Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
The Seven Clean Days

MarriageHalachos of Laws Pertaining to Marital Relations

One should have marital relations on the night of a tevilah[1] רמ,א, וכ"כ בצוואת ר"י החסיד, וב"י כ' המקור מרש"י (ברכות כד,א), אבל שם משמע שמסתמא ישמש, אבל לא ברור שם שיש חיוב. [ואני חושב שהוא סברא, כיון שאי אפשר לטבול אא"כ היתה טמאה י"א ימים, בודאי כבר הגיע עונתה, שהוא לפחות כל שבוע (אפי' לת"ח שעונתו מליל שבת לל"ש), א"כ חייב להשלים לה החיוב עונה, אבל משמעות הפוסקים שפטור מחיוב עונה לגמרי כשהיא טמאה.] ואפשר שהחיוב משום שלא יבטל מפריה ורביה אפי' לילה אחת (כמו שאמר המלאך ליהושע, ע' עירובין סג,ב, וע' ב"י ר"ס קצז). וע' צוואת ר' ישמעאל בר"י (פסחים קיב,ב) שלא יזקק לאשתו בליל טבילתה, ופי' שם דמיירי קודם שנהגו להמתין ז' נקיים קודם טבילה.

וע' רב פעלים (ב, יו"ד לד) כ' מותר לדחות תשמיש מליל טבילה אפי' בשביל מדת חסידות, ממה דחסידים הראשונים לא שמשו מטותיהם מיום ד' ואילך.
.

It is a mitzvah d’oraysa[2] רמב"ם ל"ת רסב, והסמ"ק (מצ' רפה) כ' שהוא גם מצות עשה של ושימח את אשתו אשר לקח to have marital relations with one’s wife.

It is assur to cause oneself to have kishui[3] כג,ג or hotzaas shichvas zera l’vatala[4] כג,א. ועון זה חמור מכל העבירות שבתורה. ואם עשה כן כאילו מביא מבול לעולם. ומקור האיסור, ע' רמב"ם (הל' איסורי ביאה כא, יח), משמע דאיסורו משום שהוא כאביזרייהו דרציחה (ע"פ גמ' נדה יג.). וע' ב"ח (או"ח ג, ו) דאיסורו משום ונשמרת מכל דבר רע (ע"פ גמ' כתובות מו.). וע' סמ"ק (סי' רצב) שהוא איסור בפני עצמו הנלמד מלא תנאף (ע"פ גמ' נדה יג:). וע' תוס' יבמות (יב:) דלדעת ר"ת, האיסור משום ביטול פרו ורבו, ולכן אשה מותרת להשחית זרע לאחר תשמיש. (seminal emission).

One may not touch his aver[5] כג,ד. וע' ט"ז כ' שאין זה איסור אלא חומרא (this refers to all of it excluding the atara), unless one is married, his wife is tahor, and even so, it is only permitted while urinating. Even so, it is proper to refrain from doing so[6] שו"ע או"ח ג,יד ומ"ב שם . One may also touch it briefly while washing himself[7] בא"ה כג,ה .

One may not engage in marital relations while there are seforim, tefillin, or a mezuza in the room, unless the item(s) is in a double-covering, at least one of which must be opaque and at least one of which was not made specifically to hold that item[8] מ, ב, ומ"ב (ס"ק ד ו-ז). וע"ש דבשעת הדחק כשאין לו במה לכסות יש להקל בספרים הנדפסים. . For example, one who is sleeping in a room containing his tefillin in his talis bag, may drape his shirt over his talis bag, and then relations are permitted. Alternatively, it is permitted if there is a doorway or 36-inch partition separating the couple from the item[9] מ"ב (מ, ו) . For example, in a doorway of a room where a couple sleeps, the mezuza should be affixed on the opposite side of the door, or the mezuza cover should be opaque (as the plastic wrap around the mezuza counts as the second wrapping, and was not made for that purpose[10] מ"ב (מ, ז) ). A married couple should not even sleep in the same bed if the item is uncovered, out of concern they may have relations[11] מ"ב (מ, יב) בשם הט"ז. ולדעת השו"ע (סע' ד) מותר. .

