Halacha OnlineHalacha for the Frum Jew
Lost Objects

Business and Misc.Chapter 101: Inviting Guests and Aiding the Sick

It is a tremendous mitzva to invite wayfarers or others who have no place to stay or eat[1] דמצות הכנסת אורחים הוי רק למי שנתארח אצלו או אצל אחרים, ולא אם הזמין חבירו לאכול אצלו (רמ"א או"ח שלג, א). . When a guest leaves, it is a mitzva to escort them at least seven feet from one’s door[2] סמ"ע (חו"מ תכז, יא), בשם דרכ"מ, וע"ש חיוב הלוייה לרבו, ובזה"ז מוחלים על כבודו. וכ' עד השער או לפחות ד"א. וע' כנה"ג (הגב"י תכו, יד), דבבאר שבע כ' שהפוסקים לא הביאו דיני לויה משום דבזמן הזה אין נוהגים דיני לויה דכל הדרכים בחזקת סכנה [ונראה דר"ל משום שאין לסכן עצמו לקיים מצות לויה]. והקשה עליו הכנה"ג, דהיה להם להביא דיני לויה שאין בהם סכנה כגון הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר. ועערה"ש (סק"ב) שאין עושים לויה בזה"ז כיון שנוסעים בקרון ולא לבדו ברגל. וע' שו"ת בצל החכמה (ד, לד) הקשה עליו בראיות שיש מצות לויה אפי' לרבים שיוצאים, וסיים דעכ"פ קצת מצוה איכא גם לרבים היוצאים לדרך. . Included in this mitzva is walking with his guest through a bad neighborhood[3] ע' אהבת חסד (הכנסת אורחים פ"ב) בהג"ה (ב), כתב בדרך לימוד זכות על מה שאין מלוים, דהחיוב היה כשהיו לסטים וחיות רעות ואין הדרכים מסומנים, אבל היום אין נוהגים ללוות כיון שהדרכים מיושבים ומסומנים. ומדבריו משמע דבמקום סכנה יש ללוות. וכן משמע בערה"ש הנ"ל. (or ensuring he is escorted by someone[4] ע' רמב"ם (הל' אבל, יד, ג) ובית דין היו מתקנין שלוחין ללוות. ומדבריו מבואר שיכול לקיים לויה ע"י שליח. ) and ensuring that he has proper directions to get to his destination[5] ע' אהבת חסד (הכנסת אורחים פ"ב) הוכיח מדברי הגמ' דהיינו עיקר מצות לויה. .

There is a mitzva d’rabanan to visit the sick, and doing so is a fulfillment of the mitzva d’oraysa of loving one’s fellow Jew[6] רמב"ם (הל' אבל, יד, א). וע' גמ' סוטה (יד.) משמע שהוא גם קיום מצוה של והלכת בדרכיו דהיינו ללכת בדרכיו הטובים והישרים, כיון שהקב"ה ביקר לאברהם אבינו, ע"ש, ובסמ"ג (עשין ז) ורמב"ם (הל' דעות א, ה). ולדעת בה"ג (?) הוא מצוה דאורייתא. וע' בה"ג (מצ' לו) מנה ביקור חולים למצות עשה. . There are three aspects which are each a fulfillment of this mitzva; tending to his physical needs[7] שלה, ח. וכ' ערה"ש (סק"ג) שהוא עיקר מצות ביקור חולים. וע' גמ' נדרים (מ.) במעשה דר' עקיבא, ופירוש הרא"ש שם. , such as making sure he has the proper food and medication; davening for the ill person[8] שלה, ד. ורמ"א (שם) כ' וכל שביקר ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים המצוה. , which one is inspired to do when he sees his friend is sick; and raising his spirits, by keeping him company and showing him that someone cares about him[9] פירוש הרא"ש על התורה (ריש פר' וירא), ונלמד מהקב"ה שביקר לאברהם אבינו בחליו (סוטה יד.). ולפ"ז נראה דמ"ש לעיל שהוא קיום של והלכת בדרכיו, הוא דוקא אם קיים ענין זה.

ונלע"ד, אפשר דהבינו הפוסקים שיש ג' ענינים בביקור חולים ממה שמצאנו ג' מקורות למצוה זו: גמ' סוטה (הנ"ל), גמ' נדרים (מ:) דדרש ופקדת כל האדם יפקד עליהם, וגמ' ב"מ (ל:) והודעת להם את הדרך ילכו בה. וצ"ל, דהפסוק אצל אברהם אבינו, פשוט שהענין כמו שכתב הרא"ש שם, שהחולה ירגיש שיש מי שדואג עליו ומרגיש בצערו, דהענינים האחרים אינם שייכים לביקור של הקב"ה. והפסוק של והודעת להם, הגמ' דרש שאר הענינים הנזכרים בפסוק לענין קבורה וגמילות חסדים, וא"כ כיון שהם חסד בגופו, גם זה מסתמא מיירי בחסד בגופו, דהיינו לפקח על כל צרכיו. וענין תפלה, אפשר דנלמד מ"פקדת", ממה דנקט קרא לשון פקידה ולא לשון ביקור או פגישה, משמע דמרמז על תפלה, "להפקיד" האדם לפני הקב"ה.
. By the mere act of visiting, Chazal tell us that it causes the person to be partially healed[10] שלה, ב .

