Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Vows and Swears

Business and Misc.Chapter 97: Superstition and The Occult

It is assur mid’oraysa[1] יש בזה כמה איסורים (רמב"ם ספה"מ ל"ת ל-לח):

מכשף-

קוסם- העושה מעשה כדי שישום ותפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר הדברים שעתידים להיות (רמב"ם הל' ע"ז יא, ?). או אוחז במקלו ושואל אם אלך אם לא (רש"י דברים יח, יא). או שם כללי לכל ידיעת העתידות (אב"ע ורמב"ן שם). 

מעונן- יש בזה ג' פירושים: מי שמסתכל בעננים לידע העתירות (אבן עזרא ויקרא יט, כו), מכוין עונות לומר זמן זה טוב להתחיל עסק פלוני, או האוחז את העינים (רש"י דברים יח, יא). ואסור להודיע אוצן הכזבים אע"פ שלא עשה מעשה, וכל העושה מעשה מפני האצטנינות או כיון מלאכתו משום עת שקבעו הוברי השמים, לוקה (רמב"ם הל' ע"ז יא, ט). (וע' תרגום יונתן, ויקרא שם, ואין הסבר בדבריו ונראה שהוא טעות הדפוס.)

חובר חבר- דיבור שגורם בהמות להתחבר יחד (רש"י דברים שם), ולדעת רמב"ם (הל' ע"ז יא, י) שהוא מדבר בלשון שאין להם ענין, ומעלה על דעתו בסכלותו שאותן הדברים מועילים, עד שהן אומרים שהאומר כך וכך על הנחש אינו מזיק.

ניחוש- האומר נפל פתי מידי, והוא סימן שלא לעשות כך וכך (רש"י דברים שם). או ידיעת עתיד ע"פ הבטה בעופות וכו' (רמב"ן שם, וע' אבן עזרא בויקרא דהוא מלשון נחשתי ויברכני).

עבודה זרה

תמים תהיה (לשאול בכלדיים)- אין לשאול בחוזים בכוכבים, משום שאנו צריכים להאמין שאין אנחנו תחת שלטון הכוכבים, ולא נבטח שיבואו דבריהם (ע' רמב"ן ספה"מ שכחת העשין ח). [וצ"ע מדברי הגמ' שבת קנו: משמע שחז"ל האמינו לדברי החוזים, ואפשר שהם לא האמינו שיבואו דברים אלו, רק רצו לדעת מה הטבע יגרום אבל הם האמינו שאפשר לשנות הטבע, וכל האיסור לשאול בכלדיים הוא אם כוונתו להאמין להם בלב שלם שהדבר יבוא. ועמ"ש לקמן בשם תשובות המיוחסות לרמב"ן.]

דורש אל המתים- זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות (גמ' סנהדרין ?), ורש"י כ' (ע"פ סיפרי) זה המעלה בזכרותו והנשאל בגולגולת.

ובחקותיהם לא תלכו- אסור לחקות מעשיהם בלי טעם.

דרכי האמורי- י"מ שהוא איסור לעשות כל דבר שאין לו טעם, או שנראה כמו עבודה זרה.

והטעמים שאסור לעשות כן: לדעת הרמב"ם (ע' הל' ע"ז יא, טז), כי הכל הבל, ובספר החינוך מוסיף, שאם יחשוב כל טובתו ורעתו הוא מיקרי, בלי השגחה מהקב"ה, יוצא בזה מעיקרי הדת. ולדעת (?ר"ן) באמת יש כחות באלו הדברים אבל אם יבא לשאול בכוכבים וכו' לבסוף יתפלל אל הכוכבים ולא להקב"ה. ולרמב"ן (דברים ?), שהוא נגד רצון ה', שה' רוצה שהעולם ינהוג בדרך הטבע ובזה שהוא סותר אל הטבע זה דלא כרצונו. ומבואר בתשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (הו"ד בב"י ס' קעט) דהאיסור לשאול בכלדיים הוא דוקא לדרוש להם, אבל אם הם אמרו לו איזה דבר או שהוא ראה ע"י חכמות אלו איזה עת אינו טוב לאיזה עסק, נשמר ממנו, ואסור לבוא נגד המזלות ולסמוך על הנס.