One should not recite brachos or shema while shichvas zera is on his body, and preferably not even when it is on his clothing[12] אם יש קרי על בגדיו ומכוסה, מותר לקרות, אבל על בשרו צריך לרחוץ, כ"כ רמ"א (עו,ד). וי"א דאינו כצואה, ומותר להתפלל כשיש צואה על בשרו, והוא דעת מג"א מעיקר הדין (סק"ז), דמדייק כן מדברי הגה"מ (המובא בב"י ס"ס תריג), בנוגע כהן שראה קרי ביוה"כ, דמותר לרחוץ הלכלוך "והוא הדין לשאר אדם הרגיל לרחוץ אותו בכל יום בשאר ימות השנה גם ביום הכפורים מותר לרחצו", עכ"ל. אבל סיימו המג"א ומ"ב (ס"ק טו) בשם ספר חסידים דאפי' על בגדיו, יש לרחצו או לפשטו. . After it has completely dried, he may recite brachos even while it is on his body[13] אש"א מבוטשאטש (על מג"א עו, ז), שכ' שאם יבשה ואינו לח וממשיי, אין חשש ואפי' הוא על בשרו ואפי' להספ"ח, כיון שאין בו ממשות או ריח, וע"ש טעמו משום דלא חמיר מצואה עצמו. (וכן פשטות הגמ' נדה נה. שכתב דשכבת זרע אינו מטמא יבש, דלא מיקרי שכבת זרע כיון שאינו ראוי להזריע ולא צריך שום דרשה לזה.) ובאמת כן משמע בדרכ"מ (תריג, ו), שכתב על דברי הב"י הנ"ל, וז"ל, ואם אינו רגיל, אסור עכ"ל. ולכאו' מה שכתב דאסור לרחצו, סותר למ"ש כאן שאינו יכול לברך כשיש צואה על בשרו. וצ"ל דשם מיירי בקרי שכבר יבשה לגמרי, דאין דינו כצואה, דבזה אין היתר לרחצו, ויכול לברך כיון שכבר יבשה.

וע' טור (שם) כ' ואם הוא יבש ישפשנו בידו. אבל רמב"ם כ' רוחץ מקומות המלוכלכין בלבד ומתפלל, וכן פסק שו"ע (תריג, יא). ואפשר דמיירי שלא נתייבש לגמרי, וצ"ע.
.

After marital relations, one should wash netilas yadayim, three times, alternating, before reciting shema or brachos[14] שו"ע או"ח ד, ? .

One may not ride an animal without a saddle[15] כג,ו .

A man may not wear underwear that has a part specifically to hold the aver (known as “pouch underwear”)[16] פת"ש (כג, ד), ומבואר שם שאם אין עושין לו כיס מיוחד למדת האבר, מותר. .

One may not look at animals while they are mating[17] כג,ג, ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת כיון שעסוקים במלאכתם. [ונ"ל שבנמלים או ג'וקים או dragonflies, דביאתן לא נראה כמעשה ביאה למי שמסתכל עליהם אלא שידוע ליודעי מדע שזו היא ביאה שלהם, דמותר להסתכל עליהם.] .

One may not go to the mikvah with his father, father-in-law, stepfather, or sister’s husband, unless they ensure to cover their private areas[18] רמ"א כג,ו .

If, for medical reasons and under halachic guidance, a woman had a device inserted in oso makom to prevent pregnancy, she is permitted[19] פ"ת (כג,ב) הביא ג' דעות: חמדת שלמה כ' שמותר אפי' כשיש מוך שמונע הזרע בשעת תשמיש, והחת"ס כ' שאין להתיר ליתן המוך לפני תשמיש אלא לאחר תשמיש, ורע"א מחמיר שאין ליתן המוך להשחית הזרע אפי' לאחר תשמיש (אבל כ' דרע"א חזר והתיר בתשובה אחרת ליתן המוך לאחר תשמיש) to have marital relations.

It is praiseworthy to never look at one’s aver[20] כג,ז .

