Yom TovHalachos of Chametz Which Must Be Destroyed
On Pesach, it is assur mid’oraysa to eat chametz in any form, or to own it.
It is
assur mid’oraysa
to own chametz on Pesach[1]
רמב"ם ל"ת ר-רא. ואינו חייב מלקות משום לא יראה ולא ימצא אלא אם כן קנה
חמץ בפסח או חימצו כדי שיעשה בו מעשה.
ויש לפלפל במצוה זו, אם הוא מצוה קיומית, שחייב לבער חמץ בידים, או אם אפשר לקיימו בשב ואל תעשה. וע' מנחת חינוך תלאו
במחלקת ראשונים. ועוד אפשר, דאפי' אם הוא מצוה בידים, אפשר שאין חסרון אם אין לו חמץ בשעת ביעור, כמו מצות
שילוח הקן או ציצית או השבת גזילה. ועל הצד שאפשר
לקיימו בשב ואל תעשה, יש לדון אם מצות תשביתו הוא שיחשוב בלבו
שאם יש לו חמץ דהוי בטל כעפר, או להיות בטוח שאין לו.
וע' קובץ שיעורים פסחים
קכב תשביתו הוי חובת חפצא.
וע"ע חדושי הגר"ח
חמץ ומצה א, ג.
ואפשר שיש להוכיח דלדעת המג"א הוא מצוה שנתקיים
בשב ואל תעשה. שכתב מג"א (תמו, ב), שאם מצא חמץ
ביו"ט, אינו עובר בבל יראה מדאורייתא, דכיון
שחכמים אסרוהו לבערו אינו עובר אלא בב"י מדרבנן. וכתב בשם של"ה, שיכול
להוציאו ולבערו ע"י עכו"ם, דאתי עשה דרבנן דתשביתו ודחי לא תעשה דרבנן דאמירה
לעכו"ם. והקשה עליו רעק"א (הגהות שם), דהא לא מקיים בזה מצוה דאורייתא, דכיון
דמבערו ע"י עכו"ם ואין שליחות לעכו"ם
הוי כנעשה הביעור מעצמו דלא קיים עשה דתשביתו,
עכת"ד. ולכאו' י"ל
בדעת מג"א, שהמצוה הוא (to ascertain) להתוודאי שאין חמץ ברשותו, ויכול לצאת מצוותו אפי' אם עשה
ע"י עכו"ם.
וכן נראה דעת מהרי"ק (קעד) שכתב כדבר פשוט
שאין חיוב לקנות חמץ כדי לבערו קודם פסח, ולכאו' דעתו
כמ"ש בשם מג"א.
ועוד יש להביא ראי'
לזה, ממ"ש לעיל (תלב,
ו), דמדוייק בשו"ע
שהעושה שליח לבדוק, השליח מברך, וכתב מג"א
צ"ע, הא אין המצוה מוטלת עליו, ותירץ דמ"מ מצוה קעביד דומיא דמילה. וממה שהקשה בתחלה למה יברך השליח, מוכח שלא הבין שיש מצוה בפועל לעשות
מעשה ביעור, אלא המצוה נתקיים בעד הבעל הבית שאין חמץ
ברשותו, ובזה הקשה דא"כ למה יברך השליח.
ואפשר שהמנהג להניח
פתיתים קודם הבדיקה כדי שלא יהא ברכת "על ביעור חמץ" לבטלה (ע'
רמ"א תלב, ב), הוא לחוש שיש מצוה בקום ועשה לעשות
ביעור, אבל ממסקנת הרמ"א ואחרונים דמדינא אינו חייב להניחם, משמע שיכול אפי' לכתחלה לקיים המצוה בשב ואל תעשה.
וע' גמ' פסחים (ו:) דחמץ לאחר זמן איסוריה אינו יכול לבטלו משום שאינו ברשותו (פירש"י שאינו שלו), ועשאן
הכתוב כאילו ברשותו. ושמעתי מהגר"צ שכטר שיש לדון,
במי שאביו מומר ומחזיק חמץ בפסח, ומת באמצע פסח, האם בנו יורש החמץ בפסח וחייב
לבערו מיד או לא, ותלאו במה שדן בספר מרחשת (ס' א) אם איסורי הנאה הם שלו, עמ"ש בשם הבית הלוי (ח"א ס' מח), וע' ר"ן נדרים (פה.).
It is
assur mid’oraysa
to eat or derive benefit chametz, or any mixture containing chametz, from Erev
Pesach at chatzos[3]
ואם אכלו בזמן זה,
רמב"ם (חו"מ א,ח)
כ' חייב מלקות, וראב"ד השיג שאין בו חיוב מלקות, וראב"ד כתב שאין איסור הנאה מדאורייתא בזמן זה
וע' פמ"ג (פתיחה להל' פסח) ביאר שיש ה' מיני חמץ:
א'- תערובות.