One who cannot fulfill all of these aspects should do whatever he can. For example, one who lives in a different city should call via phone[11] אג"מ (יו"ד א, רכג). אבל אינו שייך לומר שיצא ידי חובתו בזה כיון שלא קיים שאר הענינים שיש בבק"ח, ורק אם אי אפשר לו לבקרו צריך לבקרו במה שאפשר, עכת"ד, ע"ש. . If the ill person has a hard time talking or does not want visitors, his friends should not visit[12] שלה, ח and instead should ensure that he is comfortable and all his needs are taken care of. In any case, one should daven for the ill person and send the message to the ill person that others care for him and are davening for him.

One who heals another Jew fulfills a mitzva[13] שלו, א. ומצותו משום פיקוח נפש, שאם ימנע עצמו הוי שופך דמים (שם). וגם מצות השבת אבידה, כדאמרינן, והשבותו לו, לרבות אבידת גופו (ביאור הגר"א סע' א-ב). ואם עשה לו רפואה וטעה והזיק, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואם מת בשביל שגגת הרופא, גולה על ידו, עכת"ד שו"ע (סע' ב). ומוכח מזה שהרופא צריך כפרה. אבל אם מת בשביל הרפואה שלא בשגגת הרופא, אין צריך שום כפרה (כן משמע בתורת האדם, שער הסכנה או' ו). , and one should not refrain from doing so out of fear that he may do harm.

One may not touch someone who is near death (Goseis) except for actions which may save his life[14] שלט, א. ע"פ ש"ך (סק"ה) .

In cases of life-threatening illness, one may not violate murder, idolatry, or any of their derivative prohibitions[15]

 במקום סכנה, מותר לעבור על איסור של חובר חבר (שו"ע קעט, ז, ע"פ ש"ך.

וגם מותר להתרפאות בדברי תורה, כ"כ תוס' (פסחים קיא.).
, but most other prohibitions are permitted[16] . For a non-life-threatening illness, a Rav should be consulted[17] ע' שו"ע יו"ד (קנה, ג) דבאיסור הנאה, אסור לחולה (שאין בו סכנה) ליהנות מהם כדרך הנאתן, אבל מותר להינות מהם שלא כדרך הנאתן, חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שאסורים אפי' שלא כדרך הנאתן.

ובענין איסורי הנאה דרבנן,

ולאכול איסור דאורייתא שנתערב בו דבר מר, דהיינו שנעשה שלא כדרך הנאתו, ע' ילקוט יוסף (קצש"ע יו"ד פא, ו) מתיר

ובענין רחיצה בסתם יינם,

ובענין איסור מראית עין,

ובענין גילוח שער דנראה כאשה שאסורה רק מדרבנן, ע' ב"י יו"ד קפב

נדה שרוצה לעזור לבעלה שהוא חולה

וחולה מותר לאכול בישולי עכו"ם (?).

להתרפאות בעצם מן המת, דאסור בהנאה, עמ"ש בהל' {הנאה מן המת}

לענין אכילת royal jelly, עמ"ש בהל' {מאכלות אסורות}
.


[1] דמצות הכנסת אורחים הוי רק למי שנתארח אצלו או אצל אחרים, ולא אם הזמין חבירו לאכול אצלו (רמ"א או"ח שלג, א).

[2] סמ"ע (חו"מ תכז, יא), בשם דרכ"מ, וע"ש חיוב הלוייה לרבו, ובזה"ז מוחלים על כבודו. וכ' עד השער או לפחות ד"א. וע' כנה"ג (הגב"י תכו, יד), דבבאר שבע כ' שהפוסקים לא הביאו דיני לויה משום דבזמן הזה אין נוהגים דיני לויה דכל הדרכים בחזקת סכנה [ונראה דר"ל משום שאין לסכן עצמו לקיים מצות לויה]. והקשה עליו הכנה"ג, דהיה להם להביא דיני לויה שאין בהם סכנה כגון הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר. ועערה"ש (סק"ב) שאין עושים לויה בזה"ז כיון שנוסעים בקרון ולא לבדו ברגל. וע' שו"ת בצל החכמה (ד, לד) הקשה עליו בראיות שיש מצות לויה אפי' לרבים שיוצאים, וסיים דעכ"פ קצת מצוה איכא גם לרבים היוצאים לדרך.

[3] ע' אהבת חסד (הכנסת אורחים פ"ב) בהג"ה (ב), כתב בדרך לימוד זכות על מה שאין מלוים, דהחיוב היה כשהיו לסטים וחיות רעות ואין הדרכים מסומנים, אבל היום אין נוהגים ללוות כיון שהדרכים מיושבים ומסומנים. ומדבריו משמע דבמקום סכנה יש ללוות. וכן משמע בערה"ש הנ"ל.

