Banner for Benefitting from Others’ Property

Business and Misc.Halachos of Benefitting from Others’ Property

It is forbidden to use or benefit from others’ property without permission.

A.    Land

One may not use another’s land to keep items there [1]דדוקא שותפים לא קפדי אהעמדה (ע' ב"ב נז:) or live there [2]ע' שו"ע חו"מ ס' שסג . However, it is permitted to walk through it [3]שו"ע יו"ד (רכב, א), ותוס' (ב"ב נז:) , except in four scenarios:

A. If it bothers or causes any loss to the owner, even a small amount, one may not do so [4]שסג, ז. ולכאו' כיון שחייב לשלם אחר כך, פשוט דאסור לדור בו לכתחלה בלי דעת לשלם. . For example, one may not walk in someone’s backyard since it causes him to be more cautious in his house, and one may not walk through his vegetable patch. It is assur to throw garbage into someone else’s Dumpster, if he pays for the garbage by volume.

B. If the item or benefit used is something which usually people pay for, one may not use it for free [5]שסג, ו. . For example, one may not ride a bus without paying, or sneak a child into a zoo to avoid paying the fare.

C. If there is reason to assume that the owner would not want him to do so, he may not use it [6]כיון דהוי זה נהנה וזה חסר, פשוט דאסור. . For example, one may not park in a store’s lot, as they want the spots to be available for their customers. One may not use a private parking lot as a shortcut, as the owner may be liable if someone gets hit. One may not use items without permission, as they may be damaged or stolen.

D. If it is illegal and the law is actually enforced, it may be prohibited [7]משום דינא דמלכותא, כמ"ש לעיל {Laws of Stealing}. . It also may constitute chilul Hashem.

There is a practical difference between these cases. In case A or B, if one used the item without permission, he is obligated to reimburse the owner for the market rate of the amount he benefitted [8]ע' שו"ע שסג, ו-ז.

דיני תשלומין משום נהנה:

א.

מהנה לחבירו ואח"כ שואל ממנו תשלומין:

אם הנהנה רצה ליהנות ולא שאל רשות קודם שנהנה ממנו, חייב לשלם אם:

א. אם נטל חפץ בלי רשות של הבעלים על דעת לשלם שכר, והחפץ עומד להשכיר, הבעלים יש להם ברירה או לחייב לשלם שכרו או הפחת (שסג, ה). אבל אם נטל בלי רשות על דעת להחזירה או ע"ד לגוזלה, או אם אין החפץ עומד להשכיר, חייב לשלם פחתה (שם).

ב. אם חיסר הבעל הבית אפי' מעט, חייב לשלם כל הנאתו (שסג, ז, וע"ש שיש מחלקת אם פטור מלשלם אם אינו עומד להשכיר). ועפ"ז בדברי מלכיאל (?) כ' שחייב לשלם למי שהוציא הוצאות לקבל פתק מן הממשלה למכור מוצרו ואח"כ חבירו רוצה להשתמש באותו פתק כיון שייגרם לו הפסד קצת, ע"ש.

ג. אם הנהנה גילה דעתו דניחא ליה במה שעשה חבירו ורוצה ליהנות ממנו וגם עכשיו יש דבר תחת רשות של בעל הבית שהבעה"ב יכול לסלק אם ירצה, חייב להשתתף, וה"ה בכל דבר דמוכח לכל דניחא ליה ליהנות ממנו, אם יש דבר תחת ידו שיכול לסלק, חייב לשלם (נו"ב תנינא, הו"ד פת"ש קע, א, ולכן חייב התחתון לשלם לעליון בשביל מה שתיקן המעין, כיון שהעליון יכול לסלקו אם ירצה), ומזה יוצא שאם גילה הניקף דניחא ליה בהכותל שעשה המקיף, מגלגלים עליו את הכל (שו"ע קנח, ו)

ד. אם אכל משל חבירו, חייב ע"פ שהיה יכול להתענות, כיון שלמעשה נהנה, ומשתרשי ליה ר"ל עכשיו יש לו הריוח בביתו דהיינו שיש לו המעות שהיה חייב לקנות בו המזונות שאכל (רמ"א רמו, כו, עפמ"ש קצות שם סק"ב)

ה. אם הבית שדר בו היה עומד לשכור, וכיון שהוא דר בו חיסר לבעליו שאינו יכול להשכירו, צריך לשלם כיון שמחסרו ממון. אבל אם אין הבית עומד להשכיר, פטור (שסג, ו).