ובאמת יש להבין בזה שיש ג' מיני מעשים האסורים: לדרוש מן כחות האלו, לעשות מעשה כישוף בהם, ולהאמין בהם. איסור לקסום, לשאול מן הקוסם, מהחוזים בכוכבים, מעונן, דורש אל המתים או אוב ידעוני, כולם ביקושים לדעת העתידות או שאר דבר שאינו נמסר לבני אדם לדעת. לעשות מעשה כישוף בהם, היינו לכשף, לאחוז העינים, לחבור חבר. ולהאמין בהם, הוא לעונן (להסוברים שהוא איסור לכוון השעות), וניחוש, דהיינו לומר נפל פתי מידי ולכן לא אעשה כך וכך.
to attempt to ask questions of the dead (by communicating with their bones[2] ע' שו"ע (קעט, יג-יד) שהרמ"א מיקל לשאול ברוחו של מת ולא בגופו. ומה שכתב שו"ע שם דורש אל המתים, עמ"ש לעיל ), or to consult astrologers or those who practice witchcraft[3] קעט,א, ע"פ מ"ש ש"ך בשם רש"ל שהוא איסור אפי' לחולה (אם אין סכנת נפשות), ודלא כמהרא"י כ' שעובר רק משום תמים תהיה כיון שהשואל אינו עושה מעשה. וע' בא"ה בשם נ"ש שבזמן הזה מותר לשאול למכשפים כיון שהכל הבל בזמן הזה. . Rather, one should put his trust in Hashem that all will be good, and not try to know the future[4] שו"ע שם, וכ"כ רמב"ם (הל' ע"ז סו"פ יא), ורמב"ן מנה למצוה, להיות תמים עם ה' ולא לדרוש עתידות .

It is assur mid’oraysa to be superstitious[5] קעט,ג . This means one may not say, since I dropped my food it is a sign[6] מסתימות שו"ע משמע שבין אם אמר שהוא סימן מן הקב"ה ובין אמר שהוא סימן ולא אמר מן ה', אסור. ואע"פ שאמר אליעזר (בראשית כד,יד) אתה הוכחת לעבדך ליצחק, ומאליעזר למדו איזו נחש אסורה (חולין צה:) וא"כ אפשר שאם לא אמר שהוא סימן מן ה' אינו עובר, אבל יש לומר להיפך, שאע"פ שאמר שהוא סימן מן ה' עדיין אסור, ולכן נראה מדברי הפוסקים שאין נפ"מ בזה. I should not go on a trip, or since a black cat crossed my path, I will not do a certain business deal, or anything of the sort. (According to some, this issur applies only if one acts on this superstition, and states that he is doing it for that reason[7] כ"כ רמ"א לענין לשחוט תרנגול שקורא כעורב, וכ' ט"ז דהוא הדין לכולם .) As a rule, anything which has a reason behind it does not fall under this issur, but anything which does not have a logical connection is assur. For example, one may not avoid the number thirteen or broken mirrors, and it’s preferable not to wear red strings on one’s wrist[8] בתוספתא (שבת ז, א) כתב שהוא מדרכי האמורי אם קושרו "על אצבעו", וע' מנורת המאור פרק כ - דרך ארץ, "ר' צדוק אומר הקושר על ידו חוט אדום, הרי זה מדרכי האמורי". וע"ע תוספתא שבת פ"ח הביא מחלקת אם "הקושר חוט [ע"ג] אדום" הוא מדרכי האמורי (כפי גירסתינו), ולשון זה משמע שהוא קשירה על דבר האדם ואין זה נוגע לענינינו, אבל הצפנת פענח (תנינא, הל' ע"ז פרק יא) כ' דבפרק ח' הביא מחלקת בענין הא דפרק ז', ונראה דסבר דעיקר הגירסא הוא "הקושר חוט אדום".

אמנם, יש מתירים ע"פ מ"ש רב פעלים (ב, יו"ד כט) בשם שו"ת רשב"א (קסו, תיג, תתכה) ושיורי ברכה (קעט ס"ק ד) דאין לחוש לדרכי האמורי אלא מה שהוזכר בגמ', ואין הלכה כדברי התוספתא.
.

One may not learn Torah with the belief that this action will cure an illness, or recite specific Pesukim with the belief it will cause a desired outcome[9] קעט, ח-ט. וע' רמ"א שמתיר לומר בלשון לע"ז . However, one may (and should) learn Torah as a z’chus to protect[10] קעט,י, וכ"כ תוס' (פסחים קיא.). ולכן מותר לומר פסוקים על מטתו לשומרו מן המזיקים (ט"ז סק"ח, וכ"כ מג"א רלט,ז). וע' גמהרש"א כ' בשם ספר חינוך פי' "להגן שאני" שמותר לומר דברי תורה לעורר נפשו לטובה כדי שיגן עליו אותו זכות לשמרו. ול"נ עפ"ז שמותר אפי' למי שהוא חולה ללמוד כדי שיגן עליו זכות התורה, ואפשר שזה מה שאמרו חז"ל (עירובין נג,א) חש בראשו יעסוק בתורה. וע' תפארת ישראל (סנהדרין י,ט) מחלק בין אומר פסוק אחד, שמוכח שהוא לרפואה, או לומד פרשה פרשה, דלא מוכח שהוא לוחש לרפואה אלא שזכות התורה תגן. וע' סנהדרין (נט,ב) דר"ש בר חלפתא אמר פסוק כדי להביא בשר מן השמים כדי שלא יאכלנו ארי, וצ"ל שהברחת ארי מיקרי הגנה כדי שלא יזיקנו ולא נקרא רפואה מהיזק שכבר הגיע.

