Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
The Sheish Zechiros

Daily LifeChapter 3: Proper Location for Brachos

A. Prohibitions Near Foul Items

One may not recite brachos, learn Torah or daven in the presence of tzoah (disgusting objects), urine, foul odors, or erva. (“Presence” is defined later).

One may not think Torah thoughts in the presence of any of the above list, except for erva, where it is allowed[1] .

One may not say a name which refers to Hashem, such as God, Hashem, or Shalom (e.g., in the phrase shalom aleichem), in the presence of any of these[2] פה, א, ע"פ מ"ב (ס"ק יא-יב). . One should preferably not even say Shalom when referring to a person named Shalom, but he may say “shalo” or “shalon”[3] ע' מ"ב (פד, ו) .

Even in places where one may not learn or think about learning, one may give instruction to prevent someone from violating an issur. He must be careful not to teach the halacha while doing so. For example, if while one is changing a dirty diaper, he sees someone is about to violate Shabbos by putting a pot on the fire, he may yell “Don’t do that!” or “Put a blech down first!”, but he may not say, “That’s assur!”[4] פה, ב. עפמ"ש חיי אדם (ג, לה) . If one touched a part of his body which is normally covered, when he is permitted to think about Torah but must wash his hands before speaking Torah, he may even say “That’s assur!”, as long as he does not explain the reason, because saying the basic halacha without the reason is not really speaking Torah[5] מ"ב (פה, טו). והוא הדין לכל מקום שמותר להרהר בדברי תורה, כגון כנגד ערוה, או בבית האמצעי של מרחץ. .

The following situations dictate that one is forbidden not recite brachos, and one should also not listen to a bracha intending to be yotzei with it (shomei’a k’oneh)[6] ע' ביאה"ל (ס"ס קד) נסתפק לענין מי שנצטרך לנקביו, ונראה דה"ה לשאר דינים אלו, ולכן כתבתי שיש להחמיר לכתחלה. .

B. Tzoah

The following are all defined as tzoah in regard to these halachos[7] עט,א. ואם יש קרי על בגדיו ומכוסה, מותר לקרות, אבל על בשרו צריך לרחוץ, כ"כ רמ"א (עו,ד), אבל מ"ב (ס"ק טו) כ' בשם ספר חסידים דאפי' על בגדיו, יש לרחצו או לפשטו. ושו"ע לקמן (תריג, יא) משמע דאפי' יבשה, דינו כצואה, אבל אש"א מבוטשאטש (על מג"א עו, ז) כ' שאם יבשה ואינו לח וממשיי, אין חשש ואפי' הוא על בשרו ואפי' להספ"ח, כיון שאין בו ממשות או ריח. ועמ"ש בהל' {זרע לבטלה.}

ואסור מדאורייתא משום והיה מחניך קדוש, ורוב מוני המצוות לא מנאו למצוה בפני עצמה, וכנראה הוא פרט במצות קריאת שמע. וע' סמ"ק (מצ' נז) מנה והיה מחניך קדוש למצוה בפני עצמה, לישמר מן הצואה בשעת קר"ש ודברי תורה. אבל הרמב"ן (השגות לספר המצות, שכחת הלאוין יא) כ' והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר, הענין הוא שנמנענו במחנה מן העבירות הגורמות סילוק שכינה (והוי כעין ונשמרת מכל דבר רע, ונאמרה ב' פעמים לחיזוק). והחינוך (מצ' תקסו) משמע דוהיה מחניך קדוש הוא כשרשי המצוה של ויד תהיה לך ושבת כסית את צאתך, דראוי להם לעמוד בנקיות, שהנקיות מן המידות הטובות המביאות לידי רוח הקודש.
:

a.               Excrement. It is preferable to remove all excrement[8] מ"ב (פא, ג), ע"פ רמ"א (יו"ד רסה, ח), וש"ך שם. ועערה"ש (סק"ד) חולק על זה, דאין ראי' ממה שמקנחים התינוק קודם המילה, דהתם כיון שעוסק בהקטן עצמו הוי הידור מצוה שיהיה נקי ויפה. , but strictly speaking, one need only remove excrement from a child at the age he begins eating solids[9] פא,א. ודוקא אחר שיכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס (שם). ואפי' יכול לאוכלו רק על ידי בישול מיקרי אכילה (מ"ב סק"ב). אבל גדול כבן ג' שאינו יכול לאכול דגן, צריך להרחיק מצואתו ומי רגליו (שם סק"א). ומי שחלש ולא אכל דגן לימים רבים, יש מקילים בצואתו אבל למעשה אין להקל לכתחלה בצואתו (שם סק"ב), אבל במי רגליו יש להקל (שעה"צ סק"ה). . One need not remove dried up excrement[10] פב, א. וע"ש הגדר בזה. .

b.              Any object which gives off a repulsive odor due to decomposition[11] פו,א. וע' מ"ב שם שרמב"ם משמע דמעיקר הדין יש להקל ביין מעופש והוא רק חומרא להרחיק. וע' מ"ב (עט,כג) שדבר שריחו רע ולא מחמת עיפוש, מותר (e.g., a rotting animal carcass). This does not include vomit[12] מ"ב (עו,כ) דלא כערוה"ש שמחמיר בקיאה .

