Business and Misc.Halachos of Inviting Guests and Aiding the Sick

It is a tremendous mitzva to invite wayfarers or others who have either no place to stay or to eat [1]דמצות הכנסת אורחים הוי רק למי שנתארח אצלו או אצל אחרים, ולא אם הזמין חבירו לאכול אצלו (רמ"א או"ח שלג, א). [ולא מבואר שם אם דוקא כשאין להם מקום ללון, או אפי' יש להם מקום לינה אלא שאין להם אוכל (כגון אם מזמין שכינו שאין לו מאכל בבית כיון שהוא יוצא לדרך אחרי שבת). אבל לכאו' נראה מפרשת וירא, דאפי' מזמין אורחים רק לבוא לאכול ולא ללון, הוא קיום מצות הכנ"א.] . When a guest leaves, it is a mitzva to escort them at least seven feet from one’s door [2]סמ"ע (חו"מ תכז, יא), בשם דרכ"מ, וע"ש חיוב הלוייה לרבו, ובזה"ז מוחלים על כבודו. וכ' עד השער או לפחות ד"א. וע' כנה"ג (הגב"י תכו, יד), דבבאר שבע כ' שהפוסקים לא הביאו דיני לויה משום דבזמן הזה אין נוהגים דיני לויה דכל הדרכים בחזקת סכנה [ונראה דר"ל משום שאין לסכן עצמו לקיים מצות לויה]. והקשה עליו הכנה"ג, דהיה להם להביא דיני לויה שאין בהם סכנה כגון הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר. ועערה"ש (סק"ב) שאין עושים לויה בזה"ז כיון שנוסעים בקרון ולא לבדו ברגל. וע' שו"ת בצל החכמה (ד, לד) הקשה עליו בראיות שיש מצות לויה אפי' לרבים שיוצאים, וסיים דעכ"פ קצת מצוה איכא גם לרבים היוצאים לדרך. . Included in this mitzva is walking with his guest through a bad neighborhood [3]ע' אהבת חסד (הכנסת אורחים פ"ב) בהג"ה (ב), כתב בדרך לימוד זכות על מה שאין מלוים, דהחיוב היה כשהיו לסטים וחיות רעות ואין הדרכים מסומנים, אבל היום אין נוהגים ללוות כיון שהדרכים מיושבים ומסומנים. ומדבריו משמע דבמקום סכנה יש ללוות. וכן משמע בערה"ש הנ"ל. (or ensuring he is escorted by someone [4]ע' רמב"ם (הל' אבל, יד, ג) ובית דין היו מתקנין שלוחין ללוות. ומדבריו מבואר שיכול לקיים לויה ע"י שליח. ) and ensuring that he has proper directions to get to his destination [5]ע' אהבת חסד (הכנסת אורחים פ"ב) הוכיח מדברי הגמ' דהיינו עיקר מצות לויה. .

There is a mitzva d’rabanan to visit a sick person, and doing so is a fulfillment of the mitzva d’oraysa of loving one’s fellow Jew [6]רמב"ם (הל' אבל, יד, א). וע' גמ' סוטה (יד.) משמע שהוא גם קיום מצוה של והלכת בדרכיו דהיינו ללכת בדרכיו הטובים והישרים, כיון שהקב"ה ביקר לאברהם אבינו, ע"ש, ובסמ"ג (עשין ז) ורמב"ם (הל' דעות א, ה). וע' בה"ג (מצ' לו) מנה ביקור חולים למצות עשה. . There are three [7]ע' רמב"ן (שער המיחוש) ביאר ג' דברים אלו. אבל של"ה (פסחים אות עו) כ' שיש ג' ענינים, גוף ונפש וממון, להשתדל בצרכיו, להתפלל לו, וליתן לו כסף כל צרכו. aspects which are each a fulfillment of this mitzva; tending to his physical needs [8]שלה, ח. וכ' ערה"ש (סק"ג) שהוא עיקר מצות ביקור חולים. וע' גמ' נדרים (מ.) במעשה דר' עקיבא, ופירוש הרא"ש שם. , such as making sure he has the proper food and medication; davening for the ill person [9]שלה, ד. ורמ"א (שם) כ' וכל שביקר ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים המצוה. , which one is inspired to do when he sees his friend is sick; and raising his spirits by showing him that someone cares about him [10]פירוש הרא"ש על התורה (ריש פר' וירא) כ' שאפי' החולה ישן יש מצוה כיון שיעשה לו נחת רוח כאשר יגידו לו שפלוני בא לראותו, ונלמד מהקב"ה שביקר לאברהם אבינו בחליו (סוטה יד.). ולפ"ז נראה דמ"ש לעיל שהוא קיום של והלכת בדרכיו, הוא דוקא אם קיים ענין זה.