ו. אם חבירו גילה דעתו דניחא ליה לשלם כסף על זה אם חבירו אינו מרשה לו לדור שם בחנם, י"א חייב לשלם (שו"ע שסג, ח, בשם י"א) וי"א פטור (רמ"א סע' י).

ז. אם גנב חפץ חבירו והוציא עליו הוצאות והשביחה, כשמחזירה, נוטל מהנגזל משבח שיש בו הוצאה (שסב, ט), וע' אור שמח (גניבה א, יא) דהיינו כל השבח, והטעם שנוטל אפי' השבח שהוא יותר מן היציאה (שהוא דין היורד שלא ברשות), משום תקנת השבים.

ח. אם השביח נכסי חבירו, אם הוא שדה (או בית או שאר חפץ) העומדת לכך, חייב לשלם לו כמה שאדם רוצה לשלם כדי לעשות לו שבח זה דהיינו כשאר אריס העיר, ואם אינה עומדת לכך, ידו על התחתונה, ר"ל אם השכר יתר על ההוצאה משלם ההוצאה, ואם ההוצאה יתירה על השבח משלם השבח (שעה, א, וסמ"ע שם). ואם הבעלים הוא בנאי או איש שיכול לעשות עבודה זו בעצמו, שמים כמה אדם רוצה ליתן שלא יצטרך לעשות עבודה זו בעצמו (רמ"א שעה, ד).

ט. אם עשה טובה בשבילו ולא קצץ שכר, נותן שכר כפועל הכי זול שעושה אותו סוג מלאכה (?)

י. אם קצץ עמו לשלם לו שכר מוגזם כיון שהיה צריך לו מחמת פיקוח נפש: אם הוא דבר רגיל שמשלמים שכר גבוה מוגזם [לכאו' ר"ל שאצל הגויים רגילים לשלם הרבה על זה], כגון בשביל רפואה שלפעמים משלמים הרבה יותר מן הרגיל, חייב לשלם כפי מה שקצץ, אבל אם אינו דבר רגיל לשלם שכר גבוה, אינו נותן לו אלא שכרו.

אם ההנה לחבירו והמהנה לא שאל חבירו מקודם, חייב או אם הוא שיבח נכסיו דהיינו כאילו יש ממון שלו אצלו, או אם אחר כך חבירו גילה דעתו דניחא ליה בזה.

(even if it cost the owner very little), but in case C or D, he is not necessarily obligated to pay.

One is permitted to use a dirt lot as a shortcut, if he does not know if the owner minds, but if the owner is a non-Jew, one must ask first, to avoid chillul Hashem .

One may sit in another’s succah if he knows the owner will not be home then, but if the owner may come and be embarrassed to ask him to leave, it is assur [9]מ"ב (תרלז, ט) בדעת רמ"א שם . It is also assur to use it and leave a mess.

B. Moveable Items

It is forbidden to use another person’s item without permission [10]ע' שו"ע (חו"מ רצב, א) דהוי שואל שלא מדעת דהוי כגזלן. . There are two cases where it is permitted:

A. If one wants to use someone else’s item for a mitzvah, and it likely will not cause any loss or bother to the owner, one is permitted to use it, on the assumption the owner would not mind [11]ע' רמ"א (או"ח יד, ד. וגם תרלז, ג, ותרמט, ה) דדעתו דדרך אדם להקפיד בספרים ולא בטו"ת. . He must leave it in its location and not move it [12]מ"ב (תרמט, לד) . It is still imperative that one try to ask the owner permission if at all possible [13]? . However, if the owner might mind, it is forbidden. One may borrow someone’s talis or tefillin, but he must wrap them up properly. One may borrow someone’s arba minim once, but not every day (as constant use may cause them to get damaged) [14]מ"ב (תרמט, לד) .

B. If one is absolutely certain that the owner would not mind if he used or ate the item, he may use it or eat it [15]נחלת דוד (ב"מ כב.) בדעת ש"ך (?שנח), אמנם, אני חושב דלדעתו אפי' תוס' יסכים לזה. . For example, a child visiting his parents’ house may take food from the refrigerator if he is certain they permit it (even without express permission).

