Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Laws Pertaining to Marital Relations

Business and Misc.Halachos of Monetary Matters

A. Paying Wages Promptly

One is obligated mid’oraysa[1] רמב"ם (ספה"מ), והוא מצות עשה (ר) ול"ת (רלח), ובספר החינוך (מצ' רל, תקפח).

ויש לדון אי אמרינן בספק חיוב ביומו תתן שכרו, האם אמרינן ספק ממון לקולא או ספק דאורייתא לחומרא, וע' קצה"ח (שלח, א) משמע דהוי ספק איסור. [ויש לעיין, למה זה שונה מכל ספק ממון שהוא גם ספק איסור גזל.]
to pay a Jewish[2] ובגר תושב, עובר בעשה, ואינו עובר בל"ת (רמב"ם שכירות יא, א), ובזה"ז אין לנו גר תושב ולכן השמיטו השו"ע, כן נראה פשוט. ומדלא הזכיר נכרי, משמע דבנכרי אין בו אפי' איסור עשה, כדמוכח בגמ' (ב"מ ?:). אבל בספה"מ (מ"ע ר) כ' דבנכרי חייב משום העשה, והגר"ח וולאזין (ספר חוט משולש) כ' שהרמב"ם היה לו גירסא אחרת בגמ'. worker his wages on the day that it is due. This applies whether the worker is paid by the hour[3] שלט, א or by the job[4] שלט, ו . This obligation also applies to rental payments, whether for objects (such as cars) or real estate[5] אה"ח (שכירות ט,ה) והגר"א (חו"מ שלט,א). וע' שו"ע כ' בשם יש מי שאומר שעובר גם בקרקע, ומשמע דלא סבירא ליה הכי. ופ"ת הביא קה"ח שכ' שאפי' לדעת השו"ע, בשכירות בתים ודאי עובר, כיון שהיה תלוש ולבסוף חיברו הוי כמטלטלין .

Regardless of how long the hiring was for (whether an hour or a month), if the worker completed his work (or the rental period concluded; see later) during the day, he must be paid before sunset. If he completed it at night, he must be paid before dawn[6] שלט, ג . One should always pay him on time, even if he does not outright ask for payment, as he may just be embarrassed to ask[7] ע' שו"ע (שלט, י) דאינו עובר בלאו אם לא תבעו. וע' פת"ש (סק"ז) בשם שער המשפט, ע"פ הזוהר יש לשלם בזמנו אע"פ שלא תבעו, ועוד דאע"פ שאינו עובר בלאו אם לא תבעו מ"מ איסורא איכא, ולכן יש ליזהר לשלם בזמנו, וכ"כ אה"ח (ט, יא).

וע' אה"ח (שם) הטעם שאינו עובר, הוא משום דמרשה לו לשלם מאוחר, וא"כ כל זמן שאין הוכחה מדעתו, כגון אם הטעם שאינו תובע בפה הוא משום כיסופא, חייב לשלם לו מיד (עפמ"ש שם בהערה כט).
. If the worker says he forgoes this right, the boss is not obligated to pay him immediately[8] משמעות שו"ע (שלט, י) . If one did not pay the worker on the first day, he must pay at the earliest time he can[9] שלט, ח. ועובר משום אל תאמר לרעך לך ושוב (שם, ואפשר שעובר בכל רגע). .

This obligation applies to all Jewish workers, even if he/she is under bar/ bas mitzvah[10] אה"ח (ט, ה). והוכיח כן מדברי רמב"ם וראב"ד (הע' טז). . For example, one who tells his child that if he rakes the leaves he will receive a treat, is obligated to give it to him on that day[11] אה"ח (הע' שם) .

Mid’oraysa, this obligation only applies if the employer has the funds to pay him[12] שלט, י . This includes any money that one has access to, including bank accounts[13] כמ"ש בספר אה"ח (ט, ז) לענין פקדון אצל אחרים. . However, one should be stringent to even borrow money (when necessary) to pay his worker promptly[14] אה"ח (ט, ז), דצריך אדם להשתדל להכניס את עצמו שיהיה מחויב בהמצוה, ובעידן ריתחא ענשינן על זה (שם, הע' כא). .