c.               Any object designed[13] ואם הכלי גם מיוחד לתשמיש אחר כגון לשפוך לתוכו שופכין, מותר (מג"א פז,א) to hold excrement or urine[14] ואם כל זמן שמשתין נותן לתוכו רביעית מים, מותר (מג"א פז,א) which is made of a material that absorbs smells[15] פז,א, לאפוקי זכוכית או מתכת שאינם בולעים הריח, שאם רחוצים יפה אין להם דין צואה. ויש מקילים אם כפאו על פיו, והלכה כדברי האוסרים (סע' ב) . [16] ואפי' הטיל בו מים (שו"ע פז,א), דדוקא במי רגלים שרי בנתינת מים כיון שהמ"ר מתערב בו, אבל בעביט מה שבלוע בו אינו מתערב עם המים (ט"ז שם בשם ב"י)

וע' רעק"א מדייק מדברי המג"א (פז,א) שגרף של רעי דאורייתא, אע"פ שמי רגלים עצמן דרבנן.
(e.g., a child’s potty made of plastic)

d.               Buildings that exclusively house restrooms[17] מ"ב פג,ה בשם ט"ז ומג"א. דלא כשו"ע שכותלי ביה"כ אין להם דין ביה"כ אם הם מגיעים לארץ או עכ"פ סמוך לג' טפחים לארץ (ע"פ מ"ב) (e.g., an outhouse or porta-potty).

 

Regarding waste of animals; excrement of cats[18] עט, ה , donkeys[19] שם , and turkeys[20] עט, ו, ע"פ מ"ב שם. וע"ש יש מפרשים שהצואה עצמה אדומה, ולא שהתרנגולת אדומה. is considered foul and has the same law as tzoah. Excrement of chickens[21] עט, ז , dogs, or other animals[22] עט, ד. אא"כ נתן עורות לתוך הצואת כלבים (שם) , is not considered foul, and one need not distance himself from it when reciting brachos. However, if one does smell foul odor from any animal excrement, he may not recite brachos[23] עט, ד .

Although chicken excrement itself is not foul, an animal enclosure where excrement is contained for extended periods (e.g., a chicken coop) is considered tzoah, and one may not recite brachos within sight of it or within seven feet[24] עט, ז. וע' ביאה"ל דדעת קצש"ע דדוקא לול של תרנגולים ולא שאר לולים של בהמה. . (Rabbit cages and birdcages are not considered tzoah, as it does not seem that these enclosures smell bad[25] כנ"ל פשוט .)

One may never recite a bracha if he can smell the odor of the tzoah, or a normal person would be able to[26] וע' ציץ אליעזר (יב, יב) מותר להשים אצלו דבר שמעביר ריח רע, כגון קולון, כדי שיוכל לברך. ולכן, מי שיודע שיש איש שבא לביה"כ שיש לו קטטר ומטפטף מי רגלים וצואה, ויש לו ריח רע (אע"פ שהוא מכוסה), ישפוך עליו קולון קודם שילך לביה"כ ואח"כ מותר להתפלל כיון שאינו מריחו. smell it in his location[27] עט,א, ו-עו, ב, ומ"ב (עו, ג). וע' מ"ב (הקדמת סי' עט סק"ז) מסתפק אם הצואה מכוסה האם צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח, ומסתמא מסתפק רק אם מריח מחוץ לכיסויו, שאם אינו מריחו חוץ לכיסוי הוי גמ' מפורשת שאפי' בבשרו ממש מותר לקרות, כמ"ש בשו"ע הנ"ל .

If its smell does not reach him, it may be recited in four cases:

A) If the tzoah is covered, and it is not on his body[28] עו, ד, והביא מחלקת בזה, אם דוקא בפה וחוטם צריך שיהיו נקי או אפי' שאר אבריו, וי"א שאפי' המתיר לא התיר אלא אם הצואה הוא במקום שמכוסה מאליו כגון אצילי ידיו. וכתב יש לחוש לדעת המחמירים.

וע' מ"ב, שאם הצואה על בגדיו ומכוסה לכו"ע מותר. וכ' דבשעת הדחק יש להקל ולברך אם אין הצואה על הפה או חוטם.
nor covered by his shoe[29] עו,ב כ' שאם מכוסה בסנדלו מותר, אבל אם נוגע בסנדלו אסור לקרות כיון שמלבושו בטיל לגביה , he may recite brachos. However, this is only true if the covering is such that one cannot smell it on the outside of the covering; however, if it is possible to smell it outside the covering, one should preferably move four amos away from where he can smell it[30] ע' מ"ב (הקדמת ס' עו) סתירה בדברי הפמ"ג אם צריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח בצואה מכוסה או לא, ולכן כתבתי דלכתחלה יתרחק. ומה שכתבתי חילוק בין אם יכול להריחו חוץ לכיסויו או לא, נ"ל שהוא מוכח ממה שיכול לברך כשיש צואה על בגדיו אע"פ שהוא תוך ד' אמותיו, וצ"ל כמ"ש. .

B) If one is four amos away from where one is able to smell it, and the tzoah is not visible, he may recite brachos[31] עט,א . If it is only visible through a transparent surface such as a window, it is considered “not visible”[32] עו,א . If one turns his entire body so the tzoah is behind him, the tzoah is “not visible”, but turning one’s head or closing his eyes does not help[33] משמעות שו"ע (עט,א) שצריך שיהא ממש בצדו ולא רק החזרת פניו. ומ"ש שצריך שיהא לאחריו, לדעת שו"ע (שם) לצדדיו הוי כלאחריו, אבל מ"ב כ' לכתחלה יזהר שיהא לאחריו ממש, ואם אי אפשר אלא בטירחא יתירא, סגי לצדדיו אם מרחיק ד"א. .

