Meals and BrachosHalachos of Hagomel and Other Brachos

One who was in [1]ואפי' אם לא היה נאנס להיות באותו מצב, אלא נכנס לסכנה מרצונו, יברך, כ"כ אבנ"ז (או"ח סי' לט) שהוא משמעות הפוסקים, ע"ש יישוב נוסח "לחייבים" אפי' לאלו שהכניסו עצמם לסכנה, משום שלהכניס עצמו לסכנה הוי גם חטא. וע' ציץ אליעזר (י, סי' כה, פ' כג) אם מברך כשיכניס עצמו לסכנה ללא צורך. a dangerous situation and was saved [2]אפי' ניצול בדרך הטבע, ע' מ"ב (ריח, לא). , must recite birkas hagomel [3]ריט, א.

ע' שאילתות (כו) והעמק שאלה (שם א) מבאר דסובר דהודאה על הנס הוי חיוב דאורייתא כשעה שניצול, ולהודות על ההצלה לדורות (או לאחר זמן, כגון בכל שנה) הוי חיוב דרבנן. . This applies to one who is saved from five types of situations: a sea journey; captivity from bandits; life-threatening illness; travel through dangerous wilderness; and any other dangerous situation [4]שו"ע (שם). וע' שו"ע (ריט, ט) הביא מחלקת אם יש לברך על שאר הצלות דלא שכיחי כד' אלו או אם תקנו דוקא לאלו (ע' מ"ב ס"ק לא), וסיים וטוב לברך בלא שם ומלכות, וע' מ"ב (ס"ק לב) ומג"א, שהמנהג לברך בשם. .

A ferry or other short trip, whether on a river or on the open sea (e.g., a deep-sea fishing excursion), is not considered a dangerous situation [5]ע' מנחת יצחק ד, יא. .

The custom is that women [6]מ"ב (ריט, ג). והטעם, ע' מנח"ש (ח"ב סי' ס) משום צניעות, דכל כבודה בת מלך פנימה, וע"ש דמנהג ירושלים דיולדת מברך בביתה כשקרובים מתאספים שם. וע' שו"ת הר צבי (א, קיג) דיולדת אינה מברך, משום שהנוסח "לחייבים" מורה על זה שאין יסורים בלא חטא, אבל ביולדת לא שייך זה כי אין זה ממין המחלות הבא לאדם כעונש. and children [7]מ"ב (שם), משום דאינו בר עונשים ולא שייך לומר "לחייבים". וע' מנח"ש (שם) נסתפק אם קטן ירד לספינה ונתגדל על הספינה אם יברך הגומל, דכיון שירד כשהיה קטן אי אפשר לומר שהוא עונש על חטאיו. (until bar mitzvah) do not recite hagomel [8]תשובות והנהגות (ב, קמח), וכ' שם דכן אמרו בשם החזו"א. וע' אג"מ (או"ח ב, נט) דאפי' ביבשה באוירון צריך לברך. וע"ע שו"ת משנה הלכות (טו, ע) בענין אי צריך סכנה ממש או לא, וגאפשר דמשום שומר פתאים ה' וכבר רגילים העולם בזה אין בו משום סכנה, ושהאדמו"ר מהר"א מבלז לא היה מברך הגומל על נסיעה באוירון בשביל שלא להחזיק בחזקת סכנה. וע' שו"ת יחוה דעת (ב, כו) שיש לברך על נסיעה באוירון אם הוא נסיעה של 72 דק', וע"ש דאע"פ דלדברי הגאון ברוגוצ'ובי נראה שאין לברך ברכת הגומל על נסיעה באוירון כיון דרק בארץ מיקרי "דרך", אבל כ' הרי"י ויינברג שלא היו נוהגים בליטא לקבוע הלכה כדברי הרוגוצ'ובי. .

One only recites the bracha if he had actually entered a dangerous situation, but if he was only close to entering danger, no bracha is recited [9]הליכות שלמה (כג, א) . For example, if one is driving and a car spins out of control and hits the car in front of him, no bracha is recited, as his car was unscathed. However, if one is in a car which is hit and the car is completely destroyed, he should recite hagomel.

Regarding recovering from illness, a Rav should be consulted as to whether to recite hagomel.

The custom is that hagomel is recited after flying overseas, but not flying domestically [10]?

לדעת אג"מ על כל נסיעה במטוס מברכים הגומל, ולדעת שו"ת יביע אומר (ח"ב, או"ח סי' יד) מברכים על נסיעה במטוס אם הוא יותר מ-ע"ב דק'. .