When an object is given to a worker to be returned after the work on it is complete, the obligation only applies after the item is returned, regardless of when the work was completed[15] שלט, ו. ויש ג' אופנים להסביר דין זה: או משום דהוי כאילו לא נשלם העבודה עד שמחזיר לו החפץ (ערה"ש שם), או משום דכיון שיש לו משכון כנגדו הוי כאילו כבר שילם (פת"ש שם בשם גר"ז), או כיון שהאומן לא החזיר לו, הרי מוחל לו על השכר עד שהוא מחזיר לו החפץ (פת"ש שם בשם לבוש). . For example, if one gives his suit to a tailor for alterations, he may choose to only retrieve it and pay several weeks later, even if the tailor finished the work immediately.

This issur only applies when paying late after the labor or rental period is complete. If one is contractually obligated to pay in advance of the rental, paying in the middle of the rental period does not violate this issur[16] הליכות ישראל (רייזמאן) עמ' 181 בשם הר"א פאם. והטעם, משום דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף. . For example, one who signs an agreement to pay his rent of the first of every month, does not violate this prohibition until the last day of the month (although he is certainly obligated to honor his word, and pay at the agreed upon time).

It is permitted to make a condition that the payment is only due after a certain time, such as after the calculation is made[17] רמ"א (שלט, ט) . This also applies if first making the calculation is the industry standard, as it is as if they spoke it out. For example, one may verbally make an agreement a babysitter that she will be paid at one time for all the hours she worked that week, and to only make the calculation at the end of every week (but it must be paid on the day it is calculated).

If it is normal to pay a handyman at the end of the month for all the work of the month, he may be paid at the end of the month, without making a condition. A doctor or dentist who will first bill insurance, must be paid on the day that one receives the bill, but if the office is billing and not the individual, one need not pay immediately, as the payment will not go to pay the worker.

Paying by credit card[18] אמנם, אע"פ שאינו עובר משום ?, נראה שלא קיים מצות ביומו תתן שכרו. אבל כשנותן צ'עק, אפי' בזמן שהבנק סגור, הרי יכול להוציא הצ'עק אצל check-cashing או אצל חנות שמקבלים צ'עקים.

ולענין שילום ע"י QuickPay או Zelle, לכאו' נראה שהמקבל לא עשה שום קנין על הכסף, ואפשר דלא מיקרי תשלום עד שמוציא הכסף מן הבנק. אמנם, שמעתי מהר' משה פרידמן שהכסף קנוי אל המקבל אפי' בלא מעשה קנין, דהא כל תכלית מעשה קנין הוא לעשות גמירות דעת, ובכה"ג כשהסף מונח בחשבון הבנק בשבילו, הרי כל אדם גומר דעת שהכסף שלו, ועפ"ז גם מיקרי תשלום לענין ביומו תתן שכרו.
or check, even on non-business days, also fulfills this obligation. Even though the money is not immediately available, the fact that the worker agreed to take these forms of payment makes it is as if there was a condition to only pay on the following day.

B.    Stealing

It is assur mid’oraysa[19] רמב"ם (ספה"מ, ל"ת רמד) חינוך (?). וע' ספר חסידים (ס' תרכח) שהגוזל מחבירו עובר משום ואהבת לרעך כמוך (והר"ר מגליות שם ציין דבזה יש ליישב קושיית התפארת ישראל (יכין, סוכה, ריש פרק ג) למה לא אמרינן בלולב גזולה שיבא העשה וידחה לא תעשה, די"ל דגזל הוי לא תעשה ועשה.) to steal from anyone, Jewish or non-Jewish, and one who stole has a mitzva[20] רמב"ם (ספה"מ, ע' קצד), חינוך (?). and obligation to immediately return the item[21] שמח, א-ב (or, if this is not possible, make restitution).

It is also assur mid’oraysa[22] דדינא דמלכותא הוי דאורייתא, כ"כ אבני מילואים (כח, ב), ושו"ת חת"ס (יו"ד שיד), דלא כבית שמואל (כח, ג) כ' שהוא מדרבנן.

והטעם, כ' רא"ש (נדרים פ"ג הל' יא) כיון שכל הקרקע של המלך, הוא יכול לומר שאם לא ירצו לשלם המכס לא יהיו בארצי.

