבילה (קצז,ה). וע' ב"י (ד"ה ומ"ש רבינו), שר"ת מתיר לטבול ביום ז' אפי' לא סמוך לחשיכה אם אינה באה לביתה עד שחשיכה (וע' ב"ח (סק"ז) כ' דר"ת התיר דוקא סמוך לחשיכה). וע' ש"ך (סק"ו) דלדעת ר"ת אסור לטבול ביום ז' ורק התיר ביום ח' (וכן נוהגים לטבול ביום ח'), ויש למחות ביד העושים כן (ובסקי"א כ' וטוב להחמיר היכא דאפשר). ועערוה"ש (סקי"ד) שהמנהג להקל כר"ת, ועמ"ש לקמן בשם האג"מ . Tevila may not be delayed unnecessarily; a Rav must be consulted [4]משום מצוה (של פרו ורבו, או של ולערב אל תנח ידך) הבא לידך אל תחמיצנה.

וגם אסור לדחותו מצד חיוב האיש לאשתו, כיון שהוא חייב במצות עונה. וגם מצד חיוב האשה לבעלה, שאם אינה טובלת היא מורדת על בעלה.

וע' חכמת אדם (קיח, ג) מותר לדחות טבילה אם יהיה פרסום גדול שהוא יום טבילתה, דמשום צניעות הוי כאונס מחמת גנבים. .

Water Valid for Immersion. Not every body of water is valid for Tevilah, and even a mikvah which was built properly may be rendered invalid if it is not maintained properly. There are two types of water which are valid; water flowing from a spring and rainwater. Spring water is valid even while it is flowing, but rainwater is only valid while stagnant [5]רא,ב . A river or lake may or may not be valid and a Rav must be consulted before, as every body of water is different. A crack in the wall of the Mikvah may invalidate it, as the water leaving it may make the entire Mikvah “flowing” [6]רא,�. ע' שו"ע מקיל אם יש סדק אם יש מ' סאה ממטה להסדק, וע' רמ"א שיש מחמירים וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה. ואם אין הזחילה ניכרת, כשר (סע' נא), וע' גר"א תמה עליו, וע' פ"ת בשם חת"ס . In certain mikvaos, one may not immerse while the filter is running [7]ע' רמ"א (רא,נ) שאם המים יוצאים מעט וחוזרים, כשר דלא מיקרי זחילה, ולא נתברר מה נקרא "מעט" , as the water is flowing out of the mikvah, but in mikvaos where the water never leaves the mikvah, one may immerse while the filter is on [8]ע' אג"מ (?) . The hole connecting the Mikvah to the Bor Hashaka [9]מלשון נשיקה כגון "ושקה לי" (רמב"ם פיה"מ טהרות ח,ט) should preferably be opened during Tevila [10]ש"ך (רא, קיב) .

Process of Immersion. To immerse in the mikveh, one should lean forward slightly [11]קצח,לה. ואם לא עשתה כן אלא זקפה ביותר או שחתה ביותר, יש מי שאומר שלא עלתה. וע' ט"ז (סקל"ח) שאם נכנסה עד צוארה למים תחלה, לכו"ע הוי טבילה, כיון שהמים נכנסה לתוך הקמטים . She should not hold onto anything with her hands while she is tovel [12]לכאו' מותר לאחוז ב-באניסט"ר כיון שנכנס למים תחלה, ואינו דומה לאחיזת חבירתה (קצח,כח) אפי' אם היתה תופס בו קודם שבאתה למקוה , but she need not lift up her feet from the floor of the mikvah [13]קצח,ל, והטעם, כיון שהמים מקדימים לרגליה. ואפי' אם היו רגליה לחות כבר ממים תלושים, אין צריך להגביה רגליה בשעת טבילה (ט"ז סק"ל). (ושמעתי י"א עוד טעם כיון שמקום שהרגל נוגע בקרקע הוי בית הסתרים ולא צריך להיות ראוי לביאת מים) . She should close her eyes normally, not tightly, and not open them wide [14]קצח,לט, וכ' שו"ע יש אומרים שלא עלתה לא טבילה. אבל ש"ך בשם הב"ח כ' דעלתה, וכן משמע שהוא העיקר לדינא בחכ"א (קכא,יא) . She should close her mouth [15]ואם קרצה שפתותיה, לא הוי חציצה (פ"ת קצח,יז בשם חמודי דניאל) , but not tightly press her lips together [16]קצח,לח. ואם קפצה אותם יותר מדאי, לא עלתה לה טבילה . The mikvah attendant must be standing nearby to ensure that all her hair goes underwater [17]קצח,מ, וע' פ"ת (סקכ"ב) בשם רע"א שאם טבלה בינה לבין עצמה, לא עלתה לה טבילה. וע' שו"ע מה לעשות אם אין שם מי אשה לעמוד עליה. וכ' שו"ע צריך להיות גדולה עומדת על גבה, ע' גר"א כיון דאיתחזק איסורא אין קטן נאמן. ואם טבלה שלא בכוונה, כ' בשו"ע (סע' מח) עלתה לה, ורמ"א כ' יש להחמיר לכתחלה להצריכה טבילה אחרת (כיון שהרשב"א פסק כר' יוחנן שלא עלתה לה טבילה). וכ' ש"ך (סק"ס) שאם חבירתה דוחפתה ואטבלה, עלתה לה טבילה לכו"ע, דכוונת חבירתה כוונה מעלייתא. וע' פ"ת סקכ"ז ציין לדברי מג"א (קנח,יג) דלא שייך לברך על הטבילה אחר שכבר טבלה, ועמש"כ בהל' נטילת ידים .

