Meals and BrachosHalachos of Shehechiyanu and Hatov V’hametiv

A.    Upon Good Occasions

When one hears good news or upon a good occasion, and the news is only good for himself, shehechiyanu is recited. If it is good news for himself and others, hatov v’hametiv is recited. The minhag is not to recite Shehechiyanu on good occasions; however, this is incorrect, as it is an obligation to say it [1]רמ"א (רכג,א) ומ"ב .

When one’s son is born, the father should recite “ Hatov V’hameitiv ” [2]רכג,א . When one’s daughter is born, he should recite “ Shehechiyanu ” the first time he sees her [3]מ"ב רכג,ב .

When one purchases a house [4]ע' ביה”ל (רכג,ג ד"ה בנה) כ' בשם ח"א שמחלק, דדוקא בקנה כלים מברך הטו"ה בשביל שישתמשו בו בני ביתו, אבל בקנה בית אין זה הטבה להם דהא מחויב ליתן בית לאשתו ובניו. והביה”ל חולק עליו וכ' שאינו מחויב להעמיד בית לבניו שהם כבר בגיל ו', ואפי' עבוד אשתו הלא יכול לשכור דירה ואינו מחויב לקנות or an expensive car, even a used one, Hatov V’hameitiv is recited [5]רכג,ה. ונ"ל שרוב כלים שקונים היום אין בהם שמחה כל כך, אלא מה שכתבנו או ספינה וכדומה. אבל אם מכרן וחזר וקנאם, אינו מברך (שו"ע שם) . If one purchases or receives expensive jewelry (such as an engagement ring), the one who receives it should recite Shehechiyanu [6]רכג,ג . If the item needs to be fixed before it is usable, the bracha should be recited the first time he uses it [7]מ"ב (רכג, יז) . For this reason, some refrain from reciting Shehechiyanu on a house until they put up the mezuzos [8]שעה"צ רכג,כא בשם רע"א .

When one purchases a new garment which makes him happy, such as an expensive suit or dress, and the garment may be worn immediately without alteration, he/ she should recite shehechiyanu at the time of purchase. If one did not do so, he may recite it when he first wears it [9]לכאו' יש לסמוך על כה"ח (המובא לקמן) . If the garment requires alteration or shatnez checking, one should not recite shehechiyanu until the first time he wears it after the alterations [10]רכג, ד, ומ"ב שם. אבל ע' כה"ח (סק"ל) כ' דאפי' בבגד שאין צריך תיקון, נוהגים לברך בשעת לבישה. [ואפשר יש לפרש דלכו"ע צריך לברך בשעת עיקר השמחה, והכל תלוי לפי הענין, שיש דברים שעיקר שמחה הוא הקנייה, ויש דברים שעיקר השמחה הוא ההשתמשות.] . (Not every new garment will necessarily necessitate a shehechiyanu, and one must decide if the garment gives him happiness or not, which may depend on the quality of the item and his financial status [11]מ"ב (רכג, יג) .)

The bracha of malbish arumim is also recited the first time one wears a new garment, but it is customary to put on the new garment in the morning, and have in mind that the bracha of malbish arumim recited in birchos hashachar also includes the garment [12]ע' מ"ב (רכג, יח) דברכת השחר מועיל לו. ע' כף החיים (ס"ק לב) שכן נוהגין. .

When one purchases a talis, shehechiyanu is recited, but he does not recite it upon performing the mitzva for the first time [13]הטעם שמברך על טלית, דלא גרע מכלים חדשים. אבל מצד המצוה אין לברך, כמו שיתבאר.

ע' רמב"ם הלכות ברכות פרק יא הלכה ט, וז"ל, כל מצוה שהיא מזמן לזמן כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה, וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן, כגון מילת בנו ופדיון הבן מברך עליה בשעת עשייתה שהחיינו, עכ"ל. ולענין ציור הב' שכתב הרמב"ם, ע' טור (או"ח ס' כב) כ' דמברכים שהחיינו על ציצית ולא כתב כן בתפלין, וב"י תמה עליו, ותי' דמברך על ציצית משום כלים חדשים אבל לא מצד המצוה, עכת"ד. וכנראה, דהטור הולך בשיטת התוס' סוכה (מו.) דלא מברכים על קניית ציצית ותפלין כיון שלא תקנו ברכת שהחיינו אלא על מצות שיש בהם שמחה, ומשמע שם שרצה להוכיח כן ממה שמברכים על פדיון הבן. וע' ביאור הגר"א (שם) שהטור אינו חולק על הרמב"ם, אלא שדעתו ודעת הרמב"ם הוא שאין לברך שהחיינו על עשיית החפץ של המצוה בשביל אחר, ורק מברך על עשיית המצוה בשביל עצמו, ולכן כ' שיש לברך בציצית כיון שבדרך כלל כל אחד קושרם לעצמו, אבל לא כתב כן בתפלין כיון שרגילים שהסופר יכתוב בשבילו.