וע' אבן האזל (נזקי ממון ח, ה) כתב טעם אחר ע"פ רש"י (גיטין ט:), דכיון שנצטוו בני נח על הדינים, ממילא יכול המלך לעשות גזירות לתיקון המדינה, כגון לחייבם במסים.
to steal from the government[23] כשאין מלכות ישראל אלא שיש ממשלה בארץ ישראל, לא אמרינן דדמ"ד, כיון שכל הסברא הוא שהקרקע שייך למלך, אבל בארץ ישראל הקרקע הוא קנין של כל בני ישראל.

ולענין מלך ישראל, יש כמה דעות למה הוא יכול ליקח ממון מהעם. הסיפרי (דברים פיסקא קסא) דורש מהפסוקים בספר דברים שמלך פורץ גדר ואין ממחים בידו, הרמב"ם (מלכים ד,ו) דורש מפסוקים אצל שאול, ורשב"ם (צט:) מדדרשינן לבלתי רום לבבו מאחיו, גדלהו משל אחיו, שכל העם חייבים ליתן לו ממונם.
or to violate the law in any manner to avoid paying taxes[24] ע' רמ"א (שסט, ח), דהעיקר דאמרינן דינא דמלכותא דינא בכל דברים, וי"א דלא אמרינן דדמ"ד אלא במסים ומכסים התלויים בקרקע (שם בשם הרא"ש, וע' רא"ש נדרים פ"ג הל' יא, דמבואר שגם במכס גולגלתא הוי דדמ"ד), וע"ש סע' יא, י"א דלא אמרינן דמל"ד אלא בדבר שיש בו הנאה למלך אבל לא שידונו בדיני העכו"ם, דא"כ בטלו כל דיני ישראל. וי"א דכל דבר שחוקי המדינה הולכים נגד דין תורה לא אמרינן דדמ"ד (ש"ך עג, לט).

וע' מסכת שמחות פרק ב, וז"ל, הגונב את המכס הרי זה שופך דמים, ולא כשופך דמים בלבד, אלא כעובד עבודה זרה ומגלה עריות ומחלל שבתות, עכ"ל.
.

C.    In House and Shul

If a shul or other building has a stated policy, it may be stealing to violate said policy. For example, if a mikvah has a sign that one may not immerse utensils there, it is assur to do so. If a shul has a sign that no one other than the gabbai is permitted to change the air conditioner’s settings, one may not raise or lower it[25] באמת יש ב' טעמים למה אין מרשים, או כדי שאחד לא ילך ויבזבז ממון הציבור בימות החורף לעשותו חם יותר מן הרגיל, או כדי שכשיבואו אנשים לצורך התפלה יהיה כבר חם להם, ולכן אפי' אם אין שם שום איש, אין לכבותו. .

D.    Outdoors

E.     

If Reuven decided to transact business with Shimon, it is assur for Levi to make an offer to take away his business[26] רלז, א-ב (even if they did not formally sign an agreement). This applies to offering to buy an item which he is negotiating to sell someone else, poaching a steady client from a competitor, or offering someone else’s salaried employee more money.

One may not copy copyrighted material, and doing so constitutes stealing[27] יש בזה כמה טעמים: ע' שואל ומשיב (א, מד) כ' אסור אבל לא כתב הטעם. וע' חת"ס (חו"מ עט) משום השגת גבול, כיון שהוא מפסיד הראשון על מה שהיה יכול להרויח, הוי כיורד לאומנות חבירו. וע' מהר"ם בנעט (שו"ת ז-ח) ובית יצחק (?) כ' דאסור משום דינא דמלכותא. ועוד יש לאסור משום ועשית הישר והטוב. וע' אג"מ (או"ח ד, מ, יט) כ' שהוא גזל, ושמעתי בשם הר"י בעלסקי שהאג"מ אוסר משום הפסד הרווחים. . It may be permitted to copy a CD for personal use. One may not copy artwork from others, via photocopying or any others means, as artists sell their work and copying it is akin to causing him a financial loss. However, if the artist only sells original pieces which run in the thousands of dollars, one may be halachically permitted to purchase a cheap replica of his work, as someone who buys a replica for $50 is not the type of person who would ever purchase an original.