C) If there is a solid wall (see-through or not) separating him from the tzoah, he is permitted to recite brachos[34] עט, א .

D) If there is a three-foot wall or open doorway[35] עט, ב, ע"פ מ"ב (ס"ק יג). ואין צריך הפסק בינו ובין הריח רע שיוצא ממנו, כדעה א' שם, כ"כ מ"ב (ס"ק טז) וכן סתם השו"ע לקמן (סע' ג).

ומותר לקרות בחדר גדולה כשיש צואה בחדא קטן שאצלו, כ"כ שו"ע (עט, ג) ודוקא כשנראה להמברך שיש קצת כותל על צדדי הפתח שנידון כמחיצה לגבי המברך, ע"ש.
between himself and the tzoah but it is still visible[36] עט,ב, ובביה”ל כ' שהוא ספיקא דדינא, דלדעת הרא"ש סגי שהוא במקום אחר, ולדעת רשב"א דוקא כשאינו רואה אותה.

והוא הדין אם הוא גבוה או נמוך י' טפחים מן הצואה (שו"ע שם), וע' מ"ב (שם) דדוקא אם הוא במקום ד' טפחים על ד"ט מיקרי הפסק. אבל כיון דלדעת הט"ז יכול להקל אפי' אינו מקום דע"ד, בדיעבד אינו חוזר ומברך.
, he need not be concerned that he is within four amos of it, but one may not recite brachos while he can see it. If, in this case, turning away from the tzoah is not possible, one be lenient to just close his eyes when reciting the bracha[37] מ"ב (הקדמת סי' עט סק"ג) .

 

Although any part of an outhouse is treated as tzoah, the same stringency does not apply to walls of a bathroom in a building that serves other purposes[38] מ"ב שם . A bathroom, containing a toilet connected to indoor plumbing, should be treated as a beis hakisei and one should not recite brachos inside it[39] אג"מ (אהע"א ס' קיד) משמע הכי .

There is a leniency for buildings that exclusively house restrooms that one may say a bracha if there is a wall separating him from the building (even if the tzoah is still visible), or if there is no separator but one closes his eyes and is four amos away[40] מ"ב שם . This is different than other forms of tzoah, which one may not recite a bracha whenever they are visible.

If a child has a dirty diaper, it is considered covered tzoah, and one may recite a bracha even though he can see the diaper[41] כן המנהג, אבל ראיתי בשם הגרש"ז אוירבאך שטיטול שיש בו צואה מיקרי גרף של רעי, ולכן אסור לברך לפניו כשהוא מגולה. . One is not required to check nearby children for dirty diapers before reciting brachos or davening. If one knows there is a smelly diaper nearby, he may not recite brachos or daven. If he recited it anyway, he must repeat it. If he has already recited it, and found out post-facto that there was a dirty diaper nearby, he need not repeat it.

If one has recited a bracha[42] ביה”ל קפה,ה משמע למסקנא שדין ברה"מ ושאר ברכות שוים לתפלה {ויש מחלקת שם} or davened in a place where there was tzoah that he was unaware of, it need not be recited again. However, if the person knew it was there, it must be recited again. If it was a place which should have been checked first, and there was no partition that separated the object from the recitation, it must be recited again[43] עו,ח . For example, if after davening one realizes there was feces on his shoe, he need not daven again[44] מ"ב עו,ל, דהוי כמקום שאין צריך להסתפק .

 

C. Urine[45] מדאורייתא, אינו אסור אלא נגד הקילוח של מי רגלים. מדרבנן, אסור אפי' על הקרקע. ויש מחלקת אם אסור מדאורייתא בשותתת (מ"ב ?)

 One must distance himself at least four amos away from urine[46] ואם נתן לתוכו רביעית מים, מותר לקרות כנגדן אפי' הטיל בו מי רגלים הרבה פעמים (מ"ב עז,ז בשם רשב"א) דלא כשו"ע שפסק כרמב"ם שלב' פעמים צריך להטיל ב' רביעיות וכן לג' וכו' before reciting a bracha[47] עח,א . However, if it is absorbed in a garment or diaper, one need not distance himself from it unless the garment is soaked[48] ר"ל טופח ע"מ להטפיח, כ"כ רמ"א (פב,ב), דלא כשו"ע מחמיר אם מרטיב היד. ואם נתן עליו טיפת מים, מותר (מ"ב פב,ד) . If the urine (or soaked garment) is covered, it is also permitted[49] עח,א . If it can be smelled, one may not say brachos in any case[50] מ"ב עז,ב .

Urine from an infant before he begins eating solids is not halachically considered urine, and one need not distance from it before saying a bracha.

Wet diapers are considered ‘covered’ as long as the wet area is covered by the outer lining and it is not very wet on the outside.

If one recited brachos or davened within four amos of urine, it need not be recited again[51] עו,ח, שאיסורו רק מדרבנן unless he knew it was there and said it anyway (despite knowing that it may be forbidden to do so)[52] מ"ב עו,לג .