ובמקום סכנה, מותר להתרפאות בדברי תורה, כ"כ תוס' (פסחים קיא.).
or cure himself from illness.

One should not go to a palm reader, reader of tea leaves, or other person who claims to tell the future based on supernatural abilities (whether or not the “seer” is an Orthodox Jew). Rather, one should strengthen himself in emunah and believe Hashem will ensure the outcome which is best for him[11] ע' תשובות והנהגות (ד, קצו) בענין הסתכלות בקו ידים ע"י "מקובל". .

There are many forms of alternative medicine which involve questions of superstition. As a general rule, treatments which are generally recognized by modern medicine are permitted[12] רמב"ם (שבת יט,יג) . One should consult a Rav before using alternative medicine, particularly those originating in the Far East[13] ע' מנחת אשר (שו"ת א, קכ) אוסר ליקח רפואה אלטרנטיבית במקום רפואה המקובלת ע"פ רופאים.

יש ברפואות אלו כמה חששות: איסור ריפוי בעבודה זרה, כגון, אם אומר איזה שמות של עבודה זרה בדרך הרפואה, אסור אפי' אם יודע שימות בלי זה, כ"כ שו"ע (יו"ד קנה, א).

ועוד, איסור חקות העכו"ם ודרכי האמורי, ע' ספר מורה הנבוכים (חלק ג פרק לז), וז"ל, כל מה שיאמר שהוא מועיל ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי אבל נוהג לפי דעתם, כמנהג הסגולות והכחות המיוחדות, והוא אמרו ובחקותיהם לא תלכו, ולא תלכו בחקות הגוים, והם אשר יקראום ז"ל דרכי האמורי, מפני שהם סעיפי מעשה המכשפים, שהם דברים לא יגזרם היקש טבע, עכ"ל. וכתב כעין גם בפיהמ"ש (יומא ח, ד).

ועוד יש איסור לסכן בעצמו אם אינו נוטל הסם שניתן לו על פי רופא כיון שרוצה להשתמש ב"רפואה" אחרת, דאסור לסכן עצמו, כמבואר בשו"ע (חו"מ תכז, י) שבית דין כופה עליה. וכ"כ בספר חסידים (שא) שאין אדם יכול לומר קץ אני בחיי ולכן איני עושה המצות שהקב"ה ציוה לעשות למען ירבו ימיכם, דהא אין אדם כשכיר יום שיכול לומר איני חפץ לעבוד לך ואיני חפץ בשכירותך, אלא דומה לעבד קנין כספו, וכשם שעול בעל הבית על השור והחמור כן עול ה' עליכם, עכת"ד. ואפי' אם החולה אומר שהוא בוטח בה' ולכן אינו צריך לשום רפואה, אין שומעין לו, כן הוכיח בשו"ת מנחת אשר (שם) בהרבה ראיות.

ועוד איסור לרפאות בדרך שלא הותרה כיון שהתורה לא התירה לרפאות אלא באופן טבעי ולא בדברי סגולה, כי אדרבה, רפואות אלו הם מסכנים אותו, וע' ספר חסידים (סימן תתשעב), אין המזיקים מתגרין אלא במי שמתגרה בהם כגון שכתבו הוא ואבותיו קמיעות או עסקו בכשפים ובהשבעות ... ולא יאמר אדם אעשה בשביל פקוח נפש בהשבעות וקמיע כי אין זה חכמה כי הוא מקצר ימיו וחיי זרעו ואין דוחין נפש מפני נפש, עכ"ל.

ומה שאומרים שמרפאים, יש לדחות מכמה טעמים. א', מה שמרפא במשך הזמן הוא כיון שברוב פעמים הגוף במשך הזמן נתרפא מאליו ומה שעשה לא הועיל כלום. ב', יכול לרפאות משום placebo effect, ג', אפי' אם היה מרפא, אם הוא ע"י עבודה זרה או דרך סגולה ולא טבעי הרי אסרה תורה לעשות כן.

ומה שבימי הגמ' היו משתמשים בקמיעות אפי' בלי double-blind study אע"פ שמסתמא הרבה פעמים היה מועיל רק מטעם placebo effect, אעפ"כ בזמן הזה שאנו יודעים שרוב רפואות אלו לא עושים כלום, נשתנה הדין ואסור להשתמש בהם, כן משמע במורה נבוכים הנ"ל ע"ש.

ויש לגדור בזה ג' מינים רפואות, שהם מחולקים בדיניהם: רפואה דתית, רפואה מטפיסי (metaphysical), ורפואה טבעי שאינה בדוקה.