If one lost a coat in shul or other public venue, and found a similar one in its place, he may not use the similar coat, even though it is likely that the coat’s owner took his[28] קלו, א-ב. ואין לומר דמותר משום יאוש כיון שאם ידע חבירו מה שקרה בודאי היה מרשה לו ליקחנו, דהא כתבו הפוסקים דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש (ובפרט בניד"ד דלא ברור לו שמי שבעל מעיל זה לקח מעיל שלו, ואפי' הוא לקחה, גם לא ברור אם היה מרשה או לא). אא"כ הוא דבר שאין שום אדם מקפיד על תשמישו, אבל בלי זה, תלוי במחלקת ש"ך ותוס' אם אפשר לאמוד דעת חבירו להתיר ליקח חפיצו. ועערה"ש (סוף הסימן) דבדבר שיש מנהג שאין מקפידים ליקח חפץ של חבירו, מותר. ונ"ל דברוב בגדים בזמן הזה, מקפידים. .

If one paid for an item and received extra change or received more than he paid for, if the seller is Jewish, one is obligated to return it. If the seller is non-Jewish, one is not obligated to return it, but one has the opportunity to fulfill the mitzvah of kiddush Hashem if he returns it, so that non-Jews will know that religious Jews are scrupulous. This only applies if one will either return it in person, or, if returning over the phone, one can make it known that he is returning it because he is Jewish[29] כ"כ באר הגולה (רמ"א שמח, ב), ורמב"ם (גזו"א יא, ג), ובנימין זאב (ס' תט, והסביר עפ"ז למה יעקב החזיר הכסף באמתחותיהם, והו"ד בכנה"ג, הגב"י, ס' קפג או' נד, ע"ש שהקשה עליו). וע"ע תשובות והנהגות (ה, שעט) כ' דדוקא כשמחזיר לאיש פרטי ולא לפירמה כיון שלא יתפרסם עי"ז, עכת"ד, ולא הבנתי דעתו, דהא אפי' כשמחזיר לפירמה הרי יש איש פרטי שרואה שהוא יהודי ועי"ז הוא יכול לפרסם הענין. ועע"ש דענין זה הוי רק לפנים משורת הדין. .

 

C. Shemitas Kesafim

It is assur[30] סז, א (וע' הערה הבאה.) ובזמן הזה שאין יובל נוהג, אין שמיטת כספים בכל מקום אלא מדרבנן (שם). ובזמן שיש יובל, שמיטה נוהגת מדאורייתא, והוא מצות עשה (ספה"מ לרמב"ם ע' קמא, חינוך מצ' תעז) ולא תעשה (ספה"מ לרמב"ם ל"ת רל, חינוך מצ' תעה).

ובספה"מ לרמב"ם (ע' קמב) וחינוך (מצ' תעו) כ' שיש מצוה לנגוש את הנכרי ולהכריחו לפרוע חובו. ורמב"ן (שרש ו) כ' שזו אינו מצוה ולא חיוב. [ונ"ל דבזמן הזה שאין שמיטת כספים אלא דרבנן, אין כאן שום מצוה אפי' מדרבנן לנגוש הנכרי.]
to ask a Jew to repay a loan after shemita unless a pruzbul was written[31] סז, א. וע' רמ"א שם שיש שנהגו שלא לכתוב פרוזבול דסוברים שאין שמיטת כספים בזה"ז אפי' מדרבנן. וע' בן איש חי (א, כי תבוא כו) יש מתחסדים שאחר שכותבים פרוזבול, מלוים סכום קטן של כסף, כדי לקיים מצות שמיטת כספים. אבל שמעתי מהר"י קוזלוביץ שיש לפקפק על זה, דהא בספר אג"מ (חו"מ ב, טו) הביא דברי המשנה (סוף שביעית) המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו, ומדייק מזה שאם אינו מחזירו הוי עושה עול, והאריך באג"מ להוכיח כן מדברי הגמ' גיטין, וכ' ולכן ברור שהוא מצוה על הלוה להחזיר. ודעתו שם דלפי המנהג שהביא הרמ"א, שהוא מנהג האשכנזים, דוקא במקומות הסמוכות לאר"י היו נוהגים שמיטת כספים, אבל בשאר מקומות אולי לא נשתנה מנהג אשכנז שאין שמיטת כספים בזמן הזה, עכת"ד האג"מ. ולכן לפי דבריו, הרי מחוייב מן הדים לשלם חובו, ואם אינו משלם הוי עושה עול, והוא דלא כדברי הבן איש חי. .