 

D. Foul Odors

If there is a bad smell that emanated from a source which already left the room[53] , or from breaking wind, one must move to where it does not smell or wait for the smell to dissipate. The only exception to this is that one may learn Torah even if he can smell that someone has broken wind, as long as it was not him[54] עט,ט . For example, one who smells a foul smell in the middle of davening Shemoneh Esrei must wait until the smell goes away to continue. This is true even for a Chazzan in the middle of Chazaras Hashatz[55] ע' ביה"ל (עט,א ד"ה בתוך) שאם תינוק הטיל מי רגלים באמצע חזרת הש"ץ, כ' מו"ק שאין להשתיק הש"ץ, מפני כבוד ציבור, ושם תמה עליו שהוא נגד שאר פוסקים, ואפשר יש להקל אם הוא חוץ לד' אמותיו, כיון שאין אנו יוצאים בתפלת הש"ץ בזמן הזה . One should ensure that if he recites the bracha of asher yatzar or al netilas yadayim right outside a bathroom, there is no smell present.

If one recited brachos or davened in the presence of a foul odor, it need not be recited again, unless he knew it was there and said it anyway (despite knowing that it may be forbidden to recite)[56] כיון שאיסורם מדרבנן (ע"פ מ"ב עט,ל ובהקדמת סי' עט סק"ז), ובאיסור דרבנן במי רגלים אינו חוזר אא"כ ידע שהוא שם ועבר על איסור דרבנן וקרא כמ"ש מ"ב (עו,לג) .

 

E. Erva

One may not recite[57] אבל מותר לחשוב בדברי תורה (באר היטב ס"ס עה) brachos when his or anyone else’s private parts are visible[58] עה,א.

ומקור האיסור, ע' גמ' שבת (כג.) מבואר דאדם ערום אינו יכול לברך משום דבעינן והיה מחניך קדוש. והרמב"ם והסמ"ג לא מנאו למצוה בפני עצמו. אבל הסמ"ק (מצוה פג) כ' דלא יראה לך ערות דבר הוי מצות לא תעשה דאורייתא שלא יראה ערוה בשעת הברכה. וע' בן איש חי (שנה א, פרשת בא סע' א) כ' והיה מחניך קדוש ולא יראה לך ערות דבר, הוא מ"ע שכשאנחנו עוסקים בקר"ש ותפלה ודברי תורה, צריך שיהיה המחנה קדוש, ולא יהא שם צואה מגולה או דבר ערוה נגד פניו של אדם, וחכמים הוסיפו שלא יהא ראשו ולבו של אדם רואין את הערוה בעת שקורא, עכת"ד.

וע' ביאה"ל (ר"ס עד) שאם רואה ערות חבירו בשעה שקורא קר"ש או ד"ת או דבר שבקדושה, אסור מדאורייתא משום ולא יראה לך, ובלבו רואה את ערותו אסור מדרבנן, עכת"ד, ואפשר דלדעתו הוא סניף של מצוות אלו ולכן לא נמנה למצוה בפני עצמו.
(erva). In the case of a man reciting brachos when he is able to see a woman (even through a window[59] עה,ה ), this includes any part of her body which is usually covered[60] בין איש בין אשה, ואפי' ערות קטן או נכרי (עה,ו, וע"ש לענין נוגע בערוה בשעת ברכה).

ומדאורייתא אסור רק בטפח, ומדרבנן לדעת הגהות מיימ' אפי' פחות מטפח אסור (ע' רמ"א עה,א ומ"ב סק"ה) ולדעת הרא"ש פחות מטפח מותר אפי' באשה אחרת. והטעם לשיעור טפח, ע' ב"ח (סק"א) כיון שהוא שיעור מקום התורף.

ואם קרא קריאת שמע, עובר בזה איסור דאורייתא לדעת הסמ"ק (מצ' פג) דלא יראה בך ערות דבר.
: hair (if more than two fingerbreadths are visible[61] אג"מ (אה"ע א, נח), דהיינו, השיעור של ערוה הוא טפח על טפח, וכיון דרוחב הפנים הוא טפחיים, אינה יכולה לגלות יותר מב' אצבעות, וע' מ"ש אג"מ במקו"א (אה"ע א, קיד. ואו"ח ד,קיב). וע' ערוה"ש (עה, ז) דעכשיו דנפרצו בנות ישראל בעוון זה והולכות בגילוי ראש, או לנו שעלתה בימינו כך, אבל מדינא מותר לברך נגד ראשן המגולות כיון שרגילה אצלינו, עכת"ד.

ובענין כיסוי ראש, מצינו ברמב"ם (אישות כד, יב) ושו"ע (אה"ע קטו, ד) שצריך ב' כיסויים דהיינו קלתה ורדיד, לקיים דת משה ודת יהודית. ומצאתי ד' פשטים בהחילוק בין ב' הכיסויים:

בית שמואל (קטו, ט)- ברשות הרבים וראשה פרוע לגמרי הוי דת משה, ואם ראשה מכוסה בקלתה או בדבר אחר אלא שאינה מכוסה כדרך הנשים, הוי דת יהודית.

ב"ח (קטו ד"ה ואיזו)- קלתה הוא סל שיש בו נקבים, ורדיד הוא צעיף.

חת"ס (שו"ת או"ח לו)- קלתה הוא מצמצם השער שלא יצא לחוץ, והב' הוא הכיסוי.

אג"מ (אה"ע א, נח)- רוב ראשה מכוסה, או קרוב לרוב, הוי דת משה, וכיסוי על כל הראש הוא דת יהודית.
), upper arms until the elbow, torso starting from the top of the collarbone, and anything above the bottom of the knees[62] שהם מקומות המכוסים. ובמדינתינו לא נהגו לכסות הרגלים למטה מזה (ע' מ"ב עה,ב) .