רפואה דתית, כגון להתפלל או לכתוב קמיעה, מותר לכתחלה, ואינו אסור כלל משום רפואה בשבת, כיון דבלי טעם הדתי לא היה בזה רפואה כלל ולא מצינו שאסרו חז"ל דברים המרפאים בתורת דת. ולענין לעשותו בשבת במקום שיש חילול שבת בשביל חולה שיב"ס, ע' ברכ"י (שא, ו) מצדד בזה, ותולה במחלקת ראשונים, דלדעת רשב"א (שו"ת א, קסז) מותר, משום דלא נודע לנו כל הטעמים למה איזו דברים מועילים לאיזה מחלות ואפ"ה התירו חכמים הרפואות הידועות להתרפאות אע"פ שאינו מסתבר שיתרפא, עכת"ד רשב"א, וא"כ הרי כל הרפואות שוים בין אם מועיל בדרך הטבע או לא, ולרמב"ם (הנ"ל) אסור. [ושמעתי שיש חולקים עליו, ונראה טעמם משום דאע"פ שהתירו לעשות רפואות אלו אבל לא ניתן לחלל שבת במקום פקו"נ אלא ברפואה טבעית, דאין ענין דתית יכול לשנות ההלכה. ויש לדמות זה למה ששמעתי בשם הרה"ג אברהם פאם, דאין ליתן לצדקה יותר מחומש, ואע"פ שבמציאות אין אדם מתעני מן הצדקה (כמ"ש בשו"ע יו"ד רמז, ב), אפ"ה אין לסמוך על ענין דתי להתיר איסור במציאות.]

רפואה מטפיסי, נראה (ע"פ סברא ששמעתי מאחי הר' אברהם) שיש לחלק בין דברים שאין שום סברא שיועילו כי אין הרפואה מסתבר כלל שיועיל (כגון remote healing, שהרופא אינו נמצא אפי' קרוב אל החולה, וזה פשוט דאסור משום דרכי האמורי משום שעל פי ידיעת הרופאים אין סיכוי כלל דדבר זה מועיל. אבל בדברים שעושים אל החולה בשביל רפואה או דברים שמאכילים לו, יש לחלק, ואם החולה עצמו יודע בחוש שהוא מועיל, או ידוע ע"פ הסכמת הרופאים ולא רק ע"י איזו יחידים (ע' שו"ע או"ח תריח, א, שהחולה או הרופאים נאמנים לומר שהוא רפואה הנצרך), נראה דמותר ואין בו משום דרכי האמורי. אבל אם אינה בדוקה, לכאו' יש חשש איסור בדבר. ולענין רפואה בשבת נראה דאסור כיון שעושה לצורך רפואה, ואפשר דאפי' מותר לחלל שבת בשביל חושב"ס אם ראינו בחוש שהוא מועיל.

ולענין medical trials, שיש בהם ספק אם יועיל או לא, כיון שאין מתחילים לנסות על בני אדם עד שהם כבר ביררו על עכברים וכדומה שהוא דבר המועיל, הרי דבר שבדרך הטבע נראה דמועיל אין בו משום דרכי האמורי. פשוט דאסור בשבת משום רפואה, ונראה דמותר בחושב"ס משום ספק פיקוח נפש.   
. (One is permitted to go on a diet which has not been medically proven, if it is not contrary to medical science and all the foods are kosher.)

It is permitted to ask a child which posuk he is learning and use that as an indication[14] רמ"א קעט,ד, וכ' ש"ך שהוא כעין נבואה קטנה . One may also open a Chumash or Tanach and use the first posuk on the page as instruction[15] ברכי יוסף על שו"ע קעט,ח, והביא ראי' לזה מיאשי' המלך . One may not say, if such-and-such happens, it is a sign I should go on a trip, or anything similar to this[16] לעשות סימן על דבר שלא נעשה עדיין, כ' רמ"א שמותר (והוא דעת ראב"ד הו"ד בב"י), ויש אוסרין, והם רמב"ם ותוס', ע"פ מ"ש בגמ' (חולין צה:) כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם אינו נחש. ומה שהיה מותר לאליעזר, ע' ב"ח כ' שהכל היה ע"פ רוח הקודש ובטח בה' שיזמין ליצחק זיווג הגון,או שבאמת היה מותר כיון שהיה בו טעם, שאשה שהיא גומלת חסדים ראויה לביתו של אברהם. .

One is permitted to say that, since things are going well, it is because of some unrelated factor which brings me good fortune, but not to say that said item brings me bad fortune and therefore I should sell it. For example, one is permitted to believe that seeing a positive sign at the beginning of an endeavor indicates good fortune, and to say, “I don’t want to sell this house, because ever since I bought it, I have had good luck”[17] קעט,ב כ' שאין נושאים נשים אלא במילוי הלבנה, ורמ"א כ' נוהגים להתחיל ללמוד בראש חודש, ובסע' ד' כ' שו"ע בית תינוק ואשה אע"פ שאין ניחוש יש סימן, וביאר הש"ך שאם רואה אחר שנולד התינוק שמצליח, הוא סימן שיצליח עוד. וגם בנישואין, עושים חופה תחת השמים, לסימן שיהיו זרעם ככוכבי השמים (רמ"א אה"ע סא, א). וגם עושים סימנים בליל ראש השנה, וע' דרישה (תקפג, א). .