The bracha of “asher kidshanu b’mitzvosav v’tzivanu al hatevila” should be recited while looking straight ahead, with her arms crossed under her chest [18]חכ"א קכא,יד. ויש בזה כמה שיטות: שו"ע (ר,א) כ' שתברך קודם שתפשוט חלוקה, ואח"כ תפשוט חלוקה ותטבול, ואם לא ברכה אז, תברך לאחר שתיכנס עד צוארה במים, ואם המים צלולים עוכרתן ברגליה ומברכת. רמ"א כ' שלאחר שטבילה כשעומדת בתוך המים, מכסית עצמה בבגדה ומברכת. ודרישה כ' שהנשים שמברכות בעודם במים לא שפיר עבדי אפי' אם מחבק זרועותיה, שהרי צריך לכסות ערותה, אבל אם מעכרי המים, מותר. ט"ז כ' שאין צריכה לכסות עצמה בבגד, אלא שלכתחלה תחבק ידיה להפסיק בין לבה לערוה. והש"ך כ' שאם עיניה חוץ למים, ליכא משום גלוי ערוה, ולא צריך כיסוי בגד, כהט"ז. (ולענין למה יכולה לברך בבית הטבילה כיון שנשים עומדות שם ערומות, ע' ט"ז (או"ח פז,ב) כ' כיון שברכת הטבילה הכרחית כי היא שייכת לטבילה, מותר, וע' מג"א (מה,ב ע"פ הכסף משנה הל' קר"ש ג,ג), כ' שלא אסרו לברך אלא במרחץ כיון דנפיש זוהמיה אבל לא במקוה שהמים קרים, ובמקוה יכולה לברך אם אין שם אדם ערום, ומ"ב שם דייק שהט"ז חולק על זה ואוסר במקוה אפי' אין שם אדם. ובזה"ז שהמקוות שלנו חמים, ע' פ"ת ר,א שהאחרונים מסופקים, וחת"ס כ' שתברך קודם שתכנס ולא תפסוק בדיבור עד שתטבול) . Customarily, it is recited after she immerses once, before a second immersion [19]בא"ה (ר,א) בשם של"ה. ונראה שהטעם, כדי לצאת כל הדעות, שהברכה היא אחר טבילה א' וקודם טבילה ב'. וע' דרכ"ת (ר, ד) שבשו"ת חקרי לב תמה על זה, דהא הוא היפך כל הפוסקים שפסקו לברך קודם לעשייתן, וצ"ל שמכוונים שאם ההלכה שצריכה לברך קודם הטבילה, אז היא מכוונת להדיא שלא רצה לצאת בטבילה הראשונה, ודעתם שטובלות על דעת הרבנים שיודעים לכוון כזה, ונפ"מ לפי זה דטבילה שניה היא עיקר יותר מטבילה ראשונה וכל ספק דאירע בה אזלינן להחמיר, עכת"ד. וע' גר"א (אמרי נועם, ברכות נא.) כ' שיטבלו רק פעם א', כיון שבתוספתא כתב הטובל ב' פעמים הרי זה מגונה. וע' שו"ת משיב דבר (ח"ב ס' לז) כ' ליישב המנהג, שהתוספתא מיירי כשיצא לגמרי מהמקוה, אבל כשהיא עדיין בתוך המקוה אין לחוש.

ובשבת, ע' דרכ"ת (ר, ה) בשם חו"י שאין לטבול ב' פעמים. .

Tevila may be performed on Friday night [20]אבל לא לטבול בשבת ביום, כיון דהוי תרי קולי, להרחיק חפיפה מטבילה והקולא דסרך ביתה (שו"ע קצט,ז) if her husband is in town, but if he is out of town, it should be performed on motzei Shabbos [21]ע' רמ"א (קצז, ב), שאם אין בעלה בעיר או שדחתה טבילתה (כגון שהיתה חלושה לאחר לידה), יש אוסרים לטבול בליל שבת וגם במוצאי שבת לא תטבול, וכ' בדי השלחן (ס"ק כט ו-לח) המנהג להקל לטבול בליל שבת או מוצ"ש ואפי' אם דחתה טבילתה בלא שום מניעה או חולשה. וכ' בביאורים (ד"ה ובמקום) דלדעת רמ"א, כשבעלה בעיר משמע דאסורה לטבול במוצאי שבת אבל לא ראיתי בפוסקים שיזכירו מזה, ואולי כיון שאין בעלה בעיר אין לחוש שתחוף בחפזון ולכן חפיפה במוצאי שבת חפיפה מעליא, עכת"ד.