ב'- נוקשה. ויש ב' סוגי
נוקשה, שאם לא החמיץ כל צרכו, אינו חמץ גמור, ואינו עובר בבל יראה וב"י אם
אינו ראוי לאכילת אדם. ואם הוא חמץ גמור שמעולם לא היה ראוי לאכילה, ע' מג"א (תמב, א). ואם היה חמץ
גמור, אסור עד שנפסל לאכילת כלב (ע' מג"א שם).
ג'- שיאור.
ד'-חמץ גמור.
ה'- שאור. ולדעת סמ"ג, שאור, אף שנפסל מאכילת כלב, חייב עליו כרת ומלקות.
ולדעת רמב"ם והשו"ע (תמב,
ט), אם אינו ראוי לאכילת כלב מותר להשהותו בפסח.
וגם נשים חייבות במצות
תשביתו (שאגת אריה סי' פב).
If
one violated the prohibition to own chametz on Pesach, it is forbidden to
derive any benefit from it after Pesach[5]
ואם הוא ספק, ע' ב'
דעות במ"ב אם מותר ליהנות ממנו
The following halachos assume that the custom is to be lenient regarding selling chametz which is not chametz gomur; although it is preferable not to sell chametz gamur, one who wishes to do so may also sell chametz which is in the first category.
There are four types of chametz:
1. Chametz gamur
and high-level taaruvos- Any food item
which contains a kzais or more or chametz,
and contains 12% or more of chametz ingredients, must be destroyed.
Additionally, if a utensil contains individual pieces of chametz which
are smaller than a kzais but together
add up to a kzais, it must be sold[6]
2. Low-level taaruvos
and chometz nukshe- A food item which
contains less than 12% chametz ingredients, but has a total of one fluid
ounce of chametz, must be sold or discarded before Pesach. If it
has less than 12% chametz and does not contain an ounce of chametz, one
may retain ownership of it on Pesach. Even if the food item was rendered almost
inedible, such as Play-doh, one may not own it on
Pesach, but one may sell it.
3. Nifsal m’achilas kelev- An item which is
completely inedible, may be owned[8]
תמב, ב
and used for
non-food purposes on Pesach, but it may not be eaten as a food[9]
תמב, ד, וע' מ"ב (ס"ק כא) משום דאחשביה. ושם מיירי בנפסל מאכילת אדם,
אבל ה"ה כשנפסל מאכילת כלב.
ואם
אינו מאכל
4. Yichdo l’yeshiva- Chametz which was made inedible, has a changed
appearance, and was designated as a utensil[11]
באמת, לא ידעתי למה צריך
תנאי השלישי דדוקא ייחדו לצורך כלי ולא סגי במה שאינו
מחשיבו למאכל. אבל ראיתי תנאי זה מובא בהל' פסח להר"ד
ריביאט, והוכיח כן ממה שאסרו הפוסקים כל מיני שמפו
ודברים שיש בהם אלכוהול אע"פ שאינם מאכל כלל. [ושאר הוכחות שהביא שם, אינו
מכיר בכלל.]
An item which contains soluble chametz which batel in sixty times its volume before Pesach, is not chametz, and one is permitted to retain it in his house on Pesach (or eat it).
After
Pesach, one may not purchase chametz from Jewish-owned stores which did
not sell their chametz properly before Pesach[12]
Even
chametz nukshe, which means chametz that is
almost inedible, may not be retained[14]
מדרבנן, דילמא אתי למיכליה (מ"ב תמז,ב)
A. Items Which May Be Owned on Pesach
If an
item had things mixed into it which render it inedible, it may be retained and
even used on Pesach. However, if it is possible to remove the chametz components
to make it edible, it is considered chametz gomur[15]
אג"מ (?)
.
The
distinction between the first two categories is that many are stringent not to
sell chametz gamur but are lenient to sell
low-level taaruvos chametz.
Non-food items containing chametz which are completely inedible, may be owned and used on Pesach.
Items
which are technically edible but are not considered food items, such as glue
and Playdoh, should be sold to a non-Jew (this is permitted even for those who
do not sell chametz gamur).
Items have been designated as non-food items and have been used in a way that changed significantly, such as art projects containing dried glue or hardened Playdoh, need not be sold and may be used on Pesach.
According
to all opinions, one is not obligated to destroy chametz which is
smaller than the amount one may consider eating, defined as roughly the size of
a Cheerio. One also is not obligated to destroy any chametz which is
smaller than a kzais (olive-size) and is
dirty. However, the custom is to destroy all chametz, even crumbs[16]
מ"ב (תמב, לג).