ונ"ל דכן נוהגים, שמברך על מצוה שהוא מזמן לזמן או שיש בו שמחה.

ולא מצאתי לגדר כמה זמן מיקרי "מזמן לזמן", אבל ממה שהקשה בתוס' (סוכה מו.) למה אין מברכים שהחיינו על מצות הלל, נראה שהוא זמן פחות מל' יום, או ל' יום, אם כוונתו דוקא על ההלל שאומרים ביום א' של סוכות (כיון שלא אמרו הלל בראש השנה). אבל אפשר דמיירי דוקא בהלל שלם, וא"כ הוי ארוך מזה. ומסתבר שהוא ל' יום, כיון שמצינו כן בראיית חבירו (שו"ע רכה, א) שמברך אחר ל' יום. וכן דעת כנה"ג (הגהות הטור ס' תכב) שכתב שאין מברכים זמן על קריאת ההלל וקידוש לבנה, כיון שאין מברכים בפחות מל' יום. (ולפ"ז קשה למה אין אומרים זמן ביום א' של סוכות.)

ועוד טעם שאין מברכים שהחיינו על קידוש לבנה, ע' תניא רבתי (פר' לא) אין צריכים לברך שהחיינו שהרי מברכים על חדושה שהיא מתחדשת בזמן הקבוע לה.

ומה שאין מברכים שהחיינו על מצות ביעור חמץ, ע' טור (סי' תלב), דכיון דיש אומרים שצריך לברך כיון שהוא מצוה הבא מזמן לזמן וי"א שאין לו זמן קבוע כיון שחייב לבדוק אפי' מראש השנה, סומכים על הזמן שאומרים ברגל, עכת"ד. וע' שו"ת רשב"א (ח"א, שעט) בשם הר' פרץ, שאין מברכים שהחיינו על דבר שהוא מכלה מן העולם.

וע' אבודרהם שכ' שהשהחיינו שאומרים בקידוש קאי גם על מצוות מצה ומרור, או שפוטרם במה שאומר בסוף ההגדה "והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור".

אין מברכים שהחיינו על מצות ספירה, וע' ערוה"ש (תפט, ה) בשם רשב"א (שו"ת א, ס' קכו) כיון שבספירה זו אנו זוכרים שאין לנו בית המקדש וקרבן העומר. וע' אורחות חיים (ברכות ס' עג) כ' הטעם כיון שאין מברכים שהחיינו אלא כשהמכוון נעשה בזמן ברכה. ולכן, כיון שהמכוון של ספירת העומר הוא לעשות חג שבועות ביום נ', אין לברכה עד חג שבועות, עכת"ד. וכעין זה באבודרהם (ברכת המצוות) אבל כ' שהמכוון של ספה"ע הוא להביא ביכורים. וכ' הרוקח (פסח ס' שעג) שאין מברכים זמן לפי שאינו אלא זכר בעלמא. וע"ע ר"ן (סוכה כב: בדפי רי"ף) וז"ל, וראיתי מי שכתב שאם לא ספר בלילה לא יספר ביום כדתנן כל הלילה כשר לספירת העומר משמע דהא ביום לא יצא ומשום הכי לא אמרי' ביה זמן עכ"ל.

והעושה מצוה בשביל חבירו, כגון העושה מעקה לחבירו, אין העושה יכול לברך שהחיינו (רמב"ם הל' ברכות יא, י, וכן דייק המג"א בדברי השו"ע תרמא, א), והבעל הבית יברך (וע' ביאה"ל שם, שלכתחלה הבעל הבית יברך בעצמו והעושה לא יוציאו בשומע כעונה).

וע' רמב"ם (הל' ברכות יא, ט) משמע שיכול לכתחלה לברך שהחיינו על עשיית סוכה או לולב. וע' שו"ע (תרמא, א) דנוהגין לברך הזמן על הרגל ולהוציא בו גם השהחיינו על הסוכה. ומ"ב (שם) כתב דוקא סוכה שעושהו בכל שנה, אבל אינו יכול לברך על עשיית מגילה כיון שעושים אותו לכמה שנים. וע' רוקח (שם) שאין מברכים אלא בדבר הניכר שהוא לשם מצוה, ולא על עשיית מצה, שאין היכר בעשייתה.