B.    Property Which Damages (Bor)

If property caused damage to a person, the one who created the hazard is potentially liable, whether he made the ground slippery or uneven and that caused damage, whether it is on his property or not. The cases he is exempt from paying are:

  1. A. If the level that the ground was uneven was less than nine inches tall, it is a dispute, and therefore he need not pay [16]ש"ך תי, ב .
  2. B. If he slipped on something and then hit the ground outside of the hazard, he need not pay [17]תיא, א, וע' סמ"ע (תי, מז) .
  3. C. When a person is damaged, he is not entitled to his loss of work. If he was damaged in a way which will not fully heal, he is entitled to reimbursement for the damage, but if it will eventually heal, he is not [18]תה, א (כ' שאינו חייב בד' דברים אלא כשהאדם הזיק בלבד ולא כשממונו הזיק), ע"פ תכ, יג-יד (דלא מיקרי נזק אלא כשחיסר אבר שאינו עתיד לחזור). אמנם, ע' נתיבות (שמ, ג) סובר שאם לא יחזור אלא ע"י הוצאות רפואי, מיקרי שאינו עתיד לחזור, אבל ע' חזו"א (ב"ק יג, ב) חולק על הנתיבות בזה (וגם חולק על השבו"י המובא בפת"ש שז, ג, ע"ש). .

Footnotes

[1]דדוקא שותפים לא קפדי אהעמדה (ע' ב"ב נז:)
[2]ע' שו"ע חו"מ ס' שסג
[3]שו"ע יו"ד (רכב, א), ותוס' (ב"ב נז:)
[4]שסג, ז. ולכאו' כיון שחייב לשלם אחר כך, פשוט דאסור לדור בו לכתחלה בלי דעת לשלם.
[5]שסג, ו.
[6]כיון דהוי זה נהנה וזה חסר, פשוט דאסור.
[7]משום דינא דמלכותא, כמ"ש לעיל {Laws of Stealing}.
[8]ע' שו"ע שסג, ו-ז.

דיני תשלומין משום נהנה:

א.

מהנה לחבירו ואח"כ שואל ממנו תשלומין:

אם הנהנה רצה ליהנות ולא שאל רשות קודם שנהנה ממנו, חייב לשלם אם:

א. אם נטל חפץ בלי רשות של הבעלים על דעת לשלם שכר, והחפץ עומד להשכיר, הבעלים יש להם ברירה או לחייב לשלם שכרו או הפחת (שסג, ה). אבל אם נטל בלי רשות על דעת להחזירה או ע"ד לגוזלה, או אם אין החפץ עומד להשכיר, חייב לשלם פחתה (שם).

ב. אם חיסר הבעל הבית אפי' מעט, חייב לשלם כל הנאתו (שסג, ז, וע"ש שיש מחלקת אם פטור מלשלם אם אינו עומד להשכיר). ועפ"ז בדברי מלכיאל (?) כ' שחייב לשלם למי שהוציא הוצאות לקבל פתק מן הממשלה למכור מוצרו ואח"כ חבירו רוצה להשתמש באותו פתק כיון שייגרם לו הפסד קצת, ע"ש.

ג. אם הנהנה גילה דעתו דניחא ליה במה שעשה חבירו ורוצה ליהנות ממנו וגם עכשיו יש דבר תחת רשות של בעל הבית שהבעה"ב יכול לסלק אם ירצה, חייב להשתתף, וה"ה בכל דבר דמוכח לכל דניחא ליה ליהנות ממנו, אם יש דבר תחת ידו שיכול לסלק, חייב לשלם (נו"ב תנינא, הו"ד פת"ש קע, א, ולכן חייב התחתון לשלם לעליון בשביל מה שתיקן המעין, כיון שהעליון יכול לסלקו אם ירצה), ומזה יוצא שאם גילה הניקף דניחא ליה בהכותל שעשה המקיף, מגלגלים עליו את הכל (שו"ע קנח, ו)

ד. אם אכל משל חבירו, חייב ע"פ שהיה יכול להתענות, כיון שלמעשה נהנה, ומשתרשי ליה ר"ל עכשיו יש לו הריוח בביתו דהיינו שיש לו המעות שהיה חייב לקנות בו המזונות שאכל (רמ"א רמו, כו, עפמ"ש קצות שם סק"ב)

ה. אם הבית שדר בו היה עומד לשכור, וכיון שהוא דר בו חיסר לבעליו שאינו יכול להשכירו, צריך לשלם כיון שמחסרו ממון. אבל אם אין הבית עומד להשכיר, פטור (שסג, ו).

