Daily LifeHalachos of Respect For Shuls

One is obligated mid’oraysa [1]רמב"ם ע' כא (שם מיירי במורא מקדש, ואין הכרע בדבריו אם החיוב מורא בבתי כנסיות מדאורייתא או מדרבנן, וע' פמ"ג (מש"ז קנא,א) כ' שהוא מדרבנן, וחיי אדם (יז,ו) כ' שהוא מדאורייתא. וע' לבושי מרדכי (או"ח ס' כד) פלפל בזה, והביא שמהרש"ם הביא ראי' שהוא דאורייתא ממה שהתורה פטרה ממזוזה (גמ' יומא יב). אבל לבו"מ דחה ראייתו, דמצינו כמה דברים שהתורה כלל בהם גם דינים דרבנן, כגון "ולו תהיה לאשה", אשה הראויה לו, וגם איסור דרבנן בכלל. ועערה"ש (קנג, ד) נוטה שהוא דאורייתא, והביא ראי' לזה מירושלמי.

וע' ס' קנג מבואר, ע"י ז' טובי העיר, מותר למכור ביה"כ להדיוט שישתמש בה לדירה, וערה"ש (סק"ב) נתעורר למה מותר, הא קדושה שבו להיכן הלכה, ובאיזה דרך תפקע קדושתה? והביא ג' תירוצים: לרמב"ן, ביה"כ אין בה עצם קדושה אלא עשו אותה כתשמישי מצוה, דכל זמן מצותן נוהגין בהן כבוד כדבר של קדושה ואח"כ נסתלקה קדושתן. [יש להעיר דתירוץ זה לא יספיק לדעת רמ"א (כא, א), דמחמיר דתשמישי מצוה שיש בהן קדושה אחר מצותן.] והר"ן תי' דכל הקדושות האלו הם מדרבנן, דרבנן הטילו עליהם קדושה והם אמרו פרטים בזה, ובזה ראו לאסור ובזה ראו להתיר. ומדברי הרמב"ם חידש עוד תי', שקדושתה מן התורה, אלא שקדושתה עשויה על תנאי שיהיה ביכולתן למוכרו וליתנו והוי כהקדש לזמן. to behave in a respectful manner while inside a shul or beis medrash.

A. Designation and Prohibitions

The actions prohibited inside a shul include: eating, drinking, sleeping, joking, strolling, using it as a shortcut, adorning oneself, entering to escape the elements, and doing intricate calculations that are not for the purpose of a mitzvah (e.g., preparing taxes) [2]קנא,א. ויש אוסרים ליכנס בו בסכין ארוך או בראש מגולה (סע' ו). . These prohibitions apply to any building used exclusively as a shul, even if it is no longer in use as such [3]קנא, י .

It is permissible to eat a seudas mitzvah in shul, if there will not be lightheaded shmoozing or alcohol, and some are lenient to eat any seudas mitzvah there if there is no other venue [4]מ"ב (קנא, כ) . If one is learning in shul, he is permitted to eat there as he would otherwise have to stop learning earlier in order to leave [5]קנא,א ומ"ב שם. ואם אין מקום אחר לאכול מיקרי דוחק (שו"ע שם) .

If one were to build a building on condition that it should not have kedushas beis haknesses , most uses are permitted while it is in use as a shul, except for eating, drinking, idle chatter, and escaping the elements [6]קנא,י, ע"פ מג"א ומ"ב שם. וע' ביה"ל (שם) שהרא"ש אוסר אפי' לקרוא חבירו משם. . However, once the building is no longer in use as a shul, all uses are permitted except for converting it to a disgusting purpose [7]מ"ב קנא,לה, שהם הנזכרים בסי' קנג,ט שאסור לעשותם מביהכ"נ (e.g., a bathroom), planting seeds, lightheaded joking [8]דהא חשבונות אסור משום שהוא קלות ראש ביותר, ולכאו' כ"ש הוא , or performing intricate [9]מ"ב קנא,לו כ' שיש ב' פירושים למה נקט דוקא חשבונות של רבים, או כיון דאוושא מילתא וא"כ של יחיד הוי מותר, או לרבותא נקט אע"פ שהוא צורך רבים אפ"ה אסור וכל שכן של יחיד calculations [10]שו"ע קנא,יא ומ"ב שם. וכל זה לשיטת התוס', אבל לרש"י מהני תנאי אפי' כשהוא ביישובו (לכל דבר חוץ מקלות ראש), ולרשב"א מהני התנאי בין ביישובו ובין בחורבנו להשתמש בו מדוחק כגון להאכיל עניים שם לפי שעה. ולר"ח, אע"פ שתנאי לא מועיל ביישובו, זה מיירי אם התנאי שהתנה הוא שיחזור הבית להיות חול בכל זמן שירצה, אבל אם התנה שאם ביישובו יהיה מותר להשתמש בו תשמישי חול, התנאי מועיל. ובארץ ישראל לא מהני שום תנאי. וכ' בביה"ל (ס' קנא ד"ה לא) שאע"פ שבשאר תשמישי קדושה מהני תנאי, בביה"כ גזרו דלא מהני. . Some poskim are lenient that if a condition is made, even while the building is still used as a shul it may be used for anything which is not disgusting nor lightheaded [11]אג"מ (א, מה) שהמנהג כדעת רש"י, דמועיל תנאי ביישובן, וכן הלכה, אף אם אולי רק בדורות האחרונים התחילו לנהוג כן. , and one therefore may be lenient to eat in a shul in cases of necessity.