If the woman is his wife, and any amount of her thigh is visible, he may not recite brachos[63] מ"ב עה,ז בשם ט"ז , but for any other covered area, he may recite it if less than a tefach is visible[64] רמ"א עה,א לכולי עלמא .

One may recite brachos in the presence of children who are uncovered[65] רמ"א עה,ד, דלא כשו"ע (שם) (וקצש"ע (ה, טו) כ' דלפני ערות קטן אסור. ואם נוגע בערות הקטן, המג"א כ' שאין לברך, ובמ"ב הביא שיש חולקים עליו ולמעשה משמע שמותר. וע' קצש"ע (שם) כ' דלצורך ברית מילה מותר. ושמעתי סברא מהר"י רייזמאן בשם הגר"י קמנצקי, דלא מיקרי מקום מטונף לענין מילה כיון דלגבי מצוה זו, הוי חפצא של מצוה, ולכן אין צריך לכסות ערות הגר בשעת הברכה. . This applies to boys under 9, girls under 6[66] מ"ב עה,כג כ' קטנה בת ג', אבל נ"ל המנהג להקל בזה , and one’s daughter until she is 11[67] ביה”ל ר"ס עה .

One may not daven or recite brachos while he hears a woman singing, even if she is his wife or daughter[68] עה, ג .

When facing erva, one must turn his entire body away before reciting brachos[69] מ"ב עה,כט, דלא כשו"ע מקיל בלילה או בעצימת עיניו או החזרת פניו, ודלא כב"ח כ' (ע"פ ירושלמי) שבלילה או עצימת עיניו אסור, אבל בהחזרת פניו מותר . If a man is in the presence of less than a tefach of erva of a woman[70] מ"ב עה, ה , or if a married woman’s hair is visible[71] מ"ב , one may close his eyes to recite brachos. Additionally, if the woman is only visible through a window[72] מ"ב (or other glass partition), or in any case of necessity[73] מ"ב עה, א , one may close his eyes and recite brachos[74] ולסמוך על דעת השו"ע (עה,ו) שמותר בזה בכל ערוה . One who is facing a picture of erva should close his eyes before reciting brachos.

One may not recite brachos or say one of the names of Hashem in the inner room of a mikva, since people are generally undressed there[75] פד, א. וע' ט"ז (?) מיקל לשתות מים דהוי כאנוס (regarding women, see {Laws of Immersing}).

If one has davened or recited brachos in front of erva, it need not be recited again, unless during the bracha he had intended to stare at it[76] מ"ב עה,ד. וע' שם דדה"ח משמע שצריך לחזור ולקרות .

F. Preparing One’s Body

One may not recite brachos or learn Torah while he feels the urge to relieve himself[77] רמ"א (צב, א), ומ"ב סק"ו .

One who is completely intoxicated may not recite brachos; see details in {Preparing for Davening}.

A man must ensure his private parts are covered before he recites a bracha. Additionally, he must have a garment or other item held tightly against his skin, between his heart and his private parts, in order to create a separation between them[78] עד, א (e.g., his underwear, a tightly-held blanket, or crossing his arms under his chest[79] עד, ג. וע' מ"ב (ס"ק יד) שפר"ח מחמיר בזה, אבל הסכימו האחרונים דמיקרי הפסקה. ).

A woman need only ensure that her private parts are covered (e.g., by wearing underwear) in order to recite brachos[80] עד, ד. ורמ"א כ' שאם פניה טוחות בקרקע או יושבת על דבר אחר, מהני. וע' מ"ב (ס"ק טו) הב"ח מחמיר דגם אשה צריך הפסק בין לבה לערוה, אבל האחרונים הסכימו לדעת השו"ע. ולענין העגבות, מג"א סובר דלא מיקרי ערוה, והגר"א סובר דהוי ערוה, ובמ"ב (ס"ק יז) לא הכריע. .

 


[1]

[2] פה, א, ע"פ מ"ב (ס"ק יא-יב).

[3] ע' מ"ב (פד, ו)

[4] פה, ב. עפמ"ש חיי אדם (ג, לה)

[5] מ"ב (פה, טו). והוא הדין לכל מקום שמותר להרהר בדברי תורה, כגון כנגד ערוה, או בבית האמצעי של מרחץ.

[6] ע' ביאה"ל (ס"ס קד) נסתפק לענין מי שנצטרך לנקביו, ונראה דה"ה לשאר דינים אלו, ולכן כתבתי שיש להחמיר לכתחלה.

[7] עט,א. ואם יש קרי על בגדיו ומכוסה, מותר לקרות, אבל על בשרו צריך לרחוץ, כ"כ רמ"א (עו,ד), אבל מ"ב (ס"ק טו) כ' בשם ספר חסידים דאפי' על בגדיו, יש לרחצו או לפשטו. ושו"ע לקמן (תריג, יא) משמע דאפי' יבשה, דינו כצואה, אבל אש"א מבוטשאטש (על מג"א עו, ז) כ' שאם יבשה ואינו לח וממשיי, אין חשש ואפי' הוא על בשרו ואפי' להספ"ח, כיון שאין בו ממשות או ריח. ועמ"ש בהל' {זרע לבטלה.}

ואסור מדאורייתא משום והיה מחניך קדוש, ורוב מוני המצוות לא מנאו למצוה בפני עצמה, וכנראה הוא פרט במצות קריאת שמע. וע' סמ"ק (מצ' נז) מנה והיה מחניך קדוש למצוה בפני עצמה, לישמר מן הצואה בשעת קר"ש ודברי תורה. אבל הרמב"ן (השגות לספר המצות, שכחת הלאוין יא) כ' והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר, הענין הוא שנמנענו במחנה מן העבירות הגורמות סילוק שכינה (והוי כעין ונשמרת מכל דבר רע, ונאמרה ב' פעמים לחיזוק). והחינוך (מצ' תקסו) משמע דוהיה מחניך קדוש הוא כשרשי המצוה של ויד תהיה לך ושבת כסית את צאתך, דראוי להם לעמוד בנקיות, שהנקיות מן המידות הטובות המביאות לידי רוח הקודש.