וע"ש ובמג"א (סק"י)
הביאו מחלקת אם חייב לבער חמץ שהוא פחות מכזית או דוקא בכזית. וע' דגמ"ר (שם) דבדבר שאינו איסור
אכילה, חצי שיעור אינו אסור מן התורה, אבל בל יראה בחצי שיעור הוי אסור מדרבנן.
וע' שו"ת יחוה דעת (ח"ב ס) דהמחלקת הנ"ל, אם יש איסור חצי שיעור בבל יראה, תלוי
במחלקת תוס' (?)
ורמב"ם.
וכתב הרוקח ע"פ
הירושלמי שאין לומר שפסח הוי טירחא, אבל לא הביאו
הפוסקים דין זה, דר"ל שאין לומר דמצוה דאורייתא הוי עלי לטורח, אבל בזמן הזה כשאומרים שהוא טירחא ר"ל כל החומרות שהחמרנו על עצמינו הוו טירחא אבל לא המצוה בעצמו (חק יעקב תסט, ג).
If chametz is in a hard-to-reach place, one may spray it with bleach and need not remove it, and if it is less than a kzais and it dirty, one need not even do that.
Kitniyos is a category of foods that resemble
chametz, and is thus assur to eat on Pesach.
Chazal were concerned that because when these grains are purchased, they
sometimes contain kernels of the Five Grains, one may inadvertently cook one of
these kernels and create chametz[17]
ע' מ"ב (תנג, ו,
ע"פ הגהמ"י), וכתב עוד טעם (ע"פ הט"ז), דלפעמים טוחנים האורז
ועושים פת, ועמי הארץ לא יבחינו בין פת לפת ויבואו להקל גם בפת.
וע' פר"ח (סק"א) הביא מקור למנהג זה, מדברי הגמ'
(פסחים מ:) רב פפי שרי ליה לבורדקי
דבי ריש גלותא לממחה קדרה בחסיסי, אמר רבא איכא דשרי כהאי מילתא בדוכתא דשכיחי עבדי, והעלו בתוספות דחסיסי
הוי קמח של עדשים, אלמא אפילו דהוי מיני קטנית כיון דעבדי מזלזלין במצות אין להתיר
להם, והאידנא שאין הדורות מתוקנין
כמו הדורות הראשונים יש לתפוס לאסור כל מידי דדמי לדגן
משום דמחלף להו בדגן, עכת"ד.
ועערה"ש (סק"ה) מביא מקור
למנהג זה מירושלמי, דפי' התם פלוגתת ר' יוחנן בן נורי
ורבנן שחלקו גופא אם אורז בא לידי חימוץ או לא, ואם
בגדולי התנאים נפלו מחלקת בדבר שהחוש מעיד עליו, ק"ו בימינו שעמי הארץ יטעו
לומר שגם אורז בא לידי חימוץ ועכ"ז
התירו חכמים וא"כ הוא הדין במין תבואה זו או זו שידמו זה לזה, ולכן אסרוהו
חכמים כל מיני קטניות.
Unlike chametz, it is permitted to derive benefit from kitniyos on Pesach[18] . The infirm, or children under the age of six, are permitted to eat kitniyos[19] .
For example, baby formula that has kitniyos but is otherwise kosher l’Pesach (see the Star-K Pesach Directory) may be given to an infant. It is preferable to prepare the formula in a laundry sink or bathroom rather than the kitchen sink[20] ואם בישל קטניות בכלים של פסח, לכאו' לדעת רמ"א (יו"ד סד) שאין צריך לחוש לבליעות של דבר שאסור רק משום מנהג, ה"ה גם כאן, אבל לכף החיים צריך הגעלה. .
Pet food frequently contains chametz[21] ע' שו"ע (תמב, ד) משמע שתערובת חמץ שאינו מאכל אדם, מותר לקיימו בפסח. אבל נראה שהמנהג להחמיר בזה. , and one should consult the Star-K Pesach directory for a list of acceptable pet foods.
B. Chametz Mixed into Food
The
general leniencies regarding issur which
was combined with heter do not apply to
chametz on Pesach[22]
חמץ בפסח אוסר במשהו (שו"ע תמז,
א), דלא כדעת השאילתות (ע' טור) דאוסר בנותן טעם. ואוסר
במשהו אפי' בהנאה (שו"ע שם), דלא כדעת ראב"ד (ע' טור) דבמשהו אינו
אוסר בהנאה אלא באכילה.
לענין
נ"ט בר נ"ט, אפי' נתבשל קודם פסח בכלי של חמץ אסור. ולא אמרינן דכשבישל דבר בקדירה של חמץ
קודם פסח היה נ"ט בר נ"ט דהיתירא, כיון שחמץ
שמו עליו (מג"א תמז,
כד).
