Banner for Selling Forbidden Foods

KashrusHalachos of Selling Forbidden Foods

It is forbidden to do business (buying and selling) with any food or food ingredient [1]אבל דבר הראוי לאכילה שהוא מוכר לצורך אחר, כגון למכור חזיר לצורך שומנו למשוח בו עורות, מותר, שלא גזרו אלא בדבר אכילה דכיון שעוסק בו שמא יטעום ממנו, ע"ש עוד טעם, וע' תפ"י ותויו"ט (בבא קמא, סופ"ז). which is forbidden to eat [2]טושו"ע קיז,א, דלא כראבי"ה (הובא בב"י) שמתיר. . It is also forbidden to give it as a gift [3]ב"י קיז בשם הגה"מ . However, it is permitted to buy and sell cheilev (forbidden animal fat) or any food which is only prohibited mid’rabanan , except wine touched by non-Jews (which may not be sold even though it is only d’rabanan) [4]קיז,א. והטעם שמותר ליהנות מחילב, כ' ט"ז, כיון שהתורה התירה להדיא, אין כח ביד חכמים לאסור דבר שכתוב בתורה להדיא להיתר.

ויש להביא ראי' לדבריו מכסף משנה (הל' מלכים ג, ז), דכיון שהזכיר הכתוב במלכי בית דוד "דינו לבקר משפט", לא היו גוזרים לא דן ולא דנים אותו, שלא לחלוק על דברי הכתוב, עכת"ד. ויש להעיר שהכס"מ כתב כן לגבי פסוק בנ"ך, ואולם לדעת הט"ז אפשר דלא מיירי אלא לענין פסוקי תורה.

וע' שו"ת ר' עקיבא איגר (קמא ס' עד) שדחה ראי' זו, דכוונת הכס"מ דכל מקום שעשאה הכתוב למצוה אין ראוי לחכמים לאוסרו, אבל אין ראי' מזה למקום שעשאה הכתוב רשות.

ויש להעיר על הט"ז מדיני כתמים, שטמאים בלא הרגשה אע"פ שדרשינן מקרא בבשרה דדוקא טמאה אם יש לה הרגשה. ויש לדחות שהטעם לאסור הוא משום שמא הרגישה ולא ארגשה.

לענין מצות לנכרי תשיך, שלדעת רמב"ם (מלו"ל ה, א) הוי מצוה וגזרו עליו חז"ל שלא ללוות לעכו"ם בריבית, ע' שו"ת חת"ס (יו"ד קט) דאין קושיא מזה על הט"ז, דכיון שלא גזרו חז"ל לעשות הרחקה מללוות מהם שלא נבוא ללוות לישראל, אלא גזרו שלא ללוות כדי שלא יעשה עמהם משא ומתן ויבא ללמוד מעשיהם, והיכא דלא שייך האי טעמא יהיה מותר, מיילא אין זה סותר לדברי תורה כיון דמותר היכא דלא שייך האי טעמא, כגון לתלמיד חכם, או בזה"ז דלא שייך שמא ילמוד ממעשיו בריבית יותר משאר מו"מ. וכעין זה באבנ"ז (או"ח מח, ז).

{ויש ראי' מדבריו מלנכרי תשיך, ע' רעק"א שם}
. [One is also permitted to sell foods which, according to his family custom, are prohibited, if other authorities maintain it is permitted.]

One should not even sell non-kosher items which are not intended for human consumption [5]ע' ש"ך (קיז, א) מחלקת בזה . For example, one should not buy and sell non-kosher meat-based dog food.

It is permitted to sell non-kosher items which are commonly kosherized before consumption [6]כף החיים (קיז, נ) בשם מחזיק ברכה ופרי חדש (קונטרס אחרון בבית הילל), ודלא כבית הילל (פד, ב) אוסר. והטעם להתיר, משום שאינו מסתחר בתולעים אלא בפרי. וע' משמרת הבית (קארפ) שיש להחמיר, דהא טעם האיסור משום שמא יבוא לאוכלו, וא"כ החשש הוא שמא בשעת סחורה יאכל ממנו. [אמנם, בדבר שאין רגילים לאוכלו חי, כגון בשר שלא הודח מדמו, לכאו' אפי' לפי דבריו, מותר למוכרו.] וע"ע מנחת חינוך (מצ' תנב) דכל שיש מעשה להתירו, מותר למוכרו.