Hagomel must be recited in the presence of ten people (including the speaker), and one should try to recite it in a place where at least two of them [11]ע' ביאה"ל (ד"ה ותרי) אם צריך תרי ת"ח חוץ מן העשרה are talmidei chachamim. It is customary to recite it after krias hatorah [12]ריט, ג .

One who is obligated in hagomel may recite it on behalf of others, if the speaker intends to be motzee and the listeners intend to be yotzei [13]ריט, ה .

One who is not obligated in hagomel, but has a close friend or relative who is, may recite it on the other’s behalf, and the listener is yotzei with it if he recites amen [14]ריט, ד, ומ"ב (ס"ק יז). וע' מ"ב דדוקא אם הוא שמח בהצלתו, אבל אם אינו שמח בלבו כ"כ אלא שאומר כן מפני השלום, אין לו לברך בשם ומלכות.

ועיקר דין זה לא מיירי במי שרוצה להוציא חבירו, אלא במי שרוצה ליתן שבח להקב"ה על הצלת חבירו, אע"פ שחבירו אינו יוצא בברכתו ואפי' חבירו אינו שם כלל. אמנם, כ' מ"ב (יח) שאין לברך ברכה זו אלא על אביו ורבו בלבד. [ולכן נלע"ד, אם רוצה להוציא אשתו בברכתו ובלי זה היא לא יכולה לצאת ברכה זו כלל, יכול לברך בעד אשתו, אבל אם לא להוציא אחר בברכתו, אין לברך אלא על אביו ורבו.] . One whose wife or sister was saved (and has the custom that women recite hagomel) , may recite it in shul on their behalf, when they are present to listen and respond amen.

There is no obligation to make a seudas hoda’ah after he is saved from a dangerous situation, but it is appropriate to give tzedakah to those who learn Torah or to donate to public needs to show his appreciation to Hashem [15]מ"ב (ריח, לב) . It is also recommended to gather one’s friends and family on the anniversary of his salvation, and publicly thank Hashem [16]מ"ב (ריח, לב). וע' מ"ב (תרצז, ב) דמיקרי סעודת מצוה. וע' אשרי האיש (ח"א, פרק מ, אות כה) דחולה שעבר ניתוח מסוכן ועדיין צריך טיפולים, יעשה הסעודה אחר שיבריא לגמרי. . One may consult his Rav for advice how to show his appreciation to Hashem [17]ויש שאומרים מ"אילו פינו" עד "ויברכו את שמך מלכנו", כמבואר בשו"ע (או"ח רכא, ב) לענין גשמים, אבל לא יחתום (ע"ש בשו"ע) כיון שאין לחתום אלא על הגשמים.

ועוד, יש שאומרים הלל הגדול, דהיינו (תהלים קלו) הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, כמ"ש בשו"ע (תקעה, יא) בהודאה על הגשמים. אבל כ' שם שיאכל ישתה קודם, וכ' מ"ב (ס"ק כט, ע"פ גמ' תענית כו.) דאין לאומרו אלא על נפש שבעה וכרס מליאה. אבל אם שכיחי שכרות, אומר הלל הגדול ואח"כ יאכלו וישתו (מ"ב שם). ומה שאומרים אותו בשבת בפסוקי דזמרא, הוא משום דדוקא אחר התפלה צריך לאומרו בנפש שביעה, אבל קודם תפלה שרי (מ"ב על פי תוס' תענית שם). [אבל נראה שהחסידים מקפידים לאכול בשבת קודם התפלה משום דחיישינן דגם בתפלה אין לאומרו אלא בכרס מליאה.] .

If one had a bad or unsettling dream, one is permitted to simply ignore it. If the dream bothers him, or it bothers him because he dreamt it repeatedly, one should perform hatavas chalom [18]רכ, א. וכ' שם "ונפשו עגומה עליו", ודייק הדרישה (סק"א) כיון דנפשו עגומה, צריך להתענות, ואפי' אין בחלום משמעות רע, משום דאף דאיהו אינו רואה אבל מזלו רואה. וע' שעה"צ (סק"א) כל חלום רע שאדם רואה יש לדאוג עליו, אא"כ היה לו צער שיש לתלות שמחמת הצער שיש לתלות שבא מחמת הצער, וע' ארחות רבינו (מהדו"ח ח"א עמ' קל) שהחזון איש לא חשש לחלומות רעים, דבזמנינו אין מראים שום דבר אלא באים מהרהור הלב.

בענין חלומות, ולפסוק הלכה ע"י נביא או חלום

ברמב"ם (הלכות יסודי התורה, ט, ד), כתב, וז"ל, וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא השקר ויחנק, אף על פי שעשה אות, שהרי בא להכחיש התורה שאמרה לא בשמים היא, אבל לפי שעה שומעין לו בכל, עכ"ל. הרי מבואר שאין הנביא יכול להכריע שהלכה כדברי פלוני.