The aforementioned rules apply specifically to buildings (outside Eretz Yisrael [12]דבארץ ישראל לא אמרינן על תנאי הן עשויות, ע' אג"מ (שם) ) designated as shuls. Some poskim are lenient that if a condition is made that the building should not have any kedusha whatsoever, then it has absolutely no restrictions of a shul. However, this should not be done, as it would mean that the community has not fulfilled the mitzva [13]ע' רמב"ם (תפלה יא,א). ולענין אם המעשה בנין עצמו הוי מצוה, ע' אבנ"ז (או"ח מב בהערה) דלדעת מג"א (רעו, ח) הבנין עצמו לא הוי מצוה רק צורך תפלה, וכן משמע ברמב"ן, אבל לדעת רש"י (קהלת ה, ט) הבנין עצמו הוא מצוה.

[ונלע"ד שאם אינם רוצים לקרותו בית הכנסת כדי שלא יתנו לו קדושה, אפשר שעוברים על מ"ש בגמ' (שבת לב.) בעון ב' דברים עמי הארצות מתים... ועל שקורין לבית הכנסת בית עם.] of building a shul. One may be lenient to make such a condition if there is a pressing need [14]אג"מ (או"ח ב, מד), כגון התם שהיהודים חשבו להפנות משם ויבואו שם נכרים. (e.g., there is no other room to host kiddushim) .

This leniency only applies to conditions made verbally, not to conditions made mentally [15]מ"ב קנא,לב. וכ' שם שהא"ר מצדד להקל אפי' אם לא התנה בפירוש, אבל בשעה"צ כ' דאין להקל. ובשעה"צ לעיל (סק"ד) כ' דגם שיטת הט"ז להקל בזה. .

If one were to designate a room in his house that will be used by the public for learning, it is considered a beis medrash and all the above prohibitions apply [16]קנא,ב .

One may not use the area above a shul for sleeping on a permanent basis [17]קנא,יב (and preferably not even to sleep there temporarily) [18]מ"ב קנא,מב . It is also forbidden to use it for a disgusting purpose even temporarily [19]שעה"צ קנא,כא. [וצ"ע, דהא בגמ' (נדה יד,א) מבואר דמותר להטיל מי רגלים על הגג של בי מדרשא דשף ויתיב בנהרדעא, ולכאו' הוי תשמיש מגונה, וא"כ כשם שמותר לישן בדרך עראי, כן מותר בשאר תשמישי גנאי בדרך עראי. ואין לומר דלא היה נבנה מתחלה לכך, דהא רש"י (ר"ה כד,ב ד"ה דשף) כ' שהביאו האבנים ממקום אחר ובנאו, א"כ מבואר דנבנה לצורך ביה"מ.] . It may be used for mundane purposes, except for the area directly above the Aron Kodesh which should not be used. If the building was built for a different purpose and then it was changed to a shul, one may sleep above the shul [20]רמ"א שם, וע' מ"ב (סקמ"ב) שאין להשתמש בהבית דירה למעלה מביה"כ לתשמיש מגונה מאד, וע"כ אין לעשות ביה"כ אם יש דבר מגונה בדירה למעלה ממנו. וע' ט"ז שם כ' שהסיבה למה נענש במיתת בנו הוא שהיה דר למעלה מביה"כ. .

If one were to designate a davening room in his house for a limited period of time, or have a room which is primarily used for other purposes but he also davens there, it is not considered a shul [21]משמעות ביה”ל קנא,יא ד"ה להשתמש, שצריך דוקא הזמנה ואם אמר שהוא רק לזמן לא הוי הזמנה, וכ"כ במ"ב קנג,נא שצריך הזמנה לעולם להתפלל בו והזמנה לשעה לא הוי הזמנה . However, if one permanently designates a room for davening at scheduled times (e.g., for Maariv or for Shabbos), then during that specific time it must be treated as a shul with all the above listed prohibitions [22]מ"ב קנג,נב . Therefore, before using it for a shul, it is recommended to speak out that it should not have kedushas beis knesses .