There are certain times and instances when one should preferably refrain from relations[21] כ' שו"ע (או"ח רמ, יב) אסור לשמש מטתו בשנת רעבון, וכ' רמ"א דהוא הדין שאר צרות. ומותר בליל טבילה (תקעד, ד) או אם הוא חשוכי בנים, דהיינו שאין לו בן ובת (כן כתב מ"ב בסי' רמ, דלא כט"ז בסי' תקעד, שאינו מתיר אא"כ אין לו בנים כלל). וע' מג"א (סי' תקעד) חולק, שאין להתיר אלא לחשוכי בנים בליל טבילה. וע' ט"ז מצדד שאע"פ שלוי שימש בימי רעבון, דהא יוכבד נולדה בין החומות, בימיו לא היה אלא מדת חסידות, אבל אחר מתן תורה הוי חובה, דנלמד מיוסף שאין לשמש בשנת רעבון. וע' חכמת שלמה (שם) תירוצים אחרים למה לוי שימש מטתו. וע' שו"ת ציץ אליעזר (יג, כא) אם יש איסור לשמש בשעת מלחמה כגון במלחמת יום כיפור, וכתב שהוא מחלקת עולת תמיד ושיורי כנה"ג בדעת רמ"א, והעלה דמותר, והראי' מגמ' ערובין (סג:) דבשעת מלחמה אין איסור דהא לשאר ישראל היה מותר לשמש מיטתם, ע"ש בתוס'. .


[1] רמ,א, וכ"כ בצוואת ר"י החסיד, וב"י כ' המקור מרש"י (ברכות כד,א), אבל שם משמע שמסתמא ישמש, אבל לא ברור שם שיש חיוב. [ואני חושב שהוא סברא, כיון שאי אפשר לטבול אא"כ היתה טמאה י"א ימים, בודאי כבר הגיע עונתה, שהוא לפחות כל שבוע (אפי' לת"ח שעונתו מליל שבת לל"ש), א"כ חייב להשלים לה החיוב עונה, אבל משמעות הפוסקים שפטור מחיוב עונה לגמרי כשהיא טמאה.] ואפשר שהחיוב משום שלא יבטל מפריה ורביה אפי' לילה אחת (כמו שאמר המלאך ליהושע, ע' עירובין סג,ב, וע' ב"י ר"ס קצז). וע' צוואת ר' ישמעאל בר"י (פסחים קיב,ב) שלא יזקק לאשתו בליל טבילתה, ופי' שם דמיירי קודם שנהגו להמתין ז' נקיים קודם טבילה.

וע' רב פעלים (ב, יו"ד לד) כ' מותר לדחות תשמיש מליל טבילה אפי' בשביל מדת חסידות, ממה דחסידים הראשונים לא שמשו מטותיהם מיום ד' ואילך.

[2] רמב"ם ל"ת רסב, והסמ"ק (מצ' רפה) כ' שהוא גם מצות עשה של ושימח את אשתו אשר לקח

[3] כג,ג

[4] כג,א. ועון זה חמור מכל העבירות שבתורה. ואם עשה כן כאילו מביא מבול לעולם. ומקור האיסור, ע' רמב"ם (הל' איסורי ביאה כא, יח), משמע דאיסורו משום שהוא כאביזרייהו דרציחה (ע"פ גמ' נדה יג.). וע' ב"ח (או"ח ג, ו) דאיסורו משום ונשמרת מכל דבר רע (ע"פ גמ' כתובות מו.). וע' סמ"ק (סי' רצב) שהוא איסור בפני עצמו הנלמד מלא תנאף (ע"פ גמ' נדה יג:). וע' תוס' יבמות (יב:) דלדעת ר"ת, האיסור משום ביטול פרו ורבו, ולכן אשה מותרת להשחית זרע לאחר תשמיש.

[5] כג,ד. וע' ט"ז כ' שאין זה איסור אלא חומרא

[6] שו"ע או"ח ג,יד ומ"ב שם

[7] בא"ה כג,ה

[8] מ, ב, ומ"ב (ס"ק ד ו-ז). וע"ש דבשעת הדחק כשאין לו במה לכסות יש להקל בספרים הנדפסים.

[9] מ"ב (מ, ו)

[10] מ"ב (מ, ז)

[11] מ"ב (מ, יב) בשם הט"ז. ולדעת השו"ע (סע' ד) מותר.

[12] אם יש קרי על בגדיו ומכוסה, מותר לקרות, אבל על בשרו צריך לרחוץ, כ"כ רמ"א (עו,ד). וי"א דאינו כצואה, ומותר להתפלל כשיש צואה על בשרו, והוא דעת מג"א מעיקר הדין (סק"ז), דמדייק כן מדברי הגה"מ (המובא בב"י ס"ס תריג), בנוגע כהן שראה קרי ביוה"כ, דמותר לרחוץ הלכלוך "והוא הדין לשאר אדם הרגיל לרחוץ אותו בכל יום בשאר ימות השנה גם ביום הכפורים מותר לרחצו", עכ"ל. אבל סיימו המג"א ומ"ב (ס"ק טו) בשם ספר חסידים דאפי' על בגדיו, יש לרחצו או לפשטו.