[8] מ"ב (פא, ג), ע"פ רמ"א (יו"ד רסה, ח), וש"ך שם. ועערה"ש (סק"ד) חולק על זה, דאין ראי' ממה שמקנחים התינוק קודם המילה, דהתם כיון שעוסק בהקטן עצמו הוי הידור מצוה שיהיה נקי ויפה.

[9] פא,א. ודוקא אחר שיכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס (שם). ואפי' יכול לאוכלו רק על ידי בישול מיקרי אכילה (מ"ב סק"ב). אבל גדול כבן ג' שאינו יכול לאכול דגן, צריך להרחיק מצואתו ומי רגליו (שם סק"א). ומי שחלש ולא אכל דגן לימים רבים, יש מקילים בצואתו אבל למעשה אין להקל לכתחלה בצואתו (שם סק"ב), אבל במי רגליו יש להקל (שעה"צ סק"ה).

[10] פב, א. וע"ש הגדר בזה.

[11] פו,א. וע' מ"ב שם שרמב"ם משמע דמעיקר הדין יש להקל ביין מעופש והוא רק חומרא להרחיק. וע' מ"ב (עט,כג) שדבר שריחו רע ולא מחמת עיפוש, מותר

[12] מ"ב (עו,כ) דלא כערוה"ש שמחמיר בקיאה

[13] ואם הכלי גם מיוחד לתשמיש אחר כגון לשפוך לתוכו שופכין, מותר (מג"א פז,א)

[14] ואם כל זמן שמשתין נותן לתוכו רביעית מים, מותר (מג"א פז,א)

[15] פז,א, לאפוקי זכוכית או מתכת שאינם בולעים הריח, שאם רחוצים יפה אין להם דין צואה. ויש מקילים אם כפאו על פיו, והלכה כדברי האוסרים (סע' ב)

[16] ואפי' הטיל בו מים (שו"ע פז,א), דדוקא במי רגלים שרי בנתינת מים כיון שהמ"ר מתערב בו, אבל בעביט מה שבלוע בו אינו מתערב עם המים (ט"ז שם בשם ב"י)

וע' רעק"א מדייק מדברי המג"א (פז,א) שגרף של רעי דאורייתא, אע"פ שמי רגלים עצמן דרבנן.

[17] מ"ב פג,ה בשם ט"ז ומג"א. דלא כשו"ע שכותלי ביה"כ אין להם דין ביה"כ אם הם מגיעים לארץ או עכ"פ סמוך לג' טפחים לארץ (ע"פ מ"ב)

[18] עט, ה

[19] שם

[20] עט, ו, ע"פ מ"ב שם. וע"ש יש מפרשים שהצואה עצמה אדומה, ולא שהתרנגולת אדומה.

[21] עט, ז

[22] עט, ד. אא"כ נתן עורות לתוך הצואת כלבים (שם)

[23] עט, ד

[24] עט, ז. וע' ביאה"ל דדעת קצש"ע דדוקא לול של תרנגולים ולא שאר לולים של בהמה.

[25] כנ"ל פשוט

[26] וע' ציץ אליעזר (יב, יב) מותר להשים אצלו דבר שמעביר ריח רע, כגון קולון, כדי שיוכל לברך. ולכן, מי שיודע שיש איש שבא לביה"כ שיש לו קטטר ומטפטף מי רגלים וצואה, ויש לו ריח רע (אע"פ שהוא מכוסה), ישפוך עליו קולון קודם שילך לביה"כ ואח"כ מותר להתפלל כיון שאינו מריחו.

[27] עט,א, ו-עו, ב, ומ"ב (עו, ג). וע' מ"ב (הקדמת סי' עט סק"ז) מסתפק אם הצואה מכוסה האם צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח, ומסתמא מסתפק רק אם מריח מחוץ לכיסויו, שאם אינו מריחו חוץ לכיסוי הוי גמ' מפורשת שאפי' בבשרו ממש מותר לקרות, כמ"ש בשו"ע הנ"ל

[28] עו, ד, והביא מחלקת בזה, אם דוקא בפה וחוטם צריך שיהיו נקי או אפי' שאר אבריו, וי"א שאפי' המתיר לא התיר אלא אם הצואה הוא במקום שמכוסה מאליו כגון אצילי ידיו. וכתב יש לחוש לדעת המחמירים.

וע' מ"ב, שאם הצואה על בגדיו ומכוסה לכו"ע מותר. וכ' דבשעת הדחק יש להקל ולברך אם אין הצואה על הפה או חוטם.