B. Additional Rules

One may not enter a shul or beis medrash for mundane reasons, such as to call on his friend, or to use these areas as a shortcut. If one wants to use a shul as a shortcut or to enter to give a message to his friend, he may recite a posuk immediately [23]ע' מ"ב (קנא, יב) שאם יקדים קריאת חבירו לאמירת דברי תורה, יהא נראה דאמירת ד"ת הוי רק טפל. after entering, or sit for a few seconds, and then perform said action [24]קנא, ה. וע' ציץ אליעזר (יב, טז) דאין לעשות ביה"כ קפנדריא בקביעות אפי' ע"י אמירת פסוק. וע"ש פקפק על היתר הנזכר בשו"ע דאם היה דרך שם מקודם דמותר. . However, if people had previously been using a room as a shortcut and then it was converted to a shul, it may be continually used as a shortcut [25]קנא, ה (but it is preferable to recite a posuk) [26]ע' ציץ אליעזר (שם) מפקפק על היתר השו"ע בזה. . Even if one wants to use it as a shortcut in order to perform a mitzva on the other side, it is only permitted in the aforementioned manner [27]פמ"ג רצה לדייק בדברי רמב"ם שלקצר דרכו לילך לדבר מצוה אפשר דשרי, וביה”ל (קנא, ה ד"ה לקצר) כ' שאסור, ודחה דיוקו. .

One who enters a shul intending to learn there and then changes his mind to leave, must recite a posuk before leaving. One who enters to put away a sefer or to clean the shul need not recite a posuk [28]נ"ל פשוט, דהוי צורך הבית מדרש .

One may not enter a shul or beis medrash for shelter from rain, or for heat or air conditioning, even if he says a posuk after entering [29]מ"ב (קנא, ד), וע"ש שאם היה לומד מקודם, מותר ליכנס כדי שלא יטרידוהו הגשמים. . It is permitted to take shelter in the lobby of a shul building.

There are ways in which a beis medrash is more lenient than a shul, even though it has a higher level of kedusha and has most of the same prohibitions [30]קנג,א ומ"ב שם . A talmid chacham is permitted to eat, drink or perform other needs in a beis medrash even when he is not learning there, but he may not do so in a shul [31]רמ"א קנא,א (התיר שם אכילה בביה"מ, ומ"ב כ' הוא הדין שאר תשמישים), דלא כשו"ע שמתיר לת"ח רק מדוחק. אבל לפי מש"כ המ"ב (ביה”ל ד"ה אבל) נראה שאם מתפללים בביה"מ יש לו חומרת ביה"כ, ונראה לי דצ"ע. .

Any person may take a short nap in a beis medrash, and a talmid chacham may sleep there for a long time [32]קנא,ג ומ"ב שם . If one does sleep in a beis medrash temporarily, he should not sleep near the aron kodesh [33]רמ"א ס"ס תריט, ומ"ב (סקט"ו) כ' כדי שלא יפיח .

It is customary to stand whenever the aron kodesh is open [34]שעה"צ (קמו, יח) ; see {Respect for Seforim}).

One may not kiss his children in shul, in order to remember that there is no love that compares to one’s love for Hashem [35]רמ"א (צח,א) . One may not run inside a shul and should instead walk in awe of Hashem [36]מ"ב (צ, מא) .

Every shul which is used for davening should have tefila there every day [37]אג"מ (או"ח ג,טז) ע"פ דברי הרמ"א .

One should run when going to shul, even on Shabbos [38]צ,יב . One may not run when exiting a shul, except if he is running in order to get back to shul quickly or he is going from shul to the beis medrash [39]צ, יב, ומ"ב שם . These rules only apply when he is close to the shul and it looks like he is entering or exiting shul [40]כן נראה המנהג לענין כניסה ויציאה, ולא מצאתי מפורש אלא לענין כניסה שכתב כן בפרישה (אות טז). .

It is forbidden mid’oraysa [41]רמב"ם (ספה"מ ל"ת סה). וע' מג"א (קנד,ט) שהרמב"ם בספה"מ כ' שנתיצת ביה"כ אסור מדאורייתא. (וע' דבריו בסה"מ לא ברור אם נתיצת אבן מבית הכנסת אסור מדאורייתא או לא, אבל במנין הקצר (הנדפס בספרו יד החזקה) מבואר שאסור מדאורייתא, ואפשר שזה כוונת המג"א.) to break any part of a shul’s structure. Screwing a screw into the wall is permitted (even though it breaks a hole open in the wall) because it is performed for constructive purposes [42]רמ"א (קנב,א). וע' ט"ז (קנא,ג) כ' יש ליזהר מזה. .