ובאמת תמהתי, למה יהיה אסור למכור פירות מתולעים, והא אינם אסורים אלא משום בריה שהוא איסור דרבנן, ומותר לעשות סחורה באיסור דרבנן. שו"ר בחלקת בנימין (ציון יד) תי' דמיירי בתולע גדול הנראה לעינים. אמנם לפע"ד י"ל, דכל שעיקר האיסור הוא דאורייתא, אע"פ שזה שאינו בטל הוי רק איסור דרבנן, מ"מ אסור לעשות בו סחורה.
. Therefore, one may sell lettuce or strawberries, since people will generally wash off the bugs before eating.

One may buy non-kosher meat to feed his dog, as this is not “business” performed with it. One is also permitted to purchase non-kosher food to feed his workers [7]ערה"ש (קיז, יט), וכן הבין בדעת הש"ך (סק"ג), דלא כרמ"א (קיז, א) אוסר בזה .

It is permitted for one to sell a forbidden food which happened to have come into his possession [8]ש"ך בשם רמ"ע מפענו, שמתיר אפי' למי שאינו צייד למכור מה שנזדמן לו. דלא כב"י והטור דדוקא התירו לצייד. והטעם, כיון שתחלתו בהיתר. וע' ט"ז (סק"ד) מתיר לנחור תיישים כדי למוכרם בשביל עורם, כיון שתחלתו בהיתר, שהרי שנתכוין רק לעורם, הוי כנזדמן לו בשר נבילה, וע' פ"ת בשם חת"ס חולק עליו.

וע' ש"ך קיז,ט, וכ"כ או"ח (הל' איסורי מאכלות אות מה) כ' דאסור למכור הטמאים בפני עצמם, וטעמו, כדי שלא יאמרו שהוא מתכוין לטמאים. אבל ערה"ש (כא) הביא דלדעת ב"י מותר, וכ"כ פר"ח שכן עיקר, עכת"ד.
. Another Jew may not buy it in order to resell it; however, he may act as a representative to sell it [9]חכ"א סט,א .

One is permitted to buy non-kosher food together with kosher, if the seller would not otherwise sell him the kosher food, and one may sell the non-kosher [10]אג"מ (יו"ד ב, לח) בשם ט"ז (ס"ס קיז) .

If one wants to open a supermarket which will sell kosher and non-kosher food, he must only sell foods which are assur mid’rabanan [11]ע"פ אג"מ (יו"ד ב, לח). ע' ט"ז (ס"ס קיז) התיר לשכור עיר מן השר אע"פ שמקבל בזה גם חזירים, דמיקרי נזדמנה, כיון שעיקר כוונתו בשביל דברים המותרים אבל לא ימכרנו לו אא"כ הוא גם מקבל הדבר האסור. וערה"ש (קיז, כז) עפ"ז למד זכות על חנויות שמוכרים דברים טמאים, שאם לא ימכור הטמאים יגרום להם הפסד בפרנסתם שלא יבואו להם הדורשים מאכל זה, דכיון שעיקר כוונתו למכור הטהורים, הוי כנזדמנו. והאג"מ פקפק על הט"ז ולמעשה פסק כמותו, אבל חולק על הערה"ש דאין לדמות זל"ז, דכיון שהוא דבר קבוע בחנותו, לא הוי כנזדמנה, ואין שייך להתיר משום פרנסה. [גם לכאו' שיש לחלק, דבציור הט"ז הוא צריך לקנות הטמאים מצד המוכר וא"כ באופן שמגיע ליד הישראל הוי כנזדמנה, משא"כ הערה"ש רצה להתיר לקנות דברים טמאים לצורך הקונה, ובזה לא שייך לומר נזדמנה.] ; a Rav should be consulted.