[1] רמב"ם (ספה"מ), והוא מצות עשה (ר) ול"ת (רלח), ובספר החינוך (מצ' רל, תקפח).

ויש לדון אי אמרינן בספק חיוב ביומו תתן שכרו, האם אמרינן ספק ממון לקולא או ספק דאורייתא לחומרא, וע' קצה"ח (שלח, א) משמע דהוי ספק איסור. [ויש לעיין, למה זה שונה מכל ספק ממון שהוא גם ספק איסור גזל.]

[2] ובגר תושב, עובר בעשה, ואינו עובר בל"ת (רמב"ם שכירות יא, א), ובזה"ז אין לנו גר תושב ולכן השמיטו השו"ע, כן נראה פשוט. ומדלא הזכיר נכרי, משמע דבנכרי אין בו אפי' איסור עשה, כדמוכח בגמ' (ב"מ ?:). אבל בספה"מ (מ"ע ר) כ' דבנכרי חייב משום העשה, והגר"ח וולאזין (ספר חוט משולש) כ' שהרמב"ם היה לו גירסא אחרת בגמ'.

[3] שלט, א

[4] שלט, ו

[5]אה"ח (שכירות ט,ה) והגר"א (חו"מ שלט,א). וע' שו"ע כ' בשם יש מי שאומר שעובר גם בקרקע, ומשמע דלא סבירא ליה הכי. ופ"ת הביא קה"ח שכ' שאפי' לדעת השו"ע, בשכירות בתים ודאי עובר, כיון שהיה תלוש ולבסוף חיברו הוי כמטלטלין

[6] שלט, ג

[7] ע' שו"ע (שלט, י) דאינו עובר בלאו אם לא תבעו. וע' פת"ש (סק"ז) בשם שער המשפט, ע"פ הזוהר יש לשלם בזמנו אע"פ שלא תבעו, ועוד דאע"פ שאינו עובר בלאו אם לא תבעו מ"מ איסורא איכא, ולכן יש ליזהר לשלם בזמנו, וכ"כ אה"ח (ט, יא).

וע' אה"ח (שם) הטעם שאינו עובר, הוא משום דמרשה לו לשלם מאוחר, וא"כ כל זמן שאין הוכחה מדעתו, כגון אם הטעם שאינו תובע בפה הוא משום כיסופא, חייב לשלם לו מיד (עפמ"ש שם בהערה כט).

[8] משמעות שו"ע (שלט, י)

[9] שלט, ח. ועובר משום אל תאמר לרעך לך ושוב (שם, ואפשר שעובר בכל רגע).

[10] אה"ח (ט, ה). והוכיח כן מדברי רמב"ם וראב"ד (הע' טז).

[11] אה"ח (הע' שם)

[12] שלט, י

[13] כמ"ש בספר אה"ח (ט, ז) לענין פקדון אצל אחרים.

[14] אה"ח (ט, ז), דצריך אדם להשתדל להכניס את עצמו שיהיה מחויב בהמצוה, ובעידן ריתחא ענשינן על זה (שם, הע' כא).

[15] שלט, ו. ויש ג' אופנים להסביר דין זה: או משום דהוי כאילו לא נשלם העבודה עד שמחזיר לו החפץ (ערה"ש שם), או משום דכיון שיש לו משכון כנגדו הוי כאילו כבר שילם (פת"ש שם בשם גר"ז), או כיון שהאומן לא החזיר לו, הרי מוחל לו על השכר עד שהוא מחזיר לו החפץ (פת"ש שם בשם לבוש).

[16] הליכות ישראל (רייזמאן) עמ' 181 בשם הר"א פאם. והטעם, משום דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף.

[17] רמ"א (שלט, ט)

[18] אמנם, אע"פ שאינו עובר משום ?, נראה שלא קיים מצות ביומו תתן שכרו. אבל כשנותן צ'עק, אפי' בזמן שהבנק סגור, הרי יכול להוציא הצ'עק אצל check-cashing או אצל חנות שמקבלים צ'עקים.