See footnote for various regulations involving the building and planning of a shul [43]צריך לפתוח חלונות או פתחים נגד ירושלים, וטוב שיהיו י"ב פתחים, ואין צריך כולם להיות נגד ירושלים (שו"ע צ, ד, ומ"ב שם). ואין קפידא אם יהיו יותר מי"ב חלונות, דבכלל מאתים מנה (אשל אברהם מבוטשאטש, סי' צ סק"ה, וכ' דמה שנותנים בכל חלון חתיכות עץ בין חלקי הזכוכית עולה לכמה חלונות).

הבית הכנסת יהיה הבנין הכי גבוה בעיר (ק�, ב).

והבימה יהיה באמצע בית הכנסת (רמ"א ק�, ה), ויש שהתחילו לעשותו סמוך לארון הקודש כדי לדמות לעכו"ם, ויש לקרות עליהן וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות, וכבד האריכו הפוסקים האחרונים בגנות אנשים האלה, ע' שו"ת חת"ס סי' כח (ביה"ל שם).

אמנם, נראה פשוט דכל זה רק בבית כנסת קבוע, אבל אם רוצים להתפלל באיזה חדר במלון וכדו', מותר לקרות מספר תורה כשהוא על שלחן אצל כותל המזרחי, דאין קפידא אלא בעשיית בית הכנסת שלא יעשנו כדוגמת הנוצרים.

ומקום העמוד, נהגו להשים לימין הארון קודש, כמ"ש מ"ב (קלא, ו). וע' שו"ת ציץ אליעזר (ח"ט, סי' יז, קונ' רפואה ט) ע"פ חתם סופר, שאין לשנות מהמנהג.

ולענין נטיעת אילנות אצל ביה"כ, ע' הגהות רעק"א (ק�, א) אוסר, דבבית המקדש אסור מדאורייתא משום אשירה ובביה"כ אסור מדרבנן, אבל מהרש"ם (ח"ו ה) ושו"ת יביע אומר (ח"ט, או"ח טז) מתירים. ואם העכו"ם עושים כן, כ' מהרש"ם שאסור, אבל יבי"ע מתיר אם אין דעתו לחכות אותם. .

C. Shul Customs

It is assur mid’oraysa [44]כ"כ אג"מ (או"ח ד, לד) דלא תתגודדו שלא לעשות אגודות הוי איסור דאורייתא, והוכיח כן מדברי הגמ' (יבמות יג:) וכס"מ (ע"ז יב, יד).

ויסוד האיסור, ע' שו"ת משיב דבר (א, יז) דלדעת הרא"ש והירושלמי, לא תתגודדו לא שייך אלא באיסורים דבזה הוי כשתי תורות, ולא לענין מנהגים. אמנם, לדעת הרמב"ם והרמ"א (ס' תצג) לא תתגודדו הוא איסור לשנות מפני שגורם מחלקת. וע' לקמן כתבתי נפק"מ עפ"ז. to change from the custom of the place where one is, in a matter of issurim, and even in matters which are not a question of issur, one should act like those around him [45]בענין מנהג די"ל שאינו שייך לדבר איסור, משמע מדברי רש"י (יבמות יג:) דדוקא בדבר איסור, אסור לשנות משום לא תתגודדו שנראה כב' תורות, ובדבר מנהג אין לשנות מפני המחלקת, וע' מג"א (תצג, ו) דמשמע מתוס' ורי"ף דאף במנהג שייך לא תתגודדו, ושו"ת רדב"ז (ח"ג, תקלב) וחת"ס (ח"ו סי' פו) כ' דאסור, וכ"כ שו"ת משיב דבר (א, יז) ודייק כן ברמב"ם (ע"ז יב, יד), ומהרשד"ם (יו"ד ס' קנג. וגם או"ח ס' לה בענין נוסח התפלה) כ' דאינו אלא בדבר איסור אבל במנהג לא שייך לא תתגודדו.

ובענין מנהג דבודאי לא שייך לדבר איסור, כגון נוסח התפלה או נענועי לולב, לדברי אג"מ (שם) עכ"פ אסור לשנות מפני המחלקת. . It is permitted if there are two distinct, local customs [46]ע' מג"א (תצג, ו) . Therefore, keeping a different custom than one’s city is usually permitted, as when one can just associate with the community that keeps the other custom. However, within one shul, one may not change from the custom.