One should not enter a non-kosher restaurant, even to purchase a drink, as it may seem to others that he will eat there [12]אג"מ (או"ח ב, מ). ואם מצטער טובא ואין מקום אחר לאכול, מותר ליכנס לשם ולאכול דברים המותרים, דבמקום צער או פסידא לא גזרו רבנן (שם). . If there are no kosher restaurants around (such as a McDonald’s at a highway rest stop), it is permitted, as an onlooker will assume that he is simply going to purchase a drink or use the restroom [13]כן שמעתי מהר"י רייזמאן. .

One should not take a job which requires him to cook non-kosher food, even if there is no issue of basar b’chalav [14]הגה' רעק"א (ר"ס קיז) כ' צ"ע, וציין לשו"ת קול אליהו דמחמיר בזה. . One should not take a job to deliver non-kosher food, e.g., for UberEATS [15]יש בזה כמה חששות:

א. סחורה בדבר האסור- כ' באג"מ (יו"ד א, נא) דמותר להוליך איסורי אכילה שאינם איסורי הנאה. ושם כ' דאין לחוש משום סחורה בדבר האסור דאסור משום שמא יאכל, דהא אין שייך גזירה זו בפועל דהא אינו שלו ואינו חשוד על הגניבה ולא יאכל אפי' היה דבר מותר וגם מתיירא מהבעלים שלא יגנוב ויפסיד אומנתו. אמנם, בזמן הזה, נתברר ע"י U.S. Foods () שבערך 28% מהמובילים טועמים קצת מהאוכל כשהם בדרך. ושמעתי שבשנות האחרונות קצת מהמסעדות התחילו לסגור הקופסאות באופן שאם ייפתח יהא ניכר. ולמעשה, נראה דבאמת בקצת המשלוחים יש חשש שמא יאכלנו.

ב. נהנה מבשר בחלב, או מסתם יינם- יש צדדים להקל בזה, די"א בשר טריפה בחלב אינו אסור בהנאה, ואם הוי צלי (כגון המבורגר שנותנים עליו גבינה) יש מחלקת אם צלי אסור בהנאה, אבל למעשה יש להחמיר.

ג. מראית עין- כיון שנכנס למסעדה שמוכרת טריפות, יש בזה משום מראית עין וחשד (אג"מ או"ח ב, מ). {אבל יש להתיר בזה אם לובש חולצה שכתוב עליו “Delivery”.}

ד. לפני עור ומסייע ידי עוברי עבירה- אם ישראל מזמין אוכל שאינו כשר, נראה דאין בזה משום לפנ"ע כיון שיש אנשים אחרים מוכנים להביאו אצלו, אבל אסור לישראל הביאו לו משום מסייע ידי עו"ע. ואין להתיר משום דרובם עכו"ם, דכיון שהולך לבית הנשלח, הנשלח הוי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה.
.


Footnotes

[1]אבל דבר הראוי לאכילה שהוא מוכר לצורך אחר, כגון למכור חזיר לצורך שומנו למשוח בו עורות, מותר, שלא גזרו אלא בדבר אכילה דכיון שעוסק בו שמא יטעום ממנו, ע"ש עוד טעם, וע' תפ"י ותויו"ט (בבא קמא, סופ"ז).
[2]טושו"ע קיז,א, דלא כראבי"ה (הובא בב"י) שמתיר.
[3]ב"י קיז בשם הגה"מ
[4]קיז,א. והטעם שמותר ליהנות מחילב, כ' ט"ז, כיון שהתורה התירה להדיא, אין כח ביד חכמים לאסור דבר שכתוב בתורה להדיא להיתר.

ויש להביא ראי' לדבריו מכסף משנה (הל' מלכים ג, ז), דכיון שהזכיר הכתוב במלכי בית דוד "דינו לבקר משפט", לא היו גוזרים לא דן ולא דנים אותו, שלא לחלוק על דברי הכתוב, עכת"ד. ויש להעיר שהכס"מ כתב כן לגבי פסוק בנ"ך, ואולם לדעת הט"ז אפשר דלא מיירי אלא לענין פסוקי תורה.