One may not perform sleight of hand which looks like magic[18] קעט,טו, וע' ב"י משמע אע"פ שפטור ממלקות הוא איסור דאורייתא, וכן משמע בגמרא. וע' רמב"ם (ע"ז יא,ט) שהוא בכלל הלאו של לא תעוננו ולוקים עליו, וההג"מ שם כ' דהא דתנן האוחז את העינים פטור, ר"ל פטור ממיתת מכשף מפני שאינו עושה מעשה, אבל לוקה למאן דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, א"נ פטור לגמרי למ"ד אין לוקין עליו. , or watch a Jewish performer who does so[19] חכ"א פט,ו, ומשמע שהוא מדין לפני עור . However, one may watch a non-Jewish performer[20] חכ"א פט,ו . When it is obvious that one is performing it for entertainment and humor, without implying supernatural ability, it is permitted, but preferably one should avoid doing so[21] אג"מ (יו"ד ד, יג) .


[1] יש בזה כמה איסורים (רמב"ם ספה"מ ל"ת ל-לח):

מכשף-

קוסם- העושה מעשה כדי שישום ותפנה מחשבתו מכל הדברים עד שיאמר הדברים שעתידים להיות (רמב"ם הל' ע"ז יא, ?). או אוחז במקלו ושואל אם אלך אם לא (רש"י דברים יח, יא). או שם כללי לכל ידיעת העתידות (אב"ע ורמב"ן שם). 

מעונן- יש בזה ג' פירושים: מי שמסתכל בעננים לידע העתירות (אבן עזרא ויקרא יט, כו), מכוין עונות לומר זמן זה טוב להתחיל עסק פלוני, או האוחז את העינים (רש"י דברים יח, יא). ואסור להודיע אוצן הכזבים אע"פ שלא עשה מעשה, וכל העושה מעשה מפני האצטנינות או כיון מלאכתו משום עת שקבעו הוברי השמים, לוקה (רמב"ם הל' ע"ז יא, ט). (וע' תרגום יונתן, ויקרא שם, ואין הסבר בדבריו ונראה שהוא טעות הדפוס.)

חובר חבר- דיבור שגורם בהמות להתחבר יחד (רש"י דברים שם), ולדעת רמב"ם (הל' ע"ז יא, י) שהוא מדבר בלשון שאין להם ענין, ומעלה על דעתו בסכלותו שאותן הדברים מועילים, עד שהן אומרים שהאומר כך וכך על הנחש אינו מזיק.

ניחוש- האומר נפל פתי מידי, והוא סימן שלא לעשות כך וכך (רש"י דברים שם). או ידיעת עתיד ע"פ הבטה בעופות וכו' (רמב"ן שם, וע' אבן עזרא בויקרא דהוא מלשון נחשתי ויברכני).

עבודה זרה

תמים תהיה (לשאול בכלדיים)- אין לשאול בחוזים בכוכבים, משום שאנו צריכים להאמין שאין אנחנו תחת שלטון הכוכבים, ולא נבטח שיבואו דבריהם (ע' רמב"ן ספה"מ שכחת העשין ח). [וצ"ע מדברי הגמ' שבת קנו: משמע שחז"ל האמינו לדברי החוזים, ואפשר שהם לא האמינו שיבואו דברים אלו, רק רצו לדעת מה הטבע יגרום אבל הם האמינו שאפשר לשנות הטבע, וכל האיסור לשאול בכלדיים הוא אם כוונתו להאמין להם בלב שלם שהדבר יבוא. ועמ"ש לקמן בשם תשובות המיוחסות לרמב"ן.]

דורש אל המתים- זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות (גמ' סנהדרין ?), ורש"י כ' (ע"פ סיפרי) זה המעלה בזכרותו והנשאל בגולגולת.

ובחקותיהם לא תלכו- אסור לחקות מעשיהם בלי טעם.

דרכי האמורי- י"מ שהוא איסור לעשות כל דבר שאין לו טעם, או שנראה כמו עבודה זרה.

והטעמים שאסור לעשות כן: לדעת הרמב"ם (ע' הל' ע"ז יא, טז), כי הכל הבל, ובספר החינוך מוסיף, שאם יחשוב כל טובתו ורעתו הוא מיקרי, בלי השגחה מהקב"ה, יוצא בזה מעיקרי הדת. ולדעת (?ר"ן) באמת יש כחות באלו הדברים אבל אם יבא לשאול בכוכבים וכו' לבסוף יתפלל אל הכוכבים ולא להקב"ה. ולרמב"ן (דברים ?), שהוא נגד רצון ה', שה' רוצה שהעולם ינהוג בדרך הטבע ובזה שהוא סותר אל הטבע זה דלא כרצונו. ומבואר בתשובות הרשב"א המיוחסות לרמב"ן (הו"ד בב"י ס' קעט) דהאיסור לשאול בכלדיים הוא דוקא לדרוש להם, אבל אם הם אמרו לו איזה דבר או שהוא ראה ע"י חכמות אלו איזה עת אינו טוב לאיזה עסק, נשמר ממנו, ואסור לבוא נגד המזלות ולסמוך על הנס.