[29] עו,ב כ' שאם מכוסה בסנדלו מותר, אבל אם נוגע בסנדלו אסור לקרות כיון שמלבושו בטיל לגביה

[30] ע' מ"ב (הקדמת ס' עו) סתירה בדברי הפמ"ג אם צריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח בצואה מכוסה או לא, ולכן כתבתי דלכתחלה יתרחק. ומה שכתבתי חילוק בין אם יכול להריחו חוץ לכיסויו או לא, נ"ל שהוא מוכח ממה שיכול לברך כשיש צואה על בגדיו אע"פ שהוא תוך ד' אמותיו, וצ"ל כמ"ש.

[31] עט,א

[32] עו,א

[33] משמעות שו"ע (עט,א) שצריך שיהא ממש בצדו ולא רק החזרת פניו. ומ"ש שצריך שיהא לאחריו, לדעת שו"ע (שם) לצדדיו הוי כלאחריו, אבל מ"ב כ' לכתחלה יזהר שיהא לאחריו ממש, ואם אי אפשר אלא בטירחא יתירא, סגי לצדדיו אם מרחיק ד"א.

[34] עט, א

[35] עט, ב, ע"פ מ"ב (ס"ק יג). ואין צריך הפסק בינו ובין הריח רע שיוצא ממנו, כדעה א' שם, כ"כ מ"ב (ס"ק טז) וכן סתם השו"ע לקמן (סע' ג).

ומותר לקרות בחדר גדולה כשיש צואה בחדא קטן שאצלו, כ"כ שו"ע (עט, ג) ודוקא כשנראה להמברך שיש קצת כותל על צדדי הפתח שנידון כמחיצה לגבי המברך, ע"ש.

[36] עט,ב, ובביה”ל כ' שהוא ספיקא דדינא, דלדעת הרא"ש סגי שהוא במקום אחר, ולדעת רשב"א דוקא כשאינו רואה אותה.

והוא הדין אם הוא גבוה או נמוך י' טפחים מן הצואה (שו"ע שם), וע' מ"ב (שם) דדוקא אם הוא במקום ד' טפחים על ד"ט מיקרי הפסק. אבל כיון דלדעת הט"ז יכול להקל אפי' אינו מקום דע"ד, בדיעבד אינו חוזר ומברך.

[37] מ"ב (הקדמת סי' עט סק"ג)

[38] מ"ב שם

[39] אג"מ (אהע"א ס' קיד) משמע הכי

[40] מ"ב שם

[41] כן המנהג, אבל ראיתי בשם הגרש"ז אוירבאך שטיטול שיש בו צואה מיקרי גרף של רעי, ולכן אסור לברך לפניו כשהוא מגולה.

[42] ביה”ל קפה,ה משמע למסקנא שדין ברה"מ ושאר ברכות שוים לתפלה {ויש מחלקת שם}

[43] עו,ח

[44] מ"ב עו,ל, דהוי כמקום שאין צריך להסתפק

[45] מדאורייתא, אינו אסור אלא נגד הקילוח של מי רגלים. מדרבנן, אסור אפי' על הקרקע. ויש מחלקת אם אסור מדאורייתא בשותתת (מ"ב ?)

[46] ואם נתן לתוכו רביעית מים, מותר לקרות כנגדן אפי' הטיל בו מי רגלים הרבה פעמים (מ"ב עז,ז בשם רשב"א) דלא כשו"ע שפסק כרמב"ם שלב' פעמים צריך להטיל ב' רביעיות וכן לג' וכו'

[47] עח,א

[48] ר"ל טופח ע"מ להטפיח, כ"כ רמ"א (פב,ב), דלא כשו"ע מחמיר אם מרטיב היד. ואם נתן עליו טיפת מים, מותר (מ"ב פב,ד)

[49] עח,א

[50] מ"ב עז,ב

[51] עו,ח, שאיסורו רק מדרבנן

[52] מ"ב עו,לג

[54] עט,ט

[55] ע' ביה"ל (עט,א ד"ה בתוך) שאם תינוק הטיל מי רגלים באמצע חזרת הש"ץ, כ' מו"ק שאין להשתיק הש"ץ, מפני כבוד ציבור, ושם תמה עליו שהוא נגד שאר פוסקים, ואפשר יש להקל אם הוא חוץ לד' אמותיו, כיון שאין אנו יוצאים בתפלת הש"ץ בזמן הזה

[56] כיון שאיסורם מדרבנן (ע"פ מ"ב עט,ל ובהקדמת סי' עט סק"ז), ובאיסור דרבנן במי רגלים אינו חוזר אא"כ ידע שהוא שם ועבר על איסור דרבנן וקרא כמ"ש מ"ב (עו,לג)

[57] אבל מותר לחשוב בדברי תורה (באר היטב ס"ס עה)

[58] עה,א.

ומקור האיסור, ע' גמ' שבת (כג.) מבואר דאדם ערום אינו יכול לברך משום דבעינן והיה מחניך קדוש. והרמב"ם והסמ"ג לא מנאו למצוה בפני עצמו. אבל הסמ"ק (מצוה פג) כ' דלא יראה לך ערות דבר הוי מצות לא תעשה דאורייתא שלא יראה ערוה בשעת הברכה. וע' בן איש חי (שנה א, פרשת בא סע' א) כ' והיה מחניך קדוש ולא יראה לך ערות דבר, הוא מ"ע שכשאנחנו עוסקים בקר"ש ותפלה ודברי תורה, צריך שיהיה המחנה קדוש, ולא יהא שם צואה מגולה או דבר ערוה נגד פניו של אדם, וחכמים הוסיפו שלא יהא ראשו ולבו של אדם רואין את הערוה בעת שקורא, עכת"ד.