לענין
נותן טעם לפגם, לדעת השו"ע (תמז,
י) מותר, וכ' רמ"א ויש מחמירין, והמנהג להחמיר
אפי' משהו ונותן טעם לפגם.
לענין
ריחא, בציור שבשאר אסורים אסור לכתחלה
(ע' שו"ע יו"ד קח, א), בחמץ יש מקילים ויש
אוסרים אפי' בדיעבד (רמ"א תמז, א), ובמקום הפסד
מרובה יש לסמוך על המקילים (מ"ב סקי"ג).
ובדבר שבשאר איסורים מותר לכתחלה, כגון אם אחד מהם
מכוסה או התנור גדול ופתוח, בחמץ מותר בדיעבד (מ"ב שם).
לענין
חום כלי שני, ע' רמ"א (תמז, ג) מחלקת בזה, וכ'
וטוב להחמיר.
ובענין בליעה בצונן, ע' מ"ב (תמז,
כז), ומשמע דמסקנתו שהמנהג
להחמיר אפי' בצונן, אבל בשעת הדחק יש להקל.
ובענין אין בליעה יוצאה מחתיכה לחתיכה בלי רוטב, ע'
רמ"א (תנא, ד) חצובה צריך ליבון, ומ"ב פי' שהוא הכלי שמעמיד עליו
הקדירות, וצריך ליבון שמא נשפך עליו עיסה ונבלע בה טעם חמץ ע"י האור. ורק
משום חומרא דחמץ, ולכן די
בליבון קל. ובדיעבד אם נשתמש בו בלי ליבון כלל אין לאסור (מ"ב שם).
If a chametzdik ingredient or pot was used with food on Pesach, a Rav must be consulted.
Kitniyos. If kitniyos was mixed in food on or before Pesach and it cannot be removed, it is nullified if the food contains more volume than the kitniyos which fell in (batel b’rov). One may not cook kitniyos in kosher l’pesach pots, and if one did so, they should not be used for 24 hours, but afterwards they may be used normally[25] כמ"ש רמ"א (יו"ד סד, ט) לענין איסור חילב, שהוא גם איסור כרת, דכיון שאינו אסור אלא משום מנהג, אין לאסור הכלים בשביל זה. אבל צ"ע בדברי רמ"א אם כוונתו להתיר אפי' בבן יומו או דוקא כשאינו ב"י. ולכן, אחר כ"ד שעות לכו"ע מותר. . One may wash kitniyos utensils in the sink together with kosher l’pesach utensils, but it is preferable to wash them in a bathroom sink. The same applies for the various stringencies which some families have, such as refraining from eating gebrokts (cooked matza products), vegetable peels, chicken, or garlic.
However, if one knows that his family custom differs from any of the aforementioned rules, such as being lenient to cook gebrokts in his pots or being stringent that kitniyos is not batel b’rov, he should certainly adhere to his custom. For example, if one accidentally mixed soymilk (assuming it is known not to contain chametz) into pancake batter, it may be fried in a Pesachdik pan and eaten, provided that most of the batter is not soymilk. If matza meal was mixed into gefilte fish, it may be eaten by one who usually refrains from gebrokts.
If
Chametz nukshe (chametz which was rendered
inedible) fell into food on Pesach, it may be permitted, if it is batel in 60, in extenuating circumstances[26]
מ"ב תמז,טו, שהפר"ח מחמיר, ומג"א מקיל
C. Chametz on Pesach
There are many customs regarding foods which may or may not be eaten on Pesach. Certain customs were only relevant during particular times, and one need not keep them anymore, as the concerns they addressed are no longer applicable. One should consult his Rav.
Some
have the custom to only eat matza shmura for
the duration of Pesach[27]
ע' ביאה"ל (תנג, ד, ד"ה טוב) שהגר"א
נהג לאכול רק מצה שמורה כל ימי פסח. ולענין מצת מצוה,
ע' לקמן {הל' הכנה לסדר}.
מי שנהג לאכול רק מצה
שמורה ועכשיו רוצה לאכול מצה שאינה שמורה, ע' שע"ת (סק"ח)
מחלקת אם צריך התרה או לא.
The following rules are relevant to preparing before Pesach; regarding rules of encounters with chametz on Pesach, see {Chapter Chametz on Pesach}.
Any
non-food item which is unfit for canine consumption (nifsal
m’achilas kelev) may be
used on Pesach. This includes all forms of cosmetics, such as body soap,
shampoo, toothpaste, lipstick, deodorant, etc. However, many people are
stringent that any item which one may ingest accidentally, should not contain
any trace of chametz. For this reason, it is praiseworthy to only use
toothpaste, lipstick, mouthwash, and dish detergent which are approved for
Passover use. (A new container should be purchased for Passover. Any unflavored
dental floss may be used.) Some are stringent not to use any body care items
which contain chametz derivatives[28]
אג"מ (או"ח ג, סב)
One should not refrain from taking any medication on Pesach without consulting one’s rabbinic authority[30] רוב פסקים אלו ע"פ Star-K 2020 Pesach Directory, p. 39-43 .