וע' שו"ת ר' עקיבא איגר (קמא ס' עד) שדחה ראי' זו, דכוונת הכס"מ דכל מקום שעשאה הכתוב למצוה אין ראוי לחכמים לאוסרו, אבל אין ראי' מזה למקום שעשאה הכתוב רשות.

ויש להעיר על הט"ז מדיני כתמים, שטמאים בלא הרגשה אע"פ שדרשינן מקרא בבשרה דדוקא טמאה אם יש לה הרגשה. ויש לדחות שהטעם לאסור הוא משום שמא הרגישה ולא ארגשה.

לענין מצות לנכרי תשיך, שלדעת רמב"ם (מלו"ל ה, א) הוי מצוה וגזרו עליו חז"ל שלא ללוות לעכו"ם בריבית, ע' שו"ת חת"ס (יו"ד קט) דאין קושיא מזה על הט"ז, דכיון שלא גזרו חז"ל לעשות הרחקה מללוות מהם שלא נבוא ללוות לישראל, אלא גזרו שלא ללוות כדי שלא יעשה עמהם משא ומתן ויבא ללמוד מעשיהם, והיכא דלא שייך האי טעמא יהיה מותר, מיילא אין זה סותר לדברי תורה כיון דמותר היכא דלא שייך האי טעמא, כגון לתלמיד חכם, או בזה"ז דלא שייך שמא ילמוד ממעשיו בריבית יותר משאר מו"מ. וכעין זה באבנ"ז (או"ח מח, ז).

{ויש ראי' מדבריו מלנכרי תשיך, ע' רעק"א שם}
[5]ע' ש"ך (קיז, א) מחלקת בזה
[6]כף החיים (קיז, נ) בשם מחזיק ברכה ופרי חדש (קונטרס אחרון בבית הילל), ודלא כבית הילל (פד, ב) אוסר. והטעם להתיר, משום שאינו מסתחר בתולעים אלא בפרי. וע' משמרת הבית (קארפ) שיש להחמיר, דהא טעם האיסור משום שמא יבוא לאוכלו, וא"כ החשש הוא שמא בשעת סחורה יאכל ממנו. [אמנם, בדבר שאין רגילים לאוכלו חי, כגון בשר שלא הודח מדמו, לכאו' אפי' לפי דבריו, מותר למוכרו.] וע"ע מנחת חינוך (מצ' תנב) דכל שיש מעשה להתירו, מותר למוכרו.

ובאמת תמהתי, למה יהיה אסור למכור פירות מתולעים, והא אינם אסורים אלא משום בריה שהוא איסור דרבנן, ומותר לעשות סחורה באיסור דרבנן. שו"ר בחלקת בנימין (ציון יד) תי' דמיירי בתולע גדול הנראה לעינים. אמנם לפע"ד י"ל, דכל שעיקר האיסור הוא דאורייתא, אע"פ שזה שאינו בטל הוי רק איסור דרבנן, מ"מ אסור לעשות בו סחורה.
[7]ערה"ש (קיז, יט), וכן הבין בדעת הש"ך (סק"ג), דלא כרמ"א (קיז, א) אוסר בזה
[8]ש"ך בשם רמ"ע מפענו, שמתיר אפי' למי שאינו צייד למכור מה שנזדמן לו. דלא כב"י והטור דדוקא התירו לצייד. והטעם, כיון שתחלתו בהיתר. וע' ט"ז (סק"ד) מתיר לנחור תיישים כדי למוכרם בשביל עורם, כיון שתחלתו בהיתר, שהרי שנתכוין רק לעורם, הוי כנזדמן לו בשר נבילה, וע' פ"ת בשם חת"ס חולק עליו.