ונלע"ד, אפשר דהבינו הפוסקים שיש ג' ענינים בביקור חולים ממה שמצאנו ג' מקורות למצוה זו: גמ' סוטה (הנ"ל), גמ' נדרים (מ:) דדרש ופקדת כל האדם יפקד עליהם, וגמ' ב"מ (ל:) והודעת להם את הדרך ילכו בה. וצ"ל, דהפסוק אצל אברהם אבינו, פשוט שהענין כמו שכתב הרא"ש שם, שהחולה ירגיש שיש מי שדואג עליו ומרגיש בצערו, דהענינים האחרים אינם שייכים לביקור של הקב"ה. והפסוק של והודעת להם, הגמ' דרש שאר הענינים הנזכרים בפסוק לענין קבורה וגמילות חסדים, וא"כ כיון שהם חסד בגופו, גם זה מסתמא מיירי בחסד בגופו, דהיינו לפקח על כל צרכיו. וענין תפלה, אפשר דנלמד מ"פקדת", ממה דנקט קרא לשון פקידה ולא לשון ביקור או פגישה, משמע דמרמז על תפלה, "להפקיד" האדם לפני הקב"ה. . By the mere act of visiting, Chazal tell us that it causes the person to be partially healed [11]שלה, ב .

One who cannot fulfill all of these aspects should do whatever he can. For example, one who lives in a different city should call on the phone [12]אג"מ (יו"ד א, רכג). אבל אינו שייך לומר שיצא ידי חובתו בזה כיון שלא קיים שאר הענינים שיש בבק"ח, ורק אם אי אפשר לו לבקרו צריך לבקרו במה שאפשר, עכת"ד, ע"ש. . If the ill person has a hard time talking or does not want visitors, his friends should not visit [13]שלה, ח and instead should ensure that he is comfortable and all his needs are taken care of. In any case, one should daven for the ill person and send the message to the ill person that others care for him and are davening for him.

One who heals another Jew fulfills a mitzva [14]שלו, א. ומצותו משום פיקוח נפש, שאם ימנע עצמו הוי שופך דמים (שם). וגם מצות השבת אבידה, כדאמרינן, והשבותו לו, לרבות אבידת גופו (ביאור הגר"א סע' א-ב). ואם עשה לו רפואה וטעה והזיק, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואם מת בשביל שגגת הרופא, גולה על ידו, עכת"ד שו"ע (סע' ב). ומוכח מזה שהרופא צריך כפרה. אבל אם מת בשביל הרפואה שלא בשגגת הרופא, אין צריך שום כפרה (כן משמע בתורת האדם, שער הסכנה או' ו). , and one should not refrain from doing so out of fear that he may do harm.

We do not perform any of the methods of healing mentioned in the Gemara [15]הגרעק"א (שלו, א), שמא יעשה הרפואה ולא יועיל ויאמר שאין דברי הגמרא אמת. וע"ש שמהרי"ל כ' יש רפואה אחת שעושים למי שיש עצם דג בגרונו, אבל הביא שם שיש גרסאות בגמ' שם [ולכאו' דעתו שאין לעשותו, כי אם לא יועיל, אפשר שהוא כיון שלא עשתה ע"פ הגירסא האמיתי]. .

One may not touch someone who is near death (Goseis) except for actions which may save his life [16]שלט, א. ע"פ ש"ך (סק"ה) .