וע' גמ' ברכות (לז:) שהמקריב מנחות מברך שהחיינו, ורש"י פירש שבעה"ב מברך אם הוא לא הביא מנחה לימים רבים, ותוס' חולק ופי' שהכהן מברך כיון שיש למשמרו זמן קבוע, מברך כמו כל מצוה שזמנו קבוע. והרוקח (הו"ד ש"ך יו"ד כח, ה) פי' כיון שנתחנך לעבודה פעם ראשונה בחייו.

ובנידון זה אם העושה מצוה פעם ראשונה בחייו יברך שהחיינו, ע' רמ"א (יו"ד כח, ב) שפעם ראשונה שעושה כיסוי הדם מברך, וכ' ט"ז (או"ח כב, א) דה"ה בשאר מצוות. וש"ך (יו"ד שם) כ' צ"ע דהא לא מברכים על שאר מצוות בפעם ראשונה שעושה אותם, ופר"ח (שם) כ' למעשה שאין לברך. וע' חת"ס (או"ח ס' נה) בעיר שיש מנהג לברך על מצות שאשה מתחילם אחר הנישואין, ה"ה טבילה חלה והדלקה, יש להם לברך ואין בו חשש ברכה לבטלה, כדיעות הנ"ל שמברכים על פעם ראשונה שנתחנכים למצוה.

ואינו מברך שהחיינו על נישואין, ע' שו"ת חתם סופר אורח חיים סימן נה, וז"ל, כי אנו מברכים להקב"ה שהגיענו לזמן הזה לקנות כלי חדש זה או להנות מפרי חדש ומכ"ש בקדושת זמן עצמו כרגלים וכדומה והכל תלוי בהקב"ה עצמו... אבל דבר התלוי בבחירת וחפץ האדם ואין הקדוש ברוך הוא משנה בחירתו של אדם ואילו לא רצה הזוג הזה להזדווג זע"ז לא הי' ממעשי שמים לכופם לכך. וראיתי טעם אחר בספר טעמי המנהגים (?) ע"ש.

ואינו מברך שהחיינו על קריאת ההלל אע"פ שיש בו שמחה, וע' גר"א (או"ח כב,א), ונלע"ד דר"ל משום דהלל אינו מצוה בפני עצמו, אלא דבשעה שאנו עושים מצוה אחרת, כגון נטילת לולב ואכילת פסחים, מוכרחים אנו להללו, וכיון שהוא טפל למצוה אחרת אין בו שמחה כ"כ. [וצ"ע לפ"ז למה אין מברכים בר"ח או בחנוכה.] וע"ע אבודרהם (ברכות המצוות) שאין מברכים זמן על הלל של מועד כיון שכבר בירך זמן על הרגל, ולא על הלל דר"ח כיון שבחודש חסר הוא פחות מל' יום, ולא מצינו שהחיינו בפחות מל' יום (ע' שו"ע רכה, א), וכעין זה בכנה"ג (ס' תכב), ועמ"ש על דבריו לעיל.

ואינו מברך שהחיינו על פעם ראשונה שעושה מצות שחיטה, ורמ"א (יו"ד כח, ב) כ' הטעם משום דמזיק לבריה, והש"ך כ' שהוא טעם דחוק, וכ' טעם אחר, דהא שחיטה הוא בידו, כיון שאינו מצווה לשחוט, דהא יכול להיות לעולם בלא בשר או שאחר ישחוט.

ועל קניית ספרים, כ' מג"א (רכג, ה) שאין לברך שהחיינו, דמצוות לאו ליהנות ניתנו.

אם הקהל בנו בית הכנסת, יש להחזן לברך הטוב והמטיב בקול רם (חת"ס או"ח סי' נג).

ואם אחד נתן ספר תורה לציבור במתנה, אין לברך הטו"ה, כיון שאין מגיע לכל אחד כי אם חלק קטן. וברוב פעמים לא ניתן להם במתנה אלא בשאלה, ובזה פשוט שאין לברך (חת"ס שם). .