ובאמת יש להבין בזה שיש ג' מיני מעשים האסורים: לדרוש מן כחות האלו, לעשות מעשה כישוף בהם, ולהאמין בהם. איסור לקסום, לשאול מן הקוסם, מהחוזים בכוכבים, מעונן, דורש אל המתים או אוב ידעוני, כולם ביקושים לדעת העתידות או שאר דבר שאינו נמסר לבני אדם לדעת. לעשות מעשה כישוף בהם, היינו לכשף, לאחוז העינים, לחבור חבר. ולהאמין בהם, הוא לעונן (להסוברים שהוא איסור לכוון השעות), וניחוש, דהיינו לומר נפל פתי מידי ולכן לא אעשה כך וכך.

[2] ע' שו"ע (קעט, יג-יד) שהרמ"א מיקל לשאול ברוחו של מת ולא בגופו. ומה שכתב שו"ע שם דורש אל המתים, עמ"ש לעיל

[3] קעט,א, ע"פ מ"ש ש"ך בשם רש"ל שהוא איסור אפי' לחולה (אם אין סכנת נפשות), ודלא כמהרא"י כ' שעובר רק משום תמים תהיה כיון שהשואל אינו עושה מעשה. וע' בא"ה בשם נ"ש שבזמן הזה מותר לשאול למכשפים כיון שהכל הבל בזמן הזה.

[4] שו"ע שם, וכ"כ רמב"ם (הל' ע"ז סו"פ יא), ורמב"ן מנה למצוה, להיות תמים עם ה' ולא לדרוש עתידות

[5] קעט,ג

[6] מסתימות שו"ע משמע שבין אם אמר שהוא סימן מן הקב"ה ובין אמר שהוא סימן ולא אמר מן ה', אסור. ואע"פ שאמר אליעזר (בראשית כד,יד) אתה הוכחת לעבדך ליצחק, ומאליעזר למדו איזו נחש אסורה (חולין צה:) וא"כ אפשר שאם לא אמר שהוא סימן מן ה' אינו עובר, אבל יש לומר להיפך, שאע"פ שאמר שהוא סימן מן ה' עדיין אסור, ולכן נראה מדברי הפוסקים שאין נפ"מ בזה.

[7] כ"כ רמ"א לענין לשחוט תרנגול שקורא כעורב, וכ' ט"ז דהוא הדין לכולם

[8] בתוספתא (שבת ז, א) כתב שהוא מדרכי האמורי אם קושרו "על אצבעו", וע' מנורת המאור פרק כ - דרך ארץ, "ר' צדוק אומר הקושר על ידו חוט אדום, הרי זה מדרכי האמורי". וע"ע תוספתא שבת פ"ח הביא מחלקת אם "הקושר חוט [ע"ג] אדום" הוא מדרכי האמורי (כפי גירסתינו), ולשון זה משמע שהוא קשירה על דבר האדם ואין זה נוגע לענינינו, אבל הצפנת פענח (תנינא, הל' ע"ז פרק יא) כ' דבפרק ח' הביא מחלקת בענין הא דפרק ז', ונראה דסבר דעיקר הגירסא הוא "הקושר חוט אדום".

אמנם, יש מתירים ע"פ מ"ש רב פעלים (ב, יו"ד כט) בשם שו"ת רשב"א (קסו, תיג, תתכה) ושיורי ברכה (קעט ס"ק ד) דאין לחוש לדרכי האמורי אלא מה שהוזכר בגמ', ואין הלכה כדברי התוספתא.

[9] קעט, ח-ט. וע' רמ"א שמתיר לומר בלשון לע"ז

[10] קעט,י, וכ"כ תוס' (פסחים קיא.). ולכן מותר לומר פסוקים על מטתו לשומרו מן המזיקים (ט"ז סק"ח, וכ"כ מג"א רלט,ז). וע' גמהרש"א כ' בשם ספר חינוך פי' "להגן שאני" שמותר לומר דברי תורה לעורר נפשו לטובה כדי שיגן עליו אותו זכות לשמרו. ול"נ עפ"ז שמותר אפי' למי שהוא חולה ללמוד כדי שיגן עליו זכות התורה, ואפשר שזה מה שאמרו חז"ל (עירובין נג,א) חש בראשו יעסוק בתורה. וע' תפארת ישראל (סנהדרין י,ט) מחלק בין אומר פסוק אחד, שמוכח שהוא לרפואה, או לומד פרשה פרשה, דלא מוכח שהוא לוחש לרפואה אלא שזכות התורה תגן. וע' סנהדרין (נט,ב) דר"ש בר חלפתא אמר פסוק כדי להביא בשר מן השמים כדי שלא יאכלנו ארי, וצ"ל שהברחת ארי מיקרי הגנה כדי שלא יזיקנו ולא נקרא רפואה מהיזק שכבר הגיע.