When chametz-free medication is available, some people are stringent to only take chametz-free medication (as indicated on the list compiled by Rabbi Gershon Bess), even when they are permitted to take medication which contains chametz derivatives[31] אבל לענין קטניות, לא נראה שיש אפי' חומרא שלא לאוכלו, כיון שחולים לא נהגו להחמיר, למה יצער עצמו בחנם. .
Any medication for a condition which may be life-threatening may be taken on Pesach, irrespective of whether it contains chametz, or whether it is swallowed, chewed, or taken in liquid form. This includes antibiotics for infections, medication taken for heart conditions, and many other categories.
Any
pill or tablet which has no taste, may be swallowed normally, as chametz which
is completely inedible may be swallowed for medical purposes[32]
אג"מ (או"ח ב, צב)
Some have the custom to be stringent regarding medications, and the following are some of the guidelines for those who wish to be stringent.
Medication
for one who has a non-life-threatening illness or condition, but is ill enough
that he would take to bed or becomes unable to function normally (choleh She’ain bo sakana), he may swallow
any form of pills or capsule, even if it contains chametz[33]
ציץ אליעזר (ח"י, כה אות כ), שו"ת יחוה דעת (ח"ב ס' ס), וע'
מנחת שלמה (מהדו"ר ח"א סד יז) נסתפק אם יש גם להקל לכאב ראש רגיל וכדו'. וע' אג"מ (או"ח ב, צב) דכבר נתבטל קודם פסח משם אוכל, ולא שייך לומר אחשביה בדבר שלוקח לתרופה דאף דברים מרים ומאוסים לוקחים
לרפואה, עכת"ד, וכעין זה כ' בחז"א (ס' קטז סק"ח). וע' אורח יעקב (פורכיימער, ?) בשם הגר"י קמנצקי. וע' שו"ת יחוה דעת (ח"ב ס' ס) שאין להתיר למישיש
לו מיחוש בעלמא ליקח גלולות וטבלאות לרפואה.
ואם נתברר שיש בו קטניות ולא חמץ, מותר לאוכלו כדרכו, דמותר לחולה שאין בו סכנה לאכול קטניות (צי"א
שם).
.
Regarding all other questions, such as medication for a slight headache, or a choleh she’ain bo sakana who wants to take chewable medication normally, or for vitamins which are taken by healthy people without a specific medical reason, one should consult the Pesach medicine list produced by Rabbi Gershon Bess, for which medicines are appropriate for various conditions.
Soft
gel capsules should not be swallowed normally (on Pesach or the rest of the
year) if they are made of non-kosher gelatin. They should be wrapped in a
tissue and then swallowed[35]
עמ"ש בהל' {מאכלות אסורות}
An employer who usually allows his non-Jewish employee or aide to purchase meals on his credit card, may not do so on Pesach, because they may purchase chametz. They should instead be given money before Pesach, without stipulation that the remaining money be returned.
One
may not purchase animal feed at the zoo on Pesach, as these generally contain chametz.
[1] רמב"ם ל"ת ר-רא. ואינו חייב מלקות משום לא יראה ולא ימצא אלא אם כן קנה
חמץ בפסח או חימצו כדי שיעשה בו מעשה.
[2]
רמב"ם (ספה"מ ע' קנו), ספר החינוך (מצ' ט).
ויש לפלפל במצוה זו, אם הוא מצוה קיומית, שחייב לבער חמץ בידים, או אם אפשר לקיימו בשב ואל תעשה. וע' מנחת חינוך תלאו
במחלקת ראשונים. ועוד אפשר, דאפי' אם הוא מצוה בידים, אפשר שאין חסרון אם אין לו חמץ בשעת ביעור, כמו מצות
שילוח הקן או ציצית או השבת גזילה. ועל הצד שאפשר
לקיימו בשב ואל תעשה, יש לדון אם מצות תשביתו הוא שיחשוב בלבו
שאם יש לו חמץ דהוי בטל כעפר, או להיות בטוח שאין לו.
וע' קובץ שיעורים פסחים
קכב תשביתו הוי חובת חפצא.
וע"ע חדושי הגר"ח
חמץ ומצה א, ג.