If, when purchasing an item which is immediately usable, one did not recite a shehechiyanu, he should recite it the first time he uses it [14]ע' כה"ח (רכג, ל) שהמנהג לברך בשעת לבישה ולא בשעת קנייה, כמו פרי חדש שאין מברכים עליו אלא בשעת אכילה. . If one did not recite it the first time he uses it (in the aforementioned case, or any time that the purchased item needed repairs), he may recite it as long as he still feels happy about the purchase [15]כה"ח (רכג, לא) .

If one hears that he suffered a tremendous loss, the bracha of dayan ha’emes is recited [16]רכב, ב. וע' סמ"ג (עש' יז) מנה מצות עשה להצדיק הדין, לומר שנפרעתי מפני החטאים שעשיתי. ונראה שגם דעת רש"י (ראש השנה ד.) כן הוא, דסתם דעת האדם כשאירע לו דבר רע, הוא שאירע מפני החטאים שעשיתי.

ואינו מברך אם נמצאו עשבים בקמה שלו, או על דבר שלא ניתן לו, שאינו מברך אלא על הפסד דבר שהיה לו, כגון אם נשרפו נכסיו (ביאה"ל שם). , but the custom is to only recite it upon hearing of the death of a close relative [17]מ"ב (רכג, ח), וע"ש דאינו נכון, ויש לברך על שאר אדם כשר שאדם מצטער עליו. וע' הליכ"ש (פר' כג סע' לב) שיש לברך בשעת שמיעה ולא להמתין על הקבורה. ויברך אפי' בשבת ויו"ט (חכ"א קנא, יח, והליכ"ש שם). or of one’s primary rebbe [18]הליכ"ש (תפלה פרק כג דב"ה מו). וע' מ"ב (רכג, ח) שיש לברך שיש לברך על כל ת"ח שמת. (and upon other bad news, one recites simply “ baruch dayan ha’emes”) .

The custom is not to recite shehechiyanu on items made of animals hides or furs, such as a mink coat or a shtreimel [19]הליכות שלמה (תפלה כג, טו). ומי שירש הרבה שטריימלא"ך מאביו, כנראה שמברך שהחיינו, דכיון שאינו אומר שהחיינו על השמחה שבאה לו ממה שהשיג בגד זה אלא על השוויות של החפץ. .

B.    Eating New Fruits

Before one eats a fruit which he has not yet eaten that season, shehechiyanu is recited [20]רכה,ג. וע' מ"ב ששהחיינו זה אינו אלא רשות. וע' אג"מ (או"ח ג,לד) כ' אפי' בזמננו שיש סברא לפוטרו כיון שהפירות באים ממקומות אחרים ומצויים כל הזמן, אעפ"כ יותר מסתבר לברך. . One should recite it before reciting the bracha rishona on it, or immediately after taking the first bite [21]מ"ב (רכה, יא). ובדיעבד, אם אמר שהחיינו אחר ברכת האכילה, לא הוי הפסק (שם). . The custom is to recite shehechiyanu before eating it, although one may also recite it upon seeing it [22]רכה, ג. . If one did not recite shehechiyanu upon the first time seeing it, he may recite it the next time he sees it or when he eats it. However, if one did not recite shehechiyanu before eating it, he may no longer recite shehechiyanu on eating or seeing it [23]רמ"א (רכה, ג) ומ"ב שם. וע' מג"א (סק"ט) דלדעת הסמ"ק אינו מברך בראייה שניה. וע' שעה"צ (שם) דלדעת מהרי"ל (סי' קמג) יכול לברך באכילה שנייה, דמדמה אותו לברכת האילנות דמברך בראייה שנייה משום דאותה שמחה עדיין קיימא, אבל אנו חוששים לדעת רדב"ז שאינו מברך.

ובשעה"צ (תרסב, ד) נתעורר השאלה, למה לענין שהחיינו על פרי חדש, אם כבר אכלו ושכח לברך, אינו מברך כשאוכלו בפעם הב', משא"כ לענין מצוה הבא מזמן לזמן כגון נטילת לולב, אם נטלו ביום א' ולא בירך שהחיינו, יכול לברך ביום ב' כשנוטלו (ע' שעה"צ שם), וצ"ע מה החילוק. [ולפע"ד אפשר לחלק, דבפרי הוא מברך על השמחה הבאה לו שיש לו אותו פרי, ושמחתו על הפרי נתמעט והולך כיון שכבר אכלו. משא"כ בברכת המצוה, זה שמברך זמן עליו הוא מפני שזיכהו הקב"ה שהגיע לאותו זמן שיכול לקיים מצות, וכיון שעיקר ברכה הוא על מה שהגיע לחג חדש שיכול לקיים המצוה, הרי כל זמן שהוא באותו מועד הרי יש לו אותו שמחה, ושמחתו מתרבה כל זמן שמקיים המצוה יותר ויותר.] .