ובמקום סכנה, מותר להתרפאות בדברי תורה, כ"כ תוס' (פסחים קיא.).

[11] ע' תשובות והנהגות (ד, קצו) בענין הסתכלות בקו ידים ע"י "מקובל".

[12] רמב"ם (שבת יט,יג)

[13] ע' מנחת אשר (שו"ת א, קכ) אוסר ליקח רפואה אלטרנטיבית במקום רפואה המקובלת ע"פ רופאים.

יש ברפואות אלו כמה חששות: איסור ריפוי בעבודה זרה, כגון, אם אומר איזה שמות של עבודה זרה בדרך הרפואה, אסור אפי' אם יודע שימות בלי זה, כ"כ שו"ע (יו"ד קנה, א).

ועוד, איסור חקות העכו"ם ודרכי האמורי, ע' ספר מורה הנבוכים (חלק ג פרק לז), וז"ל, כל מה שיאמר שהוא מועיל ממה שלא יגזור אותו העיון הטבעי אבל נוהג לפי דעתם, כמנהג הסגולות והכחות המיוחדות, והוא אמרו ובחקותיהם לא תלכו, ולא תלכו בחקות הגוים, והם אשר יקראום ז"ל דרכי האמורי, מפני שהם סעיפי מעשה המכשפים, שהם דברים לא יגזרם היקש טבע, עכ"ל. וכתב כעין גם בפיהמ"ש (יומא ח, ד).

ועוד יש איסור לסכן בעצמו אם אינו נוטל הסם שניתן לו על פי רופא כיון שרוצה להשתמש ב"רפואה" אחרת, דאסור לסכן עצמו, כמבואר בשו"ע (חו"מ תכז, י) שבית דין כופה עליה. וכ"כ בספר חסידים (שא) שאין אדם יכול לומר קץ אני בחיי ולכן איני עושה המצות שהקב"ה ציוה לעשות למען ירבו ימיכם, דהא אין אדם כשכיר יום שיכול לומר איני חפץ לעבוד לך ואיני חפץ בשכירותך, אלא דומה לעבד קנין כספו, וכשם שעול בעל הבית על השור והחמור כן עול ה' עליכם, עכת"ד. ואפי' אם החולה אומר שהוא בוטח בה' ולכן אינו צריך לשום רפואה, אין שומעין לו, כן הוכיח בשו"ת מנחת אשר (שם) בהרבה ראיות.

ועוד איסור לרפאות בדרך שלא הותרה כיון שהתורה לא התירה לרפאות אלא באופן טבעי ולא בדברי סגולה, כי אדרבה, רפואות אלו הם מסכנים אותו, וע' ספר חסידים (סימן תתשעב), אין המזיקים מתגרין אלא במי שמתגרה בהם כגון שכתבו הוא ואבותיו קמיעות או עסקו בכשפים ובהשבעות ... ולא יאמר אדם אעשה בשביל פקוח נפש בהשבעות וקמיע כי אין זה חכמה כי הוא מקצר ימיו וחיי זרעו ואין דוחין נפש מפני נפש, עכ"ל.

ומה שאומרים שמרפאים, יש לדחות מכמה טעמים. א', מה שמרפא במשך הזמן הוא כיון שברוב פעמים הגוף במשך הזמן נתרפא מאליו ומה שעשה לא הועיל כלום. ב', יכול לרפאות משום placebo effect, ג', אפי' אם היה מרפא, אם הוא ע"י עבודה זרה או דרך סגולה ולא טבעי הרי אסרה תורה לעשות כן.

ומה שבימי הגמ' היו משתמשים בקמיעות אפי' בלי double-blind study אע"פ שמסתמא הרבה פעמים היה מועיל רק מטעם placebo effect, אעפ"כ בזמן הזה שאנו יודעים שרוב רפואות אלו לא עושים כלום, נשתנה הדין ואסור להשתמש בהם, כן משמע במורה נבוכים הנ"ל ע"ש.

ויש לגדור בזה ג' מינים רפואות, שהם מחולקים בדיניהם: רפואה דתית, רפואה מטפיסי (metaphysical), ורפואה טבעי שאינה בדוקה.