ובשו"ת יביע אומר (א, או"ח מא) דן באריכות אם יש לפסוק כר' יעקב ממרויש שחיבר שו"ת מן השמים. וע"ש דבספק התלוי במציאות, יכול הנביא להכריע, כמו שכתב משנה למלך (הל' אישות ט, ו) שאליהו הנביא יכול להכריע ספיקא דדינא אבל לא ספק במציאות.

והביא ראי' מדברי רשב"א, דמיכל לא נאסרה לדוד כיון דדוד ידע ע"פ נביא שהיא לא נבעלה לפלטי בן ליש. וכתב דבבראשית רבה (פרק נב אות י) מוכח דאברהם היה סומך על נביאתו לידע ששרה לא נבעלה לאבימלך, אבל אין להביא ראי' מן קודם מתן תורה, דאפשר דדוקא קודם מת"ת אפשר לסמוך על הנביא בענין איסורים.

בענין אם צריך לחוש למה שאמרו לו בחלומו לענין ממונות, ע' טוש"ע חו"מ (רנה, ט) היה פקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן הניחו, ואמרו לו בחלום: כך וכך הם ובמקום פלוני הם ושל פלוני הם או של מעשר שני הם, ומצאם במקום שנאמר לו ובמנין שנאמר לו, דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין אלא הרי הם שלו, עכ"ל שו"ע (ע"פ גמ' סנהדרין ל.), וכעין זה כ' ביו"ד (רנט, ו) לענין צדקה. ואע"פ דבגמ' נדרים (י.) נדוהו בחלום צריך י' להתירו, [ובנודר בחלום יש מחלקת ולמעשה יש לחוש להתירו (יו"ד רי, ב)], ע' ביבי"א (שם) בשם תשב"ץ, דהיינו משום דמבואר בגמ' ברכות (נה.) שיש חלומות צודקים, שהם ע"פ מלאך, ויש שהם שקר מפני שהם ע"פ שד, עכת"ד הגמ', ולכן בספק איסור יש להחמיר, אבל בממון אוקמינן אחזקתיה. וע' ערה"ש (חו"מ רנה, ט) אע"פ דכיון מנין המעות והמקום, אין חלום בלא דברים בטלים, ובזה אולי לא כוון האמת. וע"ע סמ"ג (ל"ת סד) שלא מנה גאוה לאיסור דאורייתא עד שהראו לו כן בחלום, וע"ע ש"ך חו"מ (שלג, כה).

וע' שיבת ציון (ס' נב) תי' למה אין חוששים אפי' באיסורים, משום דבעצם אין לחוש לחלום כיון דרוב חלומות הם שוא, ולגבי איסורים אזלינן בתר רובא, ולגבי ממון אזלינן בתר רוב ממון חולין הן, אבל נידוי הוי סכנה מפני בפורעניות, ובסכנה לא אזלינן בתר רובא. אבל לדעת רשב"א, שחושש לנדר בחלום, צריך לחלק בין אם יש ב' או דברים בחלום, דבכה"ג יש לומר שהדברים אחרים היו בטלים כיון דאי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, משא"כ כשהראו לו רק דבר אחד בחלום, בזה יש לחוש, ואין להלוך אחר הרוב כיון שיש לו מתירים (בהתרה).

אמנם, ע' פת"ש (רי, ג) בשם חת"ס, דהא דחיישינן לנדר בחלום, משום דמסתמא חשב עליו ביום (ע' גמ' ברכות כה:, שאין מראין לאדם אלא מהרהוריו ביום), וחששו שמא קיבל בלבו בהקיץ. וע' משנה הלכות (ה, קס) מצדד דהטעם דחיישינן לנדר בחלום, הוא כמו דחיישינן לנידוי משום דמן השמים הראוהו שהוא בנידוי, ה"ה דהוי כהדירו המלאך והראו לו מן השמים לנדור.

ואם בחלומו אמרו לו ליזהר מאיזה דבר, ע' הגהות אשר"י (ע"ז פ"ב סי' מא), שיש מחלקת אי ברבוטא הוי דג כשר או לא, ור' אפרים היה מן המתירים, ואמרו לו בחלום שהוא התיר שרצים, וחזר בו. וע' נודע ביהודה (תנינא יו"ד ל) דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ולא שמענו להכריח דין ע"פ חלום, וגם יש לשאול למה שאר פוסקים ובעלי תוס' שהתירו ברבוטא לא ראו כן בחלומות, עכת"ד.