וע' ש"ך קיז,ט, וכ"כ או"ח (הל' איסורי מאכלות אות מה) כ' דאסור למכור הטמאים בפני עצמם, וטעמו, כדי שלא יאמרו שהוא מתכוין לטמאים. אבל ערה"ש (כא) הביא דלדעת ב"י מותר, וכ"כ פר"ח שכן עיקר, עכת"ד.
[9]חכ"א סט,א
[10]אג"מ (יו"ד ב, לח) בשם ט"ז (ס"ס קיז)
[11]ע"פ אג"מ (יו"ד ב, לח). ע' ט"ז (ס"ס קיז) התיר לשכור עיר מן השר אע"פ שמקבל בזה גם חזירים, דמיקרי נזדמנה, כיון שעיקר כוונתו בשביל דברים המותרים אבל לא ימכרנו לו אא"כ הוא גם מקבל הדבר האסור. וערה"ש (קיז, כז) עפ"ז למד זכות על חנויות שמוכרים דברים טמאים, שאם לא ימכור הטמאים יגרום להם הפסד בפרנסתם שלא יבואו להם הדורשים מאכל זה, דכיון שעיקר כוונתו למכור הטהורים, הוי כנזדמנו. והאג"מ פקפק על הט"ז ולמעשה פסק כמותו, אבל חולק על הערה"ש דאין לדמות זל"ז, דכיון שהוא דבר קבוע בחנותו, לא הוי כנזדמנה, ואין שייך להתיר משום פרנסה. [גם לכאו' שיש לחלק, דבציור הט"ז הוא צריך לקנות הטמאים מצד המוכר וא"כ באופן שמגיע ליד הישראל הוי כנזדמנה, משא"כ הערה"ש רצה להתיר לקנות דברים טמאים לצורך הקונה, ובזה לא שייך לומר נזדמנה.]
[12]אג"מ (או"ח ב, מ). ואם מצטער טובא ואין מקום אחר לאכול, מותר ליכנס לשם ולאכול דברים המותרים, דבמקום צער או פסידא לא גזרו רבנן (שם).
[13]כן שמעתי מהר"י רייזמאן.
[14]הגה' רעק"א (ר"ס קיז) כ' צ"ע, וציין לשו"ת קול אליהו דמחמיר בזה.
[15]יש בזה כמה חששות:

א. סחורה בדבר האסור- כ' באג"מ (יו"ד א, נא) דמותר להוליך איסורי אכילה שאינם איסורי הנאה. ושם כ' דאין לחוש משום סחורה בדבר האסור דאסור משום שמא יאכל, דהא אין שייך גזירה זו בפועל דהא אינו שלו ואינו חשוד על הגניבה ולא יאכל אפי' היה דבר מותר וגם מתיירא מהבעלים שלא יגנוב ויפסיד אומנתו. אמנם, בזמן הזה, נתברר ע"י U.S. Foods () שבערך 28% מהמובילים טועמים קצת מהאוכל כשהם בדרך. ושמעתי שבשנות האחרונות קצת מהמסעדות התחילו לסגור הקופסאות באופן שאם ייפתח יהא ניכר. ולמעשה, נראה דבאמת בקצת המשלוחים יש חשש שמא יאכלנו.

ב. נהנה מבשר בחלב, או מסתם יינם- יש צדדים להקל בזה, די"א בשר טריפה בחלב אינו אסור בהנאה, ואם הוי צלי (כגון המבורגר שנותנים עליו גבינה) יש מחלקת אם צלי אסור בהנאה, אבל למעשה יש להחמיר.

ג. מראית עין- כיון שנכנס למסעדה שמוכרת טריפות, יש בזה משום מראית עין וחשד (אג"מ או"ח ב, מ). {אבל יש להתיר בזה אם לובש חולצה שכתוב עליו “Delivery”.}

ד. לפני עור ומסייע ידי עוברי עבירה- אם ישראל מזמין אוכל שאינו כשר, נראה דאין בזה משום לפנ"ע כיון שיש אנשים אחרים מוכנים להביאו אצלו, אבל אסור לישראל הביאו לו משום מסייע ידי עו"ע. ואין להתיר משום דרובם עכו"ם, דכיון שהולך לבית הנשלח, הנשלח הוי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה.
NextDangerous Acts