One who davens for the amud in a shul which davens Nusach Ashkenaz may not daven Nusach Eidot Mizrach or Sfard in the parts recited aloud. He may recite shemoneh esrei in his usual Nusach, but the other parts recited silently (e.g., most of birchos krias shema) should be said in the shul’s Nusach [47]אג"מ (או"ח ב, כג). וע' פאת השלחן (הל' ארץ ישראל ג, יד) דיחידים שמתפללים בבית כנסת שיש לו נוסח אחרת, צריכים להתפלל כנוסח הציבור, אלא דבעיר ירושלים, מותר לאשכנזים להתפלל בביה"כ ספרדי בנוסח אשכנז, ע"ש טעמו. וע' שדי חמד (מער' ל, כלל עט) בשם שו"ת משיב דבר (ח"א סי' יז), חולק עליו, וכתב כמ"ש בפנים. וע"ע שו"ת יבי"א (ו, או"ח י). unless he finds it confusing to do so [48]אג"מ (שם) . He should also pronounce the words in the custom of the minyan, so in an Ashkenaz shul, a Sefardi who davens for the amud or receives an aliyah should pronounce the words in the Ashkenaz manner, unless he finds it difficult [49]מנחת שלמה (מהדו"ח ח"ב, סי' ד או' טז), דלכתחלה יעשה כן. וע' אג"מ (או"ח ג, ה) דאע"פ שהתורה ניתנה רק בהברה אחת והוא לשון הקודש האמיתי, כל ההברות כשרים לברכת כהנים וחליצה, וע"ע תשובות והנהגות (ו, לח) שהוא גם דעת החזון איש והקהלות יעקב. . One who davens in a minyan with a different Nusach than his own, may daven the quiet parts in his usual nusach, but must recite the parts answered aloud in the Nusach of the shul [50]יבי"א (ו, או"ח י) . Even at a time when the shul is not being used for a regular minyan, it is preferable not to make a minyan there in a different nusach [51]? . However, in ancillary rooms which are not designated for minyanim, such as an ezras nashim or otzar haseforim, it is permitted.

In a shul where the custom is not to wear tefilin on Chol Hamoed, one may not wear tefilin [52]מ"ב (לא, ח) , except behind a partition or in the ezras nashim. If there are not enough people to make a minyan from either group by itself (e.g., there are 5 tefilin- wearers and 5 non-wearers), but some of the group can see the others through a window or doorway, they can make a minyan by being metzaref the group through the opening [53]דלכתחלה אין לצרף אנשים מב' חדרים, ע' מ"ב (סי' נה ס"ק מח-נב). ותו"ד, אם הם בב' חדרים ואינם רואים זה את זה, אין מצטרפים. ואם רואים, יש מחמירים. ואם הם בבית אחד ויש מחיצה שפרסו לשם צניעות, מצטרפים. ואם פרסו וילון כדי להתיר (כגון בנידון דידן), פר"ח כ' שאין מצטרפים, ופמ"ג מצדד שמצטרפים. [ואפשר שאם רואים זא"ז, יש להקל אפי' להפר"ח.]

ואם ב' הקבוצות מתפללין בב' חדרים נפרדות, ואין ביניהם חלון כדי שיראו אלו את אלו, ע' תשורת שי (קמא, ס' תפח) דלכתחלה, המניחים תפלין יאמרו קריאת שמע ואח"כ יחלצו התפלין ויצטרף למנין. ואם אינם מסכימים לעשות כן, בשעת הדחק אפשר לסמוך על דעת האשל אברהם (בוטשאטש, סי' תצג) שאין איסור לעשות אגודות אא"כ מורין כן לאחרים אבל לעשות מעשה בעצמן אין בו משום אגודות (וגם משום דשייך שאחרים יסברו שכבר הניח תפלין), ויכולים להצטרף לעשות מנין. וע"ע אג"מ (או"ח ה, כד או' ו) מצדד להתיר משום דידוע לכו"ע שיש ב' בתי דינין בעולם. . One should perform the shaking of the lulav in a manner consistent with the custom of the shul [54]חיי אדם (ח"ב קמח, יד) . If a minyan is davening towards one direction that they believe is towards Yerushalayim, and one knows it is a different direction, he should daven like the minyan (but try to turn his head in the proper direction) [55]מ"ב (צד, י) .

One should not even change the accepted nigun (tune) for any part of davening [56]רמ"א (תריט, א)

וע' לבוש (קכח, כב) כל ברכות ותשבחות יאמר בניגון וזמר. .

---