ואפשר שיש להוכיח דלדעת המג"א הוא מצוה שנתקיים
בשב ואל תעשה. שכתב מג"א (תמו, ב), שאם מצא חמץ
ביו"ט, אינו עובר בבל יראה מדאורייתא, דכיון
שחכמים אסרוהו לבערו אינו עובר אלא בב"י מדרבנן. וכתב בשם של"ה, שיכול
להוציאו ולבערו ע"י עכו"ם, דאתי עשה דרבנן דתשביתו ודחי לא תעשה דרבנן דאמירה
לעכו"ם. והקשה עליו רעק"א (הגהות שם), דהא לא מקיים בזה מצוה דאורייתא, דכיון
דמבערו ע"י עכו"ם ואין שליחות לעכו"ם
הוי כנעשה הביעור מעצמו דלא קיים עשה דתשביתו,
עכת"ד. ולכאו' י"ל
בדעת מג"א, שהמצוה הוא (to ascertain) להתוודאי שאין חמץ ברשותו, ויכול לצאת מצוותו אפי' אם עשה
ע"י עכו"ם.
וכן נראה דעת מהרי"ק (קעד) שכתב כדבר פשוט
שאין חיוב לקנות חמץ כדי לבערו קודם פסח, ולכאו' דעתו
כמ"ש בשם מג"א.
ועוד יש להביא ראי'
לזה, ממ"ש לעיל (תלב,
ו), דמדוייק בשו"ע
שהעושה שליח לבדוק, השליח מברך, וכתב מג"א
צ"ע, הא אין המצוה מוטלת עליו, ותירץ דמ"מ מצוה קעביד דומיא דמילה. וממה שהקשה בתחלה למה יברך השליח, מוכח שלא הבין שיש מצוה בפועל לעשות
מעשה ביעור, אלא המצוה נתקיים בעד הבעל הבית שאין חמץ
ברשותו, ובזה הקשה דא"כ למה יברך השליח.
ואפשר שהמנהג להניח
פתיתים קודם הבדיקה כדי שלא יהא ברכת "על ביעור חמץ" לבטלה (ע'
רמ"א תלב, ב), הוא לחוש שיש מצוה בקום ועשה לעשות
ביעור, אבל ממסקנת הרמ"א ואחרונים דמדינא אינו חייב להניחם, משמע שיכול אפי' לכתחלה לקיים המצוה בשב ואל תעשה.
וע' גמ' פסחים (ו:) דחמץ לאחר זמן איסוריה אינו יכול לבטלו משום שאינו ברשותו (פירש"י שאינו שלו), ועשאן
הכתוב כאילו ברשותו. ושמעתי מהגר"צ שכטר שיש לדון,
במי שאביו מומר ומחזיק חמץ בפסח, ומת באמצע פסח, האם בנו יורש החמץ בפסח וחייב
לבערו מיד או לא, ותלאו במה שדן בספר מרחשת (ס' א) אם איסורי הנאה הם שלו, עמ"ש בשם הבית הלוי (ח"א ס' מח), וע' ר"ן נדרים (פה.).
[3] ואם אכלו בזמן זה,
רמב"ם (חו"מ א,ח)
כ' חייב מלקות, וראב"ד השיג שאין בו חיוב מלקות, וראב"ד כתב שאין איסור הנאה מדאורייתא בזמן זה
[4] רמב"ם מנה ג'
מצוות, (ל"ת קצז) לא לאכול חמץ בפסח, (ל"ת קצח) לא לאכול תערובת חמץ, (ל"ת קצט)
לא לאכול חמץ אחר חצות בערב פסח. ולשיטת רמב"ם (חו"מ
א, ו), אם אכל חמץ, חייב כרת, אם אכל תערובת שיש בו כזית בכדי אכילת פרס, עובר
בלאו וחייב מלקות, ואם אכל תערובת שאין בו כבא"פ, אסור
מדרבנן. ולרמב"ן (בספה"מ שם), אם אכל תערובת
שיש כבא"פ, חייב כרת, ואם אין בו כבא"פ, חייב מלקות.
וע' פמ"ג (פתיחה להל' פסח) ביאר שיש ה' מיני חמץ:
א'- תערובות.
ב'- נוקשה. ויש ב' סוגי
נוקשה, שאם לא החמיץ כל צרכו, אינו חמץ גמור, ואינו עובר בבל יראה וב"י אם
אינו ראוי לאכילת אדם. ואם הוא חמץ גמור שמעולם לא היה ראוי לאכילה, ע' מג"א (תמב, א). ואם היה חמץ
גמור, אסור עד שנפסל לאכילת כלב (ע' מג"א שם).
ג'- שיאור.
ד'-חמץ גמור.
ה'- שאור. ולדעת סמ"ג, שאור, אף שנפסל מאכילת כלב, חייב עליו כרת ומלקות.
ולדעת רמב"ם והשו"ע (תמב,
ט), אם אינו ראוי לאכילת כלב מותר להשהותו בפסח.
וגם נשים חייבות במצות
תשביתו (שאגת אריה סי' פב).