וע' ביאה"ל (ר"ס עד) שאם רואה ערות חבירו בשעה שקורא קר"ש או ד"ת או דבר שבקדושה, אסור מדאורייתא משום ולא יראה לך, ובלבו רואה את ערותו אסור מדרבנן, עכת"ד, ואפשר דלדעתו הוא סניף של מצוות אלו ולכן לא נמנה למצוה בפני עצמו.

[59] עה,ה

[60] בין איש בין אשה, ואפי' ערות קטן או נכרי (עה,ו, וע"ש לענין נוגע בערוה בשעת ברכה).

ומדאורייתא אסור רק בטפח, ומדרבנן לדעת הגהות מיימ' אפי' פחות מטפח אסור (ע' רמ"א עה,א ומ"ב סק"ה) ולדעת הרא"ש פחות מטפח מותר אפי' באשה אחרת. והטעם לשיעור טפח, ע' ב"ח (סק"א) כיון שהוא שיעור מקום התורף.

ואם קרא קריאת שמע, עובר בזה איסור דאורייתא לדעת הסמ"ק (מצ' פג) דלא יראה בך ערות דבר.

[61] אג"מ (אה"ע א, נח), דהיינו, השיעור של ערוה הוא טפח על טפח, וכיון דרוחב הפנים הוא טפחיים, אינה יכולה לגלות יותר מב' אצבעות, וע' מ"ש אג"מ במקו"א (אה"ע א, קיד. ואו"ח ד,קיב). וע' ערוה"ש (עה, ז) דעכשיו דנפרצו בנות ישראל בעוון זה והולכות בגילוי ראש, או לנו שעלתה בימינו כך, אבל מדינא מותר לברך נגד ראשן המגולות כיון שרגילה אצלינו, עכת"ד.

ובענין כיסוי ראש, מצינו ברמב"ם (אישות כד, יב) ושו"ע (אה"ע קטו, ד) שצריך ב' כיסויים דהיינו קלתה ורדיד, לקיים דת משה ודת יהודית. ומצאתי ד' פשטים בהחילוק בין ב' הכיסויים:

בית שמואל (קטו, ט)- ברשות הרבים וראשה פרוע לגמרי הוי דת משה, ואם ראשה מכוסה בקלתה או בדבר אחר אלא שאינה מכוסה כדרך הנשים, הוי דת יהודית.

ב"ח (קטו ד"ה ואיזו)- קלתה הוא סל שיש בו נקבים, ורדיד הוא צעיף.

חת"ס (שו"ת או"ח לו)- קלתה הוא מצמצם השער שלא יצא לחוץ, והב' הוא הכיסוי.

אג"מ (אה"ע א, נח)- רוב ראשה מכוסה, או קרוב לרוב, הוי דת משה, וכיסוי על כל הראש הוא דת יהודית.

[62] שהם מקומות המכוסים. ובמדינתינו לא נהגו לכסות הרגלים למטה מזה (ע' מ"ב עה,ב)

[63] מ"ב עה,ז בשם ט"ז

[64] רמ"א עה,א לכולי עלמא

[65] רמ"א עה,ד, דלא כשו"ע (שם) (וקצש"ע (ה, טו) כ' דלפני ערות קטן אסור. ואם נוגע בערות הקטן, המג"א כ' שאין לברך, ובמ"ב הביא שיש חולקים עליו ולמעשה משמע שמותר. וע' קצש"ע (שם) כ' דלצורך ברית מילה מותר. ושמעתי סברא מהר"י רייזמאן בשם הגר"י קמנצקי, דלא מיקרי מקום מטונף לענין מילה כיון דלגבי מצוה זו, הוי חפצא של מצוה, ולכן אין צריך לכסות ערות הגר בשעת הברכה.

[66] מ"ב עה,כג כ' קטנה בת ג', אבל נ"ל המנהג להקל בזה

[67] ביה”ל ר"ס עה

[68] עה, ג

[69] מ"ב עה,כט, דלא כשו"ע מקיל בלילה או בעצימת עיניו או החזרת פניו, ודלא כב"ח כ' (ע"פ ירושלמי) שבלילה או עצימת עיניו אסור, אבל בהחזרת פניו מותר

[70] מ"ב עה, ה

[71] מ"ב

[72] מ"ב

[73] מ"ב עה, א

[74] ולסמוך על דעת השו"ע (עה,ו) שמותר בזה בכל ערוה

[75] פד, א. וע' ט"ז (?) מיקל לשתות מים דהוי כאנוס

[76] מ"ב עה,ד. וע' שם דדה"ח משמע שצריך לחזור ולקרות

[77] רמ"א (צב, א), ומ"ב סק"ו

[78] עד, א

[79] עד, ג. וע' מ"ב (ס"ק יד) שפר"ח מחמיר בזה, אבל הסכימו האחרונים דמיקרי הפסקה.

[80] עד, ד. ורמ"א כ' שאם פניה טוחות בקרקע או יושבת על דבר אחר, מהני. וע' מ"ב (ס"ק טו) הב"ח מחמיר דגם אשה צריך הפסק בין לבה לערוה, אבל האחרונים הסכימו לדעת השו"ע. ולענין העגבות, מג"א סובר דלא מיקרי ערוה, והגר"א סובר דהוי ערוה, ובמ"ב (ס"ק יז) לא הכריע.

Next: Proper Fulfillment of Mitzvos
Proper Fulfillment of Mitzvos