[13] אש"א מבוטשאטש (על מג"א עו, ז), שכ' שאם יבשה ואינו לח וממשיי, אין חשש ואפי' הוא על בשרו ואפי' להספ"ח, כיון שאין בו ממשות או ריח, וע"ש טעמו משום דלא חמיר מצואה עצמו. (וכן פשטות הגמ' נדה נה. שכתב דשכבת זרע אינו מטמא יבש, דלא מיקרי שכבת זרע כיון שאינו ראוי להזריע ולא צריך שום דרשה לזה.) ובאמת כן משמע בדרכ"מ (תריג, ו), שכתב על דברי הב"י הנ"ל, וז"ל, ואם אינו רגיל, אסור עכ"ל. ולכאו' מה שכתב דאסור לרחצו, סותר למ"ש כאן שאינו יכול לברך כשיש צואה על בשרו. וצ"ל דשם מיירי בקרי שכבר יבשה לגמרי, דאין דינו כצואה, דבזה אין היתר לרחצו, ויכול לברך כיון שכבר יבשה.

וע' טור (שם) כ' ואם הוא יבש ישפשנו בידו. אבל רמב"ם כ' רוחץ מקומות המלוכלכין בלבד ומתפלל, וכן פסק שו"ע (תריג, יא). ואפשר דמיירי שלא נתייבש לגמרי, וצ"ע.

[14] שו"ע או"ח ד, ?

[15] כג,ו

[16] פת"ש (כג, ד), ומבואר שם שאם אין עושין לו כיס מיוחד למדת האבר, מותר.

[17] כג,ג, ומותר למרביעי בהמה להכניס כמכחול בשפופרת כיון שעסוקים במלאכתם. [ונ"ל שבנמלים או ג'וקים או dragonflies, דביאתן לא נראה כמעשה ביאה למי שמסתכל עליהם אלא שידוע ליודעי מדע שזו היא ביאה שלהם, דמותר להסתכל עליהם.]

[18] רמ"א כג,ו

[19]פ"ת (כג,ב) הביא ג' דעות: חמדת שלמה כ' שמותר אפי' כשיש מוך שמונע הזרע בשעת תשמיש, והחת"ס כ' שאין להתיר ליתן המוך לפני תשמיש אלא לאחר תשמיש, ורע"א מחמיר שאין ליתן המוך להשחית הזרע אפי' לאחר תשמיש (אבל כ' דרע"א חזר והתיר בתשובה אחרת ליתן המוך לאחר תשמיש)

[20] כג,ז

[21] כ' שו"ע (או"ח רמ, יב) אסור לשמש מטתו בשנת רעבון, וכ' רמ"א דהוא הדין שאר צרות. ומותר בליל טבילה (תקעד, ד) או אם הוא חשוכי בנים, דהיינו שאין לו בן ובת (כן כתב מ"ב בסי' רמ, דלא כט"ז בסי' תקעד, שאינו מתיר אא"כ אין לו בנים כלל). וע' מג"א (סי' תקעד) חולק, שאין להתיר אלא לחשוכי בנים בליל טבילה. וע' ט"ז מצדד שאע"פ שלוי שימש בימי רעבון, דהא יוכבד נולדה בין החומות, בימיו לא היה אלא מדת חסידות, אבל אחר מתן תורה הוי חובה, דנלמד מיוסף שאין לשמש בשנת רעבון. וע' חכמת שלמה (שם) תירוצים אחרים למה לוי שימש מטתו. וע' שו"ת ציץ אליעזר (יג, כא) אם יש איסור לשמש בשעת מלחמה כגון במלחמת יום כיפור, וכתב שהוא מחלקת עולת תמיד ושיורי כנה"ג בדעת רמ"א, והעלה דמותר, והראי' מגמ' ערובין (סג:) דבשעת מלחמה אין איסור דהא לשאר ישראל היה מותר לשמש מיטתם, ע"ש בתוס'.

Next: Monetary Matters
Monetary Matters