[5] ואם הוא ספק, ע' ב'
דעות במ"ב אם מותר ליהנות ממנו
[8] תמב, ב
[9] תמב, ד, וע' מ"ב (ס"ק כא) משום דאחשביה. ושם מיירי בנפסל מאכילת אדם,
אבל ה"ה כשנפסל מאכילת כלב.
ואם
אינו מאכל
[10] אג"מ (או"ח ב, צב)
[11] באמת, לא ידעתי למה צריך
תנאי השלישי דדוקא ייחדו לצורך כלי ולא סגי במה שאינו
מחשיבו למאכל. אבל ראיתי תנאי זה מובא בהל' פסח להר"ד
ריביאט, והוכיח כן ממה שאסרו הפוסקים כל מיני שמפו
ודברים שיש בהם אלכוהול אע"פ שאינם מאכל כלל. [ושאר הוכחות שהביא שם, אינו
מכיר בכלל.]
[13] דבזה יש לסמוך על המגיד משנה, ע' מג"א
תמב, א
[14] מדרבנן, דילמא אתי למיכליה (מ"ב תמז,ב)
[15] אג"מ (?)
[16] מ"ב (תמב, לג).
וע"ש ובמג"א (סק"י)
הביאו מחלקת אם חייב לבער חמץ שהוא פחות מכזית או דוקא בכזית. וע' דגמ"ר (שם) דבדבר שאינו איסור
אכילה, חצי שיעור אינו אסור מן התורה, אבל בל יראה בחצי שיעור הוי אסור מדרבנן.
וע' שו"ת יחוה דעת (ח"ב ס) דהמחלקת הנ"ל, אם יש איסור חצי שיעור בבל יראה, תלוי במחלקת תוס' (?) ורמב"ם.
וכתב הרוקח ע"פ
הירושלמי שאין לומר שפסח הוי טירחא, אבל לא הביאו
הפוסקים דין זה, דר"ל שאין לומר דמצוה דאורייתא הוי עלי לטורח, אבל בזמן הזה כשאומרים שהוא טירחא ר"ל כל החומרות שהחמרנו על עצמינו הוו טירחא אבל לא המצוה בעצמו (חק יעקב תסט, ג).
[17] ע' מ"ב (תנג, ו,
ע"פ הגהמ"י), וכתב עוד טעם (ע"פ הט"ז), דלפעמים טוחנים האורז
ועושים פת, ועמי הארץ לא יבחינו בין פת לפת ויבואו להקל גם בפת.
וע' פר"ח (סק"א) הביא מקור למנהג זה, מדברי הגמ'
(פסחים מ:) רב פפי שרי ליה לבורדקי
דבי ריש גלותא לממחה קדרה בחסיסי, אמר רבא איכא דשרי כהאי מילתא בדוכתא דשכיחי עבדי, והעלו בתוספות דחסיסי
הוי קמח של עדשים, אלמא אפילו דהוי מיני קטנית כיון דעבדי מזלזלין במצות אין להתיר
להם, והאידנא שאין הדורות מתוקנין
כמו הדורות הראשונים יש לתפוס לאסור כל מידי דדמי לדגן
משום דמחלף להו בדגן, עכת"ד.
ועערה"ש (סק"ה) מביא מקור
למנהג זה מירושלמי, דפי' התם פלוגתת ר' יוחנן בן נורי
ורבנן שחלקו גופא אם אורז בא לידי חימוץ או לא, ואם
בגדולי התנאים נפלו מחלקת בדבר שהחוש מעיד עליו, ק"ו בימינו שעמי הארץ יטעו
לומר שגם אורז בא לידי חימוץ ועכ"ז
התירו חכמים וא"כ הוא הדין במין תבואה זו או זו שידמו זה לזה, ולכן אסרוהו
חכמים כל מיני קטניות.
[20] ואם בישל קטניות בכלים של פסח, לכאו' לדעת רמ"א (יו"ד סד) שאין צריך לחוש לבליעות של דבר שאסור רק משום מנהג, ה"ה גם כאן, אבל לכף החיים צריך הגעלה.
[21] ע' שו"ע (תמב, ד) משמע שתערובת חמץ שאינו מאכל אדם, מותר לקיימו בפסח. אבל נראה שהמנהג להחמיר בזה.
[22]
חמץ בפסח אוסר במשהו (שו"ע תמז,
א), דלא כדעת השאילתות (ע' טור) דאוסר בנותן טעם. ואוסר
במשהו אפי' בהנאה (שו"ע שם), דלא כדעת ראב"ד (ע' טור) דבמשהו אינו
אוסר בהנאה אלא באכילה.
לענין
נ"ט בר נ"ט, אפי' נתבשל קודם פסח בכלי של חמץ אסור. ולא אמרינן דכשבישל דבר בקדירה של חמץ
קודם פסח היה נ"ט בר נ"ט דהיתירא, כיון שחמץ
שמו עליו (מג"א תמז,
כד).