Similar varieties of fruits are considered different if they have different names and tastes, such as oranges and tangerines. One may recite shehechiyanu on a different variety of the same fruit which he normally eats if it has a different taste, such as red apples and green apples, but since this is questionable, it is preferable to use a different fruit to recite shehchiyanu [24]מ"ב רכה, יד, ע"פ שעה"צ (יח) .

[One should not recite shehechiyanu on a hybrid fruit, regardless of whether he has eaten the two fruits from which it was made. It is preferable to recite shehechiyanu on a different fruit and have in mind to cover the hybrid fruit too [25]אג"מ (או"ח ב, נח). והטעם, דמצד הפרי, נחשב כפרי חדש אצלו אפי' אם כבר בירך על כל ב' מינים שעושים ההרכבה, ופשוט למ"ד מברכים על פרי שמשונה בטעמו אפי' ממין אחד, ואפשר אפי' למ"ד שאין מברכים אלא על ב' מינים, מסתבר שמברך כיון שלעלמא יש לו חשיבות שהוא פרי אחר. אלא, כיון שברכת שהחיינו הוא על השמחה, הוי כשמח שרואה שיש עוברי עבירה, והעלה בספק אם יש לברך עליו, עכת"ד. וע"ע שו"ת יבי"ע (ח"ה, או"ח יט) מו"מ בזה, ומצדד שלא נצטוו העכו"ם על הרכבת אילנות הדומים זה לזה (והרבה מינים המורכבים היום נעשים מאילנות הדומים זל"ז).

ואני לא בדקתי המציאות באופן מספיק, אבל ממה שראיתי, בדרך כלל כשרוצים להרכיב ב' מיני אילנות יחד, עושים cross-pollination, דרק בזה יש חיבור גנטי בין המינים, אבל כשעושים הרכבה בעצי האילן, יש מחכמי הטבע שסוברים שלא נשתנה הפרי כלל מפני האילן שנרכב עליו, ויש סוברים שנשתנה, אבל לכל הדעות אין זה הדרך שעושים hybrid fruits בזמן הזה. .] However, one is permitted to recite shehechiyanu on a grafted fruit in which it is not recognizable that it came from two species [26]וזאת הברכה (עמ' קסג) בשם הגרי"ש אלישיב , and for this reason, one is permitted to recite shehechiyanu on any grafted fruit nowadays, as modern grafting does not produce fruit which are recognizably from two different species [27]ע' וזאת הברכה (שם), וההערה שכתבתי לעיל .

One may recite shehechiyanu on a fruit or a vegetable, such as a melon, but not on carrots or cucumbers, as these are not considered important to people [28]הליכ"ש (פרק כג, דבר הלכה ל). וע' מ"ב (רכה, יח) כתב שיכול לברך על גזר [ואפשר דבאותן הימים היו חשובים, ולי צ"ע דהא לעיל באותו ס"ק כתב שאין לברך על מה שנשאר בקרקע להרבה זמן, ונ"ל דגזר ומלפפון נשארים בקרקע להרבה זמן.] . One may not recite shehechiyanu on any fruit or vegetable which may be kept in storage for months (e.g., potatoes or radishes [29]ע' שעה"צ רכה, כד ), or is grown locally all year long (e.g., apples) [30]ע' מ"ב (רכה, יח) .

One should not recite shehechiyanu on any fruit product which is not recognizable if it is from this year’s crop or last year’s. Therefore, one should not recite it on fruit juice, candied fruits, canned fruits, or dried fruits [31]כן נוהגים, כיון שבכל אלו אין ניכר בטעמם בין חדש בין ישן, ע' מ"ב (רכה, יח) בשם של"ה. .

One should not recite shehechiyanu on orange juice, canned peaches, or fruit leather.

If one has several fruits which require shehechiyanu, he may recite one bracha to cover all of them, if they are all present in front of him [32]ע' מ"ב (רכה, יד) .

It is customary to eat fruits on Tu Bishvat [33]מ"ב (קלא, לא). ולא מצאתי מנהג לאכול בשר בהמה בראש חדש אלול, שהוא ראש השנה למעשר בהמה, וצ"ע למה. , and many prefer to eat new fruits and to recite shehechiyanu.

---