ולענין שילום ע"י QuickPay או Zelle, לכאו' נראה שהמקבל לא עשה שום קנין על הכסף, ואפשר דלא מיקרי תשלום עד שמוציא הכסף מן הבנק. אמנם, שמעתי מהר' משה פרידמן שהכסף קנוי אל המקבל אפי' בלא מעשה קנין, דהא כל תכלית מעשה קנין הוא לעשות גמירות דעת, ובכה"ג כשהסף מונח בחשבון הבנק בשבילו, הרי כל אדם גומר דעת שהכסף שלו, ועפ"ז גם מיקרי תשלום לענין ביומו תתן שכרו.

[19] רמב"ם (ספה"מ, ל"ת רמד) חינוך (?). וע' ספר חסידים (ס' תרכח) שהגוזל מחבירו עובר משום ואהבת לרעך כמוך (והר"ר מגליות שם ציין דבזה יש ליישב קושיית התפארת ישראל (יכין, סוכה, ריש פרק ג) למה לא אמרינן בלולב גזולה שיבא העשה וידחה לא תעשה, די"ל דגזל הוי לא תעשה ועשה.)

[20] רמב"ם (ספה"מ, ע' קצד), חינוך (?).

[21] שמח, א-ב

[22] דדינא דמלכותא הוי דאורייתא, כ"כ אבני מילואים (כח, ב), ושו"ת חת"ס (יו"ד שיד), דלא כבית שמואל (כח, ג) כ' שהוא מדרבנן.

והטעם, כ' רא"ש (נדרים פ"ג הל' יא) כיון שכל הקרקע של המלך, הוא יכול לומר שאם לא ירצו לשלם המכס לא יהיו בארצי.

וע' אבן האזל (נזקי ממון ח, ה) כתב טעם אחר ע"פ רש"י (גיטין ט:), דכיון שנצטוו בני נח על הדינים, ממילא יכול המלך לעשות גזירות לתיקון המדינה, כגון לחייבם במסים.

[23] כשאין מלכות ישראל אלא שיש ממשלה בארץ ישראל, לא אמרינן דדמ"ד, כיון שכל הסברא הוא שהקרקע שייך למלך, אבל בארץ ישראל הקרקע הוא קנין של כל בני ישראל.

ולענין מלך ישראל, יש כמה דעות למה הוא יכול ליקח ממון מהעם. הסיפרי (דברים פיסקא קסא) דורש מהפסוקים בספר דברים שמלך פורץ גדר ואין ממחים בידו, הרמב"ם (מלכים ד,ו) דורש מפסוקים אצל שאול, ורשב"ם (צט:) מדדרשינן לבלתי רום לבבו מאחיו, גדלהו משל אחיו, שכל העם חייבים ליתן לו ממונם.

[24] ע' רמ"א (שסט, ח), דהעיקר דאמרינן דינא דמלכותא דינא בכל דברים, וי"א דלא אמרינן דדמ"ד אלא במסים ומכסים התלויים בקרקע (שם בשם הרא"ש, וע' רא"ש נדרים פ"ג הל' יא, דמבואר שגם במכס גולגלתא הוי דדמ"ד), וע"ש סע' יא, י"א דלא אמרינן דמל"ד אלא בדבר שיש בו הנאה למלך אבל לא שידונו בדיני העכו"ם, דא"כ בטלו כל דיני ישראל. וי"א דכל דבר שחוקי המדינה הולכים נגד דין תורה לא אמרינן דדמ"ד (ש"ך עג, לט).

וע' מסכת שמחות פרק ב, וז"ל, הגונב את המכס הרי זה שופך דמים, ולא כשופך דמים בלבד, אלא כעובד עבודה זרה ומגלה עריות ומחלל שבתות, עכ"ל.

[25] באמת יש ב' טעמים למה אין מרשים, או כדי שאחד לא ילך ויבזבז ממון הציבור בימות החורף לעשותו חם יותר מן הרגיל, או כדי שכשיבואו אנשים לצורך התפלה יהיה כבר חם להם, ולכן אפי' אם אין שם שום איש, אין לכבותו.

[26] רלז, א-ב

[27] יש בזה כמה טעמים: ע' שואל ומשיב (א, מד) כ' אסור אבל לא כתב הטעם. וע' חת"ס (חו"מ עט) משום השגת גבול, כיון שהוא מפסיד הראשון על מה שהיה יכול להרויח, הוי כיורד לאומנות חבירו. וע' מהר"ם בנעט (שו"ת ז-ח) ובית יצחק (?) כ' דאסור משום דינא דמלכותא. ועוד יש לאסור משום ועשית הישר והטוב. וע' אג"מ (או"ח ד, מ, יט) כ' שהוא גזל, ושמעתי בשם הר"י בעלסקי שהאג"מ אוסר משום הפסד הרווחים.