לענין
נותן טעם לפגם, לדעת השו"ע (תמז,
י) מותר, וכ' רמ"א ויש מחמירין, והמנהג להחמיר
אפי' משהו ונותן טעם לפגם.
לענין
ריחא, בציור שבשאר אסורים אסור לכתחלה
(ע' שו"ע יו"ד קח, א), בחמץ יש מקילים ויש
אוסרים אפי' בדיעבד (רמ"א תמז, א), ובמקום הפסד
מרובה יש לסמוך על המקילים (מ"ב סקי"ג).
ובדבר שבשאר איסורים מותר לכתחלה, כגון אם אחד מהם
מכוסה או התנור גדול ופתוח, בחמץ מותר בדיעבד (מ"ב שם).
לענין
חום כלי שני, ע' רמ"א (תמז, ג) מחלקת בזה, וכ'
וטוב להחמיר.
ובענין בליעה בצונן, ע' מ"ב (תמז,
כז), ומשמע דמסקנתו שהמנהג
להחמיר אפי' בצונן, אבל בשעת הדחק יש להקל.
ובענין אין בליעה יוצאה מחתיכה לחתיכה בלי רוטב, ע'
רמ"א (תנא, ד) חצובה צריך ליבון, ומ"ב פי' שהוא הכלי שמעמיד עליו
הקדירות, וצריך ליבון שמא נשפך עליו עיסה ונבלע בה טעם חמץ ע"י האור. ורק
משום חומרא דחמץ, ולכן די
בליבון קל. ובדיעבד אם נשתמש בו בלי ליבון כלל אין לאסור (מ"ב שם).
[23] אבל אם החמץ בעין, אסור, כיון שהחמץ נותן טעם בפסח, ע' רמ"א (תמז, ד).
[24] רמ"א (תמז, ה), וע' ט"ז (סק"י), דמשום חומרא דחמץ לא אמרינן סתם כלי אינו בן יומו.
[25] כמ"ש רמ"א (יו"ד סד, ט) לענין איסור חילב, שהוא גם איסור כרת, דכיון שאינו אסור אלא משום מנהג, אין לאסור הכלים בשביל זה. אבל צ"ע בדברי רמ"א אם כוונתו להתיר אפי' בבן יומו או דוקא כשאינו ב"י. ולכן, אחר כ"ד שעות לכו"ע מותר.
[26] מ"ב תמז,טו, שהפר"ח מחמיר, ומג"א מקיל
[27] ע' ביאה"ל (תנג, ד, ד"ה טוב) שהגר"א
נהג לאכול רק מצה שמורה כל ימי פסח. ולענין מצת מצוה,
ע' לקמן {הל' הכנה לסדר}.
מי שנהג לאכול רק מצה
שמורה ועכשיו רוצה לאכול מצה שאינה שמורה, ע' שע"ת (סק"ח)
מחלקת אם צריך התרה או לא.
[28] אג"מ (או"ח ג, סב)
[29] רוב פסקים אלו ע"פ Star-K 2020 Pesach Directory, p. 48
[30] רוב פסקים אלו ע"פ Star-K 2020 Pesach Directory, p. 39-43
[31] אבל לענין קטניות, לא נראה שיש אפי' חומרא שלא לאוכלו, כיון שחולים לא נהגו להחמיר, למה יצער עצמו בחנם.
[32] אג"מ (או"ח ב, צב)
[33] ציץ אליעזר (ח"י, כה אות כ), שו"ת יחוה דעת (ח"ב ס' ס), וע'
מנחת שלמה (מהדו"ר ח"א סד יז) נסתפק אם יש גם להקל לכאב ראש רגיל וכדו'. וע' אג"מ (או"ח ב, צב) דכבר נתבטל קודם פסח משם אוכל, ולא שייך לומר אחשביה בדבר שלוקח לתרופה דאף דברים מרים ומאוסים לוקחים
לרפואה, עכת"ד, וכעין זה כ' בחז"א (ס' קטז סק"ח). וע' אורח יעקב (פורכיימער, ?) בשם הגר"י קמנצקי. וע' שו"ת יחוה דעת (ח"ב ס' ס) שאין להתיר למישיש
לו מיחוש בעלמא ליקח גלולות וטבלאות לרפואה.
[34] שו"ת אור לציון (ח"ג
פרק ח או' ב). דהיינו, שיהיה שלא כדרך אכילה.
ואם נתברר שיש בו קטניות ולא חמץ, מותר לאוכלו כדרכו, דמותר לחולה שאין בו סכנה לאכול קטניות (צי"א שם).
[35] עמ"ש בהל' {מאכלות אסורות}