It is forbidden to kill anyone, even someone who seems to be living a life of pain. One may consult a Rav as to whether, in a specific end-of-life situation, it may be permitted to allow a sick person to die [17]יש בזה סתירה עיקרוני, דהא כ' רמ"א (יו"ד ?) שאם יש דבר שמעכב הנשמה מלצאת, מותר להפסיקו, אבל כ' שו"ע (או"ח שכט, ד) לחלל שבת לעשות רפואה אפי' למי שנשבר גולגלתו ואינו יכול לחיות אלא חיי שעה. ויש ב' מהלכים:

א- העולה מדברי תפא"י (בועז, סוף מס' יומא) משום שבסילוק האבנים הרי מיקל צערו מעליו, ולכן בכל ציור שיכול להאריך ימיו ולהקל צערו, מחוייב לעשות כן, אבל כשאינו יכול להקל צערו והוא רק יחיה עוד כמה רגעים בצער, אינו מחוייב להציל. [וצריך לעיין שם אם בציור שיכול לעשות ב' מעשים נפרדים, א' להאריך חייו וא' להקל צערו, האם חייב לעשות שניהם, או פטור לגמרי.]

ב- צי"א (יז, עב) פסק כמ"ש השבות יעקב (ח"א, יג, ולקמן ח"ג, עה), דבציור שגוף החולה כבר מוכן למות ואין בו חיות כ"כ, אינו מחוייב להציל משום פקוח נפש, אבל כשגופו מצד עצמו יש בו חיות אלא שיש בו דבר חיצוני הממיתו, מחוייב להציל. וכן שמעתי שהגר"ש מילר פסק כשבו"י.

ע' ציץ אליעזר (יח, מח) כ' שיש סתירה במשמעות המעשה בר' חנינא בן תרדיון, שלא רצה לפתוח פיו כדי שימות מהרה, אבל אם לההורג שאם יסיר הצמר וירבה האש, מביאו לחיי עולם הבא. ותי' דרחב"ת בלבו חשב שעונה רק דמותר להסיר הצמר, דהוי הסרת המונע, אבל לא התכוין לענות דמותר להרבות באש. ועוד תי' בשם עיון יעקב, דכיון שחשש שיעשו בו יסורים קשים ויתעללו בו, באמת היה מותר להמית עצמו אלא שלא רצה לעשות כן ממדת חסידות, עכת"ד צי"א. ומדוייק בדבריו שם שאין ללמוד מכאן לשאר ציורים של צער גדול, דדוקא משום צער שיתעללו בו אויבים יכול להמית עצמו, כמו שמצינו בשאול, אבל לא משום צער הגוף. (עוד י"ל, ע"פ מ"ש מאחי הר' ארי', שבאמת אפי' כשבית דין ממית המחויב מיתה צריכים למעט בצערו ולהמיתו מהר כמבואר בגמ' סנהדרין, אמנם היינו דוקא כשאין איסור הריגה נכנס לחשבון. ולכן, כיון שהעכו"ם עובר איסור רציחה ממה נפשך ואינו מוסיף שום איסור בהוספת הלהבה, הרי מותר לעשות כן ויש אפי' מצוה, משא"כ ר' חנינא עצמו עד עכשיו לא עבר בשום איסור רציחה, ולכן אסור לו לעשות מעשה רציחה לעצמו אפי' רק לקרב המיתה.) עוד יש לצדד דדוקא עכו"ם מותר לעשות רציחה כדי להציל מצער אבל לישראל אסור, ועמ"ש בסמוך בשם תשובות והנהגות. וע' חת"ס (שו"ת יו"ד ס' שכו) שלהרוג עצמו מחמת צערו הוי רוצח ומת ברשעו, וראייתו מרחב"ת, דאע"פ דמותר לאחר להורגו, אבל אסור לאבד עצמו.

ומצדד צי"א שם, דלהפסיק דבר המעכב בדרך סגולי (כגון ריב"ח שיעץ לאשה למנוע מללכת לבית הכנסת ג' ימים כדי שתמות במדרש תלפיות) מותר כי זה לא רפואי, אבל חייבים לעשות כל דבר רפואי כדי להצילו. (ולכאו' לפ"ז, הסרת המונע שמוזכר ברמ"א מיירי באופן סגולי ולא רפואי.)