[28] קלו, א-ב. ואין לומר דמותר משום יאוש כיון שאם ידע חבירו מה שקרה בודאי היה מרשה לו ליקחנו, דהא כתבו הפוסקים דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש (ובפרט בניד"ד דלא ברור לו שמי שבעל מעיל זה לקח מעיל שלו, ואפי' הוא לקחה, גם לא ברור אם היה מרשה או לא). אא"כ הוא דבר שאין שום אדם מקפיד על תשמישו, אבל בלי זה, תלוי במחלקת ש"ך ותוס' אם אפשר לאמוד דעת חבירו להתיר ליקח חפיצו. ועערה"ש (סוף הסימן) דבדבר שיש מנהג שאין מקפידים ליקח חפץ של חבירו, מותר. ונ"ל דברוב בגדים בזמן הזה, מקפידים.

[29] כ"כ באר הגולה (רמ"א שמח, ב), ורמב"ם (גזו"א יא, ג), ובנימין זאב (ס' תט, והסביר עפ"ז למה יעקב החזיר הכסף באמתחותיהם, והו"ד בכנה"ג, הגב"י, ס' קפג או' נד, ע"ש שהקשה עליו). וע"ע תשובות והנהגות (ה, שעט) כ' דדוקא כשמחזיר לאיש פרטי ולא לפירמה כיון שלא יתפרסם עי"ז, עכת"ד, ולא הבנתי דעתו, דהא אפי' כשמחזיר לפירמה הרי יש איש פרטי שרואה שהוא יהודי ועי"ז הוא יכול לפרסם הענין. ועע"ש דענין זה הוי רק לפנים משורת הדין.

[30] סז, א (וע' הערה הבאה.) ובזמן הזה שאין יובל נוהג, אין שמיטת כספים בכל מקום אלא מדרבנן (שם). ובזמן שיש יובל, שמיטה נוהגת מדאורייתא, והוא מצות עשה (ספה"מ לרמב"ם ע' קמא, חינוך מצ' תעז) ולא תעשה (ספה"מ לרמב"ם ל"ת רל, חינוך מצ' תעה).

ובספה"מ לרמב"ם (ע' קמב) וחינוך (מצ' תעו) כ' שיש מצוה לנגוש את הנכרי ולהכריחו לפרוע חובו. ורמב"ן (שרש ו) כ' שזו אינו מצוה ולא חיוב. [ונ"ל דבזמן הזה שאין שמיטת כספים אלא דרבנן, אין כאן שום מצוה אפי' מדרבנן לנגוש הנכרי.]

[31] סז, א. וע' רמ"א שם שיש שנהגו שלא לכתוב פרוזבול דסוברים שאין שמיטת כספים בזה"ז אפי' מדרבנן. וע' בן איש חי (א, כי תבוא כו) יש מתחסדים שאחר שכותבים פרוזבול, מלוים סכום קטן של כסף, כדי לקיים מצות שמיטת כספים. אבל שמעתי מהר"י קוזלוביץ שיש לפקפק על זה, דהא בספר אג"מ (חו"מ ב, טו) הביא דברי המשנה (סוף שביעית) המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו, ומדייק מזה שאם אינו מחזירו הוי עושה עול, והאריך באג"מ להוכיח כן מדברי הגמ' גיטין, וכ' ולכן ברור שהוא מצוה על הלוה להחזיר. ודעתו שם דלפי המנהג שהביא הרמ"א, שהוא מנהג האשכנזים, דוקא במקומות הסמוכות לאר"י היו נוהגים שמיטת כספים, אבל בשאר מקומות אולי לא נשתנה מנהג אשכנז שאין שמיטת כספים בזמן הזה, עכת"ד האג"מ. ולכן לפי דבריו, הרי מחוייב מן הדים לשלם חובו, ואם אינו משלם הוי עושה עול, והוא דלא כדברי הבן איש חי.

Next: Ribis
Ribis