רפואה דתית, כגון להתפלל או לכתוב קמיעה, מותר לכתחלה, ואינו אסור כלל משום רפואה בשבת, כיון דבלי טעם הדתי לא היה בזה רפואה כלל ולא מצינו שאסרו חז"ל דברים המרפאים בתורת דת. ולענין לעשותו בשבת במקום שיש חילול שבת בשביל חולה שיב"ס, ע' ברכ"י (שא, ו) מצדד בזה, ותולה במחלקת ראשונים, דלדעת רשב"א (שו"ת א, קסז) מותר, משום דלא נודע לנו כל הטעמים למה איזו דברים מועילים לאיזה מחלות ואפ"ה התירו חכמים הרפואות הידועות להתרפאות אע"פ שאינו מסתבר שיתרפא, עכת"ד רשב"א, וא"כ הרי כל הרפואות שוים בין אם מועיל בדרך הטבע או לא, ולרמב"ם (הנ"ל) אסור. [ושמעתי שיש חולקים עליו, ונראה טעמם משום דאע"פ שהתירו לעשות רפואות אלו אבל לא ניתן לחלל שבת במקום פקו"נ אלא ברפואה טבעית, דאין ענין דתית יכול לשנות ההלכה. ויש לדמות זה למה ששמעתי בשם הרה"ג אברהם פאם, דאין ליתן לצדקה יותר מחומש, ואע"פ שבמציאות אין אדם מתעני מן הצדקה (כמ"ש בשו"ע יו"ד רמז, ב), אפ"ה אין לסמוך על ענין דתי להתיר איסור במציאות.]

רפואה מטפיסי, נראה (ע"פ סברא ששמעתי מאחי הר' אברהם) שיש לחלק בין דברים שאין שום סברא שיועילו כי אין הרפואה מסתבר כלל שיועיל (כגון remote healing, שהרופא אינו נמצא אפי' קרוב אל החולה, וזה פשוט דאסור משום דרכי האמורי משום שעל פי ידיעת הרופאים אין סיכוי כלל דדבר זה מועיל. אבל בדברים שעושים אל החולה בשביל רפואה או דברים שמאכילים לו, יש לחלק, ואם החולה עצמו יודע בחוש שהוא מועיל, או ידוע ע"פ הסכמת הרופאים ולא רק ע"י איזו יחידים (ע' שו"ע או"ח תריח, א, שהחולה או הרופאים נאמנים לומר שהוא רפואה הנצרך), נראה דמותר ואין בו משום דרכי האמורי. אבל אם אינה בדוקה, לכאו' יש חשש איסור בדבר. ולענין רפואה בשבת נראה דאסור כיון שעושה לצורך רפואה, ואפשר דאפי' מותר לחלל שבת בשביל חושב"ס אם ראינו בחוש שהוא מועיל.

ולענין medical trials, שיש בהם ספק אם יועיל או לא, כיון שאין מתחילים לנסות על בני אדם עד שהם כבר ביררו על עכברים וכדומה שהוא דבר המועיל, הרי דבר שבדרך הטבע נראה דמועיל אין בו משום דרכי האמורי. פשוט דאסור בשבת משום רפואה, ונראה דמותר בחושב"ס משום ספק פיקוח נפש.   

[14] רמ"א קעט,ד, וכ' ש"ך שהוא כעין נבואה קטנה

[15] ברכי יוסף על שו"ע קעט,ח, והביא ראי' לזה מיאשי' המלך

[16] לעשות סימן על דבר שלא נעשה עדיין, כ' רמ"א שמותר (והוא דעת ראב"ד הו"ד בב"י), ויש אוסרין, והם רמב"ם ותוס', ע"פ מ"ש בגמ' (חולין צה:) כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם אינו נחש. ומה שהיה מותר לאליעזר, ע' ב"ח כ' שהכל היה ע"פ רוח הקודש ובטח בה' שיזמין ליצחק זיווג הגון,או שבאמת היה מותר כיון שהיה בו טעם, שאשה שהיא גומלת חסדים ראויה לביתו של אברהם.

[17] קעט,ב כ' שאין נושאים נשים אלא במילוי הלבנה, ורמ"א כ' נוהגים להתחיל ללמוד בראש חודש, ובסע' ד' כ' שו"ע בית תינוק ואשה אע"פ שאין ניחוש יש סימן, וביאר הש"ך שאם רואה אחר שנולד התינוק שמצליח, הוא סימן שיצליח עוד. וגם בנישואין, עושים חופה תחת השמים, לסימן שיהיו זרעם ככוכבי השמים (רמ"א אה"ע סא, א). וגם עושים סימנים בליל ראש השנה, וע' דרישה (תקפג, א).

[18] קעט,טו, וע' ב"י משמע אע"פ שפטור ממלקות הוא איסור דאורייתא, וכן משמע בגמרא. וע' רמב"ם (ע"ז יא,ט) שהוא בכלל הלאו של לא תעוננו ולוקים עליו, וההג"מ שם כ' דהא דתנן האוחז את העינים פטור, ר"ל פטור ממיתת מכשף מפני שאינו עושה מעשה, אבל לוקה למאן דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, א"נ פטור לגמרי למ"ד אין לוקין עליו.

[19] חכ"א פט,ו, ומשמע שהוא מדין לפני עור

[20] חכ"א פט,ו

[21] אג"מ (יו"ד ד, יג)

Next: Idolatry and Non-Jews
Idolatry and Non-Jews