[ואפשר לדחוק ולומר עוד תירוץ, אין זה חיוב לחלל עליו שבת אלא דמותר לחלל אם רוצים. או אפשר י"ל, דכל ציור דמותר להורגו הוא כשיש אומדנא דאינו רוצה לחיות, אבל בציור שנשבר גולגלתו, אפשר שהוא אמר לנו שאינו רוצה למות או יש אומדנא דכל אדם ירצה לחיות עוד כמה רגעים כדי לצוות לבני ביתו, ע' גמ' ע"ז יב:.]

ושמעתי בשם הר' אהרן סולובייצ'יק, שהטעם שכתב הפסוק "מיד איש אחיו " לענין הריגה, הוא משום שאפי' בציור שהוא עושה הריגה מחמת אהבה, כגון חולה שחי חיי צער, אעפ"כ אסור להורגו. לאידך, בתשובות והנהגות (ג, ?) נוטה דהאיסור בבני נח הוא רק להרוג בדרך אכזריות, כי זה כל מטרת הז' מצוות בשביל קיום עולם, אבל להרוג בחסד למנוע צער, מותר לבן נח. ורק בישראל יש איסור אפי' בכה"ג, ע"ש.

חילוקים בזה:

מהתחלה, אין צד להמיתו אא"כ נתקיים ב' תנאים: אינו יכול לחיות אלא חיי שעה, ועכשיו יש אומדנא דטוב לו המות מן החיים. בשביל אומדנא זו, אפשר שאם הוא בצער גדול שאי אפשר לירפאות ממנו, יש לומר אומדנא שירצה למות, אבל שמעתי מהר"י רייזמאן (באופן כללי) בשם הר' פאם, דכל זמן שהוא יכול לקיים מצוה, כדי להשאירו בחיים. וע"ע תשובות והנהגות (ב, תמח) מצדד שכל זמן שאינו יכול לקיים מצות, חייו אינם חיים, ודחה דהא מחללים אפי' לחיי שעה, והסביר דכל זמן שיהודי בחיים, כל המצוות שעשה בחייו עומדים להגן ולהציל על כלל ישראל, וגם עצם מצבו שהוא סובל יסורים, הוא גם מועיל לכלל ישראל.

ואם נתקיים התנאים הנ"ל: להרוג בידים או לנתקו ממכשיר הנצרך לו לחיות כגון respirator, הוא הריגה ממש. אמנם יש להתיר למנוע רפואה ממנו, או שלא לעשות טיפולים וממילא ימות. ורק למנוע רפואה מותר, אבל אסור למנוע ממנו ג' דברים שצריך להם לחיות (שהמונע אלו הוי הורג ממש), שהם אכילה, שתייה, וחמצן. אמנם, אם הוא על חמצן שהוא בריכוז גבוהה, אפשר יש להתיר להחליפו שלא יהא לו אלא אויר רגיל .

In cases of life-threatening illness, one may not violate murder, idolatry, or any of their derivative prohibitions [18]

במקום סכנה, מותר לעבור על איסור של חובר חבר (שו"ע קעט, ז, ע"פ ש"ך.

וגם מותר להתרפאות בדברי תורה, כ"כ תוס' (פסחים קיא.). , but most other prohibitions are permitted [19] . For a non-life-threatening illness, a Rav should be consulted [20]ע' שו"ע יו"ד (קנה, ג) דבאיסור הנאה, אסור לחולה (שאין בו סכנה) ליהנות מהם כדרך הנאתן, אבל מותר להינות מהם שלא כדרך הנאתן, חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שאסורים אפי' שלא כדרך הנאתן.

ובענין איסורי הנאה דרבנן,

ולאכול איסור דאורייתא שנתערב בו דבר מר, דהיינו שנעשה שלא כדרך הנאתו, ע' ילקוט יוסף (קצש"ע יו"ד פא, ו) מתיר

ובענין רחיצה בסתם יינם,

ובענין איסור מראית עין,

ובענין גילוח שער דנראה כאשה שאסורה רק מדרבנן, ע' ב"י יו"ד קפב

נדה שרוצה לעזור לבעלה שהוא חולה

וחולה מותר לאכול בישולי עכו"ם (?).

להתרפאות בעצם מן המת, דאסור בהנאה, עמ"ש בהל' {הנאה מן המת}

לענין אכילת royal jelly, עמ"ש בהל' {מאכלות אסורות} .