ואין לסמוך על דברי החלום כשהוא נגד מצוה דאורייתא, כגון אם הראו לו בחלום בליל שבת שצריך להתענות למחר, אסור להתענות, כ"כ שו"ת דברי מלכיאל (חלק א, עב), הו"ד ביבי"א (שם).

אבל כ' שם, לפעמים יש לחוש לדברי חלומות, כגון אם יש מילתא דתמיהה בחלום ואח"כ בהקיץ רואה דבר ומבין מה הוא פתרון החלום, כמו שהביא בב"י (או"ח סי' תרנא) איך הראו למהר"ם רקאנטי בחלום שאין לרחק הלולב מהאתרוג, ע"ש.

והעלה ביבי"א, שיש לחלק בין מי שאומר דבריו בדרך נבואה, ומי שחולם חלום, דבחולם חלום אינו תוקע עצמו לדבר הלכה להכריח שהדין כן, אלא הוי גילוי מילתא בעלמא, ולכן אין בו משום אין נביא רשאי לחדש דבר. ועפ"ז יש ליישב הר"י מרויש. אבל אין חיוב לשמוע אל שו"ת מן השמים, דהוי כדברי חלומות.

וכשיש מחלקת בין החלום ודברי המדרש, ע' ט"ז (אה"ע, דיני השמות אות ע) לענין כתיבת "עקיבא" או "עקיבה", שדרש הגמ' ר"ה (כג:) על הפסוק תחת הנחשת אביא זהב... וגואלך "אביר יעקב", דקאי על י' הרוגי מלכות כיון שהוא תיבות "רבי עקיבא", וא"כ כתוב באל"ף. ונגד זה הביא דר' יצחק בר' משה נסתפק בזה, והראו לו בחלום הפסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, סוף תיבות ר' עקיבה (ובשביל מעשה זה קרא לספרו "אור זרוע"), וא"כ צריך ה"א בסוף. וסיים דלכו"ע שניהם כשרים. [וע"ע קב נקי (שם) הביא ראי' מדברי ראבי"ה שצריך אל"ף בסוף, כי ראבי"ה כ' דמנין התיבות אבינו מלכנו הוא בגמ' "עקיבא יסדה", ויש רס"ב תיבות. וכ' עוד בשם שו"ת חת"ס (אה"ע כה) דאע"ג דבש"ס נכתב עקיבא עם אלף, היינו לרמז שיצתה נשמתו באחד, ולכן בגט כותבין ה"א בסוף.]

וע' העמק שאלה (מקץ, כט ס"ק טז) דבספר משיבת נפש התיר עגונה ע"פ חלום המוכיח אמיתותו, ע"ש עוד בענין זה.

וע' אג"מ (יו"ד ב, קנה) באשה שאמרה שבא בעלה אליה בחלום לומר לפנות קברו למאנטריאל, כ' אין לנו לומר שהאמת שבא בעלה עליה בחלום כיון שאינה מוחזקת בצדקות כל כך, ולא דמי לחלומות של גדולים, ואין להביא ראי' מחלומות פרעה שהיו להודיע העתידות בהוראת שעה.

וע"ע שדי חמד (מערכת ד, ס' מה) בענין זה.

(see footnote for procedure [19]ע"פ טור (או"ח ס' רכ):

לעשות הטבת חלום, יבוא לפני ג' חבריו שאוהבים אותו, ואומר החולם, "חלמא טבא חזאי". והמטיבים עונים ג' פעמים (וי"א ז' פעמים) "טבא הוא וטבא ליהוי רחמנא לישוייה לטב שבע זימנין יגזרון עליה מן שמיא דליהוי טבא טבא הוא וטבא ליהוי". ואח"כ יאמרו המטיבים פסוקים של ג' הפוכות וג' פדויות וג' שלומות, כדלהלן:

ג' הפוכות- הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה. אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם. ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך.

ג' פדויות- פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. ויאמר העם אל שאול היהונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל חלילה חי ה' אם יפול משערת ראשו ארצה כי עם אלהים עשה היום הזה ויפדו העם את יהונתן ולא מת.

ג' שלומות- בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעוזרך כי עזרך אלהיך ויקבלם דויד ויתנם בראשי הגדוד. ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום.

וכ' מ"ב (סק"ד, וע' ב"י בשם כלבו) אח"כ יאמרו לו "לך אכול לחמך בשמחה ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה אלהים את מעשיך.

וכ' כה"ח (ס"ק יד) אח"כ החולם יתן צדקה.

וטוב להטיב בשחרית (מ"ב סק"ב). ויכול לעשות הטבת חלום בשבת (כה"ח סק"ח). וע' כה"ח (ס"ק יב) נוסח אחרת, ע"פ ספר פרי עץ חיים. ).