ו. אם חבירו גילה דעתו דניחא ליה לשלם כסף על זה אם חבירו אינו מרשה לו לדור שם בחנם, י"א חייב לשלם (שו"ע שסג, ח, בשם י"א) וי"א פטור (רמ"א סע' י).

ז. אם גנב חפץ חבירו והוציא עליו הוצאות והשביחה, כשמחזירה, נוטל מהנגזל משבח שיש בו הוצאה (שסב, ט), וע' אור שמח (גניבה א, יא) דהיינו כל השבח, והטעם שנוטל אפי' השבח שהוא יותר מן היציאה (שהוא דין היורד שלא ברשות), משום תקנת השבים.

ח. אם השביח נכסי חבירו, אם הוא שדה (או בית או שאר חפץ) העומדת לכך, חייב לשלם לו כמה שאדם רוצה לשלם כדי לעשות לו שבח זה דהיינו כשאר אריס העיר, ואם אינה עומדת לכך, ידו על התחתונה, ר"ל אם השכר יתר על ההוצאה משלם ההוצאה, ואם ההוצאה יתירה על השבח משלם השבח (שעה, א, וסמ"ע שם). ואם הבעלים הוא בנאי או איש שיכול לעשות עבודה זו בעצמו, שמים כמה אדם רוצה ליתן שלא יצטרך לעשות עבודה זו בעצמו (רמ"א שעה, ד).

ט. אם עשה טובה בשבילו ולא קצץ שכר, נותן שכר כפועל הכי זול שעושה אותו סוג מלאכה (?)

י. אם קצץ עמו לשלם לו שכר מוגזם כיון שהיה צריך לו מחמת פיקוח נפש: אם הוא דבר רגיל שמשלמים שכר גבוה מוגזם [לכאו' ר"ל שאצל הגויים רגילים לשלם הרבה על זה], כגון בשביל רפואה שלפעמים משלמים הרבה יותר מן הרגיל, חייב לשלם כפי מה שקצץ, אבל אם אינו דבר רגיל לשלם שכר גבוה, אינו נותן לו אלא שכרו.

אם ההנה לחבירו והמהנה לא שאל חבירו מקודם, חייב או אם הוא שיבח נכסיו דהיינו כאילו יש ממון שלו אצלו, או אם אחר כך חבירו גילה דעתו דניחא ליה בזה.

[9]מ"ב (תרלז, ט) בדעת רמ"א שם
[10]ע' שו"ע (חו"מ רצב, א) דהוי שואל שלא מדעת דהוי כגזלן.
[11]ע' רמ"א (או"ח יד, ד. וגם תרלז, ג, ותרמט, ה) דדעתו דדרך אדם להקפיד בספרים ולא בטו"ת.
[12]מ"ב (תרמט, לד)
[14]מ"ב (תרמט, לד)
[15]נחלת דוד (ב"מ כב.) בדעת ש"ך (?שנח), אמנם, אני חושב דלדעתו אפי' תוס' יסכים לזה.
[16]ש"ך תי, ב
[17]תיא, א, וע' סמ"ע (תי, מז)
[18]תה, א (כ' שאינו חייב בד' דברים אלא כשהאדם הזיק בלבד ולא כשממונו הזיק), ע"פ תכ, יג-יד (דלא מיקרי נזק אלא כשחיסר אבר שאינו עתיד לחזור). אמנם, ע' נתיבות (שמ, ג) סובר שאם לא יחזור אלא ע"י הוצאות רפואי, מיקרי שאינו עתיד לחזור, אבל ע' חזו"א (ב"ק יג, ב) חולק על הנתיבות בזה (וגם חולק על השבו"י המובא בפת"ש שז, ג, ע"ש).
NextInfringing on Another’s Income