[4] ע' רמב"ם (הל' אבל, יד, ג) ובית דין היו מתקנין שלוחין ללוות. ומדבריו מבואר שיכול לקיים לויה ע"י שליח.

[5] ע' אהבת חסד (הכנסת אורחים פ"ב) הוכיח מדברי הגמ' דהיינו עיקר מצות לויה.

[6] רמב"ם (הל' אבל, יד, א). וע' גמ' סוטה (יד.) משמע שהוא גם קיום מצוה של והלכת בדרכיו דהיינו ללכת בדרכיו הטובים והישרים, כיון שהקב"ה ביקר לאברהם אבינו, ע"ש, ובסמ"ג (עשין ז) ורמב"ם (הל' דעות א, ה). ולדעת בה"ג (?) הוא מצוה דאורייתא. וע' בה"ג (מצ' לו) מנה ביקור חולים למצות עשה.

[7] שלה, ח. וכ' ערה"ש (סק"ג) שהוא עיקר מצות ביקור חולים. וע' גמ' נדרים (מ.) במעשה דר' עקיבא, ופירוש הרא"ש שם.

[8] שלה, ד. ורמ"א (שם) כ' וכל שביקר ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים המצוה.

[9] פירוש הרא"ש על התורה (ריש פר' וירא), ונלמד מהקב"ה שביקר לאברהם אבינו בחליו (סוטה יד.). ולפ"ז נראה דמ"ש לעיל שהוא קיום של והלכת בדרכיו, הוא דוקא אם קיים ענין זה.

ונלע"ד, אפשר דהבינו הפוסקים שיש ג' ענינים בביקור חולים ממה שמצאנו ג' מקורות למצוה זו: גמ' סוטה (הנ"ל), גמ' נדרים (מ:) דדרש ופקדת כל האדם יפקד עליהם, וגמ' ב"מ (ל:) והודעת להם את הדרך ילכו בה. וצ"ל, דהפסוק אצל אברהם אבינו, פשוט שהענין כמו שכתב הרא"ש שם, שהחולה ירגיש שיש מי שדואג עליו ומרגיש בצערו, דהענינים האחרים אינם שייכים לביקור של הקב"ה. והפסוק של והודעת להם, הגמ' דרש שאר הענינים הנזכרים בפסוק לענין קבורה וגמילות חסדים, וא"כ כיון שהם חסד בגופו, גם זה מסתמא מיירי בחסד בגופו, דהיינו לפקח על כל צרכיו. וענין תפלה, אפשר דנלמד מ"פקדת", ממה דנקט קרא לשון פקידה ולא לשון ביקור או פגישה, משמע דמרמז על תפלה, "להפקיד" האדם לפני הקב"ה.

[10] שלה, ב

[11] אג"מ (יו"ד א, רכג). אבל אינו שייך לומר שיצא ידי חובתו בזה כיון שלא קיים שאר הענינים שיש בבק"ח, ורק אם אי אפשר לו לבקרו צריך לבקרו במה שאפשר, עכת"ד, ע"ש.

[12] שלה, ח

[13] שלו, א. ומצותו משום פיקוח נפש, שאם ימנע עצמו הוי שופך דמים (שם). וגם מצות השבת אבידה, כדאמרינן, והשבותו לו, לרבות אבידת גופו (ביאור הגר"א סע' א-ב). ואם עשה לו רפואה וטעה והזיק, פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואם מת בשביל שגגת הרופא, גולה על ידו, עכת"ד שו"ע (סע' ב). ומוכח מזה שהרופא צריך כפרה. אבל אם מת בשביל הרפואה שלא בשגגת הרופא, אין צריך שום כפרה (כן משמע בתורת האדם, שער הסכנה או' ו).

[14] שלט, א. ע"פ ש"ך (סק"ה)

[15]

 במקום סכנה, מותר לעבור על איסור של חובר חבר (שו"ע קעט, ז, ע"פ ש"ך.

וגם מותר להתרפאות בדברי תורה, כ"כ תוס' (פסחים קיא.).

[17] ע' שו"ע יו"ד (קנה, ג) דבאיסור הנאה, אסור לחולה (שאין בו סכנה) ליהנות מהם כדרך הנאתן, אבל מותר להינות מהם שלא כדרך הנאתן, חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב שאסורים אפי' שלא כדרך הנאתן.

ובענין איסורי הנאה דרבנן,

ולאכול איסור דאורייתא שנתערב בו דבר מר, דהיינו שנעשה שלא כדרך הנאתו, ע' ילקוט יוסף (קצש"ע יו"ד פא, ו) מתיר

ובענין רחיצה בסתם יינם,

ובענין איסור מראית עין,

ובענין גילוח שער דנראה כאשה שאסורה רק מדרבנן, ע' ב"י יו"ד קפב

נדה שרוצה לעזור לבעלה שהוא חולה

וחולה מותר לאכול בישולי עכו"ם (?).

להתרפאות בעצם מן המת, דאסור בהנאה, עמ"ש בהל' {הנאה מן המת}

לענין אכילת royal jelly, עמ"ש בהל' {מאכלות אסורות}

Next: Onein
Onein