הקדמה: לפי ר' חננאל טבילה בזמנה מצוה, ולפי רבינו תם טבילה בזמנה לאו מצוה היא. ויש הרבה שאלות תלויות בזה, טבילה בט' באב, ביום הכפורים, בימי אבלה, ובשבת. להלכה, בשבת מותר, ובשאר אסור. וכ' ב"י, שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצוה, ולכאו' יהיה אסור לטבול בשבת, מותר כדי לקיים מצות פרו ורבו, וא"כ, זה שייך להתיר רק כשבעלה בעיר. אבל צריך הסבר, דהא א"כ יהיה מותרת אפי' אם דחו הטבילה לליל שבת, ולמה הרמ"א אסר בזה. ויש להסביר ע"פ הב"י, שכ' להסביר דברי ר"ח שטבילה בזמנה מצוה, דהקשו על הר"ח דלכאו' בזמן הזה אנו ממתינים ו' עונות לפני התחלת ז' נקיים ואי אפשר שהטבילה בזמנה, וכ' כיון שלאחר מה שהחמירו הוי זמנו, נקרא טבילה בזמנה. ואפשר, דמה שהתירו לטבול בשבת ממצות פו"ר הוא בצירוף שיטת הר"ח, אבל בציור שדחו הטבילה, אסור לטבול בשבת.

ורמ"א כ' יש אוסרים לטבול לדעת רמ"א שאין לטבול אם דחתה טבילתה כגון לאחר לידה, וע' ש"ך (סק"ב) פי' דרק אם ראתה דם טמא אחר ל"ג לזכר וס"ו לנקבה, אבל אם לא ראתה דם אלא תוך ימי טוהר שלה, אסורה לטבול בשבת. וע' דגמ"ר שם חולק עליו, שכיון שע"י חומרא שלנו אי אפשר לטבול, מיקרי זמנה.

ואם דחה ההפסק טהרה כדי שתגמר הז' נקיים בשבת, כ' חכ"א (קיח,ח) דנקרא טבילה בזמנה, וע' פ"ת (קצז,ג) בשם נו"ב משמע דלא מיקרי בזמנה.

וע' פ"ת (סק"ח) בשם מקום שמואל דלדעת היש מקילין שהובא ברמ"א, מותר לטבול במוצאי שבת, ודלא כט"ז שהבין בדעת הרמ"א שסתם אשה אסורה לטבול במוצאי שבת, והיש מקילין לא התירו אלא לאלמנה שחל טבילה ראשונה בליל שבת. .

When it is not possible to tovel on Shabbos because the mikveh is too far from her house, some Poskim permit one to go mikveh before sunset on Friday afternoon and then drive home before Shabbos. This is only permitted if her husband will already be on his way to shul when she arrives home [22]אג"מ יו"ד ג,ס .

A woman should try to be private about her tevila and not let anyone know when it is [23]רמ"א קצח,מח. והוא ע"פ עירובין (נה,ב) אבל שם כ' "ועל בנותיהן הוא אומר ארור וכו'", ופירש"י שהם כבהמות שאינם יודעים מי אביהם, אבל ברמ"א כ' "ומי שאינו עושה כן עליה הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה", ומשמע דקאי על האשה עצמה שהיא כמו בהמה, וכ"כ ב"ח (סקל"ו) בשם רוקח "ועל נשותיהן הוא אומר", ואפשר כוונתו שבהמות אינם צנועים בתשמיש .

Tevila is not performed on Tisha B’av [24]או"ח תקנד,ח, ודלא כמשמעות הטור דמותרת לטבול (וע' ב"ח סק"ג פי' דדעת הטור שאסורה לטבול). ואם חל ט"ב בשבת, ע' תוה"ש (קצז,א) שאסורה לטבול, ודלא כמ"ש בשם של"ה שמותרת לטבול , Yom Kippur [25]או"ח תריג,יב , or while she is sitting shiva [26]יו"ד שפא,ה . In all these cases, she should be toveil the following night.

After tevila , she should not bathe [27]רמ"א רא,עה. והטעם, שלא יאמרו המרחץ הוא מטהר כמו טבילה ויטהרו במרחץ לחוד (ש"ך) before she has relations with her husband.

After a woman tovels , she remains forbidden to her husband until she says “I toveled ”, “ tavalti” or some prearranged sign. Even if she comes home and lies next to him, he may not assume she is tahor [28]קפה,א .